רשות הדיבור 
קטנה ברשת 
המדריך 
ראשי 
ח"ה
פעם ראיתי מישהו מתפלל.
זה לא היה בשבת, זה לא היה בראש השנה ואפילו לא בראש חודש.
זה היה ביום חול.
ביום חול רגיל לגמרי ראיתי מישהו מתפלל.
מתעטף בטלית, מניח תפילין, מברך ברכות השחר. כל מילה – עם כל הלב.
אומר קורבנות, מתרגש מפסוקי דזמרה, מתפלל.
מברך ברכות קריאת שמע וממש נמצא ב"אהבת עולם".
מתפלל תפילת עמידה בלחש, בלחש – אבל עם כל כוחותיו וחושיו.
במילה אחת – מתפלל.
חשבתי לעצמי: אולי יבוא יום ואזכה גם?
אולי תבוא תפילה אחת שבה אתפלל כמו בן אדם?
מה שבטוח, זה לא בא ביום וגם לא ביומיים.
צריך לרצות ולהשתוקק כמי שצמא למים. אולי בכל זאת כדאי?
