אהרון כהן

ולמעט רוח קיווינו, ייחלנו.

למעט קור שיפיג את הסדקים של היובש,

שיחדור עד עמקי הלב הסדוק

וירעיד את כל טיפות הדם.

ואני רק בשיעור א',

אז מה אני מבין ברוח?

מה אני מבין בלעמוד על גג העולם,

לפרוש את הידיים אל השמיים,

לרצות קצת רוח שתעיף אותי רחוק מפה?

(ואולי לא שמתי לב,

ואולי לא עשית מעקה לגגך,

ואולי כבר נפלתי, ואינני?)

למעט טיפות של רצון, ברכה, נדבה, קיווינו.

טיפות שמרטיבות את דפי הגמרא בכל יום,

שמכריחות אותי להכניס אותה

אל מתחת לחולצה, אל כנגד הלב.

והאותיות מיטשטשות, והדיו נמרח,

והארץ תוהו ובוהו.

ורק השמיים בטהרתם,

מחברים אליהם עם הגשם את

האדם,

גורמים לו להסתכל קצת למעלה.

ושמעתי שהרב אמר בשיעור ש

כל המחובר לטהור

טהור.