אנונימי

אני רווק מבוגר, אבל מבוגר באמת. לא אגיד מה הגיל. כן, כן, מאלו שאומרים עליהם את כל הדברים. שהוא בררן. שחי לפי סרטים הוליוודיים. שתקוע באזור הנוחות שלו. שחושב שזוגיות זה פרפרים בבטן. שעודף האפשרויות של תרבות המערב בלבל אותו. זה שמבקש תמונה. זה ששקוע בפחדים שלו. זה ששקוע בעצמו ולא בשל להתחתן. ולא מוכן לקפוץ למים. שלא יודע להחליט. וזה שלא מוכן לתת צ'אנס. וזה שלא רוצה להתחתן, כלומר רוצה אבל לא באמת רוצה, כלומר באמת רוצה אבל לא באמת באמת ממש. שלא מבין שהחיים זה עבודה וילדים. שלא מוכן להתחייב. זה שלא מוכן להשקיע, כלומר משקיע אבל לא באמת (כמו למעלה). שלא סגור על עצמו. ובכלל צריך טיפול עומק. ולא הולך לאימון, כלומר הולך לאימון אבל לא למאמן שאמרתי לו. וגם אני התחתנתי דרך השכל ולא היה לי רגש. וגם בעבודה הוא ככה חצי חצי. לך תבין מה יש לו בראש. ורק תראה אותו ותבין.
ובכן, אני רווק מבוגר, ואספתי לכם מעט מצרור ברכות שאני מקבל מדי שבוע מכל מיני אנשים. וכשאתם חושבים עליי ככה, אני באמת מתחיל להתנהג ככה. ועכשיו, שדכנים, מאמנים, מטפלים, מלווים, מציעים ואפילו חברים וכדומה, זה לא מגיע לי. ממש לא. אני אדם טוב.
ואני שואל: מי מי יכבד אותי ויבטיח שלא אכנע בסוף? מי ירפא את ליבי?
בינתיים, אח רווק אהוב ומתוק שלי, יהלום שכמוך, דבר ראשון אל תאמין להם. הם לא מספיק מכבדים אותך, לא מספיק מאמינים בך. לפני שאתה עונה לטלפון דבר ראשון קח נשימה. אל תיקח ללב. הם חושבים שהם יודעים עליך דברים, אבל הם לא באמת מכירים אותך. אתה באמת טוב, זהב.