כותרות חמות :

ים תשפ"ג מחכה לנחשונים
ים תשפ"ג מחכה לנחשונים

ים תשפ"ג מחכה לנחשונים

 

בסוף נגאלים, זאת בכלל לא שאלה. נכון שכל הכוחות הרעים שבחוץ בונים אותנו וכל הקלקולים מתקנים אותנו, אבל אנחנו לא בסוף. אנחנו בעיצומה של עוד מערכה בבניין הממלכה הישראלית שכל העולם בונה על הברכה שהיא תפיץ לכל עבר.

בכל הקשור לצמתים קשים יש לנו תסביך אמוני לא פשוט: לפעול בעצמנו או ליזום? נכון שאין באמת סתירה ברמה התאורטית. כולנו שמענו הרבה מאוד שיעורים שמסבירים יפה יפה את היחסים בין האדם לא-לוהיו, אבל מעשית הקונפליקט הזה תוקע אותנו לא פעם. אנשי אמונה מבינים שאין עוד מלבדו ושאין לנו שום דבר מעצמנו מלבד כוחו האינסופי של א-לוהים ושרק הוא יכול באמת לגאול אותנו, אבל מבינים גם שהוא ברצונו בחר שהכול כאן בעולם יעבוד דרכנו. בפועל כשמגיעים לצומת שנראה מאוד מורכב, כמה מפתה באמת, ולא רק מעצלות, בחינת שב ואל תעשה עדיף, לפנות אל ההמתנה לא-לוהים.

אבל אפילו בגאולה הכי קלסית כמו יציאת מצרים היה צריך לקום ולקשור למיטה שה לאיזה ארבעה ימים ולשהות לידו. והיה צריך לקום ולאסוף את הילדים ולבחור לצעוד החוצה. ונכון שרק א-לוהים קורע את הים בסוף, אבל בלי נחשון בן עמינדב הוא לא היה עושה את זה.

וזאת בדיוק הסיבה שלצערנו בכל הגאולות שהיו עד היום לא כולם נגאלים. יש מובילים, יש מי שבוחרים לצעוד אחריהם, אבל יש מי שגם בוחרים, אחרי כל הניסים והנפלאות, להישאר במצרים. הכי מלחיץ לקלוט שקשה מאוד לדעת באיזה צד היינו אנחנו ברגעי האמת. לכו תדעו אם היינו מהסבורים שלא צריך עכשיו לשגע את העולם אלא להמתין להזדמנות רגועה יותר שבה א-לוהים יגאל אותנו גאולה רכה ונעימה יותר.

 

הכי מלחיץ לקלוט שקשה מאוד לדעת באיזה צד היינו אנחנו ברגעי האמת. לכו תדעו אם היינו מהסבורים שלא צריך עכשיו לשגע את העולם אלא להמתין להזדמנות רגועה יותר שבה א-לוהים יגאל אותנו גאולה רכה ונעימה יותר

מקום ללאומיות

בואו נתבונן רגע באומץ בים שנמצא מולנו. חלק מהגאולה הוא להתבונן בו באומץ. אנחנו מעדיפים לחשוב שהסיפור עם בג"ץ הוא לא כזה ים, אבל המציאות היא שאם במדינת ישראל העם לא ישלוט, ובמקומו ישלטו בו משפטנים שמשפט הגויים משפטם, במוקדם או במאוחר יקרה דבר אחד: מדינת היהודים תימחק.

בכוונה השתמשנו הפעם במושג ה'שורד' של 'מדינת היהודים' ולא במושג המהותי יותר של 'מדינה יהודית'. בואו נניח לרגע לחזון, כי אנחנו ברגרסיית הישרדות שאנחנו עוד לא מפנימים. המדינה הזאת שקמה עוד לפני החזון רק בשביל להציל את היהודים מהטירוף שעברו, מדינה ליהודים, המיזם הזה בסכנה.

התפיסה המערבית השוויונית סתם נותנת לנו זמן ביניים להתאושש ממלחמת העולם השנייה, אבל למעשה היא לעולם לא תוכל באופן מהותי לקבל את המיזם המפלה הזה שנקרא ציונות ומדינה יהודית. ציונות לא מסתדרת עם התפיסה המערבית שלפיה כולם שווים. מדינה שמחליטה שהיא נותנת תיעדוף כלשהו, ואנחנו אפילו לא נכנסים כרגע לוויכוחים פריבילגיים של זכויות למיעוט הערבי, היא מדינה מפלה חסרת לגיטימיות.

בתפיסה המערבית הפרוגרסיבית אין מקום ללאומיות בכלל, ובטח שלא ללאומיות יהודית. היצור הזה, מדינה שנכנסים אליה אנשים רק מדת אחת או מגזע אחד, הוא לא דבר שעובר במה שמכונה העולם הנאור. הזמן השאול שנתנו לנו לחיות עם הרעיון הזה היה רק בגלל איזשהו פוסט-שואה-מלחמת העולם השנייה שעדיין לא התפוגג לגמרי. אבל בואו נביט למציאות בעיניים. הסיפור של השואה כבר לא מצדיק שום "עוולה" יהודית שבשמה הוא מעז לכבוש את הארץ הזאת ולנכס אותה רק לעצמו ולאפשר רק ליהודים ליהנות מהנכס הנדל"ני כאן.

וכל זה, כל התקוות הללו של חלק העולם האנטישמי, ובצער של חלקים מסוימים בשמאל הישראלי, מתנקז לבג"ץ. בג"ץ במהותו שואב את רוחו מתפיסת השוויון המפרקת המערבית, ועל כך כבר אין באמת צורך להכביר במילים. נכון שאם נשאל שופט, שמאלני ככל שיהיה, אם הוא עדיין חושב שיש מקום למדינה שמאפשרת רק ליהודים לעלות ארצה, הוא כנראה ייבהל מעט מהרעיון שהוא עבר צד.

אבל זה בעיקר משום שנותרה בו עוד מעט תודעה שורדת, משהו כזה מכוח האינרציה. כי מבחינת עולם הערכים המערבי שאליו הוא כפוף, אין לכך שום הצדקה. ולכן בכל פעם שהוא יצטרך לעמוד מול "הכרעה מוסרית", הוא יעדיף (אפשר אפילו להניח שבלית ברירה) את השוויון המערבי על פני היהדות השורדת. כי בשלב הזה המוח משדר, ולא מעט בצדק, שהיהדות אמורה להבשיל מהמקום השורד שלה, ואז כמעט לא נותרת כל בחירה: עדיף לזרום עם הרוח המערבית המערבבת מלתמוך ביהדות המתבדלת.

זאת הסיבה שפסקי בג"ץ הולכים למעשה למקומות האלה שוב ושוב. אין להם שום יכולת לפסוק פסיקה שלא תאפשר למסתננים להגיע לכאן ולשטוף את הארץ. אבל המסתננים זה סתם קדימון קלוש. זאת בכלל לא שאלה, וזה רק עניין של זמן קצר, וגם שנים בחיי עם זה זמן קצר מאוד, שבג"ץ, אם לא ישונה כאן המצב, יקבל עתירות של ערבים שנבחרי העם נטלו מהם את זכות השיבה. עתירה כזאת של 5,000 ערבים שגרו כאן כמעט התקבלה, ונפלה על חודו של שופט. הנשיאה חיות אגב, הצביעה עם השופט אהרן ברק בעד, שזה נגד המדינה היהודית. עדיין קשה לראות את זה, אבל למעשה גם חוק השבות אינו בגיץ בהיותו מפלה. הקונפליקט הזה של יהדות לעומת שוויון גדול על בג"ץ, ולשם זה הולך בהכרח.

כבר היום אנחנו בפלונטר מדהים שאפילו חוק השבות כפי שהוא מנוסח היום, בהיעדר יכולת לתקן אותו, משתמש במפעל העלייה הישראלי, שאין שני לו בעולם, כדי להכניס לכאן יותר גויים מיהודים. 52 אחוזים מהעולים החדשים שהגיעו לישראל בשנה האחרונה הם גויים גמורים.

המוסלמים הם הבאים בתור בהכרח, ואז סיימנו. האם זה יקרה בפועל או שהאמונה תנצח? כאן אנחנו שוב חוזרים לפלונטר.

המסתננים זה סתם קדימון קלוש. בג"ץ, אם לא ישונה כאן המצב, יקבל עתירות של ערבים שנבחרי העם נטלו מהם את זכות השיבה. עתירה כזאת של 5,000 ערבים שגרו כאן כמעט התקבלה, ונפלה על חודו של שופט. הנשיאה חיות אגב, הצביעה עם השופט אהרן ברק בעד, שזה נגד המדינה היהודית. הקונפליקט הזה של יהדות לעומת שוויון גדול על בג"ץ, ולשם זה הולך בהכרח

אופטימיות גדולה

בסוף איכשהו נגיע לתיקון, זאת לא שאלה, אבל איש אינו יודע להגיד באמת מה יהיו התחנות בדרך. אם ההתעשתות תגיע אחרי קטסטרופה או שזה אולי כבר יהיה מחר, כשכמה נחשונים בני עמינדבים יצאו לרחובות ויזעקו את נשמתם, והרפורמה הזאת תעבור על אפם ועל חמתם של המתנגדים והטייסים והכלכלנים. כי מה זאת מחיקת מדינת היהודים לעומת פחות טייסת ופחות דירוג אשראי בעולם? ככל שזה יקרה מוקדם יותר, כך המחיר שנשלם לתיקון יהיה נמוך יותר.

יוצא שהחשש שלנו מעימות והרצון שלנו לשקט אינו דוחה את העימות אלא מעצים אותו.

ההכרה בבירור הקשה והכואב שבו אנחנו נמצאים אינה פסימיות, היא האופטימיות היותר גדולה. היא האמונה היותר גדולה בכך שיהדות היא הבדלה בין העמים שגורמת ברכה עצומה לאומות העולם ביכולת שלנו לצאת לחירות עולם ובכך שעכשיו תורנו בשרשרת הדורות להילחם על עצמאותנו כדי להמתיק את המציאות ולהביא שלום לעולם. להחזיר לכאן ערכים שנשכחו. להמשיך את המהפכה התנ"כית שהביאה ברכות אינספור לערכי העולם הנאור באמת.

גם השמאל, כשיבין שהמלחמה היא על החיים שלו, יצטרף. לא כולם, כי תמיד יהיו מי שיעדיפו להיבלע בגויים מלהגיע לייעוד. אבל הרוב יהיה חייב להתעשת. גם השמאל ברובו זוכר בסוף שבחוץ לא מחכה לאף אחד עולם שוויוני ונאור באמת, כי כשיהודים בורחים מייעוד ומנסים להתפזר בשעה שנגמרה הגלות, זה בדרך כלל נגמר מאוד לא טוב.

זה המצב בנקודה הזאת בהיסטוריה של מדינת ישראל: או בג"ץ או מדינת יהודים.

חייבים לצאת לרחובות. לקחת חופש של יום בשבוע לכל הפחות כדי לצאת למחאות מצוידים במים ובכריכים. לא משנה כמה יהיו לצידנו. נחשון בן עמינדב לא עשה את החשבון הזה.

פסח כשר ושמח, עם ישראל.

 

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן