ישראל מנצחת? Featured

 8 win israel
רק אם ישראל תחליט לנצֵח יהיה כאן שקט
כך קרה שארגון אמריקני שקם לקדם את האינטרסים של ארצות הברית במזרח התיכון הבין בתוך עשור לפעילותו שאת כל כוחו עליו לנקז למטרה אחת: בניית תודעת הניצחון של מדינת ישראל * רק אמריקנים יכולים לעמוד מאחורי הקמפיין הראוותני ששטף את תל אביב ואת המדשאות שמול הכנסת * 'פורום המזרח התיכון' מבטיח שזו הייתה רק יריית הפתיחה למהלך ארוך טווח ליצירת תודעת ניצחון בדעת הקהל הישראלי ובקרב מקבלי ההחלטות במדינה

איתמר מור

גרג רומן, מנכ"ל 'פורום המזרח התיכון', טוען כי לא פעם הכרעות גדולות הן עניין של סמנטיקה. קחו למשל את הבעיה הגדולה ביותר שמעסיקה את ממשלות ישראל בחמישים השנים האחרונות: הסכסוך עם הפלסטינים. איך קרה שמלחמה שהסתיימה בניצחון ברור לאחר שישה ימים ממשיכה להתגלגל כסכסוך עד ימינו? התשובה אליבא דרומן קשורה לא בתוצאה בשדה הקרב אלא בהצהרה הרשמית שלאחר הקרבות. "אם המנצח איננו מכריז על עצמו מנצח והמפסיד איננו מוכן להכיר בתבוסתו, הרי שהמלחמה בעצם לא הסתיימה מעולם", הוא אומר.

הדעת נותנת כי רוב הקוראים לא שמעו מעולם על פורום המזרח התיכון או על גרג רומן. לעומת זאת סביר להניח שמקצתכם נחשפתם בחודשים האחרונים לאלמנטים פרובוקטיביים שהוצבו במקומות שונים במסגרת קמפיין 'הפרויקט לניצחון ישראל' שהחל לפני כחודש וחצי בשלטי חוצות ענקיים שהוצבו בשלושה מוקדים מרכזיים לאורך נתיבי איילון בתל אביב.

השלטים מדמים גלויה ששלח לציבור הישראלי איסמעיל הנייה, מנהיג חמאס, הנופש באי אקזוטי. זהו הטקסט שמלווה את השלט: "שוקראן אישראיל, אנא בחיבאק, איסמעיל" (תודה ישראל, אני אוהב אתכם, איסמעיל). דמותו המחויכת והמעורטלת של הנייה האוחז במזוודה מלאה דולרים לא יכלה לחמוק מעיניהם של הנהגים במחלף השלום, דרך מנחם בגין פינת החשמונאים ובמחלף לה גוורדיה. זו הייתה יריית הפתיחה לשורת אירועים ופעילויות בקמפיין שנועד להבליט את החובה של ישראל להגדיר מהו ניצחון וכיצד משיגים אותו.

כמה ימים לאחר מכן שונו שמותיהם של רחובות מרכזיים בתל אביב לשמות פיגועים כדי לתאר את המציאות שבה חיים אזרחי מדינת ישראל בעקבות הכישלון רב השנים בהגעה להכרעה. השילוט לאורך שדרות רוטשילד הוחלף לשדרות הממ"דים; רחוב ריינס לרחוב סבארו, רחוב אסתר המלכה לרחוב הדולפינריום, ושדרות בני ציון לשדרות בלוני התבערה. במקביל שונו שמותיהם של צמתים מרכזיים בעיר לשמות המסמלים את ההחלטה שתצטרך לקבל ממשלת ישראל שתקום בקרוב: אם תפנה לרחוב הפייסנות או לרחוב ההרתעה; לרחוב התבוסה או לרחוב הניצחון.

האלמנט האחרון בקמפיין הוצב לפני כשבוע מול הכנסת בדמותה של תרנגולת שגובהה עשרה מטרים. התרנגולת מייצגת את הפחדנות של ממשלות ישראל לאורך השנים מול חמאס וההתנגדות הפלסטינית, ובאירוע החשיפה נשאו דברים נציגי אוכלוסיות שנפגעו מהטרור, ובהם שמחה גולדין, אביו של הדר גולדין הי"ד, הרצל חג'אג', חבר פורום משפחות שכולות בוחרות בחיים, לירן ברוך, יו"ר פורום נכי צה"ל למען ביטחון ישראל, ואוהד מרדכי, יו"ר ועד מפוני גוש קטיף. בימים אלה מייצג התרנגולת בא בהפתעה למוקדים מרכזיים ברחבי הארץ ומעורר עניין רב ושיח ער.

"כדי שהתנועה תהיה לאומית אנחנו חייבים שישתתפו בה כל חלקי הציבור: שמאל, ימין, דתיים, חילונים, עולים, חרדים ודרוזים. אם הרעיונות שלנו יהיו מזוהים פוליטית, ראש הממשלה ירגיש שמופעל עליו לחץ מגורמים נגדיים. רק תנועה לאומית יכולה לסלול דרך לעשייה רציפה ורחבה ללא מכשולים קואליציוניים"

 

מתדלקי שנאת ישראל – מרצים בכירים

רומן, מנכ"ל פורום המזרח התיכון, מכון המחקר העומד מאחורי הקמפיין יוצא הדופן, הוא יהודי אמריקני המחלק את זמנו בין ישראל לארצות הברית. הוא מחשיב את עצמו דור שני למהפכה שהארגון הזה מנסה לחולל בעולם המערבי בנוגע לישראל, לפלסטינים, לטרור האסלאמי ולנושאים נוספים. מבחינה זו אפשר לומר כי הפורום הוא מקבילה ימנית שמרנית לארגונים דוגמת הקרן החדשה לישראל. ואולם בקרן החדשה תומכים האיחוד האירופי, ממשלת שוודיה וגופים המקדמים מדיניות שמאל אנטי-ישראלית, ואילו בפורום המזרח התיכון תומכים אך ורק תורמים פרטיים מישראל, מארצות הברית ומבריטניה.

מייסד הפורום הוא ד"ר דניאל פייפס, יהודי אקדמאי אמריקני שנחשב כיום לאחד השמות המוכרים ביותר בארצות הברית בתחום מחקר הטרור, לימודי המזרח התיכון וההיסטוריה של האסלאם. פייפס שימש בשנות ה-80 של המאה הקודמת חבר במועצה לביטחון לאומי בממשל הנשיא רייגן. הוא עבד גם במחלקת החוץ האמריקנית, לימד באקדמיה הימית ובאוניברסיטת שיקגו. העיסוקים המגוונים האלה העניקו לפייפס רקע רחב מבחינה ציבורית-ממשלתית, אקדמאית, צבאית ואזרחית.

באמצע שנות ה-90 החליט פייפס לעזוב את המגזר הציבורי ולהתרכז במחקר. הוא זיהה במזרח התיכון זירה שתעסיק את העולם המערבי בעשורים הבאים. את השם 'פורום המזרח התיכון' הגה ליד שולחן המטבח בבית הוריו. הפורום כלל בראשית דרכו שלושה חברים: פייפס, עוזרת ועורכת שסייעה בניסוח הפרסומים. המיזם העיקרי של הפורום הצעיר בשנים הראשונות היה הוצאתו לאור של רבעון שעסק בנושאי מזרח התיכון.

כוכבו של פייפס החל דורך לאחר פיגועי 11 בספטמבר 2001. כמה חודשים לפני הפיגועים במגדלי התאומים הוא פרסם מאמר ובו חזה כמעט בנבואה את אשר עתיד לקרות. במאמר שפרסם עם העיתונאי סטיבן אמרסון כתב פייפס כי ארגון אל קאעידה מתכנן פיגוע גדול בארצות הברית וכי הוא מתאמן בלבנון בסיוע איראן בהריסת בניינים גבוהים. בן לילה הפך פייפס לאחד השמות המחוזרים ביותר בתקשורת האמריקנית. מדמות כמעט אנונימית הוא הפך לאורח של קבע כמעט בכל תוכנית אירוח ומהדורת חדשות, אם כפרשן אם כמרואיין.

החלטתו של הנשיא בוש בעקבות אירועי 11 בספטמבר לצאת למלחמה באפגניסטן, ולאחר מכן בעיראק, העניקה מעמד חשוב למכון של פייפס, והוא החל לצמוח לכיוונים חדשים של מחקר ותיעוד. פייפס משמש כיום נשיא המכון, ותחתיו מכהנים יו"ר ומנכ"ל וכן צוות רחב של עמיתים במדינות שונות בעולם. רומן, כאמור, הוא המנכ"ל הנוכחי של פורום המזרח התיכון, והוא גם שמוביל אותו בשנים האחרונות ממגמות של מחקר ותיעוד גם אל עשייה ציבורית שמטרתה עיצוב דעת הקהל. ממש כמו הקרן החדשה לישראל, רק מהכיוון ההפוך.

"מטרת המיזמים של הפורום היא להשפיע על המערכות הציבוריות בתחומי מדיניות, משפט, אקדמיה, תקשורת ומשילות", אומר רומן בלי להתבייש. "התחלנו בפרויקטים לפני כ-15 שנה. הפרויקט הראשון התמקד בתופעת שנאת ישראל בקמפוסים של האוניברסיטאות בארצות הברית. אלו היו השנים הראשונות שבהן ארגון ה-BDS החל להתבסס. יצאנו לדרך במחשבה שסטודנטים מוסלמים או רדיקליים הם שמתדלקים את השנאה לישראל בקמפוסים, וכשהתחלנו לחקור גילינו מהר מאוד שהתמונה שונה לחלוטין.

"סטודנט ממוצע נמצא שלוש-ארבע שנים בקמפוס, וממשיך הלאה. כדי ליצור רצף ופעילות משמעותית של ארגון חייבים בסיס חזק וקבוע באוניברסיטה. המחקר שלנו גילה שמי שעומד מאחורי תנועת ה-BDS בעצם אינם סטודנטים אלא דווקא מרצים, ולא סתם מרצים אלא מרצים בכירים, המחזיקים במשרות הרמות ביותר בחוגים ללימודי מזרח תיכון ואסלאם. 99% מהפרופסורים האלה מחזיקים בדעות רדיקליות בנוגע לישראל, והם שמעבירים את הדעות האלה הלאה לסטודנטים וגם לתקשורת ומאפשרים לתנועת ה-BDS לשגשג ולהתרחב.

"התחלנו למפות את שמות המרצים האלה, לפרסם אותם ולהביא מולם שמות מקבילים בעלי דעות סותרות. הקמנו ארגון ששמו Camp watch, והוא פועל עד היום ומתעד אמירות אנטי-ישראליות של מרצים וכן חומרי לימוד מסולפים. עצם העובדה שהפרופסורים האלה יודעים שמסתכלים עליהם, בוחנים ומתעדים אותם גורמת להם לחשוב פעמיים לפני שהם פותחים את הפה.

"הפרויקט הבא שלנו התרכז באסלאמיזציה של חברות מערביות ודמוקרטיות באמצעות החוק. אנחנו מכירים טרור אסלאמי, אבל לטרור הזה יש פנים נוספות, מנומסות. מדובר במגמה שבה גורמים אסלאמיים קיצוניים פועלים לשנות את הזהות של חברות מערביות באמצעות החוק והדמוקרטיה.

"זה בולט מאוד במדינות מערב אירופה כמו גרמניה, אנגלייה, דנמרק והולנד, שבהן הגורמים האלה עושים שימוש בחוק המקומי, בסבלנות ובשפת הזכויות של הדמוקרטיה כדי לקדם ערכים מוסלמיים ובמיוחד את השריעה – ההלכה המוסלמית – ולהחדיר אותה החדרה לגיטימית למרחב הציבורי. בצרפת כיום אתה יכול לראות אלפיים איש כורעים ומתפללים עם מואזין בצהריים באמצע פארק בפריז".

הכרעה והכנעה

איך אתם בוחרים את הפרויקטים שלכם?

"יש לנו תהליך מסודר במכון. השלב הראשון הוא תמיד מחקר. אנחנו שואלים את עצמנו שאלות ומעלים הנחות יסוד, ולאורן אנחנו בוחרים נושא ואת דרך הפעולה. למשל, במיזם הניצחון הישראלי שאלנו את עצמנו שאלה בסיסית: 'מהו הגורם שמקבע ניצחון בתודעה: ההכרזה של הצד המנצח או הודאה בתבוסה של הצד המפסיד?' רצינו להבין את המנגנון הזה בעיקר בכל הקשור לסכסוך הישראלי–פלסטיני. התפיסה שגיבשנו העלתה תזה שלפיה הסכסוך הזה לא הסתיים משום שמעולם לא הייתה בו הכרעה. הישראלים אינם רוצים להכריז על עצמם מנצחים ולהכניע את האויב, ובמקביל הצד הפלסטיני אינו מוכן להכיר בתבוסתו.

"בתחילת שנות האלפיים טען ד"ר דניאל פייפס כלפי הארגונים היהודיים החזקים בארצות הברית, שתמיכתם הגורפת במשא ומתן עם הפלסטינים, בהסכמי אוסלו, בהסכם חברון ולאחר מכן בעקירה מעזה ומצפון השומרון לא רק שאיננה מחזקת את ישראל אלא מעצימה את הסכסוך.

"החלופה שאנחנו מציעים היא לפרוש מכל מסגרת של שיחות או משא ומתן עם הפלסטינים כל עוד הם אינם עושים את הדבר הבסיסי והמתבקש ביותר: מכירים במדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי ומפסיקים את ההסתה הממוסדת נגד ישראל והיהודים.

"אומנם הסעיף הזה מופיע ביסוד כל ההסכמים עם הפלסטינים, אך עד היום הם לא קיימו אותו משום שמבחינתם מדובר באנטיתזה לכל הזהות והאידאולוגיה שלהם. מבחינתם הכרה בישראל וסיום הסכסוך כמוהם כהכרה בניצחון ישראל, ולזה הם אינם מוכנים. חשוב להבהיר שהתנאי הזה אינו מוחק את זכותם של הפלסטינים לדרוש מדינה, אוטונומיה או משאבים. עם זאת אין שום צורך להתחיל איתם בשיחות כל עוד הם אינם מוותרים על ההסתה ומכירים במדינת ישראל כמדינת לאום יהודית".

"אם המנצח איננו מכריז על עצמו מנצח והמפסיד איננו מוכן להכיר בתבוסתו, הרי שמלחמת ששת הימים בעצם לא הסתיימה מעולם. הישראלים אינם רוצים להכריז על עצמם מנצחים ולהכניע את האויב, ובמקביל הצד הפלסטיני אינו מוכן להכיר בתבוסתו"

הדרישה להכרה בישראל איננה חדשה; השאלה היא איך אפשר לגרום לפלסטינים להכיר בה.

"אנחנו טוענים שהדרך להכרה עוברת בהכרעה והכנעה. כשאני מדבר על הכנעה אני לא מתכוון רק לחמאס, לג'יהאד או לרשות הפלסטינית. אני מדבר על מצב שבו הפלסטיני הממוצע ברחוב יבין שיש לו הרבה מה להפסיד אם הוא הולך לקלפי ובוחר במנהיגים קיצוניים שממשיכים את אותו קו של התנגדות ערבית מאז 1919. הדרך היחידה לסיים את הסכסוך היא להרוס את הזהות הפלסטינית המבוססת על שלילת ישראל".

מהלכים של עיצוב זהות מחדש הם ארוכי טווח. גם השליטה בתהליכים שכאלה מוגבלת מאוד, על אחת כמה וכמה כשמדובר בעם אחר.

"נכון, ולכן אנחנו לא באים בתביעות לממשל או למי שנמצא בצומתי ההכרעה אלא מעלים רעיונות שמטרתם לעודד חשיבה מחודשת מחוץ לקופסה. אנחנו מכון מחקר, וככאלה אנחנו עוסקים בקונספציה, בתפיסה כוללת.

"הפרויקט לניצחון ישראל מבטא רעיון שאנחנו רוצים שיהיה מול עיניהם של מקבלי ההחלטות וישמש השראה לממשלות ישראל הבאות. אני לא ראש ממשלה ולא רמטכ"ל, כך שאין לי כלים לקבוע מהו האיום האסטרטגי הגדול בעת הזאת: הפלסטינים או איראן. ברור לי שיכולות לעבור עשרים שנה נוספות עד שממשלות ישראל יהיו פנויות לקבל את הרעיונות שאנחנו מעלים כעת. עם זאת חשוב לנו להמשיך ולהדגיש את התנאי הבסיסי שאסור בתכלית האיסור לתת לפלסטינים כל מחווה וכל מתנה בלי שיש הכרעה ברורה והכרה במדינת ישראל".

האם השתנה אופי הקמפיין בעקבות ההליכה לבחירות חוזרות?

"ממש לא. לפורום המזרח התיכון יש תפיסה ברורה כיצד לנהל קמפיין. אנחנו בונים קמפיין שיש בו שלושה חלקים מקבילים: החלק הראשון הוא קידום מודעות והזדהות עם רעיון. זה שלב שמתרכז בחידוד המושגים. המטרה שלנו היא שאנשים יבינו מהו ניצחון ומהי תבוסה. שאנשים יכירו את השמות שמאחורי המיזם, את הפורום ואת הרעיונות שלו. כדי להשיג את המטרה הזאת צריכים להיות קצת פרובוקטיביים, וזה בדיוק מה שעשינו בקמפיין באיילון או עם התרנגולת הענקית שהעמדנו מול הכנסת.

"החלק השני הוא שיח. הקמפיין מעורר עניין שמביא לשיח. שיח יכול להתקיים רק כשיש לפחות שתי גישות מנוגדות. אי אפשר לעצב דעת קהל רק באמצעות הדגשת הצדדים שנוחים לך. אתה חייב להביא את הקולות שבעד וגם את אלו שנגד. בשנתיים האחרונות ארגנו שלושים קבוצות שיח בכל רחבי ישראל שעסקו בנושא הניצחון. קראנו לזה 'קולות של ניצחון', והקבוצות היו של מילואימניקים, משפחות שכולות, סטודנטים ונפגעי פעולות איבה. אלפי אנשים השתתפו בכנסים האלה.

"החלק השלישי בקמפיין היא עשייה פרלמנטרית. אנחנו לא מפעילים לחץ אופרטיבי על הממשלה, אבל אנחנו לוחצים לערוך דיונים שיעסקו ברעיונות הקמפיין באמצעות פעולות שאנחנו עושים בשטח. בסופו של דבר נבחרי הציבור מגיבים על המציאות ועל סדר היום, וזה בדיוק מה שאנחנו מנסים לעשות.

"שלושת המרכיבים שציינתי מכוונים ליצירת תנועה של הסכמה לאומית בנוגע למהו ניצחון ואיך הוא אמור לבוא לידי ביטוי. הסכמה לאומית תאפשר לממשלה שתקום ליישם את הרעיונות לנוכח התמיכה הציבורית ברעיונות האלה. כדי שהתנועה תהיה לאומית אנחנו חייבים שישתתפו בה כל חלקי הציבור: שמאל, ימין, דתיים, חילונים, עולים, חרדים ודרוזים. אם הרעיונות שלנו יהיו מזוהים פוליטית, ראש הממשלה ירגיש שמופעל עליו לחץ מגורמים נגדיים. רק תנועה לאומית יכולה לסלול דרך לעשייה רציפה ורחבה ללא מכשולים קואליציוניים. לשם אנו חותרים.

"במקביל אנחנו פועלים בארצות הברית לנטרל לחץ מהכיוון ההוא. בשנתיים האחרונות ערכתי כארבעים ביקורים בקונגרס ובמקביל גם בבית הלבן. המסר שהעברנו בכל הפגישות האלה היה אחד: תנו לישראל לנצח. תנו לממשלת ישראל לעשות את מה שהיא צריכה לעשות ללא לחץ".

שלום עושים עם אויבים מובסים

יש אלמנט של הומור בקמפיין שלכם. זה ניכר בשלטים של הנייה ובתרנגולת הענקית שהצבתם מול הכנסת. האם זה מכוון?

"הומור הוא כלי אדיר. הוא מושך תשומת לב, יוצר שיח וגורם להתרחשות. אם היינו רק שמים שלט עם הרעיונות שלנו, אף אחד לא היה שם לב. כשאתה קצת פרובוקטיבי, קצת מסתורי וקצת מצחיק אנשים מתחילים לשאול שאלות. הם רוצים להבין מה זה ומי אתה, ואז מתחילות פניות מהתקשורת וגם מצד ח"כים שרוצים לנצל את ההזדמנות לחשיפה".

פרויקט הניצחון הישראלי החל לפני ארבע שנים, אבל רק בזמן האחרון הוא הגיע לאוזני הציבור. מדוע?

"בשלוש השנים האחרונות התרכזנו בעיקר בעשייה בקרב מקבלי ההחלטות בישראל וגם בארצות הברית. הקמנו שדולה בכנסת שהיו חברים בה 26 ח"כים מכל הסיעות הציוניות: העבודה, יש עתיד, ישראל ביתנו, הליכוד והבית היהודי. הצירוף הזה משקף עד כמה לא מדובר בעניין פוליטי אלא בסוגיה אגנוסטית שמנסה לנתח תהליכים ולהשפיע על תפיסת עולם של ישראלים ופלסטינים.

"יש שדולה מקבילה בקונגרס האמריקני שחברים בה סנטורים וחברי קונגרס רפובליקנים ודמוקרטיים. השדולה האמריקנית מתרכזת בעיקר במסר שלפיו הממשל צריך להעניק לממשלת ישראל חופש מוחלט לעשות את מה שהיא צריכה לעשות, ללא לחץ וללא התערבויות. המיזם נחשף לציבור בחודשים האחרונים כי זה השלב שבו החלטנו לעבור להתרחב ממקבלי ההחלטות גם אל הרחוב.

"בארצות הברית אנחנו פועלים בקהילות זה זמן מה. אני ועמיתים אחרים במכון השתתפנו בשנתיים האחרונות בעשרות מפגשים שעסקו בנושא הזה. אנחנו מדברים בקהילות היהודיות וגם בקהילות שאינן יהודיות. העברתי בשנתיים האחרונות לפחות 60 הרצאות בבתי כנסת ובכנסיות בארצות הברית על פרויקט הניצחון הישראלי. האמת היא שעד לפני כחודש היה הפרויקט מוכר יותר בארצות הברית מבארץ".

לדברי רומן, התזמון של הקמפיין הנוכחי איננו קשור בבחירות הקרובות. הוא מספר כי התכנון המקורי היה להעלות את הקמפיין במקביל להקמת הקואליציה, אלא שבינתיים יצאו בישראל לסבב שני של בחירות, וכל הקלפים נטרפו.

"החלטנו שלא לבטל את הקמפיין, כי המון כסף ומאמצים כבר הושקעו בו, ואנחנו נמשיך עם הקמפיין אל תחילת השנה הקרובה. יש לנו בקנה עוד כמה הפתעות", הוא אומר. "בשורה התחתונה אין משמעות לבחירות החוזרות, כי אנחנו לא מדברים על פוליטיקה אלא על מדיניות. עזה תמשיך לאתגר את מדינת ישראל גם אחרי הבחירות הקרובות, לא משנה איזו קואליציה תקום. הטרור הפלסטיני לא עומד להיעלם. הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות הוא לנסות לשנות גישה והסתכלות. יש לנו התחייבות כלפי עצמנו, כלפי התורמים שלנו והמטרות שהעמדנו לעצמנו.

"יש לנו משאבים להמשיך את הפרויקט הזה לעוד חמש שנים, ואנחנו נעשה זאת. לא באנו כדי להעמיד שלט באיילון ואז להיעלם. יש לנו עמותה בארץ ותורמים ישראלים. יש לנו עמותה בארצות הברית ובאנגלייה, ואלו מקורות המימון היחידים שלנו. בשונה מארגוני שמאל, לנו אין תמיכות משום ממשלה זרה. האיחוד האירופי או ממשלת שוודיה לא מעבירים לנו כספים.

"אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים מאהבת ישראל ומאהבת המדינה. תפיסת הניצחון עקרונית, בלי שום קשר למי ינצח בבחירות הקרובות. שלום עושים עם אויבים מובסים, ואת זה כולנו צריכים להבין, לא משנה אם אנחנו מצביעים ליכוד, ימינה, כחול-לבן או עבודה".

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מופת הגורן

  אבי רט כותב על...

התעשייה

  כל מה שרציתם לדעתם...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם