כותרות חמות :

חמלת שטן לעומת חמלה של נצח
חמלת שטן לעומת חמלה של נצח

חמלת שטן לעומת חמלה של נצח

 

  1. יש כאן דפוסי חשיבה שונים מהיסוד. אין אפילו טעם לשכנע.

יש מי שמביטים ומרחמים רק על חייל אחד שנחטף ומוכנים לתת בעבורו הכול. יצאו בקמפיינים, ילחצו וידברו באנושיות ובחמלה. ולעומתם יש מי שכבר אז הביטו גם על גלעד שליט בכאב עצום, אבל גם על הילדים ועל האימהות שנרצחו ושנחטפו בשמחת תורה. ועל חוטפי שלושת הנערים שהביאו עלינו עוד ועוד סבבים וחיילים הרוגים.

יש מי שמביטים רק על הילדים ועל האימהות שנמצאים בעזה בעיניים מלאות חמלה וכאב. ולעומתם יש מי שכואבים כאב מפלח לב על כל ילד, אם ומבוגר שנמצאים עכשיו בידי השטן, אבל מביטים גם על יחיא סינוואר (שכידוע שוחרר בעסקת שליט) ועל יורשו, שנמצא במאתיים הקטינים שיוצאים עכשיו מהכלא הישראלי.

יש דפוס חשיבה מערבי של כאן ועכשיו, של חמלה ורחמים מעושים, ויש דפוס חשיבה יהודי שמביט אל הנצח, שהורג את הרוע ומביא ברכה לעולם. הבירור הזה ירדוף אותנו עד שהוא יסתיים. לא חותמים הסכם עם השטן, כי הוא אינו מרפה.

מי שחותם הסכם עם נאצים שלא יאשים את העולם באנטישמיות.

 

  1. חודש וחצי אחרי ההתחלה. יש למלחמה הזאת, כמו לכל מלחמה, אורך חיים. ראינו מלחמות דרמטיות שנגמרו בתוך שישה ימים. הן היו מורכבות הרבה יותר, מול צבאות עצומים מאיתנו בהרבה. עזבו את כל הסיפורים על הסיבוך של עזה ומחילות תת-קרקעיות וצפיפות וכל הפרטים החשובים טקטית אבל ממש לא אסטרטגית. ששת הימים ויום כיפור היו מלחמות הרבה יותר קשות, ונתוני הפתיחה של ישראל היו בהן נמוכים ללא כל השוואה. מלחמה מסתיימת בדיוק ביום שהייעוד המהותי שלה נגמר.

המלחמה הזאת מתארכת לא בגלל הסיבוך בלחימה והמורכבות של עזה ובטח לא בגלל המערכה הצפויה בלבנון. היא מתארכת כי היעד המהותי שלה לא מול העיניים. כשמדברים על הכרעת חמאס והחזרת השבויים אנחנו פשוט עושים צחוק מעצמנו.

הקונספציה המהוללת עדיין כאן בענק. בעזה הורגים יותר ומפרקים יותר, אבל המהות נותרה להרתיע ולברוח.

יש למדינת ישראל תהליך תשובה שהיא צריכה לעבור. לא צריך להיות נביא גדול כדי להכיר בו: החטא התחיל בעזיבה המופקרת של לבנון, בהסכמי אוסלו שוויתרו על הארץ, ונמשך בגירוש יהודים מחבל עזה. לכן רק התיקון של החטא הזה יביא את סיום המלחמה.

ככל שנברח מהתיקון זה יסתבך וישתבלל ויבלבל ויהרוג אותנו. איש אינו יודע מתי המלחמה הזאת תסתיים רק כי נעשים כל כך הרבה מהלכים כדי למסך לעצמנו את יעד התיקון שלה.

אם יהיו עוד מנהיגים שיבינו את גודל השעה ויתמקדו ביעד התיקון, ישראל תינצל. כל יום שהמנהיגים האלה אינם קולטים מה מוטל עליהם לעשות, הם ממשיכים לגרום לכולנו לבוסס באירוע שאיש אינו יודע מה המשכו.

כרגע לא פחות ממדהים לגלות שאין מנהיגים כאלה. חייב לקום המנהיג האחד הזה.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן