מ"ב

גַּלְגַּלֵּי הָרֶכֶב מַחֲלִיקִים עַל הַכְּבִישׁ

אַחֲרֵי יוֹם דֵּי אָרֹךְ וּמַתִּישׁ

כֵּן, אֲנִי עוֹד אִישׁ

שֶׁהִגִּיעַ לְנִחוּם אֲבֵלִים טִפּוּסִי

מֵאָז שֶׁזֶּה קָרָה לִי אֲנִי לֹא מַפְסִיק

אַל תִּקְרְאוּ לִי צַדִּיק

אִם לֹא אָבוֹא זֶה עָלַי יָעִיק

יָשַׁבְתִּי אִתָּם עַל כִּסֵּא בַּסָּלוֹן

תְּמוּנוֹת שֶׁלּוֹ מֵהָאַלְבּוֹם עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן

הַהוֹרִים דִּמְעָה מוֹחִים

מַגִּיעִים עוֹד אוֹרְחִים

טוֹחֲנִים פִּצּוּחִים

מְסַפְּרִים עָלָיו קְצָת סִפּוּרִים

שׁוֹמְעִים, פֹּה וָשָׁם מַכִּירִים

מִישֶׁהוּ שָׁם שׁוֹאֵל

מָה קוֹרֶה עִם הַמְּחַבֵּל

אִם נִטְרְלוּ אֶת בֶּן יִשְׁמָעֵאל

וְכַמָּה אֲרוּחוֹת בַּכֶּלֶא הוּא מְקַבֵּל

וְאֶחָד הָאֲבֵלִים שֶׁלְּיָדִי יוֹשֵׁב

נוֹעֵץ בּוֹ מַבָּט שֶׁל "מָה אַתָּה חוֹשֵׁב"

לֹא יוֹדְעִים עַל מָה לְדַבֵּר

עוֹבְרִים מַהֵר לְנוֹשֵׂא אַחֵר

שְׁכֵנָה מַגִּישָׁה לִי כּוֹס מִיץ – "קַח, תְּבָרֵךְ"

אֲנִי רַק מְחַיֵּךְ – "אֲנִי עוֹד מְעַט הוֹלֵךְ"

שְׁתִיקָה מְבִיכָה

דֶּרֶךְ הַדֶּלֶת הַפְּתוּחָה

נִכְנַס אֶחָד כָּמוֹנִי בְּמַסֵּכָה –

עַל הָרְגָשׁוֹת – שׁוּם דָּבָר בּוֹ לֹא יִפְגַּע

אֲנִי רוֹאֶה דְּבָרִים כָּאֵלֶּה תּוֹךְ רֶגַע

הוּא לְיָדֵנוּ מִתְיַשֵּׁב

קֹר רוּחַ מִמֶּנּוּ נוֹשֵׁב

בּוֹלֵעַ מִלָּה, מַסְתִּיר חִיּוּךְ

"אֲנִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה זֶה כָּרוּךְ"

הַהוֹרִים שֶׁבּוֹכִים

הַנֵּטֶל שֶׁעָלֶיךָ, עַל שְׁאַר הָאַחִים

אַבָּא וְאִמָּא שֶׁקּוֹרְסִים וְאַתָּה תּוֹמֵךְ

וּמַרְגִּישׁ אֵיךְ לְאַט לְאַט אַתָּה דּוֹעֵךְ

וְזֶה מִתְמַשֵּׁךְ

מְנַסֶּה לְהַחֲזִיק בַּיָּדַיִם

אֶת הָעוֹלָם שֶׁנָּפַל לָךְ עַל הַכְּתֵפַיִים

הָאֲנָשִׁים סְבִיבְךָ לֹא מְבִינִים כָּל כָּךְ

לָמָּה לִפְעָמִים אַתָּה מְצֻבְרָח

לָמָּה אַתָּה מְדֻכְדָּךְ

"סְלִיחָה, הָיָה לִי יוֹם קְצָת מְלֻכְלָךְ"

מִתְפַּלֵּל וּמוֹדֶה בְּכָל יוֹם

חוֹשֵׁב עָלָיו כָּל יוֹם, כָּל דַּקָּה, כָּל חֲלוֹם

מְנַסֶּה לַעֲשׂוֹת עִם עַצְמְךָ שָׁלוֹם

נִסִּיתָ פְּסִיכוֹלוֹג פַּעַם אַחַת אוֹ פָּחוֹת

כִּי לְמִי יֵשׁ זְמַן – לֹא לְךָ, לְפָחוֹת

כִּי אַתָּה מַשְׁקִיעַ אֶת הַכֹּל

בְּלֹא לִפֹּל אֶל תּוֹךְ הַשְּׁכוֹל

מַחֲזִיק רֹאשׁ

מְנַסֶּה שֶׁלֹּא לִבְחֹשׁ

בְּמָה שֶׁמִּתַּחַת לִפְנֵי הַשֶּׁטַח

לֹא לְהַעֲלוֹת אֶת הַמֶּתַח

וְהוּא מְתָאֵר אוֹתִי בּוּל

אוֹמֵר: "שַׁכּוּל זֶה קוּל"

אָחִי, קַח מִסְפָּר שֶׁל הַנַּיָּד

תִּתְקַשֵּׁר מָתַי שֶׁצָּרִיךְ וּמִיָּד

אַתָּה לֹא לְבַד, בְּיַחַד זֶה יוֹתֵר נֶחְמָד

וּכְשֶׁהַגַּלְגַּלִּים מַחֲלִיקִים עַל הַכְּבִישׁ הָרָטֹב

אֲנִי זוֹכֵר טוֹב

אֲנִי נִזְכָּר בְּאוֹתוֹ יוֹם

אֵיךְ הוֹדִיעוּ לִי בְּלִי הֲכָנוֹת, וּפִתְאוֹם

כִּי בְּצֶוֶת הַחֵרוּם אַף אֶחָד לֹא טָרַח

לְהוֹדִיעַ לִי שֶׁהָיָה לִי אָח

שֶׁנִּרְצַח

אֵיךְ הִפְעַלְתִּי אֶת הַוִּישָׁרִים וְזֶה לֹא עָזַר

כִּי בִּפְנִים הַלֵּב שֶׁלִּי סַעַר

וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁהַכֹּל הָיָה שָׁחֹר

נָסַעְתִּי לַהוֹרִים שִׂחַקְתִּי אוֹתָהּ גִּבּוֹר

יָשַׁבְתִּי עַל כִּסֵּא נָמוּךְ בְּבֵית הָאֲבֵלִים

לֹא רָאוּ לִי שׁוּם דָּבָר עַל הַפָּנִים

הִגִּיעוּ אוֹרְחִים וּשְׁכֵנִים

וְקָבַרְתִּי הַכֹּל בִּפְנִים

וְהַכֹּל מִתְנַתֵּב בְּמַעֲשֵׂי חֲסָדִים

בָּאַהֲבָה שֶׁלִּי לָאִשָּׁה וְלַיְּלָדִים

בָּאַהֲבָה שֶׁלִּי לְעַם יִשְׂרָאֵל

גַּם אִם הַיּוֹם שֶׁלִּי נִרְאֶה כְּמוֹ Hell

בַּסּוֹף אֲנִי אֵצֵא מִזֶּה

אֲנִי אֶתְגַּבֵּר, אֲנִי אֶתְחַזֵּק

אֵין זְמַן לִשְׁקֹעַ בָּזֶה

כִּי הַחַיִּים קְצָרִים

מִדֵּי פַּעַם זֶה יוֹצֵא לִי בְּשִׁירִים

וְאָז אֲנִי מוֹצִיא אֶל הָדַף אֶת הָעֲצַבִּים

מוֹצִיא דְּבָרִים מָרִים

שֶׁבִּי אַתֶּם לֹא מַכִּירִים

אֲנִי בּוֹלֵעַ דִּמְעָה חֲנוּקָה

עוֹצֵר אֶת הָאוֹטוֹ בַּחֲרִיקָה

יוֹצֵא מִמֶּנּוּ כְּמוֹ אֵיזֶה קוּל

הֲרֵי אֲנִי אַח שַׁכּוּל

וּמִי שֶׁלֹּא הֵבִין אֶת הַשִּׁיר – שֶׁיִּשְׂמַח

עָדִיף לוֹ כָּךְ.