בודדה בהימלאיה Featured

 m6 hani
חודשיים בשנה יש לחני ליפשיץ קצת חופש מעבודה הקודש והאהבה שהיא ובעלה מחוללים בנפאל ובהרי ההימלאיה. השנה היא תנצל את הזמן הזה להופיע גם בכנס "בכל לבבך" * "עם השנים למדתי שאין קרח שאי אפשר לשבור", היא אומרת. כך נשמעת עבודת ה' וכלל ישראל בפרספקטיבה של המזרח הרחוק

נדב גדליה

בקיץ הקרוב תנחת בארץ חני ליפשיץ, השליחה החב"דית המפורסמת מבית חב"ד קטמנדו שבנפאל, שבו עוברים כ-25 אלף מטיילים ישראלים בכל שנה. שני חודשים בשנה יש לליפשיץ כדי לנסות לנשום אוויר ארץ ישראל, תוך שהיא מופיעה בהצגות ובהרצאות ומספרת את סיפורה הייחודי: כיצד משפחה חרדית עם שישה ילדים מתגוררת לבדה, כבר 20 שנים, כמשפחה היהודית היחידה בנפאל, וגם מסייעת ויוצקת לוג יהדות על רגליהם של אלפי מטיילים ישראלים צעירים.

"אני לא מאמינה שאני אומרת שאני בת 42", היא צוחקת, לא עושה עניין מהגיל. "אני מרגישה הרבה יותר צעירה. הצעירים לפני צבא שבאים לכאן עושים אותנו צעירים, כנראה".

החיים שלכם בנפאל לא גורמים לכם להרגיש בודדים מדי?

"שאלה מצוינת, כי יש מצג שווא: תמיד בבית חב"ד אני מוקפת אנשים. זה נורא מחמיא. תמיד כיף כשבאים להתייעץ איתך. מצד שני, אין אנשים שחיים איתי פה חוץ מהמשפחה ו-25 אלף מטיילים בשנה שבאים והולכים. באיזשהו מקום אני 'דמות', כך שאני פחות יכולה ליפול על כתפיים של מטיילת כשאני צריכה הקשבה. אני חברה, אבל עדיין, אין מה לעשות, אני בתפקיד, ובמובן מסוים אני מפסידה את כל האירועים החברתיים של חברותיי. המזל הגדול הוא שחזקי בעלי ואני חברים טובים מאוד ברוך ה'. תמיד אומרים בקורסים לזוגיות שהכי חשוב למצוא מטרה משותפת. זה מה שקרה אצלנו והכול אנחנו עושים יחד. גם לילדים אין חברים. זה כמו מבצר שהאחים בו חברים מאוד טובים. כשאני מגיעה לארץ לחודשיים בקיץ, אני מרגישה שכל מה שאספר לחברות שלי - הן לא יבינו איך אני חיה. לכל אחד יש התמודדות משלו, וכאן יש משהו בודד, כן. אבל לא הייתי מחליפה את זה בשום דבר אחר. היתרונות מרובים על החסרונות".

"אף פעם לא התחברתי לאובר-פמיניזם הזה. לא הרגשתי שיש משהו בהוויה שלי, ואני אישה חרדית, חב"דניקית, שבגללו נגרע חלקי, כאישה. הרבי אמר תמיד שעקרת הבית היא עיקר הבית ובני הזוג פועלים יחד, וחוכמת נשים בונה את הבית"

אחת מההופעות של ליפשיץ תתקיים במסגרת כנס 'בכל לבבך'. קשה לה לומר כעת על מה בדיוק תדבר, מה שבטוח - יהיה מרתק."סיפור חיי פלוס אג'נדות על שליחות", כהגדרתה המתגבשת באוזניי.

"אני מספרת איך התחלנו, זוג צעיר בני 20, ולמעשה מנגישה את השליחות לכל אחד. סיפורי אכזבות, הצלחות, הפתעות, התרבות השונה והעבודה הזרה בנפאל, ומה עובר על הנפש. כל מיני אספקטים ותובנות שעוברות בחיים של שליחים מרוחקים. אני תומכת מאוד בכנסי הקיץ האלה, לא רק בגלל שקוראים לי להרצות בהם", צוחקת ליפשיץ. "בעידן של היום, כשהכול בנוי על קבוצות וואטסאפ, כשאנשים יושבים ודנים ומתחברים ויש אוזן קשבת אמיתית ומתאגדים סביב רעיון כמו אימהות, הורות, תורה - זה דבר מבורך. אדם מרגיש בזכות זה שהוא לא לבד".

איך נראית הזוגיות הזו, כשאין איש מלבדכם? האם זה היה מתוכנן כך מלכתחילה?

"כל חיינו חלמנו, בנפרד וגם ביחד, שאת החיים שלנו נקים בצורה שניגע בהרבה נשמות וניתן אור וטוב, וממילא - גם לנו יהיה טוב. הכריזמה של הרבי מלובביץ', שאי אפשר לתאר אותה, הולכת וממשיכה. וכששליחים נפגשים, 4,300 איש בכל שנה, זה מרגש מאוד. גם כשהרבי איננו איתנו בגוף - החינוך על ברכי השליחות מחזיק אותנו מאוד. גם בתור ילדה הייתי עושה פעילות בשבת לשכנים לא דתיים.חשוב גם לקרב ולא להתקרב; צריך להיות ממש ברור לך מי אתה. להשפיע, ולא להפך".

הזכרת אימהות. מהי בעינייך העצמה נשית באמת?

"אף פעם לא התחברתי לאובר-פמיניזם הזה. לא הרגשתי שיש משהו בהוויה שלי, ואני אישה חרדית, חב"דניקית, שבגללו נגרע חלקי, כאישה. הרבי אמר תמיד שעקרת הבית היא עיקר הבית ובני הזוג פועלים יחד, וחוכמת נשים בונה את הבית. הוא קיבל אליו נשים ושוחח איתן. אף פעם לא חשתי שכשאני לא שרה ומציגה בפני גברים - זאת בעיה. ההפך, זה שומר עליי, על התום שבי. לא יודעת, כשיש בבית חב"ד שיחת נפש שצריך לעשות - חזקי שולח אליי. הוא אומר שיש לאישה חוש שישי ואינטואיציה.

"העצמת נשים בעיניי היא מפגש של נשים יחד, משהו טהור. כשהן יכולות לפתוח את הלב בפני כולן. כשיש חברות חזקה בין נשים והיא טהורה - אין דבר חזק מזה. וכך כל מפגש נשים שיש בו אחוות נשים שמבינות זו את זו".

שליחות מילדות

איזה קו מקשר את מוצאת בין הצעירות הדתיות בקטמנדולבין נשים שאת פוגשת בהרצאותייך?

"אני פוגשת בקטמנדו את מגוון הקשת הישראלית. חוץ ממטיילים אחרי צבא יש עוד הרבה גוונים. אני נוגעת במאות נשמות ביום. לכל אדם יש מחשבות ותקוות משלו. כל אחד רוצה שיאהבו אותו, ולא משנה אם אלו אימהות בארץ או מטיילות בקטמנדו. הנשמה רוצה אמת, לא זיוף. וכשאתה מספר את האמת הפנימית שלך, גם את הכישלונות - זה נוגע בנפש.הרבה פעמים שואלים אותי מה אני מרגישה כשנכנסים אליי לבית חב"ד כל מיני אנשים עם פירסינג או עם נטייה כזאת או אחרת. זה לא משנה לי. זאת נשמה. הקו המקשר הוא שכולנו בני אדם שרוצים אמת ואהבה".

תודעת שליחות חזקה, איך נכנסים לזה בדיוק?

"אצלנו בחב"ד, אנחנו ממש יונקים את זה מילדות. אתה גדל בתוך תודעת שליחות, שכל דבר שאתה הוא עושה הוא דוגמה חיה. גם בבית שלי, עוד כשהייתי ילדה, תמיד אירחנו ילדים. לא אמרנו שלום לשומר בסופר? אבא מיד מחזיר אותנו להגיד לו... היה ברור לי מאוד שאהיה שליחה. חשבתי שזה יהיה בארץ, שאפתח בית ילד ואאמץ ילדים. בסוף אימצתי פה ילד ומטיילים שבאים וחוזרים.

"להורים ולמורים יש אחריות גדולה - לטעת את תודעת השליחות בילד. אחריותנו שלנו כמבוגרים להכניס את זה לעולם הילדים, ועם זאת - לא לעשות את זה בצורה מתנשאת של 'לנו יש עגלה מלאה ולכם לא'. חשוב לי להדגיש שאתה גם יכול לתת וגם לקבל בתוך השליחות. אומרים לנו הרבה 'תודה', אבל אני מרגישה שאני מקבלת לא פחות מהמטיילים. לומדת בעזרתם הרבה".

לאהוב את הברואים

איך נראה הקשר שלך לארץ?

"אני מאוד מחוברת לארץ, אוהבת אותה ומתחברת למה שקורה בה כל הזמן. האינטרנט לא כל כך חזק כאן, אך אפשר להיות רחוקים ולהתעדכן. אהבה לארץ בעיניי היא לעשות מכל מקום 'ארץ ישראל'. גם כשאתה נמצא רחוק בגלל פרנסה או שליחות. תמיד אנחנו אומרים לחבר'ה המטיילים שלא ישנו את ההנהגות שלהם, את השם, את הלבוש, כשהם נמצאים רחוק. אם אתה מחובר לארץ, לתורה, לרוחניות שאופפת את הארץ - אתה לא משנה את עצמך. אתה מביא איתך לכל מקום את ארץ ישראל ומתנהל כמו שהייתי מתנהל בארץ הקודש".

יוצא לכם גם לטייל בחו"ל במסגרת השליחות?

"יוצא לנו לעלות לשלושה שבועות בהרים, כשממול נופים מושלגים ועוצרי נשימה, כי יש לנו בית חב"ד נוסף בהרי ההימלאיה, ששם יש אנשים שלאו דווקא חיפשו חג, שבת או בית חב"ד. שם זה בעיקר בית חם עם אוכל כשר וכל מה שאדם צריך. שירותי דת, נפש, הכול. שם זה נורא מרגש אותי. כי יש פחד - מה יגידו, אולי לא יקבלו אותי כי באתי אליהם לאמצע טיפוס ההרים שלהם? אבל עם השנים למדתי שאין קרח שאי אפשר לשבור. אולי אפשר לומר שהטיפוס שלנו בהימלאיה הוא ה'חו"ל' שלנו".

מהי 'עבודת ה" הפרטית בעינייך, מעבר לשליחות הכללית?

"עבודת ה' אבסולוטית היא לאהוב את הברואים שלו", פוסקת ליפשיץ. "אנחנו לא הסגנים של הקב"ה ולא צריכים לשפוט אנשים. בלי קטנוניות של הוא עשה ככה בשבת או משהו. יש עוד דברים חוץ מלהוכיח אנשים. יותר חשוב להיות 'מענטש' ולתת אהבה וחמלה. מדברים כל כך הרבה על הסליחה של הקב"ה, אז בואו נזכור שיש לנו הנהגות שצריכות להיות כמו מי שברא איתנו. לפחות ניקח קמצוץ מאהבתו וחמלתו אלינו וניתן לו לנהל את העולם. מי אמר שלשון הרע חמור בעיני הקב"ה פחות מדברים אחרים שאנחנו 'מדברים' עליהם?בין אדם לחברו הוא הדבר הכי חזק שחשוב שיהיה בעולם כדי שיהיה עולם טוב".

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מופת הגורן

  אבי רט כותב על...

התעשייה

  כל מה שרציתם לדעתם...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם