אושר עם קבלות

 10 dan arieli
אנחנו ממש משתדלים אבל לא תמיד מספיק לנו לקרוא על סודות האושר אצל מה שהשאירו לנו חז"ל ומסורת ישראל עוד מתקופות קדומות, וכשיש פרופסור שמדי פעם מודד במחקרים כל מיני תובנות חיים, זה עושה לנו את זה * נדב גדליה בשיחת עומק עם פרופסור דן אריאלי לרגל צאת ספרו החדש 'שווה לך' שינסהללמד אתכם כיצד יוצרים מוטיבציה, אושר וסיפוק. וגם תהיות על אהבה ומשמעות החיים

נדב גדליה

בין שדות תעופה ברחבי העולם שט לו פרופ' דן אריאלי ומנסה לשפר את האנושות, להפוך אותה לטובה יותר. לנטוע עצי חמלה ולגרום לאנשים להרגיש נעים עם עצמם. אני מצליח לתפוס את אריאלי בהמתנה לעוד טיסה בדרך לפגישה חשובה. רגע לפני שאשטח באוזניו את השאלות החשובות יותר ברומו של עולם מודרני העוסקות באושר-אהבה-משמעות-מוטיבציה, אני נזקק לשאלה הגדולה מכולם: איך אפשר לשלב בצורה מושלמת בחיים המודרניים עבודה, פנאי ומשפחה? "אי אפשר", יורה הפרופסור בהחלטיות. "לא ניתן להשיג את כולם בצורה מושלמת".

אריאלי (51) הוא פרופסור למקצוע בשם 'כלכלה התנהגותית'. הוא חבר סגל באוניברסיטת דיוק שבארה"ב וכיהן בעבר כראש קבוצת מחקר ב-Media Lab במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. בניגוד לאינסוף פרופסורים הקוצרים את תהילתם בקרב הקהילה האקדמית, אריאלי הפך בשנים האחרונות לאחד מאנשי האקדמיה הפופולריים גם בקרב הקהל הרחב. לפני כעשור יצא ספרו הראשון "לא רציונלי ולא במקרה – הכוחות הסמויים שמעצבים את ההחלטות שלנו". הספר הודפס ביותר ממיליון עותקים, תורגם ל-30 שפות, נכנס במהירות לרשימת רבי-המכר של ה'ניו-יורק טיימס' וכן לרשימת ספרי השנה של 2008 ב'אמזון'. בהמשך, הוציא אריאלי ספרים נוספים שעוסקים בכלכלה התנהגותית, ביניהם "לא רציונלי אבל לא נורא" והלהיט "האמת על באמת" שהפך גם הוא במהרה לרב-מכר עולמי: נמכר יותר ממיליון עותקים שלו והוא תורגם כבר ל-40 שפות. לאחרונה הוציא את ספרו המסקרן "שווה לך" העוסק בפיתוח מוטיבציה, וכאחיו הגדולים היה גם הוא לרב-מכר.

אריאלי מעולם לא חלם להגיע להצלחה בינלאומית ולחיים בין שמיים לארץ. הוא גדל ברמת גן וברמת השרון. כשהיה בתיכון, בהכנות לטקס של תנועת הנוער העובד והלומד, הוא נפגע מזיקוק מגנזיום שהתפוצץ לידו ושינה את חייו. הכוויות מאותו אירוע כיסו 70 אחוזים מגופו והוא נאלץ להתאשפז במשך כשלוש שנים תמימות. "כשנפצעתי, הלכתי על האקדמיה כי חשבתי שבתור נכה זה יהיה מקצוע שיאפשר לי לעבוד כשאני מרגיש יותר טוב ולעבוד פחות כשאני מרגיש פחות טוב. זה הכול. לא באמת הבנתי את האפשרויות של אקדמאים ולא ידעתי שמחקר יכול להשפיע על התנהגות של אנשים. לא חשבתי שאפשר לצאת מהמעבדה ולהשתמש בידע המחקרי של 'כלכלה התנהגותית' ולהשפיע על מדיניות והחלטות של אנשים בחיי היומיום. זה מאוד הפתיע אותי".

אחרי שנות האשפוז הקשות נרשם אריאלי ללימודי תואר ראשון במסלול דו-חוגי של פילוסופיה ופסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. את הדוקטורט בפסיכולוגיה קוגניטיבית כבר עשה מעבר לים, באוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל. אחר כך הגיע תואר דוקטור נוסף במנהל עסקים שאותו קיבל מאוניברסיטת דיוק. פגישה מקרית עם פרופ' דניאל כהנמן, ממייסדי תחום הכלכלה ההתנהגותית, הובילו אותו להתמקד במחקריו ובספריו בתחום הזה דווקא.

"כשגמרתי את הדוקטורט, שאלתי את אחד המרצים שלי איפה הכי כדאי לי לחפש עבודה", מספר אריאלי. "הוא אמר לי שכדאי לי ללכת למקום שיגרום לי להיות הכי שונה ממה שאני כעת. הוא אמר שאני בסדר, אבל החיים... הם מסע ארוך של למידה וצריך לדעת לעשות את מה שילמד אותנו הכי הרבה, שנהיה כמה שיותר מוכשרים וטובים לשלב הבא של להיות טובים יותר. 'כלכלה התנהגותית'היה רעיון מעניין. החלטתי שזה הכי שונה ממני וילמד אותי הכי הרבה - והלכתי על זה".

כשאריאלי מנסה להסביר מהי אותה 'כלכלה התנהגותית' הצוברת תאוצה רבה בשנים האחרונות, בכל הנוגע למחקרים העוסקים בחקר התנהגותם של בני אנוש, הוא מסביר כי הכלכלה הקלאסית פנתה במחקריה למודלים מתמטיים וזנחה את המחקר על התנהגות נפשם של האנשים החיים על הכדור.

"בכלכלה הסטנדרטית, אנחנו מניחים שהאנשים הם תמיד רציונליים", מסביר אריאלי. "בכלכלה התנהגותית אנחנו אומרים: לא, בוא נסתכל על האופן שבו אנשים באמת מתנהגים ולפי זה נראה אם זו התנהגות רציונלית או לא. לא נניח שום דבר מראש. הרבה פעמים אנחנו מוצאים שאנשים מתנהגים בצורה לא רציונלית ואז ההשלכות שונות". אריאלי מחליט לפשט ומביא דוגמה.

"נניח, אם אנשים מתנהגים באופן רציונלי, לא צריך להסביר להם שלחסוך כסף זה חשוב או שלסמס בנהיגה זה דבר מטומטם. הם כבר יודעים את זה ולכן צריך לחקור מה גורם להם להתנהג כמו שהם מתנהגים בכל זאת. העולם הזה מלא פיתויים וההחלטות לא רציונליות והמטרה המרכזית שלנו היא לשפר אותנו.

"אנחנו רוצים לשנות התנהגות של אנשים. לקחת התנהגות לא רצויה וללמוד באמצעות מחקר כיצד לשנות אותה. שלא יסמסו בנהיגה, שיתנהגו יפה זה לזה, לא ילכלכו, שישלמו מיסים וכדומה. הדרך לעשות את זה, מתברר, היא להבין שלפני הכול אנשים הם לא רציונליים ולכן יש לייצר דרכים שונות כדי לתמרץ אותם להתנהג נכון".

"בכלכלה הסטנדרטית, אנחנו מניחים שהאנשים הם תמיד רציונליים. בכלכלה התנהגותית אנחנו אומרים: לא, בוא נסתכל על האופן שבו אנשים באמת מתנהגים ולפי זה נראה אם זו התנהגות רציונלית או לא. אם אנשים מתנהגים באופן רציונלי, לא צריך להסביר להם שלחסוך כסף זה חשוב או שלסמס בנהיגה זה דבר מטומטם. לכן צריך לחקור מה גורם להם להתנהג אחרת"

 

מחקרים מגלים: נתינה יוצרת אושר

"לא מעט מחקרים מראים שבסופו של דבר אנשים מקבלים אושר מלתת לאחרים", מבשר פרופ' אריאלי. כדוגמה לכך הוא מביא מחקר שבו נתנו לשתי קבוצות של אנשים תלוש לבית קפה, לקבלת קפוצ'ינו חינם. בערב בדקו (ע"י מדדים) את רמת האושר שנותרה מהצ'ופר של הבוקר. הממצאים לימדו שהאושר שלהם נותר זהה בין אם הם קיבלו קפוצ'ינו ובין אם הם לא קיבלו. לעומת זאת, הקבוצה השנייה התבקשה במחקר להעניק את התלוש למישהו. בקבוצה הזו נמדדה רמת אושר משמעותית ביחס לזו שחבריה השתמשו בתלוש לעצמם. "זו דוגמה פשוטה לכך שנתינה גורמת לאושר", מסביר אריאלי. "אף על פי שהאינסטינקט הראשוני שלנו אומר שכדי שיהיה לנו טוב, כדאי פשוט לשתות את הקפה או ליהנות בעצמנו ממשהו שקיבלנו, המחקרים מלמדים שמדובר בתחושת אושר חולפת. כשאנחנו מבינים שהאינסטינקט הראשוני שלנו כבני אדם - לדאוג לעצמנו, לתת לעצמנו, כל הזמן לעצמנו - הוא שגוי ביסודו, קל לנו יותר להשתנות כבני אדם ולהפוך לנותנים יותר".

אבל זה עוד לא הכול. אריאלי סבור שמלבד העובדה שנתינה מקבעת אושר ברמה האישית, נתינה עשויה להגדיל הצלחה מסחרית.

בניסוי מעניין אחר פנו לעובדים בחברה בחו"ל שמשווקת תרופות באמצעות סוכנים שמסתובבים בבתי חולים ומוכרים תרופות. החברה נתנה לכל סוכן 15 אירו וחילקה את הסוכנים לשתי קבוצות. לקבוצה האחת אמרו שכל אחד יוכל להשתמש בכסף לקנות לעצמו משהו במהלך העבודה. ולקבוצה השנייה הורתה החברה לקנות בכסף משהו לאחד מחבריו הסוכנים. למעשה הזה אין שום קשר לאקט של המכירה אלא הטבה בפני עצמה, ובכל זאת הייתה לו השפעה דרמטית על תוצאות המכירות של כל אחת מהקבוצות. בסופו של יום העבודה התברר שהקבוצה שחבריה העניקו את ההטבה לאחרים הצליחו לייצר מכירות בסדר גודל של כמעט פי 20 (!) מהיקף הרווחים שהפיקו חברי הקבוצה שניצלו את ההטבה לעצמם.

"אם מבינים איך 'כלכלה התנהגותית' פועלת, אפשר לעשות עם זה הרבה שינויים לטובה בחברה", מסביר אריאלי את התופעה. "במקרה הזה המעשה גרם לעזרה הדדית בקרב מוכרני תרופות, אבל אפשר לקחת את העיקרון הזה לכל תחום כדי למנף הצלחה".

מעבר להצלחה כלכלית, יש דרכי פעולה ב'כלכלה התנהגותית' שיכולים לטענת אריאלי לפעול אפילו במיגור תאונות דרכים.

"יש הרבה דרכים לגרום לאנשים להפסיק לסמס בנהיגה. ברור שהדרך הבטוחה ביותר היא לבקש מאנשים לשים את הסלולרי בבגאז'... אבל זה לא פשוט. קיומו של 'ווייז' מאוד מקשה על נהיגה ללא סלולרי. כי לפי הבדיקות שלנו, כשמתירים להשתמש בטלפון לצורך 'ווייז' אבל אוסרים להשתמש באותו מכשיר לפונקציה של הודעות - זה פחות עובד וגדל הסיכוי שנשתמש בטלפון גם לדברים אחרים וכבר קשה להפריד. ובכל זאת, דרך יעילה שאולי יקשיבו לה יותר היא לנטרל את ההתראות השונות שמופיעות בסלולרי. לעזור לאנשים להתקין תוכנה ייעודית מיוחדת שתעזור להם לא לקבל הודעות בזמן הנהיגה. רעיון נוסף שעלה אצלנו הוא להכין תוכנה אוטומטית ששולחת הודעות תגובה שתודיע לפונים ש'דן באמצע נהיגה ואם זה משהו דחוף - תתקשר'. זה עוד כיוון שיגלה לבן-השיח מעבר השני של הקו שאתה בנהיגה ויגרום לו שלא להסיח את דעתך ממנה".

טריק פשוט למוטיבציה גדולה

כעת יוצא הספר החדש שלך "שווה לך". תוכל להסביר כיצד יוצרים מוטיבציה אצל בני נוער היום, ובכלל?

"קודם כול, אני חושב שבאופן כללי בני נוער הם פשוט 'אנשים'. אנחנו נוטים לחשוב שבגילאים שונים אנשים הם שונים, אבל אנשים מאוד דומים בכל הגילים. יש הבדלים, אך הם קטנים יותר ממה שחושבים. אחד הדברים המדהימים הוא שאפשר ליצור באנשים מוטיבציה לדברים מורכבים וקשים כמו לרוץ מרתון, לפתוח עסק, לטפס על הרים. מצד שני, כשמסתכלים על בני נוער, ברור לי שיש להם מוטיבציה רבה לבלות עם החברים שלהםולקחת סיכונים. יש מוטיבציות שכבר קיימות בנו, השאלה היא איך רותמים את כוח המוטיבציה למטרות טובות".

ואיך באמת עושים את זה בפועל?

"אחד הדברים החשובים במוטיבציה הוא הקושי להסתמך עליה לטווח הארוך. כשנפצעתי והייתי הרבה זמן בבית חולים, חליתי בצהבת זיהומית מסוג C. כשזה התגלה, הצטרפתי לניסוי שנועד לבדוק אם תרופה מסוימת יכולה לעזור למחלה. התרופות הללו, בהזרקה, היו קשות מאוד. הן גרמו להרבה תופעות לוואי לא נעימות כמו בחילות, הקאות, חום. והייתי צריך לקחת אותם במשך שנה וחצי, שלוש פעמים בשבוע.בסוף השנה וחצי הרופא אמר לי שהייתי האדם היחיד בפרוטוקול שהצליח לקחת את התרופות בקביעות. ולא, זה לא כי אני יותר רציונלי. פשוט עשיתי דיל עם עצמי: בכל יום שני, רביעי ושישי - שהם היו ימי התרופה, הלכתי לחנות וידאו, שכרתי כמה סרטים שממש רציתי לראות, הסתובבתי עם הסרטים כל היום, ובערב נתתי לעצמי את הזריקה והתחלתי לראות את הסרט. כך חיברתי בין שני דברים שאני אוהב לעשות ושאני לא אוהב לעשות. כשהמטרה רחוקה, לעוד שלושים שנה למשל, קשה מאוד לשמור על המוטיבציה שלנו. אבל אפשר ליצור משהו אחר שגורם מוטיבציה, כמו הסרטים, ואז להשתמש במוטיבציה לראות סרט כדי לעשות את הדבר השני שהמוטיבציה לקראתו חלשה.

"אתן דוגמה לנוער: לימודים בבית ספר הם דבר קשה וההשפעה שלהם תתגלה רק עוד הרבה שנים, כמו קבלה ללימודים גבוהים ופרנסה. זו לא מטרה ממש ברורה. אז מוצאים את הדבר המקביל. זה מאוד פשוט: אם מצליחים בבחינה - מחליטים שנעשה א', ב' או ג'. אם נעשה שיעורים - נאפשר לעצמנו לצאת לאנשהו. המוטיבציה הטבעית למשהו כמו לימודים - היא דבר קשה. העניין הוא לייצר משהו חיובי".

"אף על פי שהאינסטינקט הראשוני שלנו אומר שכדי שיהיה לנו טוב, כדאי פשוט לשתות את הקפה או ליהנות בעצמנו ממשהו שקיבלנו, המחקרים מלמדים שמדובר בתחושת אושר חולפת. כשאנחנו מבינים שהאינסטינקט הראשוני שלנו כבני אדם – לדאוג לעצמנו – הוא שגוי ביסודו, קל לנו יותר להשתנות כבני אדם ולהפוך לנותנים יותר"
מסובך להשיג אושר

בוא נדבר על אושר. ביחס להיסטוריה אנו חיים בתקופת שפע, לא צריך לשאוב מים, הלחם והדברים הבסיסיים לא יקרים, ובכל זאת אנשים מדוכאים ולא שמחים. מה ההסבר לכך?

"אנשים אכן הרבה פעמים מדוכאים. אני זוכר שכשהייתי בבית חולים לא הייתי מדוכא, כי כל כך כאב לי והייתי עסוק באיך אני יכול לסבול פחות. רק אחר כך, כשהמצב השתפר, התחלתי להיות מדוכא, כי הכאב הפיזי כבר היה נסבל... אז לפני הכול, צריך לזכור שלהיות מדוכא זו פריבילגיה. לדעתי, הדיכאון של היום נחווה הרבה פעמים מכיוון שאנחנו מרגישים את הפער בין מה שיכול היה להיות לבין מה שקורה כעת. קח את הדוגמה של הסכסוך הישראלי-פלשתיני. העולם היום הרבה פחות אלים ממה שהיה לפני אלפי שנים. יש פחות מלחמות, פחות רצח. אבל כשאני מסתכל על העולם, הוא עצוב לי ומדכא אותי. כי נכון שיש לנו מדינה, דמוקרטיה וממשלה, אבל משום מה בחרנו בכל כך הרבה אנשים מושחתים, לא טובי לב, לא חושבים, שאכפת להם רק מעצמם. בשבילי להסתכל על זה ולומר 'היה יכול להיות אחרת', זה מאוד מדכא. ככה שזה לא דיכאון אובייקטיבי, אלא משהו שצומח מהידיעה על הבזבוז של הפוטנציאל".

מה ההגדרה שלך לאושר?

"יש כמה הגדרות לאושר. סוג אחד הוא לשבת על חוף הים ולשתות בירה. זה משהו שהוא כיף באופן רגעי, נעים, מעניין, אבל לאותו רגע בלבד. לא היינו רוצים לחיות ככה את כל החיים. יש אושר מסוג אחר, והוא דומה יותר לריצת מרתון. הוא קשור להישגיות, תחרותיות, שיפור. דברים שהם לא בהכרח פשוטים לביצוע, ולא תמיד מלווים באושר רגעי. אף אחד לא ממש מחייך בזמן ריצת מרתון, ועדיין, זה כן נותן לאנשים סיפוק ואושר. אנחנו צריכים לחשוב על האושר הנכון לנו לאותו רגע. לחשוב לפי זה איזה אושר אנחנו מחפשים בעצם".

פילוסופיה יהודית: על החיים ועל המוות

וכך נשמע מושג כמו 'משמעות החיים' מפי איש מדע חילוני. "קשה מאוד למצוא תמיד משמעות בחיים", מודה אריאלי. "אנחנו מסתכלים על כל מיני דברים, רואים דברים נוראים ושואלים - איך אפשר להיות מאושרים כשקורים דברים מזעזעים בעולם? מה שמצאנו במחקר הוא שאם חושבים על משמעות החיים, בגדול, זה דבר שקשה לענות עליו. מאידך גיסא, אם חושבים על דברים קטנים יותר כמו 'אני רוצה לשפר משהו', אז הדברים הופכים בני-השגה יותר, וקל לחשוב על זה ולבצע". מטרות קטנות, לדידו של אריאלי, הן למעשה התשובה למשמעות החיים.

האם אתה עצמך מצליח להשיג אושר?

"כן, רוב הזמן אני אדם מאושר. התחושה שלי היא תרומה, ולא מכמות בירה... יש לי מעט מאוד אושר מהסוג הראשון והרבה מאוד אושר מהסוג השני. אני מרגיש שאני תורם הרבה לחברה, להפוך את העולם לטוב יותר".

אנשים כמוך, שמנסים לעשות את העולם טוב יותר, נחשבים משמעותיים. אולי יש כאן משהו עמוק יותר. המדע יודע לכמת משהו כנכון ולכן גורם יותר לאושר?

"דבר ראשון, יש אנשים שחושבים ש'לעשות את העולם טוב יותר' זה לגרום לאנשים להפסיק לאכול בשר, ויש כאלה שחושבים שלגרום לאנשים לאכול פחות סוכר, או לחיות בחברה נפרדת או לחיות בקרב משפחות עם מעט כסף או יותר כסף. יש אנשים שיש להם הצדקה או מוטיבציה שגויה ותפיסת עולם לא נכונה כזאת. אני מאמין במדע ויש לנו יכולת שאפשר למדוד אותה ב'מה עושה טוב לאנשים' או לא עושה להם טוב. אחרי שמודדים אפשר לומר שלעשות טוב לעולם - זה אכן דבר נכון".

בעבר אמרת שאתה בעד המתת חסד במקרים מסוימים. מבחינת היהדות זו התאבדות. תוכל להבהיר את דעתך בנושא?

"כאדם שהיה בבית חולים הרבה זמן, אני חושב שלמות בבית חולים זה דבר נורא ואיום. כשצריך להנשים אנשים, יותר מתשעים אחוז מהמקרים זה פשוט לא עובד. אני מאוד לא רוצה לגמור את חיי כשרופאים מנסים לתקוע בי כל מיני דברים בגוף רק כדי לנסות להחיות אותי עוד קצת. זה נורא ואיום. זה מפחיד. זה כואב. הרפואה המודרנית גרמה להרבה טוב, אבל גם מאריכה לאנשים את החיים בכוח לזמן קצר. כשאנחנו יודעים שהחיים נגמרים, יש לנו היום היכולת למנוע מאנשים את הפחד והסבל. אני חושב שצריך לחשוב מחדש על תפיסת התכנון של החיים ועל 'הפי אנד'. צריך לתת לאנשים במצב כזה תרופות טובות שיעזרו להם לחשוב על הדברים הטובים שקרו להם בחיים. שירגישו כמה שיותר טוב. כמו בספר, לתכנן את החיים כך שתהיה להם עדנה וסוף טוב ברגעים האחרונים של החיים במקום להכניס אותם לשיא הסבל והפחד".

לשמור שבת אחת

כשאני פותח בפני אריאלי את נושא האמונה באלוקים, הוא לא מפתיע בכך שהוא איש מדע שאינו אדם מאמין. "מאוד קשה לי השימוש הפוליטי בדת", הוא אומר. "אני חושב שדת קשורה לאמונה ולכל אחד יכולה להיות הזכות להאמין במה שהוא רוצה. מאוד קשה לי עם הכפייה הדתית, ולצערי היא מרחיקה אותי ואנשים כמוני מהדת, וזה עצוב לי".

ובכל זאת אריאלי כן מצליח לראות את עצמו קשור ליהדות. "אני אוהב מאוד את היהדות", הוא מצהיר. "מדי פעם יוצא לי לפגוש רבנים ראשיים של כל מיני מדינות. אחת השאלות הסטנדרטיות שלי היא: אם הייתי רוצה לקיים את אחת המצוות מעשרת הדיברות, על מה היית ממליץ? הרב זקס באנגליה והרב גולדשטיין בדרום אפריקה ענו לי אותה תשובה: לשמור את השבת. כי בסופו של דבר הרבה מהדיברות מובנים מאליהם, כמו לא תרצח, לא תגנוב ועוד. שמירת השבת - במבט ראשון נראה כאילו לקחת יום ולא לעשות בו כלום – זה דבר שלוקח אותנו אחורה. וביהדות, הם הסבירו לי שהרעיון הוא לנוח כדי שיהיה לנו יותר כוח בהמשך.

"אחרי שנפגשנו, הרב גולדשטיין התקשר אליי ושאל איך אפשר לעזור בזה שכל הילדים בדרום אפריקה ישמרו שבת", מספר אריאלי. כך עלה למעשה הרעיון של שמירת שבת עולמית, שהולך ונפוץ בשנים האחרונות. "החלטנו על שבת מלאה, בלי זיופים, בלי טלפונים. 'פרויקט השבת' הזה רץ בכל מיני מקומות בעולם. אנשים חוגגים ושומרים שבת אחת. גם אני חווה את השבת הזו באופן מלא. השבת בעיניי היא לא רק עניין דתי אלא משהו שעוזר לנו לחיות טוב יותר בצורה שאנחנו לא בהכרח מבינים בלי עזרה של החוכמה והדת היהודית.

"אני מביט על העולם ויש הרבה דברים שעצובים לי", מסכם אריאלי בנימה נוגה משהו, אך בהחלט עם פנים קדימה. "כל בזבוז אנושי של זמן, כסף, בריאות, מעציב. גם השנאה מטרידה אותי. היחס לסביבה. אנחנו יכולים לחיות הרבה יותר טוב, ומפספסים. כל הדברים האלה כואבים לי ואני חושב כל הזמן על דרכים לשפר. כשאני גומר פרויקט שמציג דרך לשפר משהו, אני לא חוגג הרבה זמן ועובר מיד לדבר הבא שדורש שיפור".

לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק ובאינסטגרם.:

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מופת הגורן

  אבי רט כותב על...

התעשייה

  כל מה שרציתם לדעתם...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם