נתנאל

יודעים מה? לא בא לי להתמסכן!

אני אצעק את זה חזק, אני פשוט שמח. אני אוהב את עצמי, את היכולות שלי לצלם ולשיר. אני מכיר בכך שאני שואף לטוב ולעומק ואני משמח ועוזר לאחרים. אני כל כך מאושר שאלוקים יצר אותי. ומתוך כך רוצה למצוא את מקומי בעולם, רוצה לעשות טוב ולהאיר מהאור שלי.

שמות. כמה השם נתנאל מתאים לי, מתנה מהאל. אני מרגיש שאני מתנה לעולם ורק רוצה להוסיף אור וטוב.

בדרך כלל אני לא מתחבר לפרשות השבוע, מרגיש שהסיפורים רחוקים ממני. לא קשורים.

אבל אומרים שהפרשה של האדם, בשבוע שהוא נולד, קשורה אליו. ובאמת בשבילי שמות אינה עוד פרשה. בשנים האחרונות כשאני קורא ומנעים בקולי לשומעים אני מרגיש שבמקביל לסיפור השעבוד של עם ישראל ויציאתו ממצרים מסתתר פה גם הסיפור האישי שלי. איך בתקופות של חושך וייאוש כשלא נראה שיש סיכוי יש מי ששומע. מפעמת בי התחושה שיש מי שצעקתי באה אליו, שיש מי שיודע את מכאוביי.

למרות הכישרונות והאיכויות שלי אני מרגיש חסר ביטחון. נרמז לי מי שם פה לאדם, יש מי שנתן לי יכולות וייעוד.

מנגד, עם כל הטוב יש קולות שצפים ומחלישים: עזוב, אתם סתם עף על עצמך. חושב שיש לך בשורה. אבל בעצם תמשיך להיות אדם אדיש, מנוכר לפרץ החיים שרוצה לצאת ממך, לך לסבלותיך.

כנגד הייאוש, השגרה שסוחפת, עולה לו קול חזק וברור: "כי ביד חזקה ישלחם!"

את או אתה בטח שואלים למה אני בכלל טורח לכתוב את כל זה.

אז אקדים ואומר, אני לא כותב כדי להשתחצן.

לפני שנה כתבתי כאן על התקופות הקשות שעברתי. על חוסר תפקוד. חרדות. על זמנים שהייתי שבר כלי. שהייתי אבוד ומיואש.

אבל היה משהו שהחזיק אותי לאורך כל הדרך. זו הייתה ההבנה שהמצב שבו אני נמצא הוא לא אני, הוא זמני. ההבנה שעוד יגיע יום ואני אממש את הפוטנציאל שבי. במבט לאחור אני יכול לומר שהשבר בנה אותי.

אז אם את מרגישה שיש מעיין אך הוא סתום בסלעים של דימוי עצמי נמוך, אם אתה רגיש ונפשך מיוסרת, התחושה מעידה על פוטנציאל גבוה, על יהלום שעוד יש ללטש. כל משבר בדרך הופך אותך למינרל זך יותר. וכשהאור עוד יאיר דרכך הוא יהיה מתוק הרבה יותר.

בעוד שנה יום הולדת 23. אעדכן:)