צופ אברהמי

נכנסתי למקום המפגש.

"שלום, למי את?" שאלה אותי פקידה ממושקפת וחמורת סבר.

"באתי לפגוש את עצמי", אני עונה, בתוכי כולי רועדת מבושה וחשש.

מה אומר לעצמי? איך אנחם? איך אתנצל על ייסוריי שהובאו עליי בשלי?

פניתי במסדרון הצר, הרבה דלתות לאורכו.

דלת מספר 5, צבעה כחול כהה.

דפקתי בעדינות. "כן?" היא ענתה.

נכנסתי לחדר כשליבי רועד מפחד הפגישה.

עמדתי מול עצמי ונשמתי עמוק.

הרמתי עיניים, והבנה עמוקה ורחבה השתקפו מעיניה, עיניי.

נשמתי עמוק, וסלחתי. שחררתי הלאה.

חמלתי על עצמי וזרקתי לה: "את נשמה טובה, את מסוגלת".

היא הנהנה וחייכה מעט.