נחשון מאיר

תַּמּוּ יְמֵי הַקַּיִץ

הַתְּאֵנָה חָנְטָה אַחֲרוֹן פַּגֶּיהָ

וְרוּחַ שֶׁל סְתָו הִתְחִילָה נוֹשֶׁבֶת

הָעֵץ הִתְפַּשֵּׁט מֵעָלָיו הַגְּדוֹלִים

שֶׁהָפְכוּ צְהֻבִּים-קְמוּלִים

וְנָשְׁרוּ עַל הָאָרֶץ

עֲנָפָיו הָעֲרוּמִים נוֹתְרוּ חֲשׂוּפִים

בִּפְנֵי הָרוּחַ הַקָּרָה

וַיִּתְבֹּשָׁשׁוּ.

הַחֻלְשׁוֹת הִתְחִילוּ מִתְגַּלּוֹת.

וּכְשֶׁאֵין פֵּרוֹת לְהִתָּלוֹת בָּהֶם

וּכְשֶׁאֵין עָלִים לְהִתְכַּסּוֹת בָּהֶם

הָרוּחַ חוֹדֶרֶת עָמֹק

וְנוֹגַעַת בְּלֵב הַגֶּזַע

אֲבָל אֵיכְשֶׁהוּ, בְּאֹרַח פֶּלֶא

הַסִּפּוּרִים הַמְּרַגְּשִׁים

קוֹרִים בַּחֹרֶף

בַּקֹּר

כְּשֶׁאֵינְךָ לָבוּשׁ מָגִנִּים

וְנֶאֱלָץ לְהִתְעוֹדֵד וּלְהִתְמוֹדֵד בְּעַצְמְךָ

וְדַוְקָא הָרוּחַ הִיא שֶׁפּוֹתַחַת מִפְרָשִׂים חֲדָשִׁים

הִיא שֶׁמְּפַנָּה מָקוֹם עָמֹק בִּפְנִים

לְחַיִּים.