ביטוח חיים

m 13 eggs
ההתלבטות מגיעה בדרך כלל מקסימום לאוזניי חברה אחת או שתיים, ההורים לגמרי מחוץ לתמונה וברוב המקרים לצעירות שמתקרבות לסוף העשור השלישי לחייהן אין ממש כלים להכריע בשאלה אם להיכנס להליך שימור פוריות (הקפאת ביציות) * דווקא רבנים ורבניות שמרנים קוראים לנטרל את האי נעימות מהשיח למען דור ההמשך של דור הרווקוּת המתאחרת ולשם הקמת משפחה עם פחות חששות מ'תאריך תפוגה' קרוב

אילת כהנא

ביום שנפגשנו חלפה שנה בדיוק מאז פרסמה נעמה בפייסבוק פוסט מפתיע על הקפאת ביציות ושבועיים מאז עברה שאיבה. "אצל הרבה מהנשים הצעד הזה מתפרש באופן רשמי כהכרזת יאוש", כתבה בזמנו. "מהרעיון שאי פעם תכירי גבר, תתחתני ותביאי ילדים לעולם. או לחלופין, המחשבה שפירוש המעשה הוא שתביאי יום אחד ילדים לעולם לבדך... אז אולי נציע נקודת מבט אחרת: יש נשים שמקפיאות ביציות מתוך מחשבה שבתוך זוגיות (מאושרת כמובן) עלולות לצוץ בעיות פוריות לקראת הילד השלישי או הרביעי ואז זה דבר טוב שיש לך ביציות צעירות ב'חסכון'. כשם שמפקידים כספים לחסכון לעתיד, מקפיאים ביציות צעירות, שכן בניגוד לכסף, לביציות כן יש תאריך תפוגה".

הפסקה הזאת היא אולי השורה התחתונה של כל מה שתקראו להלן. אין כאן ייאוש מזוגיות; יש פה החלטה אחראית של אימהות לעתיד בעז"ה, השתדלות נוספת ולא שגרתית בשלל ההשתדלויות השגרתיות בנוף הרווקות בדרך להקמת בית נאמן בישראל.

יש שיגידו שמדובר באפנה חדשה, אך האמת היא שמדובר בדור המתמודד עם אתגרים חדשים ובהתקדמות טכנולוגית שקרתה בימיו, במקרה או שלא במקרה. בסעודת השבת האחרונה שנכחתי בה אפילו הרמנו 'לחיים' לכבוד הליך השאיבה שעברה אחת הסועדות ולעוד שנים רבות נעימות ופוריות של שאר הנוכחות, כולן בנות 30–35.

מתי עבר מוקד השיח בין רווקות מאתרי היכרויות, דייטים או אימון לקראת חתונה לשימור פוריות? ככל הנראה למחקרים שמציפים לנו את העיניים בפרסומים מפרסומים שונים יש תרומה לא מבוטלת לעניין. מחקרים מראים למשל כי תקופת הפוריות העשירה ביותר לאישה היא העשור שבין 25–35. היום, בעוד גיל הנישואים הולך ומטפס, לכאורה נתון זה הוא לרועץ לרווקות.

מיטל: "משהו בי הרגיש שבאקט הזה יש בעצם ויתור. מין פעולה נואשת למי שלא הצליחה עדיין להתחתן. זה כמו שהרבה שנים לא רשמתי את עצמי לאתר היכרויות כי הרגשתי שזה הכי נמוך שאני יכולה לרדת, שאני עוד איזה כרטיס. האם הייתה לזה סיבה מוצדקת? לא באמת. אבל זה קרה מתוך חשיבה חיובית וכנה שאני עושה דברים שמקדמים אותי. כך גם קרה לבסוף עם ההחלטה להקפיא ביציות. ככל שהתבשלתי עם הרעיון התחלתי לקבל נקודת מבט אחרת. להבין שזה לא מעשה שמעיד על הרמת ידיים אלא שאני עושה עוד פעולה שהיא סוג של מעשה של אמונה"

 

אף שעוד ועוד רווקות מחליטות ללכת על ההליך הקפאת ביציות, הוא נחשב חדש למדי בעולם, ובישראל הוא קיים רק שבע שנים. לכן אין הרבה מידע בדבר ההליך וטיב התוצאות; רוב הביציות שהוקפאו ברחבי העולם לא נדרשו על ידי הנשים שהקפיאו אותן: פחות מעשרה אחוזים מהנשים שהקפיאו ביציות ברחבי העולם ניסו להרות בעזרתן. בישראל מתוך 300 נשים שהקפיאו ביציות בבית החולים שערי צדק, למשל, בשנים 2011–2017, רק חמש ביקשו להפשירן.

בשורה התחתונה, ד"ר חנה קטן, שהציגה לנו את הנתונים הנ"ל ועמה נשוחח בהמשך, טוענת שהמחקרים מלמדים כי בגיל 37 בממוצע, עם עשר ביציות בשאיבה בממוצע, אפשר לצפות לשיעור של 30 אחוזי לידה, והאחוזים יהיו גבוהים יותר ומספר הביציות בשאיבה יהיה רב יותר ככל שהגיל ירד.  

"אני לא מוותרת על זוגיות"

נעמה (34) היא בת הציונות הדתית ועוסקת בחינוך. את ההחלטה לשמר ביציות קיבלה כבר לפני שנתיים, ואף על פי שמדובר בהליך שאורך כשבועיים היא מעידה שהדרך לקבלת ההחלטה דרשה הרבה יותר מזה.

"כשהייתי בת 30 ראיתי שאני ממש לא במקום של להביא ילד לבד, ובכל זאת אני רוצה לשמור על האפשרות להביא ילדים. ואז עלתה המחשבה לעשות את הפעולה הזאת ממקום של ביטוח. בעיניי זה היה המקסימום שאני יכולה לעשות למען המשפחה שתהיה לי עם האיש שלי, והיה לי חשוב לעשות את זה בזמן".

כשהייתה בת 32 התחילה נעמה להתקדם עם ההחלטה. היא ידעה שאין כאן תעודת ביטוח אמתית: "את לא רוצה להגיע לגיל 39 ולהישאר בלי שום ביצית ולא לחשוב שעשית את המקסימום. החרטה הזאת מפחידה אותי", היא אומרת נחרצות. "היום הרפואה מאפשרת לנו משהו שלא התאפשר בעבר, וחבל שלא לנצל את זה לטובתנו".

מצב הפוריות שגילתה נעמה בעקבות בדיקה שערכה הראה שהגיעה כמעט מאוחר מדי. "אין לי ספק שאילו הגעתי כשהייתי בת 30 המצב היה אחר. אני אומרת 'לכו תעשו את זה'. הרופאים מאוד עודדו אותי להביא ילד לעולם במצבי, אבל אני לא במקום של להיות אם חד-הורית. אני לא מוותרת על הזוגיות!"

"אני עושה דברים שמקדמים אותי"

מיטל (35), גם היא בת הציונות הדתית, נתקלה לפני שנתיים במודעה של מכון פוע"ה על שימור ביציות. "זו הייתה הפעם הראשונה שנפגשתי עם הנושא. המודעה הביאה אותי להתחיל לגלגל את הרעיון במחשבה", היא נזכרת. "גזרתי את המודעה ושמרתי בחדר. עברה כמעט שנה עד שבאמת הרמתי טלפון.

"לא סתם התעכבתי", אומרת מיטל. "משהו בי הרגיש שבאקט הזה יש בעצם ויתור. מין פעולה נואשת למי שלא הצליחה עדיין להתחתן. אני חושבת שזה נובע מכך שזה כביכול כבר חצי דרך של להביא ילד לבד".

מיטל מנסה להמשיל כיצד התייחסה לרעיון כשעלו תחושות הוויתור על זוגיות: "הרבה שנים לא רשמתי את עצמי לאתר היכרויות כי הרגשתי שזה הכי נמוך שאני יכולה לרדת, שאני עוד איזה כרטיס. האם הייתה לזה סיבה מוצדקת? לא באמת. וגם לשם בסוף הגעתי. אבל זה קרה מתוך חשיבה חיובית וכנה שאני עושה דברים שמקדמים אותי. כך גם קרה לבסוף עם ההחלטה להקפיא ביציות. ככל שהתבשלתי עם הרעיון התחלתי לקבל נקודת מבט אחרת ולאמץ אותה. להבין שזה לא מעשה שמעיד על הרמת ידיים אלא שאני עושה עוד פעולה שהיא סוג של מעשה של אמונה. וזה גם שומר לי איזה צ'ק ביטחון בצד.

"הטיפול עצמו יקר, וצריך להביא בחשבון שגם התרופות שלו יקרות", היא מלמדת. התרופות שהיא מדברת עליהן עולות בין 30 ל-40 שקלים, ויש תרופות שגם אחרי סבסוד עולות כמה מאות. "זה סיפור שיכול להגיע לעשרות אלפי שקלים", מעידה מיטל.

"אין ספק שהחוויות ששמעתי מחברות על האולטרסאונד הראשון, על השגת התרופות ועל ההליך עצמו, שלחלקן הוא היה קשה מאוד, חיבלו בהתלהבות. אבל הבנתי שככל שאעשה את זה יותר מוקדם, כך עדיף".

תמריץ לחתונה

מי שמסתמנים כ'נושאי הדגל' של העלאת המודעות לצורך החיוני בעיניהם לשמר ביציות בגילי השלושים המוקדמים הם אנשי מכון פוע"ה, בראשות הרב מנחם בורשטיין. לפני כשבע שנים, בצעד ראשון מסוגו בארץ, החליטו במכון לייבא את הטכנולוגיה החדשה לישראל. מה שהתחיל כפתרון לשימור פוריות של חולות סרטן המטופלות בכימותרפיה או בהקרנות נהיה במהרה לבשורה של ממש בקרב הרווקות.

"כשהתחילו בהליך הזה בעולם ביקשתי להתייעץ עם הרב מרדכי אליהו ע"ה", אומר הרב מנחם בורשטיין. "אמרתי לו: 'כבוד הרב, אני מבקש ללכת לאזורי הריכוז של הרווקים והרווקות ולהרצות שם על הקפאת ביציות'. הרב שאל: 'מי אמר שהן טובות? שיצאו מזה ילדים?'

פניתי עם השאלה של הרב למכונים בספרד, שלהם כבר היה ניסיון בשימור ביציות. הם ענו לי שאחוז ההריונות רגיל, ומכאן שהקפאת ביציות היא השיטה הטובה ביותר לשמר פוריות. הרב אליהו אמר שהוא צריך לחשוב על העניין. שאלתי: 'ומה אעשה בינתיים?' והוא התבדח ואמר: 'תקפיא את הרעיון'".

בהמשך קרא הרב אליהו לרב בורשטיין לחזור אליו בעקבות כתבה על רווקות מתבגרות שבוחרות להביא ילדים לבד ופורסמה באחד מכלי התקשורת הדתיים. "הרב היה שבור מזה", משחזר הרב בורשטיין, "אז ביקשתי ממנו להפשיר את הרעיון שלי. הוא נתן את ברכתו, ובאמת ערכנו ערבי עיון בעניין בגבעת שמואל ובקטמון".

הרב אליהו לא כתב פסק הלכתי בעניין, ונפטר עוד לפני שהגיעה הטכנולוגיה לארץ. אף שלא הספיק להביא זאת בפני הרב אליהו זצ"ל, בשל הסוגיה ההלכתית העדינה, המלמדת שהתהליך עלול לאסור את הרווקה שעוברת אותו, ביקש הרב בורשטיין לערוך כינוס הלכתי בעניין לפוסקי ההלכה בציבור הדתי-לאומי. "פניתי לרב יעקב אריאל ולרב דב ליאור ולרב ליכטנשטיין. נפגשנו בביתו של הרב ליכטנשטיין זצ"ל ודנו בנושא, ולבסוף הרב דב ליאור כתב פסק הלכתי שמתיר את ההליך ומתיר את הרווקה". שלושת הרבנים אף חתמו על קול קורא לרווקות להקפיא ביציות, מהלך לא אופייני לכאורה לקו השמרני המאפיין פוסקים אלו ואולי הוכחה נוספת לצורך השעה.

הרב, יש פוסקים שאומרים אחרת? שבחורה שעוברת הליך כזה עלולה להיאסר?

"אני יכול למצוא מי שיגיד שהיא נאסרת, אך הפסק של הרב דב ליאור הביא לכך שבציונות הדתית יש תמימות דעים שהתהליך מומלץ. בקרב הפוסקים החרדים אינני יודע להגיד, משום שרק התחלנו לעבוד על זה עם הציבור החרדי".

אחד היתרונות של שימור הפוריות, נוסף על הקפאת ביציות, בא לידי ביטוי בהקפאת עוברים. תהליך זה מאפשר למי שהתחתנה מאוחר וילדה בגיל מבוגר למדי להבטיח גם ילד שלישי ורביעי עם בן זוגה, ואם הזוג נתקל בקשיים להרות בשנות ה-40, למשל, מחזירים לה עוברים מוקפאים אלו. משיחות עם נשים שעברו תהליך זה גם בלי בן זוג מכל מיני סיבות רפואיות, שלא הבטיחו הרבה בתהליך של הקפאת ביציות בלבד, עלה שמכון פוע"ה לא תמך בהחלטתן.

הרב, הבנתי שאתם פחות בעד הקפאת עוברים.

"אנחנו נגד הקפאת עוברים מתרומת זרע. אנחנו בעד הקפאת עוברים בעבור זוג שהתחתן".

ומה תעשה רווקה שלא מתחתנת? כיצד מתמודדים עם ההלכה שאומרת שיש בזה בעייתיות אל מול הרצון הטבעי שהקב"ה טבע בנו להיות אימהות?

"שאלתי את הקב"ה לאחרונה אם הוא שינה את השיטה של 'זכר ונקבה ברא אותם', והוא אמר לי שלא. כל אחד בעולם יש לו הזיווג שלו, לא יכול להיות שאין. לכן היא צריכה לחפש את הזיווג ולמצוא, לא יכול להיות שאין לה. אני עוזר לה לתת לעצמה טווח זמן יותר ארוך למצוא, אני עוזר לה ללדת יותר ילדים, אבל אין מושג כזה שהקב"ה לא יביא לאחת זיווג".

אבל הרב טוען יותר מכך, שפעמים רבות התהליך הזה אף ממריץ את הבנות לחתונה: "עם הזמן שמתי לב שהרבה בנות התארסו תוך כדי וההקפאה הפכה מיותרת. אמרתי לעצמי: מה קורה פה? חשבתי שזה יכניס בהן איזושהי שלווה לא חיובית, והנה אני רואה שהן מתארסות. כששאלתי אותן לפשר התופעה הן אמרו לי: 'הרב, אתה חושב שזה כל כך נעים לשמוע מהרופא שהפוריות שלך גבולית? זה המריץ אותנו והחלטנו שזהו, צריך לסגור חתונה'".

מיטל מעידה שההליך תרם לה הרבה לביטחון העצמי: "בפגישות יותר קל לי למשל לראות רלוונטיות של בחורים ולהחליט מהר בלי להתלבט יותר מדי. יאללה, אני במקום אחר, עשיתי צעד גדול, אני סומכת יותר על קבלת ההחלטות שלי".

גם נעמה מעידה שהתהליך משפיע על הליך בחירת בן הזוג: "גם קודם אף פעם לא מרחתי את עצמי במערכות יחסים, אבל זה עוד יותר הבליט לי את זה שבאמת אין לי זמן. אז אני לא יודעת, ב"ה הדברים באו ביחד. פתאום הגיע בן זוג ויש התחלה שנראית טובה ומבטיחה, אבל אי אפשר לדעת".

את מרגישה שההליך עלול לפגום באמונה בזוגיות?

"בעיניי לא. המציאות אומרת שאני יכולה להיות בזוגיות ויהיו לנו שני ילדים ונרצה ילד שלישי, ואז יהיו לנו בעיות. בואו נהיה מציאותיים וננסה לעשות את המקסימום שלנו לבוא ולארגן אפשרות למקרה ש-. את חוסכת כסף? האם זה פוגם באיזושהי אמונה שלא יהיה לך בעתיד? לא, את פשוט מבטחת את עצמך, כמו שחוסכים לפנסיה".

הרב נוגע בהיבט נוסף שטכנולוגיית השימור משפיעה עליו: "עד עכשיו מי שעברה את גיל 35 הייתה במצב שהסיכוי שלה להתחתן עם מישהו פחות או יותר בגילה הוא אפסי, וכעת, עם האפשרות של הקפאת ביציות, זה פתאום מתאפשר. אני רואה היום בשידוכים שהבחור נענה יותר להצעות שבעבר פסל מיד".

לאחרונה עלה הרעיון לעזור גם למסורבות גט בשימור פוריותן, מאחר שהבעלים הסרבנים מעכבים אותן מלהקים משפחה חדשה, ומסתמן שתעלה אף הצעת חוק שהמדינה תממן את ההליך לנשים האלה.

קריאה לכולן

ד"ר טל עימבר הוא מנהל שירות שימור פריון בהדסה עין כרם, ואתו עובדים צמוד במכון פוע"ה. "שימור פוריות סוציאלי התפתח מיכולות טכנולוגיות שפיתחנו, ובהן שיטת הזיגוג להקפאת ביציות. השיטה הזאת נותנת תוצאות מצוינות מבחינת הקפאה ושרידות של הביציות, דבר שלא היה פעם", הוא מלמד.

גם ד"ר עימבר מחזיק בדעה שככל שמקפיאים יותר ביציות, ובגיל הנכון, ככה עולה הסיכוי ללדת. "ככל שעושים את זה בגיל צעיר הגירוי ההורמונלי יהיה נמוך יותר ומספר הביציות יהיה גדול יותר. אינה דומה אישה בת 32 לאישה בת 38".

תאמינו או לא, משנת 2011 יש במדינת ישראל חוק לשימור הביציות, המגביל את מספר הטיפולים ואת מספר הביציות שאפשר לשאוב. ההגבלה נקבעה ככל הנראה בגלל יוקר ההליך ויוקר השימור עצמו, שנעשה בבתי החולים, וכן כדי לשמור על גבולות שלא יאפשרו להליך לצאת מפרופורציה: "שימור פריון מסיבות שאינן רפואיות לנשים אשר מלאו להן 30 אך טרם מלאו להן 41. נשים אלו יכולות לעבור עד ארבע שאיבות או להשיג עד 20 ביציות (לפי המוקדם מביניהם)", זו לשון החוק.

על אף המגבלה הזאת ד"ר עימבר תומך בהליך: "יש כאן דילמה, בוודאי, אבל אני נותן לאישה להחליט. ככל שאישה תעשה את זה בגיל יותר צעיר כך הסיכוי שתשיג היריון הוא כנראה יותר טוב. אני אומר 'כנראה', כי אין מספיק מידע בישראל ואנחנו מסתמכים על עבודות בעולם", הוא מסייג, "אך שם הראו זאת באופן חד-משמעי. אני אולי ממליץ לעשות זאת בגיל צעיר, אבל מצד שני יכול להיות שאחרי שאישה בת 32 הקפיאה ביציות היא תתחתן ותיכנס להיריון, ויתברר שכל ההליך הזה היה בזבוז זמן וכסף".

האם לדעתך זו צריכה להיות קריאה לכולן?

"בהחלט", הוא חותך. "אני חבר בוועד איל"ה, האגודה הישראלית לחקר הפוריות, ואני מציע שירות שאני מאמין בו ומאמין שהוא יעיל, אבל הוא לא חובה. הוא לא מציל חיים. יכול להיות שלחלק מהנשים הוא מיותר, אבל אני רואה את הנשים בנות ה-39 שמגיעות אליי ואומרות: 'איך לא אמרת לי לפני חמש שנים שיכולתי להקפיא ביציות?' האישה צריכה לחשוב ולהחליט את ההחלטה שלה".

מרגוע לנפש

מי שנחשבת עוד לנושאת דגל שימור הפוריות היא רופאת הנשים הרבנית ד"ר חנה קטן, והיא קוראת לרווקות שלא לחכות לשלושים פלוס אלא לשקול זאת בדעתן אף כשהן צעירות יותר. "אני רואה את זה בתור 'לא תעמוד על דם רעך'", מדגישה קטן, "כרופאת פריון אני רואה נשים שהחמיצו את הפוריות שלהן ומרגישה כמו רופאה אונקולוגית. באתי למקצוע שאמור להיות אופטימי, ואני מוצאת את עצמי יומיום מבשרת בשורה של חידלון. הבעיה היא שנשים מבקשות להקפיא בגיל 40, כשלצערי כבר אין טעם".

ולמרות הנחרצות שלה בעניין ד"ר קטן מבקשת להעביר מסר ברור של סדרי עדיפויות: "כמובן, עדיף שלא להקפיא ביציות ובמקום זאת להתחתן מוקדם. אך כמה שלא נעים לפתוח את זה, וכמה שאישה מרגישה שזה מלחיץ אותה, חייבים להעלות את זה למודעות. אין לי שום עניין להכניס בנות ללחץ סתמי; יש לי עניין להרגיע את הנפש ממשהו שממילא נמצא בתת-מודע של הרווקות המתבגרות ומלחיץ אותן. אפשר לשמר את הפוריות, ואם תעשי את זה, זה ייתן מרגוע לנפשך", היא קובעת.

"המציאות הרפואית מראה לנו היום שהתוצאות של הקפאת ביציות עגומות מאוד, גם מפני שרוב הנשים שעשו זאת הגיעו בנות 37 בממוצע. הסיכוי לצאת עם זה בהיריון הוא קטן מאוד. לכן אני ממליצה על גיל 30, כי ידוע שתוצאות חיוביות יותר תלויות חד-משמעית בגיל צעיר. לא לחשוב יותר מדי ולא לפחד ולא לדחות ולא להגיד 'את מלחיצה אותי'. זה להעביר אליי כעס שהוא לא הוגן".

ד"ר קטן סבורה שמדובר בהליך שנכון לקדם אפילו ברמה הלאומית: "למה המדינה לא מקציבה כסף לתמיכה ברווקים? יש היום כל כך הרבה ארגונים טובים שעושים את זה. למה 'הבית היהודי' לא מממן את זה?"

יש מי שרואים בהליך הזה עוד הנדוס של מוסד המשפחה ועידוד הרווקות המתמשכת.

"בדיוק הפוך; זו חלופה לתרומת זרע. אני רוצה לחבר נשים למשפחה היהודית, שהיא דבר קדוש ומרכזי בשיח שלנו, ומכל כיוון מנסים להחליש אותו. תרומת הזרע היא אחת הזרועות שמנסות להחליש את מוסד המשפחה היהודית. דווקא בהקפאת ביציות האמירה היא של אבא, אמא וילדים. מגיע לילד שלך אבא, אל תוותרי על זה".

יש טענות שזהו מקור הכנסה נוסף לבתי החולים. אי אפשר להתכחש לעובדה שסביב ההקפאה מסתובב הרבה מאוד כסף.

"זו באמת הוצאה גדולה, אבל בתי החולים לא עושים את זה בשביל כסף, לטעמי. יש להם מספיק מקרים של הפריה חוץ-גופית. מצד שני חשוב לזכור שילדים אכן עולים כסף. המעון בכל חודש, אחר כך הלימודים, התואר, החתונה – עד 120 אנחנו תומכים בהם. וכמו שאת משקיעה טוב בשדכנית, במדריכת כלות וברופאת נשים טובה, כל אלו הם פרוזדור לקראת הקמת משפחה בריאה".

למרות זאת ד"ר קטן פועלת ללא לאות, לדבריה, כדי להוזיל את ההליך. "אני חברה במועצה הלאומית לבריאות האישה במשרד הבריאות, ועם עוד חברה במועצה הגשנו בקשה להוזלת התהליך. הייתי גם בכנסת ודיברתי על העניין הזה", אבל עד אז, היא מבקשת להדגיש, "שימור ביציות הוא תכנית החיסכון המשתלמת ביותר".

הרבנית ימימה: "מסע השיווק מוציא אותנו בעיני הצד הגברי, שלצערי עדיין לא למד לכבד מספיק, 'מכונת ילודה'. בלי לשים לב נעשה קמפיין שלילי שאומר שבגיל 33 את כבר לא טובה דייך! אם פעם הבחורים שלא כל כך מבינים בנושא הזה אמרו על 38 'זקנה', היום בעקבות קמפיין כזה הם יגידו על בנות 32 'זקנות'. והרי אי אפשר להתכחש לעובדה שהרבה בחורות שעברו את גיל 38 ברוך ה' זכו להביא ילדים באופן טבעי ובקלות.

בקול דממה דקה

מי שששה פחות לתמוך בהליך תמיכה פומבית וגורפת היא הרבנית ימימה מזרחי. "אני נזהרת מאוד מלדבר על הנושא, מפני שהוא מציף כל כך הרבה כאב", היא פותחת. "בגמרא מופיעה שאלה מופלאה: מדוע לא נצטוותה אישה בפרו ורבו? והתשובה לכך היא מפני שאם היא תהיה מצווה, היא תקרין לחץ בהיותה מחויבת לקיים את המצווה, ומתוך כך תהיה מזולזלת בעיניי בני זוג פוטנציאליים שינצלו את הלחץ שלה. זו רגישות שיא של חז"ל", אומרת הרבנית.

"אני מצדיעה לד"ר חנה קטן שמוסרת את נפשה על בנות ישראל. היא עושה מה שרופאה צריכה לעשות: להיות נאמנה לשבועת הרופא שלה. אני, לעומתה, שפוגשת אלפי בנות מכיוון אחר, מחויבת לשבועה אחרת: השבעתי אתכן בנות ירושלים אם תמצאו את דודי, בבקשה אל תגידו לו שחולת אהבה אני. אני לא נגד שימור ביציות, חלילה, אבל אני לא בעד מסע השיווק שסביבו. בעיניי, בת ישראל שגם ככה מזולזלת לא מעט בדייטים ופוסלים אותה בקלות בלתי נסבלת על סמך תמונה בפייסבוק או על סמך גילה, לא ממש צוברת נקודות כשמדברים עליה כאחת ש'פג תוקפה' בגיל כזה וכזה", הרבנית מבקרת.

"אני מודעת לחלוטין לכך שהכוונה מדהימה ומטרתה תיקון, אבל יש בתלמוד אמירה גאונית: 'למדו מן הקלקול ולא למדו מן התיקון'. שיווק הנושא הזה, נדמה לי שהוא משדר אישה לחוצה. זה בדיוק ה'שיווק' שחז"ל הזהירו מפניו. לדאוג לשימור פוריות? ודאי, כמעט שאין מטרה נעלה מזו, אבל לדאוג לשימור כבודה של זו שכבר באה לעולם חשוב בעיניי פי כמה".

אם הרבנית תומכת בהליך, איך אפשר להפיץ את השמועה שלא בצורה שיווקית?

"השמועה עלתה בקרב בנות ישראל והיא עוברת מפה לאוזן לא מעט בזכות הרבנית קטן והרב בורשטיין. אני בטוחה שיש להם על זה מניות בשמים, וכשבחורות ניגשות אליי ומתייעצות אתי אני משתדלת לענות להן לפי נפשן. אבל מסע השיווק מוציא אותנו בעיני הצד הגברי, שלצערי עדיין לא למד לכבד מספיק, 'מכונת ילודה'. בלי לשים לב נעשה קמפיין שלילי שאומר שבגיל 33 את כבר לא טובה דייך! אם פעם הבחורים שלא כל כך מבינים בנושא הזה אמרו על 38 'זקנה', היום בעקבות קמפיין כזה הם יגידו על בנות 32 'זקנות'. והרי אי אפשר להתכחש לעובדה שהרבה בחורות שעברו את גיל 38 ברוך ה' זכו להביא ילדים באופן טבעי ובקלות.

"לא הרי דיונים על טיפולי פוריות לאחר נישואין כדיונים על שימור פוריות לפני חתונה. אסור שנהפוך לעולם גס, לעולם שבו היעילות והיצרנות מכפרות על הגסות. יש פה בלבול גס שרופאים טועים בו; יש פה עוד דבר שצריך להביא בחשבון, וזה כבודה של בת ישראל. רבותיי, בעדינות. בצניעות. בקול דממה דקה. לא ברעש ילודה", היא מסכמת.

לא להתבייש לשאול

ההליך שהאישה עוברת אמנם אורך כשבועיים, כאמור, אך הוא אינו פשוט לגמרי. הוא כולל הזרקת הורמונים יומיומית, בדיקות אולטרסאונד בכל יומיים-שלושה ובדיקות דם, ויש להיות בקשר רציף עם בית החולים. על אלו נוספות בדיקות ההכנה.

"לפני הכול הפרוצדורה דורשת מהנשים להיות אופטימיות ולהתכונן למסע. זה שבועיים בחיים בסך הכול, אבל אם לא מגיעים עם כוחות, כל מה שהן עוברות נצבע צבעים שחורים. הכול צריך להיעשות מתודעה שזה על מנת שבסופו של דבר היא תמצא זוגיות ותקים משפחה גדולה", מדגישה ד"ר קטן.

למרות מה שמתארת ד"ר קטן, חוויית המסע של מיטל לא הייתה ורודה כל כך. "כשהתחלתי את הפרוטוקול הרגשתי מאוד לא טוב כבר בהתחלה. היה קשה לעשות את זה חולה ובתוספת השפעות הורמונליות שאין שום דבר שמכין אותך לזה, כי כל אחת מגיבה להן אחרת. כמה שרציתי להיות רגועה הופיעו המון סימני מתח, וממש התפרקתי כמה ימים לפני השאיבה.

"בסך הכול זה עבר בשלום. לצערי קצת התאכזבתי מהיחס של הצוות, ציפיתי ליחס אוהד יותר ועיכבו אותי מאוד ללא יחס הולם. התחושה הייתה שמתים לגמור אתי. זו הרגשה שאני עוד קופסת שימורים בפס ייצור. זה דיסוננס מטורף, כי הרגשתי שזה הדבר הכי חשוב לי בעולם כרגע, וזה תהליך מאוד מאוד אינטימי. מאוד לא טבעי. לא הייתי אמורה להיות כאן אבל בחרתי בזה, ואני מצפה לאמפתיה", היא מותחת ביקורת.

מיטל מתארת שסבלה קצת מתופעות לוואי אחרי הטיפול, והיא מבקשת להעביר מסר: "אני לא שאלתי מספיק מתוך בושה או תחושת מבוכה, אבל חשוב לשאול כל דבר הכי קטן, לא להתבייש ולא להרגיש קטנוניות. להתקשר ולהשיג את האחיות, לא רק למצוא את התשובות בדף ההנחיות שנותנים לך".

אנחנו אתך ואת משמחת אותנו

מי שנושאים בתפקיד חשוב בכל התהליך הלא פשוט הזה הם כמובן ההורים. "ההורים שלי בהתחלה לא הגיבו לזה טוב. הם נבהלו מאוד", מספרת נעמה. "אצל אמא שלי זה התחיל ממקום של צער, אבל בהמשך היא תמכה בי".

"אבא שלי לא יודע. לא נראה לי שהוא מסוגל להכיל את זה", משתפת מיטל. "לאמא שלי זה היה קשה. עם כל זה שהיא הייתה אתי ותמכה בי, ראיתי שלא היה לה פשוט בכלל, אבל היא עשתה הפרדה גדולה בין להיות אתי לבין זה שלא פשוט לה. היא עדיין בדעה שזה סוג של ויתור על זוגיות מבחינתי".

"אני מבקשת לומר להורים שיאמינו בילדות שלהן ויאמינו בהן שהן תמצאנה זוגיות", מסכמת ד"ר קטן. "תנו להן הרגשה שמה שהן עושות זה טוב. 'איזה יופי, עוד מעט יהיו לך ילדים'. לתת תחושה שאנחנו אתך ושאת משמחת אותנו. המציאות עצמה היא מציאות קשה. להמתין למשהו קיומי ולא לדעת מתי הוא יגיע זה חוסר ידיעה מתעתע. הרווקות היא הנושא העצוב, והקפאת הביציות היא מענה לרווקות".

גם הרב בורשטיין מבקש לפנות להורים: "כל הנושא של הקשר בין ההורים לרווקה המבוגרת הוא כאוב מאוד, אבל אני פונה אליהם ואומר: תעזרו במימון של התהליך. תרגישו שזה ייתן לכם נכדים, תשקיעו בנכדים! למה להורים קשה לפעמים לשמוע? מכיוון שכשמקפיאים ביציות כאילו מודים בבעיה. מודים שיש רווקות מאוחרת. אבל הקושי הוא לדבר עם הבת. גם הורים שרוצים להציע את זה בעצמם צריכים לעשות את זה בעדינות גדולה ובלשון יפה וחיובית. רציתי לעשות יום עיון להורים כאלה, בכלל, על איך מדברים עם ילד שלא מתחתן. הקשר מאוד טעון הרבה פעמים, וחבל, כי הם יכולים לתת תמיכה נהדרת".

הרב אולי רוצה לומר משהו לבחורי ישראל?

"כן, שברוך ה' שיש את הדבר הזה, שיש היום אפשרות ללדת. אני אומר לבחורים: אם בחורה הקפיאה, היא ריאלית למצבה. והעיקר, אחרי הכול, להתפלל לקב"ה ולהגיד לו 'תעזור לי'. והוא עוד יעזור. הרב אליהו זצ"ל תמיד היה אומר לי שכשאנו מברכים שימלא הקב"ה את משאלותיך להדגיש את המילה לטובה. מי יודע מה זה לטובה? רק הקב"ה. ימלא אותן כמו שהקב"ה יודע שטוב לך".

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
לרמטכ"ל, שלום

  פורום רבנים במילואים במכתב...

צו גיוס

  ישראל בן פזי, מנכ"ל...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-5764476

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם