כותרות חמות :

דרושים מורים בלי יומרות ובלי קיטורים
דרושים מורים בלי יומרות ובלי קיטורים

דרושים מורים בלי יומרות ובלי קיטורים

 

תגובה על הדיון על המורים מהשבוע שעבר

ד״ר מיכאל בן ארי, מורה לתנ"ך ולספרות בישיבה תיכונית, מרצה להיסטוריה במכללת אורות

כותרת שהתפרסמה כאן בשבוע שעבר זעקה: "נכנעתי, מהשנה הבאה לא אהיה מורה". המורה לשעבר צוד בדיחי החליט לנטוש את מקצוע ההוראה ובחר לשתף בזה את כולנו. אותי זה טלטל כמו הכותרת "נכנעתי, אני עובר לגרמניה כי המילקי שם זול ומתוק יותר".

אדגיש כי אינני חולק על זכותו של איש לבחור את דרכו ואת העדפותיו. גם אינני נכנס לשיקולים האישיים המעורבים בכל החלטה באשר היא. אני מכבד את צוד על החלטתו כי מקצוע ההוראה אינו מתאים לו, אך אינני יכול לקבל את הנפת הדגל.

אתחיל בגילוי נאות: התחלתי לעסוק בהוראה לפני 34 שנים. בחרתי בזה. גם כשנבחרתי לכנסת הקפדתי להסביר שאני מורה בהפסקה. ואכן, מהר מאוד חזרתי לעמוד מול כיתה שעה ועוד שעה, כפי שאני נוהג לומר, מורה מהשורה התחתונה, ואמשיך בעזרת הנותן ליעף כוח כל עוד אעשה זאת בחיוך ובחדווה.

בחדר המורים לא דיברו על תלוש המשכורת, וגם לא זכורים לי קיטורים על הקושי ללמד בכיתות צפופות לפני עידן המזגנים. בלי פרומיל של יומרה או מילים גבוהות על שליחות הם באו לעסוק בחינוך

את עבודתי בהוראה התחלתי בתיכון דתי מקיף שש שנתי בבית שמש. בית ספר ענקי, מעורב בנים-בנות, חדר מורים צפוף ותוסס. הגעתי לשם היישר מספסלי בית המדרש שבמרכז הרב. צעיר וחסר ניסיון מוניתי לרב בית הספר. מהר מאוד התוודעתי לעובדה שהמורים שלצידי הם מלאכים בלי כנפיים ובלי הילה סביב ראשם.

בחדר המורים לא דיברו על תלוש המשכורת, וגם לא זכורים לי קיטורים על הקושי ללמד בכיתות צפופות לפני עידן המזגנים. בלי פרומיל של יומרה או מילים גבוהות על שליחות הם באו לעסוק בחינוך, דאגו לגרביים או למזון לתלמידה מבית קשה יום, לשיטות מגוונות להעשרת הידע, להקניית כלים מעשיים לחיים הרבה מעבר לנדרש ובאמצעים דלים. עיניי ראו ולא זר: המורים האלו וכגון אלו לאלפים ולרבבות עיצבו דור, צמצמו פערים, העניקו כישורי חיים והטביעו זהות יהודית ולאומית. וכן, גם התפרנסו, גידלו ילדים וחיתנו אותם ברווח ולא בצמצום, בנחת ולא בצער.

לא הייתי נזעק לכתוב לולא היה מדובר במגמה שהולכת לשמוט את הקרקע מתחת רגלינו. עזרא הסופר לא עלה לארץ עד שלא הביא עימו מבני לוי. נחמיה, שעסק בשיקום החברה היהודית של שבי ציון, דאג למעמדם של הלוויים. הלוויים תפקידם "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל". על העבודה היומיומית העקבית הרגישה והמסורה של מי שבחרו להיות בני לוי בנוי כל הקיום שלנו. זו לא עוד קלישאה; בלי מחנכים ומורים מסורים וגדושים בערכים ובידע איראן יכולה לוותר על תוכנית הגרעין שלה.

כשמרן הראי"ה מדבר על חורבנו של דור (מהלך האידאות), הוא תולה זאת ב"תביעות האדם הפרטיות". ראוי היה שנתנער מהתפיסות המודרניות ההרסניות הבזות לערך הכלל ומקדשות את ההישג האישי. אני מקווה שבבחירה בין להיות מעצבי אופנה ובין להיות מהנדסי תוכנה, הראויים יבחרו לשאת על כתפיהם להיות מעצבי הדור הבא.

 

 

קרדיט תמונה ראשית: כהן פריץ, לע"מ, צביעה דיגיטלית

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן