פועמת בלבבי Featured

 m4 peima
מה זה בכלל אנסמבל, איך מוזיקה יהודית ומוזיקה אפריקנית משלבות ידיים ואיך מופע של אנסמבל 'פעימה' משתלב באופן מדויק עם מסרי המשפחה בכנס "בניין שלם" שבו יופיעו חברותיו השנה

אביגיל זית

"אנשים לא יודעים מה זה אַנְסַמְבָּל, זו באמת בעיה", אומרת יעל קבסה, חברת אנסמבל 'פעימה', שחברותיו הנוספות הן עינת הראל, מוריה מעטוף-שילה, לי-יה ארזוני, בת חן אדרי, הדס פרנקל, צביה צור ומיטל ברכה קרני.

קבסה ניאותה להסביר. "אז ככה: יש להקה, שכולם מכירים, ויש בה מנהיג שמוביל. יש מבנה אחר של הרכב מוזיקלי, הוא נקרא אנסמבל, שזה בעצם הרכב של כמה אומנים שיוצרים יחד. אין כאן מנהיג שכולם מכירים והלהקה הם הרקע שלו, אלא היצירה נעשית כמו בשבט, יצירה משותפת של קבוצה. יש מי שמניע את הדברים אבל אין זמר שעומד בחזית. גם על הבמה אנחנו יוצרים מעין מעגל עם הקהל".

האופי המשתף הזה שייך יותר למוזיקה אתנית?

"לא חשבתי על זה עד עכשיו אבל יש בזה משהו. בתרבות המערבית יש כוכב ונושאי כלים שלו, ובמוזיקה השבטית באמת יש יותר מעגלים, יותר מקום לקבוצה. במקור, הצורה שבה המוזיקה הזו נוצרת היא ישיבה משותפת בסוף יום או באירוע מיוחד, מי שיודע לשיר שר וזוכה להערכה כמובן אבל הוא לא המרכז אלא הביחד שנוצר".

איך נולד אנסמבל 'פעימה'?

"הכרנו בבית הספר למוזיקה 'מזמור', למדנו קורס של מוזיקה מסורתית בתופים, למדנו איך הם עושים את זה באפריקה ובדרום אמריקה, בעיקר בשירי תפילה עם המילים שלהם והשפה הקצבית של המוזיקה שמקובלת שם. היינו קבוצה של מתופפות, כל אחת על כלי אחר, והכול התבסס על שירה ותופים. על חלק מהשירים שלהם הלבשנו מילים בעברית וניסינו כל מיני וריאציות, עד שחשבנו שאין סיבה להשתמש בשירי התפילה ההם והחלטנו לקחת את אותו קונספט ולשיר את התפילה שלנו".

בעצם "גיירתם" את המוזיקה האפריקאית.

"בהתחלה כן, במהלך הקורס, אחרי כן כהרכב גיירנו רק את הקונספט. לקחנו שירים יהודיים והלבשנו אותם בסגנון הזה, במבנה ובשפה. בתור הרכב זו גם הייחודיות שלנו, למרות שאם יש קהל שמבקש את המוכר והידוע אנחנו כמובן נענות לו, זה סגנון ייחודי שלא כל קהל יודע לטעום ממנו אז אנחנו שומרות אותו לנגיעות בתוך המופע.

"הכי פשוט לעשות דברים שהם מיינסטרים, אבל כשאנחנו רוצות לייצר שפה אומנותית משלנו זה אחרת. אנחנו רואות אידיאל בפתיחת הראש להכיר עוד סגנונות וטעמים. אנחנו מנסות להלך בין הטיפות, לתת לאנשים את מה שהם מכירים, ומצד שני גם לחדש קצת. זה כמו כל תהליך שצריך להתבסס על המסורת ועל מה שמקובל ומשם למשוך עוד קצת קדימה. המופע הראשון שלנו, למרות שהיה מאוד מושקע ומוקפד, בציבור הדתי לא התלהבו ממנו כי לא ממש ידעו איך לאכול את זה".

יש גישות שאומרות שיצירה צריכה להיות חופשית לגמרי ויצירה דתית עם המגבלות ההלכתיות והתפיסתיות שלה היא לא אמיתית, לא רצינית.

"מבחינת תהליך היצירה, יש צד שמתחילים קודם כול מהאין-סוף, זהו מרחב שכל אומן צריך להחזיק, מקום שבו הוא מקבל איזה אור שמגיע מלמעלה ואותו הוא אוסף לתוך כלים וצלילים; אבל אור בלי כלים, זה לא עובד. מצד שני יש יצירה שמתחילה מהמגבלה: כשאת צריכה לתפור שמלה לפי מידות את יוצקת את היצירתיות לגבולות ולמידות הנדרשות, ואת תגיעי בלי ספק ליצירה מעניינת ואחרת. זה אומנם דורש יותר אבל זה מחובר לעולם.

"ברור שאם היינו פותחות את ההופעות לקהל הרחב היה לנו הרבה יותר קל להגיע לקהל שמבין את המוזיקה שלנו ואת הייחודיות שלה, אבל ברגע שאנחנו מכוונות רק למופעי נשים – שבדרך כלל פונים לקהל דתי וחרדי - זה מכניס מורכבות. סביב הבחירה הזאת היה גם צער מתוך תחושת הפספוס כביכול והצורך לשלם מחיר גבוה, אבל לאורך זמן אני רואה שזו החלטה נכונה שיותר מחברת פנימה ועוזרת להגיע פנימה".

"לא מתחרה באף אחד"

מה שונה ביצירה נשית המכוונת לנשים לעומת יצירה אחרת?

"נוצר בינינו משהו מאוד טבעי, ומכיוון שאנחנו מתעסקות במוזיקה שבטית זה מחבר. הרבה מהטקסטים ומהמקורות משיבים אותנו אל השורש. כשאני חוקרת את המוזיקה ומחפשת מקורות השראה, אני רואה שגם בשבטים באפריקה המעגלים הם מעגלי נשים, יש אינטימיות טבעית גם בינינו היוצרות וגם עם הקהל. קיימת פחות תחרותיות שעלולה לשבש את הנקיות בתהליך היצירה. הלבבות פתוחים ואין הפרעות חיצוניות.

"גם החומרים שאנחנו מתעסקות בהם מגיעים מעומק החיים הנשיים. אם אנחנו לוקחות פיוט, למשל 'שער פתח דודי', אנחנו שייכנו אותו לתהליך של לידה, הצורך לשחרר כדי שייפתח משהו חדש. בהרבה פיוטים יש דיאלוג כן בין הדוד לרעיה, בין האיש לאישה ובכלל בין המהות הנקבית והזכרית. אנחנו יוצרות מתוך המקום הנקבי של הגעגוע והבקשה שהדוד יראה את פניו, זה הלך-נפש מאוד נשי של כמיהה וכיסופים, מקום שמבקש להתמלא, גם מהצד של הכאב, של להיות חלל".

כאם וכאישה, איך כל היופי וההרמוניה האלה יורדים למציאות עם חזרות וערבים מחוץ לבית וכו'?

"קודם כול למדתי שאני לא בתחרות עם אף אחד, וזה בסדר שדברים לוקחים זמן ומתרחשים לאט לאט. אני לא נבהלת מתקופות של הפוגה ולהיעלם מהמסך לזמן שנכון לנו. אני מרגישה שהיצירה מביאה הרבה שמחה, אנחנו עושות את זה בצורה שמתאפשרת לנו לשמור על גבול הנורמליות עם שאר החיים.

"עוד דבר מאוד משמעותי שמוביל אותנו הוא תחושת השליחות, להביא מוזיקה טובה ואיכותית שמחוברת לשורש מהמקום שלנו. מתברר שלכל המהפכה הפמיניסטית יש צד טוב, שהשפה הנשית שהיא רכה יותר נכנסה וחלחלה למקומות שבהם לא היה לה מקום בעבר. אז גם בזירה הזאת, אני רואה חשיבות בעמידה על במה ובאמירת דברים בצורה נשית, נקייה ומדויקת, והשליחות נותנת כוח ושומרת עלינו במקום נקי".

יש מקומות שבהם היצירה הזו סותרת את המקום הנשי, האימהי הפשוט?

"להפך, שני הדברים מזינים זה את זה, כמו שאנחנו אנסמבל ויוצרות כמעין שבט, ככה כל אישה בבית שלה היא סוג של מנהיגה אבל לא 'לידרית' כמו להקה אלה מכוונת את זרמי היצירה של המשפחה. היא נוכחת ומובילה את הקהל שלה בבית אל המקומות של פתיחת הלב. אנחנו מנסות לייצר תא משפחתי, כל אחת בביתה, שנכנס בו הניגון. אנחנו מקוות שכל אישה שחוזרת מהמופע תחזור להפיח ניגון בבית שלה, תשוב אל המקום הפנימי והטבעי שלה כאישה שיודעת לתת ריפוי ללב, להכיל, לנחם ולחבק".

אנסמבל פעימה יופיע בכנס "בניין שלם" בבנייני האומה בירושלים ביום שני י"ב בתמוז, 15.7.

ליד:

כשאני חוקרת את המוזיקה ומחפשת מקורות השראה, אני רואה שגם בשבטים באפריקה המעגלים הם מעגלי נשים, יש אינטימיות טבעית גם בינינו היוצרות וגם עם הקהל. קיימת פחות תחרותיות שעלולה לשבש את הנקיות בתהליך היצירה. הלבבות פתוחים ואין הפרעות חיצוניות"

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מופת הגורן

  אבי רט כותב על...

התעשייה

  כל מה שרציתם לדעתם...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם