קטנה ברשת 
רשות הדיבור 
המדריך 
ראשי 
א"ד
לאבא ואימא היקרים
אני כותבת לכם בשם כל המתבגרים
שנכון שלפעמים אנחנו אומרים
כל מיני כאלה דברים
כמו למשל שאתם לא מבינים
ואוף, אתם כל כך מיושנים
ואתם הורסים לנו את החיים
ולמה שלא תהיו קצת פחות רעים?
ולפעמים (הרבה) גם אני מתעצבנת
חוטפת קריזה ומתלוננת
וזאת ההזדמנות לגלות לכם סוד:
מבפנים אנחנו מצטערים מאוד.
בכלל רצינו לומר דברים אחרים,
שאתם הורים נפלאים ונהדרים,
אבל מה לעשות,
כמתבגרים קשה לנו להודות.
ואולי אתם לא יודעים,
אבל אנחנו עדיין קצת ילדים
ובכל זאת חוטפיםכזה שיתוק
כשאנחנו בתוכנו פשוט רוציםלבקש חיבוק.
ופתאום אני מתחצפת, ואחר כך בוכה,
מתחת לשמיכה.
כן, כשאתם לא רואים.
כי זו פדיחה גדולה, מתבגרים שבוכים.
וככה יוצא שאני לא מצליחה
לומר לכם פשוט כך: סליחה!
המרד והכעס, זאת סתם הצגה!
בתוכי אני מעריכה את המסירות והדאגה!
וכמה חשוב לנו, המתבגרים
שאתם אף פעם לא מוותרים.
למרות שזה קצת חופר אתה עדיין מעיר לתפילה,
ואימא שוב בלילה מתקנת שמיכה שנפלה.
אז למרות שאנחנו לא תמיד מוצאים מילים,
ואני עוד לא סידרתי את החדר
ולא שטפתי כלים,
אני רוצה לכתוב מה שקשה להגיד,
שאני אוהבת אתכם, אבא ואימא.
תמיד.
