כותרות חמות :

נס גדל היה פה – וישב
נס גדל היה פה – וישב

נס גדל היה פה – וישב

אחד הדברים שמסיבים לתלמידותיי אושר צרוף הוא היכולת לבוא אליי לאחר שנה ולומר לי: "נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו!" לאמור: עשיתי את הסגולות שלימדת לפסח, לפורים או ליום האם, וכלום לא קרה.

מה שורש השמחה הזו? רק האמונה האבסולוטית בניסים: תראי! אפילו כשלפי הסטטיסטיקה אמור לקרות משהו, אני מעל לסטטיסטיקה, אני נס.

אבל יש בכל זאת שורש עמוק לאמירות האלה. הדעת מבלבלת בין סגולות לבין מצוות. כך למשל כתב הרב מוצפי: "וטוב לאדם שיתבונן בנרות כל זמן שהם דולקים ולכל הפחות בחצי שעה הראשונה שהוא זמן המצווה מעיקר הדין. ויתכוון באותה שעה להמשיך על נשמתו את אור השכינה הקדושה ועל ידי זה, יזכה לשפע גדול בכל ענייניו. ועוד, יידע שבנר הזה הוא מאיר לשכינה שאין באור והיא בצער ועל ידי אור הנרות שלו הוא משמחה" (חנוכה בציון).

חברים וחברות, זו לא סגולה! זו מצווה! אנחנו מלומדים במצוות ברוך ה', עושים אותן "מלומדה", אבל שכחנו להיות מלומדים בניסים. שכחנו ללמוד שבכל מצווה מתעורר אור ניסי. משמעות המילה נס היא אור שמכוון ישירות אלינו: "נסה עלינו אור פניך, ה'"! נס מלשון פנס!

אנחנו לא מזלזלים בסגולות. אנחנו מזלזלים בכוחן הסגולי של המצוות.

מתוקף תפקידי כנשיאת רבניות אירופה מטעם ועד רבי אירופה, 'פגשתי' השבוע בזום רבניות קהילה מלונדון, מברלין, מברצלונה, מלטביה, מבלרוס, מליסבון ומקייב. הרבנית של קייב שברה את ליבי כשסיפרה עד כמה היא דואגת השנה לקראת החנוכה כשאין כינוסים גדולים בקהילה, כשחשוך וקר. אמרתי לה שדווקא השנה יהיה לנר החנוכה אור ענקי, מפני שהשלהבות ייראו יותר מאי-פעם ברחובות החשוכים והקפואים.

דאגת האמת התעוררה בי כששמעתי את רבניות אירופה ה'שבעה': רבניות מלונדון וברצלונה שאלו את השאלה ההפוכה: "איך אפשר למכור לצעירים את אור החנוכה כשהרחובות מוארים ומדהימים באורות החג הנוצרי?" וחשבתי לעצמי שזו שאלת הדור: איך 'מוכרים' את אור החנוכייה כשאור המסך ואור המונדיאל ואור התרבות בולעים את הכול?

הרבניות סיפרו לי אילו מאמצים הן עושות כדי לשווק יהדות יפה, ופשוט ביקשתי מהן: תפסיקו. בבקשה תתחילו להאמין בכוחה הסגולי של המצווה הזו לחולל בנפש שינויים ששום דיבור לא יחולל! המילה 'מצווה' נאמרה רק בקשר למצווה ספציפית אחת: "כי נר מצווה". אין לנו לצערי אמון בכך שיש באור הזה כוח סגולי להיכנס לנשמה! רק שימי נר על החלון! אמרתי לרבניות של אירופה המוארת, הנשמות מעצמן יצאו במחול הנשמות! "נר ה' נשמת אדם, חופש כל חדרי בטן"!

למה אין בנו אמונה בכוחה העצמי של מצווה לכוון אלינו את הנס, את הפנס, את ההצלחה בכל עניינינו? למה לא התרגלנו בחשיבה הניסית שלפיה "הרגיל בנר יהיו לו בנים תלמידי חכמים"?! יהיו לו!

הדת אינה זקוקה ליחצנים. ממש לא. השלהבות יודעות את העבודה מעולה. השלהבת אינה צריכה את עזרתך כדי לשלהב אנשים. השלהבת עולה מאליה. מצוות אינן סם להמונים הפרימיטיביים. הן לאנשים מלומדים. מלומדים בניסים.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן