ראש או ראשה?

 m 6 ulpena
ברוב האולפנות הלכה ותפסה דמות נשית את מקום הרב בתפקיד המסורתי של ראש האולפנה, אבל יש גם מי שעברו לפורמט החדש של חינוך בנות נטול דמויות גבריות ומתחילות להרהר מחדש על המחירים שהמגמה גובה ועל השפעתה על תפיסת עולמן של התלמידות * איך ייראה הדור הבא של האולפנות?

איתמר מור

אליאור (שם בדוי) סיימה לפני כשנתיים את לימודיה באחת האולפנות הגדולות. במהלך תקופת לימודיה התחלף ראש האולפנה בדמות נשית של ראשת אולפנה. ממקום לא רחוק מדי מבחינה כרונולוגית אבל מרוחק דיו לקבלת פרספקטיבה על השנים ההן היא קובעת כי דמותה של ראשת האולפנה השפיעה עליה הרבה יותר.

"היא הייתה נגישה יותר, מכילה ומבינה יותר", היא מספרת. "היה משהו טבעי בקשר איתה, משהו שלא היה בשנתיים הראשונות שלי באולפנה, שבהן היה גבר במשרד. היא לא הייתה פחות עקרונית ממנו, אבל העומק שהצלחנו להגיע אליו איתה מבחינת שאלות והתייעצות, אין לו תחליף".

בעשור האחרון האולפנות עוברות תהליך סוציולוגי-חינוכי שבו עוד ועוד מוסדות לבנות מעמידים בראשם נשים. בעבר מנהלת אולפנה או תיכון לבנות הייתה תופעה נדירה, ואילו היום המשוואה הפוכה, וראשי אולפנה גברים הם כמעט זן נכחד. האם התהליך הזה הראה את כוחו? האם הוא פועל יוצא של מגמות סוציולוגיות רחבות בציונות הדתית או תופעה מקומית שקשורה למורכבות של חינוך בנות בידי גברים?

בראשית הייתה כפר פינס. את אם האולפנות, שנוסדה בשנת תש"ך (1960), ניהלה מיומה הראשון דמות רבנית גברית, הרב אלי ששר. גם לאחר פרישתו של הרב ששר נכנסה לנעליו דמות גברית אחרת: הרב אברהם בהר"ן. הרב נריה, שהחליף את הרב בהר"ן לשנה, הוחלף במי ששמו נצרב בתודעה כראש האולפנה בה"א הידיעה: הרב יורם צהר, ששימש בתפקיד 36 שנה, עד לשנת הלימודים שעברה.

הרבנית שלומית שילר, שמנהלת היום את אולפנת כפר פינס, היא האישה הראשונה העומדת בראש אם האולפנות, וייתכן שיש בכך יותר מסמל. גם את שלוש האולפנות הוותיקות ביותר שהוקמו לאחר כפר פינס ניהלו גברים: אמנה בכפר סבא, סגולה בקריית מוצקין וצפירה. מארבעתן רק בראש שתיים עדיין עומדים גברים: הרב יוסי כהנא הוא ראש אולפנת אמנה והרב משה קליין הוא ראש אולפנת צפירה.

שבעים ושבע אולפנות פועלות היום בישראל, חלקן מאוגדות ברשתות חינוך וחלקן עצמאיות. את רובן מנהלות נשים, לכאורה עובדה המכריזה כי תם עידן הגברים במוסדות החינוך לבנות בציונות הדתית, אולם כשנכנסים לפרטים ולעומק התהליכים לא ברור כלל שזוהי המסקנה.

הדבר ניכר בין השאר מדבריה של רוחמה חזות, העומדת היום בראש אולפנת סגולה, אחת מארבע האולפנות הוותיקות שהוזכרו לעיל. חזות, המתעקשת שלא לשאת בתואר רבנית ("אני מגיעה ממשפחה של רבנים, כך שאני יודעת מה דרוש כדי לזכות באמת בתואר"), מחפשת זה זמן דמות גברית לתפקיד רב האולפנה. לשאלה מדוע הדבר נחוץ היא אומרת כי בתפיסתה אולפנה חייבת להכיל דמות רבנית-תורנית רצינית שתאפשר לתלמידות להכיר תלמידי חכמים ואת היחס העמוק לתורה ולהלכה. "את כל זה אני לא יכולה להעניק לתלמידות", היא אומרת.

"המנדט שלי הוא להיות דוגמה ולהוביל תהליכים חינוכיים, ערכיים ותורניים", אומרת חזות. "המצב של זילות הרבנות בציונות הדתית נובע בעיניי בין השאר מהמציאות שבה בנות לא מכירות תלמידי חכמים. כל בוגר ישיבת הסדר נתפס היום ראוי לשמש בתפקיד רב בית ספר. אני מכירה רבנים בעלי שיעור קומה ורואה חשיבות בכך שדמות רב האולפנה תהיה של רב אמיתי, תלמיד חכם ששימש ברבנות. דמות שתהיה נגישה ויהיה אפשר לפנות אליה בשאלות הלכתיות וערכיות, ושגם יהיה לו גב רחב כדי לענות. אומנם התלמידות פונות אליי בשאלות ערכיות והלכתיות, אבל אני לא מרגישה ראויה למשבצת הזאת. לא הוסמכתי לרב ולא שימשתי ברבנות. אין לי לא הידע וגם לא הסייעתא דשמיא לכך".

רוחמה חזות, ראש אולפנת סגולה: "המנדט שלי הוא להיות דוגמה ולהוביל תהליכים חינוכיים, ערכיים ותורניים. המצב של זילות הרבנות בציונות הדתית נובע בעיניי בין השאר מהמציאות שבה בנות לא מכירות תלמידי חכמים. אני מכירה רבנים בעלי שיעור קומה ורואה חשיבות בכך שדמות רב האולפנה תהיה של רב אמיתי, תלמיד חכם ששימש ברבנות"

את לא חוששת שדמות גברית תצמצם את השיח מצד התלמידות משום שהן יתקשו להיפתח מול גבר?

"אני לא מחפשת רב אולפנה שינהל שיחות אישיות עם התלמידות. אדרבה, אני לא רוצה בשום פנים ואופן שזה יגיע למחוזות כאלה. יש לי כללים ברורים מאוד לגברים שעובדים באולפנה, וברוך ה' זכינו שהגברים שעובדים באולפנה הם אנשים משכמם ומעלה גם מבחינה ערכית וגם מבחינת ידע תורני. רובם המוחלט מביאים בצקלונם שנים רבות של לימוד תורה, וגם היום הם לומדים תורה. עם זאת שיחות אישיות אינן כלולות במנדט שלהם".

האם העסקת גברים בצוות חינוכי של אולפנה היא אילוץ או משהו שצריך להתקיים גם היום כסטנדרט?

"זה לא אילוץ. אני חושבת שהתלמידות צריכות לראות גם דמויות גבריות במערכת, ויותר מכך, יש גם תחומים ומקצועות שאני מעדיפה שגברים ילמדו ולא נשים, דווקא בגלל הרקע התורני שלהם. מעבר לזה אני חושבת שייצוג גברי בצוות מתכתב עם המבנה הטבעי של החברה והמשפחה.

"שאלת המינון של הייצוג היא סוגיה בפני עצמה. בכל מקרה הוא צריך להיות מוגבל בזהירות רבה משום שתלמידות אולפנה עדיין לא מבינות את הדינמיקה הנכונה. זה גיל שיש בו הרבה תום אבל גם הרבה נאיביות. מבחינה זו אני חוששת לגברים שמלמדים במוסדות של בנות לא פחות ממה שאני חוששת לתלמידות".

האם את יכולה לדמיין מציאות שבמקומך שוב יעמוד גבר בראש האולפנה?

"זו שאלה שאני נתקלת בה כל הזמן בעיקר מצד התלמידות. אני חושבת שעוד לפני שאלת המגדר חשוב שמי שנושא בתפקיד יהיה ראוי וטוב. לפעמים בגלל העניין המגדרי או העדפה מתקנת נוצר מצב תמוה שבו נבחרת לתפקיד אישה אף על פי שברור שהיא לא מתאימה. אם יש שני מועמדים ראויים, גבר ואישה, ברור לחלוטין שעדיף שבראש תעמוד אישה. זה קשור בזהירות. לראש אולפנה גבר אסור להתקרב לתלמידות באותה מידה כמו אישה. זה מסוכן. כבר היו יותר מדי מקרים שבהם ראש מוסד לבנות נתפס כאבא או כחצי חבר, ומשם המדרון חלקלק. מספיק להיזכר במה שקורה לפעמים בסמינריונים כשבנות נקשרות למדריכים רגשית ונפשית.

"אני לא מתכחשת לצורך של התלמידות להיפתח גם מבחינה נפשית ורגשית לדמויות חינוכיות שמלוות אותן, אבל אסור שבשם העניין הזה נגיע למצב של טובל ושרץ בידו. זו גם הסיבה שכשתלמידות פונות אליי בנושאים שקשורים בטיפול או בייעוץ אני מפנה אותן הלאה, בעיקר לנשים שעוסקות בתחומים הרלוונטיים. אין אפשרות להגיע לתהליכי עומק משמעותיים בלי להיפתח רגשית, ואת זה אפשר להשיג רק באווירה עניינית שנקייה מכל המתח המגדרי. לכן חייבים לשמור על מצב שבו שני הצדדים לא יכשילו ולא ייכשלו".

"מעט מאוד נשים יכולות להיות פנויות לתביעה הזאת"

חיזוק לגישה הזאת מביא גם הרב יוסי כהנא, ראש אולפנת אמנה בכפר סבא. הרב כהנא, שמגדיר את עצמו "אחד הדינוזאורים האחרונים", משמש ראש האולפנה בשלוש עשרה השנים האחרונות. באחת עשרה השנים שקדמו להן שימש ראש חטיבת הביניים באולפנה. כגבר העומד זה עשרים וארבע שנים בתפקידי ניהול במוסד לבנות, הוא מדגיש נוסף על העניין התורני גם את הסוגיה הטכנית הקשורה בתביעות הלוגיסטיות שהתפקיד מזמן; תביעות שלדעתו מעט מאוד נשים יכולות לעמוד בהן בלי לשלם מחיר אישי ומשפחתי.

"טענתי כל השנים ואני עדיין מחזיק בדעה שלפיה אולפנה שכוללת פנימייה לא יכולה לפעול כשבראשה עומדת אישה", הוא אומר. "ההתמסרות שהתפקיד הזה דורש גדולה מאוד, עשרים וארבע שבע, בלי להגזים, ויש מעט מאוד נשים שיכולות להיות פנויות לתביעה הזאת מבחינה טבעית".

מה בנוגע לאולפנות ללא פנימייה?

"תפקיד ראש האולפנה מחולק לשניים. הממד האחד הוא טכני-מערכתי, והממד האחר קשור בתחום הערכי והרוחני. כאמירה כללית גם אני חושב שנשים צריכות להיות מי שמחנכות בנות. עם זאת אני מבחין בין חינוך ישיר להובלה ערכית של המוסד. כשנכנסתי לתפקידי כראש האולפנה עדיין היו במערכת שלנו וגם באולפנות אחרות גברים בתפקיד מחנכי כיתות. היום זה נשמע הזוי, אבל עד לפני עשר שנים הייתה מציאות כזאת. הדבר הראשון שעשיתי כשנכנסתי לתפקיד היה לבטל את תפקיד מחנך הכיתה. הקרבה הנפשית הנדרשת איננה מאפשרת לגברים לשמש מחנכים של בנות.

"לצד זה, בתפיסתי, תפקיד ההובלה הערכית של המוסד הוא נגזרת של ידע תורני ואולי גם של כריזמה. איך שלא מציגים את העניין, אין תחליף ללימוד תורה בישיבה. אני מעריך מאוד תלמידות חכמים. אני מטפח את המגמה הזאת אצל תלמידות שרוצות להעמיק וללמוד תורה, אבל גם היום השתקעות מוחלטת בתורה אפשרית לדעתי רק לגברים".

איך אתה מגשר על הפער הנפשי-מגדרי שבינך ובין תלמידות? הרי יש נושאים שבהם הרבה יותר נוח להן לדבר עם אישה.

"אני לא נדרש לגשר על הפער הזה, משום שזה בדיוק תפקידן של מחנכות הכיתה ושל מנהלות המשנה. חובת הזהירות דורשת ממני להימנע מלעסוק בנושאים מסוימים. גם אם ייווצר מצב שיהיה לי חשוב להעביר מסר שקשור באחד הנושאים האלה, אעשה זאת רק דרך המחנכות. זה ויתור מודע שנובע מהכרת המציאות.

"תפקידי הוא להתוות דרך וכיוון הנהגתי ברמה הכללית, ופחות ברמה הפרטנית-אישית. אני כמובן פוגש את התלמידות ביומיום גם במסדרונות ולעיתים גם בשיחות אישיות, אבל זה תמיד יישמר בתוך גבולות מאוד ברורים".

"זה לא אילוץ. אני חושבת שהתלמידות צריכות לראות גם דמויות גבריות במערכת, ויותר מכך, יש גם תחומים ומקצועות שאני מעדיפה שגברים ילמדו ולא נשים, דווקא בגלל הרקע התורני שלהם. מעבר לזה אני חושבת שייצוג גברי בצוות מתכתב עם המבנה הטבעי של החברה והמשפחה.

אתה מדמיין מציאות שבה תחליף אותך בתפקיד דמות נשית?

"אני לא רק מדמיין, די ברור לי שזה מה שיקרה בסופו של דבר גם באמנה. זה הכיוון שאליו הולכים הדברים. עם זאת באותה נשימה ברור לי שמציאת דמות נשית כזאת עומדת להיות אתגר מאוד לא פשוט. היום כמעט בלתי אפשרי למצוא מנהלת פנימייה בשל ההתמסרות הגדולה שהתפקיד הזה דורש, ואתה יכול לדמיין את הקושי במציאת דמות נשית מתאימה שתוביל את המוסד כולו".

מקום להזדהות ולדוגמה אישית

תפיסה שונה בתכלית מציגה ברכה תור, ראשת האולפנית בטבריה. לפני עשר שנים נכנסה תור לנעליו הגדולות של הרב ד"ר אברהם ליפשיץ לאחר שעזב את האולפנית למען תפקיד ראש מנהל החמ"ד, תפקיד שהוא משמש בו גם היום. תור חושבת כי הדיון מי מתאים יותר, ראש או ראשה, הוא תת-הסתעפות של הליכי עומק גדולים בהרבה שהחברה הדתית בכללה עוברת. מכאן, לדעתה, שהשינויים המגדריים בקרב מנהלי האולפנות הם פועל יוצא של שינוי תפיסתי וסוציולוגי בסוגיות כמו מעמד האישה וכן של המודעות הגוברת לאפשרויות של ניצול ופגיעה במסגרת יחסים שבין מחנכים לתלמידים.

"אפשר להתעלם ולעצום עיניים מהתהליכים שהחברה שלנו עוברת, אך זה לא יעלים את רחשי הלב שעולים מהשטח", היא אומרת. "לא מדובר רק בסוגיית הובלת אולפנות. בעולם המדרשות אפשר לראות בדיוק את אותה תופעה: בראש חלק מהמדרשות עומדות נשים תלמידות חכמים שאינן מתביישות להציג את עצמן כדמויות רוחניות מובילות. לעומתן יש ראשות מדרשה שעדיין נחבאות מאחורי דמויות גבריות שכביכול מעניקות להן את הגושפנקה להיות מי שהן".

מהי גישתך לעניין?

"בסוף שנת הלימודים הקרובה אני פורשת לגמלאות, ולשמחתי לא אני אצטרך להחליט מי יחליף אותי בתפקיד. יש לאולפנית ועד מנהל, ומטבע הדברים גם הוא מפוצל בשאלה מה נכון שיקרה מכאן ואילך. יש חברי הנהלה הגורסים שנכון להחזיר לתפקיד דמות גברית. הם מנמקים זאת במשבר שלדעתם התלמידות חוות בנושא שימוש תלמידי חכמים. האוחזים בדעה זו אומרים שחשוב שהתלמידות ילמדו להכיר דמות רבנית, שידעו כיצד לגשת אליה, להתייעץ איתה ולקבל ממנה הכוונה רוחנית.

"אני חושבת שאם אכן יש משבר כזה, הוא איננו באולפנות אלא בחברה הדתית בכלל. מנגד אחרים שטוענים שאי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה, ואחרי עשר שנים של הובלה נשית לא ראוי לחזור לדפוסים קודמים. בוגרות האולפנית עדיין זוכרות את אברהם ליפשיץ עומד לפניהן, נושא דברים ומביא דוגמאות מהמילואים. התלמידות שלי היום שומעות אותי מביאה דוגמאות שקשורות בלידות או בחוויות נשיות אחרות".

האם אפשר להפריד ולהפקיד בידי גבר רק את הרכיבים שקשורים בתפקידי ההנהגה, ההובלה והדוגמה האישית, ולצידו למנות אישה שתמלא את הפונקציה הנפשית-רגשית?

"אני חושבת שההפרדה הזאת מלאכותית. כשמדברים על דוגמה אישית מדברים על מכלול. החלוקה הזאת אולי עבדה לפני עשר שנים, אבל הדור הנוכחי של התלמידות כבר לא קונה את זה וודאי לא רואה בחלוקה כזאת דגם לחיקוי.

"השאיפה צריכה להיות לזהות את המקומות שבהם עדיין נותרה הזדהות, ודרך שם להוביל השפעה, כי רק שם השיח יהיה רלוונטי על אף פערי הגיל, הטכנולוגיה, הלבוש והתרבות. המכנה המשותף הראשי שאני מזהה הוא העולם הנשי. זהות נשית פירושה לא רק חינוך מגדרי שעוסק במוגנות. זהות נשית כוללת יסודות אמוניים ודתיים חזקים מאוד, ושם מגשרים על הפערים.

"אומר את זה בחדות: אנחנו כולנו, המורות והתלמידות, יושבות יחד באותו צד שמעבר למחיצה. אני לא אומרת את זה בנימה מיליטנטית אלא ממקום של הכרה בכוח האמוני האותנטי-נשי שבוחר באמונה מרצון, ללא כל ציווי. במקום הזה יש המון הזדהות ומקום לדוגמה אישית.

"אוסיף לכל זה עוד עניין: עד שאנחנו מדברים על התלמידות, מה בנוגע למורות? איך לדעתך מרגישה מחנכת כיתה י"ב שמתחילה שנה ומגלה לאחר חודשיים שהיא בהיריון וצריכה להודיע על כך לראש האולפנה? אני מכירה סיפורים של מורות ומחנכות שלא העיזו לבוא ולספר למנהל כמעט עד הלידה כי הן פחדו וגם כי לא היה להן נעים. אני מבטיחה לך שגם המנהל הרגיש ביותר לא יוכל להגיב באמפתיה אמיתית כמו אישה".

את מזהה את ההבדלים בין המציאות היום לזו שהייתה כשאברהם ליפשיץ עמד בראש האולפנית?

"עבדתי לצד אברהם עשרים ושמונה שנים, ובתקופה זו כולנו ראינו שהוא ניחן באיכויות נדירות. האיכויות האלה אפשרו לו לגשר על הפער המגדרי. אני זוכרת פעמים רבות שהוא פרץ בבכי במהלך שיחות שהעביר. יש בו רגישות מאוד מדויקת, והיא אפשרה לו לשמר גבולות הלכתיים בקנאות ולצד זה לייצר אווירה מלאה באמפתיה רגשית עמוקה. זה נדיר.

"הציבור שלנו עבר בעשור האחרון טלטלות עצומות שהעלו למודעות את הזהירות הנדרשת בקשר שבין מחנכים ותלמידים. פרשיות מוטי אלון ופרשיות אחרות עיצבו מחדש את המציאות, בין שנרצה ובין שלא. אחד הדברים הראשונים שעשיתי כשנכנסתי לתפקיד היה לבקש שיחליפו את דלת המשרד שלי בדלת זכוכית שקופה. כל מי שבא לבקר באולפנית, גם היום, המום מהדלת הזאת. שואלים אותי אם אני לא רוצה פרטיות. אם אני לא דואגת לפרטיות של מי שנכנס אליי למשרד. התשובה שלי היא לא. אני לא רוצה אינטימיות במשרד שלי. מי שרוצה לדבר איתי צריך לבחור אם התנאים האלה מתאימים לו. זה המחיר שאנחנו כחברה נאלצים לשלם במציאות הנוכחית.

"לשמחתי בעשר השנים שחלפו מאז הפכה הדלת שקופה לא פחת מספר המורות והתלמידות שחלפו בעדה ובכו בזמן שדיברו איתי. אני חושבת שזה קורה משום שהדלת השקופה משדרת לא רק זהירות אלא גם זמינות. אני פה בשבילכן. הדלת פתוחה תמיד, גם כשהיא סגורה. לשמחתי הדלת השקופה הזאת הועתקה לעוד מוסדות בעשר השנים האחרונות".

חינוך מרחוק

מי שמביט מעט בתמיהה על השיח הזה, שנע על ציר הדילמה שבין הרצון להעמיד דמויות משמעותיות מבחינה תורנית לצורך בכתובת רגשית-נפשית למען התלמידות, הוא הרב חיים סולטן, ראש אולפנת רעיה בבית אל. לדעתו של הרב סולטן, השיח בנושא עבר מזמן מהפסים הקונקרטיים לתחומים שלא היו אמורים מלכתחילה להיכלל במערכת המדדים הקובעת מהו מוסד חינוכי טוב לבנות. השאלה הבסיסית הייתה ונותרה לטעמו אם המוסד נתפס מוצלח או לא, והעמסה של אידאולוגיות סוציולוגיות או מגדריות רק מסבכת את כולנו.

"מהמעט שאני מכיר ורואה אני חושב שהצלחה של מוסד נמדדת בהתאמה של האדם לתפקיד", הוא אומר. "יש אולפנות שבראשן עומדות נשים והן מוצלחות מאוד, ויש גם מוסדות שמובילות נשים והם מוצלחים פחות. יש אולפנות שבראשן עומדים גברים והן מוצלחות, ואולפנות שבראשן גברים והן מוצלחות פחות. אני לא יודע לומר אם חלוקת התפקיד בין הצד המנהיגותי לרוחני נכון. מה שאני כן יודע לומר בוודאות הוא שניהול אולפנה בידי גבר מחייב הרבה יותר זהירות, ואין פה גבול לזהירות. מנהל מוסד שיש בו תלמידות ומורות חייב להבין שנדרש ממנו ניהול מסוג אחר".

האם ההגבלות האלה לא יוצרות פער ביכולת שלו להיות כתובת לתלמידות?

"להפך, אני חושב שיש להרחקות האלה יתרון עצום בשימור תפקידו המקורי של המוסד החינוכי. זה אולי קצת מיושן, אבל בתפיסתי האישית עברנו מחינוך לעיסוק אובססיבי מדי בכל העניין הזה של שיחות אישיות וחיבוטי הנפש. כמובן, יש לכל זה מקום. המחנכות נותנות את המענה לצורך הזה בצורה מלאה. אבל כשמדברים על חינוך בכלל אני כופר בהנחה שהכול חייב להיות מתורגם לקשר אישי שבו חייבים לדעת כל דבר על כל תלמיד ותלמידה. לשמחתי אני מקבל חיזוקים לתפיסה הזאת מבוגרות שמספרות עד כמה הגישה הקונקרטית הייתה מדויקת להן".

בוגרות אומרות לך שהן מעולם לא ציפו ממך לאמפתיה?

"לא רק שהן לא ציפו, הן מודות לי שלא נכנסתי לחייהן. ייתכן שאפילו כמחנך כיתה לבנים הייתי נוקט קו כזה. אני מאמין גדול בגישת החינוך מרחוק אף על פי שאין פה כללים מוחלטים. כבר ראינו מחנכים שהיו מאוד קרובים אבל נותרו מאוד רחוקים, ולהפך. לכן אני לא מצליח להבין את הגישה הגורסת שכדי להצליח בחינוך אתה חייב לפתח קרבה מוחלטת. צריך רגישות, אבל הקשר שלי עם התלמידות כללי. אני בטוח שיש לגישה שלי גם חסרונות, אבל בסך הכול נראה לי שאנחנו מצליחים לעשות עבודה יפה וטובה".

כך או אחרת, ברור שאת הזיכרונות של בוגרות האולפנות בשנים הקרובות יעצבו במידה רבה תהליכים סוציולוגיים ולא רק שיקולים מערכתיים, אבל אסור לשכוח שבנקודות המפגש שבין העקרוני, החינוכי, התרבותי והמגדרי יש תלמידות שמחפשות דמות ללמוד ממנה, להזדהות איתה ולצאת איתה לחיים.

 

 


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הלחם והשמלה של היתום

  הטור של סיון רהב...

האריה שאהב תות

  הטור האישי של אשר...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם