Print this page

אז מי רצח את רבין? Featured

 8 rabbin
לא תאמינו: נראה שבכל זאת יגאל עמיר רצח את רבין
על פי סטטיסטיקות של פשעים פוליטיים, כל שנה שתעבור מרצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ז"ל רק תעמיק ותקצין את תיאוריות הקונספירציה * הסערה התקשורתית סביב נאומו של ד"ר קידר על שלא יגאל עמיר הוא שרצח את רבין נותנת הזדמנות להקשיב לדברים קצת יותר * שוחחנו עם הפיזיקאי נחום שחף, שהיה המקור לדבריו של קידר (והוא מביא שאלות מנומקות, אך בשלב התשובות ממריא שלא לצורך למקומות מוזרים) * מולו שמענו את התשובות שנותן שלמה הרנוי, בכיר השב"כ שמונה לשיקום מערך האבטחה לאחר הרצח (המזים לחלוטין חלק ניכר מהטענות הידועות, אך חלקים אחרים נותרים גם מבחינתו ללא הסבר מלא) * שוחחנו גם עם נועם פדרמן, שחווה שעות שיחה רבות עם יגאל עמיר ("עמיר ירה ברבין כדורי אמת למרות ה'סרק-סרק'"), ועם העיתונאי עמיחי אתאלי, שראיין ארוכות את עמיר לתחקיר שערך לסרט ימים נוראים ("ליגאל עמיר יש משנה סדורה שפיתח על החשיבות להתנקש בראש הממשלה") * עכשיו גם אתם יכולים למצוא הסברים משלכם

רועי אהרוני

השנה, 24 שנים לאחר הרצח, נראה שסיר הקונספירציות הגיע לנקודת רתיחה. המזרחן המוערך ד"ר מרדכי קידר נאם בהפגנה למען נתניהו והכריז שאולי לא יגאל עמיר הוא שרצח את רבין. החוקר שעליו הסתמך קידר הוא נחום שחף, פיזיקאי ועיתונאי שזכה בפרסים על עבודתו בשני התחומים: בפרס משרד המדע והטכנולוגיה למצוינות מדעית ובפרס הישראלי לביקורת התקשורת על תחקירו בפרשת מוחמד א-דורה, שבו הוכיח לכל העולם שמותו של א-דורה זויף. במסגרת עבודתו עבד שחף בין השאר במעבדה לזיהוי פלילי (מז"פ) של משטרת ישראל וייעץ למשטרה בנושאים שבתחום התמחותו. ד"ר קידר שמע הרצאה שנתן שחף באקדמיה בגבעת שפירא, ובעקבותיה נפגש איתו לשעות ארוכות כדי "לעזור לחדד נקודות".

שחף מספר שהגיע לחקור את הסיפור שסביב רצח רבין לגמרי בדרך אגב. "העוזרת שלי הייתה גרושתו של יואב קוריאל", מעיד שחף, "אדם שלפי הממצאים ישב במושב הקדמי של המכונית שהסיעה את רבין לבית החולים ונרצח בה". הדבר הזה הוציא את שחף למסע לגילוי התשובה על השאלה מה באמת התרחש בלילה שבו נרצח רבין.

שיר לשלום

דף A4 יחיד ועליו מילותיו של 'שיר לשלום' הצמיח כמה וכמה מסימני השאלה הגדולים של האירוע. רבין נעזר בדף הזה כדי לשיר על הבמה את השיר, ובאופן טבעי בסיומו קיפל אותו לארבעה חלקים ותחב אותו לכיס הז'קט. הדף נמצא מוכתם בדם ומחורר, ופרסומו המחיש בצורה סמלית את הניגודיות: שיר של שלום מכוסה בדם.

שחף מציג לפניי כמה מהשאלות שעולות מהמסמך שפורסם: "ראשית, איך יש דם על הדף שהיה מונח בכיס הקדמי אם רבין נורה בגבו והקליע נשאר בגופו? שנית, מאיפה מגיעים לדף בכיס הקדמי סימני הרשף? שלישית, אם הדף מקופל לארבעה חלקים, מדוע יש רק חור אחד ולא ארבעה חורים?"

בין השאר בעקבות השאלות האלה בא שחף לכלל מסקנה שרבין נורה מאקדח שהוצמד אליו מלפנים. "זו הסיבה שיש רק חור אחד ויש סימני רשף נוסף על הממצאים הנוספים שמעידים שהייתה ירייה מלפנים", אומר שחף. "מי שיכול לעשות זאת הוא רק מי שישב עם רבין מאחור, וזה יורם רובין (מאבטח השב"כ, שאליו רמז קידר בנאומו כשכינה אותו י"ר)".

שחף נדהם כשראה בגנזך המדינה את הדף המוכתם. "המסמך שפורסם הוא של צלם מעריב ראובן קסטרו, ובו מופיעים סימני החור והרשף שמציפים סימני שאלה", מסביר שחף. "אולם במסמך שהיה בגנזך המדינה כבר לא היו הסימנים האלה. מישהו כנראה הבין שהסימנים האלה מוכיחים שרבין נורה במכונית, ולכן סילק מהמסמך את הסימנים.

"הוצאתי את המצלמה וצילמתי את שני המסמכים השונים. הידיים רעדו לי מרוב התרגשות. למחרת דיברתי עם סגן ראש הגנזך, והוא אמר לי שהם במבוכה מכל הסיפור וחושבים כי במעריב רצו לעשות דרמטיזציה, ולכן זייפו את סימני החור והרשף. קסטרו נעלב מההאשמה והראה לי בבית מעריב את שלושת הצילומים המקוריים שעשה, ובכולם בדיוק אותו חור ואותם סימני רשף. המסמך שיש היום בגנזך המדינה, המתיימר להיות המסמך המקורי, זויף".

ירי מלפנים

אבל לא רק מצבו של 'שיר לשלום' מעיד על ירי קדמי. שחף אומר כי בדו"ח שכתב פרופ' יהודה היס, שניתח את גופתו של רבין, הוא כותב על חור בחולצה מלפנים למטה שקוטרו 6 מילימטר. "עשיתי ניסוי ירי בקליע של 9 מילימטר, ונוצר חור של 5–6 מילימטר".

במשפט לא הציגו את הדו"ח הזה?

"לא, כי היס העלים אותו. בעדות שלו בבית המשפט הוא העלים את החור מלפנים".

איפה מצאת את הדו"ח?

"נתן גפן קיבל את החומר מעורכי הדין שהגנו על יגאל עמיר".

אז למה הסנגורים שלו לא אמרו את זה במשפט?

"אני לא יודע אם הם אמרו או לא. הייתה שם עבודה משפטית רשלנית מצד אחד, ומצד שני בית המשפט הערים קשיים על ההגנה. יונתן גולדברג, אחד מסנגוריו של עמיר, התראיין לערוץ 1 ואמר שבית המשפט מנע מהם להביא עדי הגנה. רק על זה היו צריכים לשחרר את עמיר".

שחף מעיד שאחד מאנשי המז"פ טען לפניו, ולפי זיכרונו גם לפני בית המשפט, כי רבין הרגיש את קנה האקדח לפני שהרגיש את הקליע. שחף מספר כי לאחר מכן הציג לפני סגן ראש המז"פ את ממצאיו, וזה אמר שיעביר את החומר למפכ"ל המשטרה. "התקשרתי אליו לאחר שבועיים, והוא רמז לי שיהודה וילק (מפכ"ל המשטרה דאז, ר"א) דרש ממנו לרדת מהפרשה".

נחום שחף: "הוצאתי את המצלמה וצילמתי את שני המסמכים השונים. למחרת דיברתי עם סגן ראש הגנזך, והוא אמר לי שהם במבוכה מכל הסיפור וחושבים כי במעריב רצו לעשות דרמטיזציה, ולכן זייפו את סימני החור והרשף. קסטרו נעלב מההאשמה והראה לי בבית מעריב את שלושת הצילומים המקוריים שעשה, ובכולם בדיוק אותו חור ואותם סימני רשף. המסמך שיש היום בגנזך המדינה, המתיימר להיות המסמך המקורי, זויף"

 

סימני ירי

אחת הבדיקות שעושים לחשודים ברצח היא בדיקה של סימני ירי שאמורים להופיע על גופו ובגדיו של הרוצח. לפי העיתונאית שרה ליבוביץ-דר ממעריב, מייד לאחר הרצח ערך פקד אריה משה בדיקת פירופרינט, החושפת מגע של ברזל, על ידיו של יגאל עמיר. בדו"ח שלו כתב פקד משה: "לא ראיתי תגובה בעלת משמעות". גם בדיקה מהירה של המעבדה בראשות נדב לוין, שהיה אז ראש מעבדת סימנים וחומרים במז"פ, קבעה שלא נמצאו חלקיקים שאפשר לזהותם כסימני ירי. עם זאת לאחר מכן נערכה עוד בדיקה, לדבריה של ליבוביץ-דר מעמיקה יותר, ובה נמצאו "חלקיקים רבים שאותם ניתן לזהות כשרידי ירי".

שחף טוען שהבדיקה האחרונה זויפה. "משטרת ישראל עשתה פעולות רבות כדי לזייף את הממצאים", אומר שחף. "אני מצהיר זאת בגלוי ומזמין את משטרת ישראל להגיש נגדי תביעת דיבה".

סרק-סרק

אחד הדברים שעליהם אין עוררין הוא שנשמעו בזירת האירוע הקריאות "סרק-סרק", "זה לא אמיתי", "זה פיקות", ודברים בסגנון. ועדת החקירה הממלכתית לרצח רבין (ועדת שמגר) לא הצליחה לענות על השאלה מדוע נשמעו הקריאות האלה.

"יש קטע טלוויזיוני שבו דליה רבין אומרת: 'אימא שלי התקשרה אליי 20 דקות אחרי הירי, ואומרת לי: ירו באבא, אבל זה לא אמיתי'", מספר שחף. "דחפו את לאה רבין למכונית אחרת והטיסו אותה משם, לא לאיכילוב אלא למתקן השב"כ.

"הופעתי בשבוע שעבר בתוכנית הבוקר של ערוץ 13. ביקשתי מהם לפתוח בקטע הטלוויזיוני הזה והעברתי להם גם הקלטה של התובעת במשפט של יגאל עמיר, פנינה גיא, שאומרת לי בעקבות הדיאלוג בינינו שרבין נורה בתוך המכונית. הם לא שמו אף אחד מהם".

צילום הרצח

רצח רבין תועד במלואו במצלמתו של רוני קמפלר, רואה חשבון וצלם חובב. העובדה שקמפלר צילם את עמיר דקות ארוכות לפני הרצח, לפני שהיה אמור לדעת כי הוא עומד לרצוח את רבין, מחזקת את הטוענים כי הרצח היה ידוע מראש, ואולי אף שהשב"כ הוא ששלח את קמפלר לתעד אותו.

קמפלר עצמו, מספרת ליבוביץ-דר במעריב, ידע שיש כאן צירוף מקרים מעורר חשד. הוא הסביר במשפט כי ניסה לחשוב "מי מבין האנשים שאני רואה עלול להיות מעורב באירוע כלשהו, משום מה הוא (יגאל עמיר, ר"א) נראה לי. משהו נראה לי מוזר". בריאיון עיתונאי אחד הוא הודה שהסיפור שלו "אכן מוזר, אבל אני אזרח מהשורה שנקלע לסיטואציה דרמטית וטרגית".

אבל שחף טוען יותר מאשר שקמפלר הושתל שם. לדבריו, הצילום שהוצג בערוץ 2, אחרי שקמפלר מכר להם אותו במיליון שקלים, זויף. "הם הדביקו בחלק מהפריימים את תמונתו של יגאל עמיר, אחרת לא מסתדר איך הוא לפעמים מופיע מימין ולפעמים משמאל", אומר שחף.

"נוסף על כך הם הדביקו את הרשף יוצא מהאקדח. פשוט לראות את זה, כיוון שזה מנוגד לחוקי הפיזיקה: רשף אמיתי אמור להאיר את כל סביבתו, והרשף שהודבק בערוץ 2 לא האיר שום דבר. בדקתי זאת בניסויי ירי באותו אקדח, והרשף שקיבלתי לא דומה בכלל לרשף שהוצג בערוץ 2 ובידיעות אחרונות".

מה האינטרס של ערוץ 2 לזייף את הסרט?

"ערוץ 2 עלה לאוויר כשנתיים לפני הירי, ובאותה שנה הם התחילו להתקרב לרף של ערוץ 1 באותם ימים. כתוצאה מהסרט המפוברק הם עברו לגל פתוח, ובבת אחת פרצו קדימה והשאירו הרחק מאחור את ערוץ 1. הזיוף הזה שווה להם הרבה מאוד מיליונים".

אגב, בעקבות מה שהוא מכנה "עוצמת הפייק ניוז" שהערוצים המרכזיים מייצרים, החליט שחף להקים בעצמו פלטפורמת תקשורת ששמה 'עין בעין', והוא ביקש להזמין כאן את הציבור להיכנס אליה (i2i.org.il).

קשה לייצר סיפור חלופי משכנע

לשחף יש שאלות טובות, ואין ספק שמדובר במקצוען בתחומו, אך בשלב מתן התשובות, השיח איתו הופך פחות בהיר. הבחירה שלו למצוא הסברים מרחיקי לכת לשאלותיו, לא תמיד ברורה.

שחף אוחז בתאוריה ששמעון פרס ז"ל הוא שעומד מאחורי הרצח. את הסימוכין לכך הוא שואב מדבריו של רבין עצמו בספרו 'פנקס שירות', בפרק 'סכסוכים בצמרת', שבו כתב כי פרס הוא "חתרן בלתי נלאה שיעשה הכל כדי לסלק אותי מדרכו ולהישבע אמונים כראש הממשלה על בימת הכנסת".

אתם תוהים כיצד יכול פרס לתת הוראה לשב"כ להרוג ראש ממשלה? שחף מציע הסבר מרחיק לכת, אבל עומד מאחוריו: "כרמי גילון, ראש השב"כ דאז, הוא איש של פרס; פרס הוא ששכנע את רבין למנות אותו לראש השב"כ. כשפרס היה שר החוץ הוא מינה את כרמי גילון לשגריר ישראל בדנמרק חרף ההפגנות הקשות שהיו נגדו".

כך לפי שחף ראש השב"כ מחליט לרצוח ראש ממשלה וכל הפקודים שלו משתפים פעולה רק משום שלטענתו רבין חשב לבטל את הסכמי אוסלו. כשמעמתים את שחף עם העובדה שמלבד הלילה ההוא יגאל עמיר ניסה לרצוח את רבין כמה פעמים וגם הודה בכך, שחף מצהיר כי הוא עוסק בעובדות ולא בהשערות, "אבל תזכור שיגאל עמיר היה בידיים של השב"כ, והם יכולים ללחוץ על מישהו להודות גם ברצח ארלוזורוב".

פדרמן: השב"כ ידע, לא רצח

נועם פדרמן התוודע ליגאל עמיר לראשונה מספר שנים לאחר הרצח, כשנתבקש לעזור לו בעניינים משפטיים של תנאי המעצר שלו. במהלך השנים הם שוחחו ביניהם שיחות ארוכות "פעם אחת שאלתי אותו ברחל בתך הקטנה מה היה שם" מספר פדרמן. "הוא אמר לי שהוא ירה ברבין, פשוטו כמשמעו.

"הוא גם לא ירה בו כדורי סרק, למרות הצעקות 'סרק-סרק'. הוא סיפר לי שביום שישי, יממה לפני המוצ"ש המפורסם, הוא קנה כדורי הולו-פוינט חדשים והחליף אותם באקדח. הוא אמר לי שהוא החליף את הכדורים שנתן לו מישהו אחר כדי שלא לסבך את מי שנתן לו אותם".

השאלות שהעלה שחף אינן גורמות לפדרמן לפקפק. "בכל אירוע פלילי או צבאי שתנתח לאחר מעשה תמיד יהיו לך שאלות. עיין ערך רומן זדורוב".

ומה לגבי הטענות שהשב"כ הוציא מיגאל עמיר הודאה בכוח? או שהוא הופעל על ידי השב"כ?

"מילא אם הוא היה טוען את זה, אבל הוא מעולם לא טען את זה. הוא רק טוען כל הזמן שהוא ירה בו. נכון שבגלל שעלו השאלות הוא רוצה לטעון שאולי הוא לא גרם למוות אלא רק ירה, אבל הוא מעולם לא אמר שהוא לא ירה.

"לגבי הטענה שהוא הופעל על ידי השב"כ, תראה לי בן אדם שמוכן להתנדב לשבת 24 שנים בבית הסוהר. אולי התאוריה הבאה תהיה שהוא בכלל לא בכלא אלא בשווייץ".

עם זאת פדרמן אינו מסלק את כל השאלות מהשולחן. השאלות על הצעקות "סרק-סרק" והעובדה שקמפלר צילם את כל האירוע מטרידות אותו, ולכן הוא מאמין בתאוריה מצומצמת קצת יותר: השב"כ אומנם לא רצח את רבין, אבל הוא ידע שעומד להיות רצח.

"אני משער שהשב"כ ידע מזה", אומר פדרמן. "לא פלא, כי יגאל עמיר לא ממש הסתיר את הרצון שלו. השב"כ ידע שיש בחור תימני שמצהיר שהוא הולך להרוג את ראש הממשלה. הוא ניסה לעשות זאת כמה פעמים.

"בהנחה שהשב"כ ידע מזה, הוא בוודאי רצה לנטרל את זה בליל האירוע או עוד קודם לכן, כפי שעשו אצל האחים קהלני כמה חודשים לפני כן, כשניסו האחים לירות בערבי וגילו שהשב"כ עיקר להם את הנוקרים. יכול להיות שהשב"כ השתיל לעמיר כדורי סרק, והוא החליף אותם לכדורים אמיתיים בלי לדעת שהכדורים שבאקדחו היו סרק.

"כך או כך יש כאן פשלה אדירה של השב"כ, אבל הם לא רצחו את רבין. יגאל עמיר יצא על מנת לנטרל את רבין, והוא שירה בו".

נחום שחף: "הופעתי בשבוע שעבר בתוכנית הבוקר של ערוץ 13. ביקשתי מהם לפתוח בקטע הטלוויזיוני הזה והעברתי להם גם הקלטה של התובעת במשפט של יגאל עמיר, פנינה גיא, שאומרת לי בעקבות הדיאלוג בינינו שרבין נורה בתוך המכונית. הם לא שמו אף אחד מהם"

הניסיונות הקודמים של עמיר לרצוח את רבין

גם עמיחי אתאלי, הכתב הפרלמנטרי של ידיעות אחרונות, חווה שעות ארוכות של שיחות עם יגאל עמיר בשל התחקיר שערך לקראת הסרט ימים נוראים, העוסק ברצח רבין מנקודת מבטו של יגאל עמיר.

"ליגאל עמיר יש מילון יגאל עמיר", מנסה אתאלי להסביר מעט על האדם שיושב בכלא על רצח ראש ממשלה בישראל. "הוא לא קורא לזה רצח אלא התנקשות. בעיניו התנקשות פוליטית שונה מרצח. הוא בז לכהניסטים, כי הם לא פועלים רציונלית ולא מצליחים לשלוט ברגשות של עצמם. בעיניו הוא ממש לא כמוהם; הוא קר רוח ומוכן לחכות בסבלנות שנתיים כדי לירות שלושה כדורים מדויקים ולפגוע במטרה בפעולה רציונלית. כלומר, במונחים פוליטיים של ימינו, הוא לא מצביע עוצמה יהודית, הוא לא בקצה הפוליטי.

"עם זאת את ברוך גולדשטיין הוא כן העריץ בשל מעשה ההקרבה. טבח גולדשטיין היה אחת התחנות החשובות בחייו בשנתיים שבין החתימה על אוסלו א' לבין רצח רבין. הוא קיבל שם את ההכרה שכדי לעצור את אסון אוסלו עליו לשלם מחיר כבד ושהוא מוכן לעשות זאת ולהקריב את עצמו".

אתאלי מתאר את השנתיים האלה כמעצבות את הרצח הפוליטי שיבוא בסופן. לדבריו, הן עצמן מעידות כאלף עדים על אשמתו של עמיר: אדם שבמהלך שנתיים בונה את עצמו כמתנקש ואף מנסה כמה וכמה פעמים לבצע את זממו.

"יגאל עמיר פיתח אידאולוגיה סדורה מדוע הדרך היחידה לעצור את אוסלו היא רציחתו של רבין", מסביר אתאלי. "הוא תכנן להרוג את רבין ודיבר על כך עם המעגלים הקרובים אליו בכמה הזדמנויות".

אתאלי מספר שעמיר העיד לפניו כי הלך פעם לביתו של הפרטי של רבין ברמת אביב כדי להבין איך מערכת המים עובדת על מנת להרעיל אותה. "זו תוכנית מופרכת", אומר אתאלי, "אבל זה לפחות מלמד על הרצון העז שלו לרצוח את ראש הממשלה".

וזה לא הכול: עמיר סיפר לו על כמה וכמה ניסיונות כושלים שלו לרצוח את רבין. "בינואר 1995, כמעט שנה לפני הרצח, נסע עמיר במיוחד לאירוע שהיה ביד ושם כדי לרצוח את רבין, אך בסוף רבין לא הגיע. הוא הגיע גם לחנוכת מחלף בכביש החוף, אך ברגע האחרון ויתר על הרצח כי הייתה שם מהומה, והוא העדיף שלא להסתכן בכישלון. ביולי 1995, במהלך נסיעתו לאוניברסיטה, הוא שמע שהיה פיגוע בצומת עלית ברמת גן ועשה פרסה על המקום כדי להגיע למקום הפיגוע ושם לרצוח את ראש הממשלה לכשיגיע לזירה. אלו לפחות שלוש הזדמנויות שבהן הוא רצה לרצוח את רבין".

גם אם עמיר רצה לרצוח את רבין אפשר לטעון ששמו לו כדורי סרק באקדח ובאמת ירו ברבין במכונית.

"דיברתי איתו גם על זה", עונה אתאלי. "אחד המוטיבים החוזרים בתודעתם של האחים עמיר היה האחים קהלני. הם ראו בזה את גדולתו של השב"כ. לכן עמיר חשש מהאפשרות שהשב"כ עוקב אחריו ויחליף לו את הכדורים.

"אחרי מנחה של שבת נשאר עמיר בבית הכנסת ואמר וידוי שלפני מיתה בביטחון שהוא הולך למות באותו לילה. לאחר ההבדלה הוא עלה למעלה בבית הוריו והיה בטוח שהשב"כ מתצפת עליו מהחלון. לכן הוא עבר לחדר אחר, ושם בדק את המחסנית. הוא רצה לוודא שלא עיקרו לו את הנשק ולא החליפו לו לכדורי סרק, בדיוק על הרקע של סיפור האחים קהלני. מאז הוא היה צמוד אל האקדח כל הזמן. קשה להאמין שהצליחו להחליף לו את הכדורים".

אתאלי אינו טוען שיש בידיו תשובות על כל השאלות. ככלל, הוא מדגיש, הסרט ימים נוראים אינו עוסק בפתולוגיה או בפיזיקה של הרצח אלא באופיו של הרוצח, ואת זה הוא חקר. בתחום הזה, טוען אתאלי, אין שאלות: "עמיר עצמו אומר לי: 'רציתי לירות בו, היה לי אקדח, בדקתי את הכדורים, שלפתי ויריתי'", אומר אתאלי. "להגיד לך שאי אפשר להגיד שרבין רק נשרט מהכדורים של עמיר ובסוף שלושה שב"כניקים אימתניים רצחו אותו באוטו? אפשר תמיד להגיד, אבל זה נשמע לי הזוי".

יש שאלות שהתומכים בתאוריות הקונספירציה מעלים וכן מציקות לך?

"אם יש שאלות, זה אך ורק ברמה הטכנית: איך יש חור כניסה בגודל כזה ולא בגודל אחר וכדומה. מהיכרותי את הגופים שעסקו בחקירת הרצח אני חושב שרוב השאלות עלו בשל רשלנות של אנשי המקצוע, לא בגלל מניע לטשטש או להרוס. אם רק תשמע איך התנהלה נתיחת גופתו של רבין תהיה מופתע כמה זה היה חובבני.

"לדוגמה, פרופ' היס לא ניתח גופות לפי פרוטוקול מסודר, וזה גרם להיווצרות פערים ולסימני שאלה. אני מסכים שנותרו שאלות, אבל הן בסוף שאלות התנהלותיות. במהות האיש מעיד על עצמו שהיה לו אמצעי והיו לו כוונה ורצון".

שלושה כדורים והרבה צעקות

הנאשם העיקרי ברצח רבין, לפי פסיקת בית המשפט, הוא יגאל עמיר, ואילו לפי תאוריות הקשר הנאשם העיקרי בתוצאות אותו לילה רע הוא השב"כ. את תליית העננה הכבדה מעל ראשו של הארגון אנחנו מבקשים לברר עם שלמה הרנוי, לשעבר ראש יחידת אבטחת האישים של השב"כ.

הרנוי פעל ביחידה עד שנה לפני הרצח, ואז נסע לשליחות. לאחר הרצח נקרא לחזור כדי לשקם את היחידה. דומה שמעטים כמוהו מכירים את הפרטים של הלילה הזה, נראה שגם את הפרטים שלא פורסמו.

הרנוי אינו מסתיר את המוטיבציה שלו לשיחה הזו וטוען שזו אחת הפעמים היחידות שפנו אליו מכלי תקשורת דתי: "לפני שנה וחצי קראתי סקר שלפיו 75 אחוז מצעירי הציונות הדתית מאמינים שיגאל עמיר לא רצח את רבין. זה נתון מדהים בעיניי.

"אין ספק שרצח רבין הוא תקלה נוראית של השב"כ", פותח הרנוי. "היה שם כשל ביצועי ותכנוני. נכון שהשב"כ נכשל במניעת הרצח, אבל התאוריות רוצות לקשור אותו לרצח, וזה פגע מאוד באמינותה של היחידה".

עד כמה השב"כ הכיר את יגאל עמיר עד אותו ערב?

"הוא הופיע בכמה דיווחים, זה מה שאני יכול להגיד".

דיווחים שקשורים לרצח ראש ממשלה או לפעילות ימין?

"דיווחים שקשורים לפעילות ימין מיליטנטי".

הדבר הראשון שאני מבקש לברר עם הרנוי הוא על דבר צעקות ה"סרק-סרק". הרנוי מודה שעד היום הוא אינו יודע מה הסיבה לצעקות האלה. "הכדורים כמובן לא היו סרק", הוא אומר, "אבל הצעקות האלה אכן נשמעו.

"האפשרות הראשונה היא שיגאל עמיר עצמו צעק את זה כדי שלא יירו בו. עמיר מכחיש, אבל יכול להיות שזה נעשה בהיסח הדעת. האפשרות השנייה היא שאלו היה צעקות מהקהל שסירב להאמין שזה אמיתי, ואז הן מעין משאלת לב ולא תיאור עובדה. האפשרות השלישית, שהכי נראית בעיניי, היא שכיוון שמבחינה אקוסטית הירי במקום נשמע עמום, אחד מקציני המשטרה היה בטוח שמדובר ביריית סרק. כיוון שהיו כמה צעקות, ייתכן שיותר מאפשרות אחת נכונה".

שלוש יריות נורו מאקדחו של עמיר, אומר הרנוי. הכדור הראשון פגע בגבו של רבין בצד ימין, הכדור השני פגע בזרוע שמאל של המאבטח יורם רובין, והכדור השלישי פגע במותן שמאל מאחור.

"רבין נפל לאחר הכדור השלישי. יורם רובין הרים אותו עם עוד בחור. רובין השכיב אותו באוטו ונשכב עליו, כמו שהוא אמור לעשות לפי התרגולת. הוא שלח את ידו הבריאה וסגר את הדלת, ודמתי הנהג נסע".

"רבין נפטר כבר באוטו"

אחת הטענות שהציתו את דמיונם של חובבי תאוריות הקשר היא העובדה שפורסמה בערוץ 2 זמן קצר לאחר הרצח: מכוניתו של ראש הממשלה האריכה את הדרך לבית החולים איכילוב, לכאורה שלא לצורך.

את הטענה הזו הרנוי מבקש להפריך: "באירוע בסדר גודל כזה המשטרה צריכה לשמור על ציר פינוי", מסביר הרנוי. "ציר הפינוי המתוכנן לאותו ערב היה דרך שדרות דוד המלך, אולם המשטרה לא שמרה על הרחוב הזה פנוי. לכן החליט הנהג לנסוע דרך רחוב ארלוזורוב. זה באמת עיקוף, אבל לא הייתה לו ברירה.

"עם זאת לא מדובר בשינוי ניכר בזמנים. כל הדיווחים על 24 דקות נסיעה או כל מיני זמנים ארוכים אחרים הם הבלים. בשעה 21:48 אירעה ההתנקשות, ולפי רישומי בית החולים הם הגיעו ב-21:53. בכל מקרה הזמן שלקח להגיע הוא לא באמת פקטור, כיוון שהוא נפטר כבר באוטו. לא היו מצליחים להציל אותו בכל מקרה".

הרנוי אינו מכחיש את העובדה שלא לקחו את לאה רבין לאיכילוב אלא למתקן השב"כ. להפך, הוא אומר: זו התרגולת – לפנות את המאובטח האחר למקום מבטחים.

אני שואל את הרנוי על הסימנים שמעידים לכאורה כי ירו ברבין מלפנים. "בדקתי זאת פעמים רבות; אבל לא רק אני, גם ועדת שמגר, ועדות חיצוניות נוספות ובית המשפט", מעיד הרנוי. "כל הטענות בדבר כדור מלפנים אינן נכונות בצורה מוחלטת. רק שני כדורים פגעו בו, ושניהם בגב. אין שום מצב שהיה פצע של חדירה מקדימה".

נחום שחף אומר שבדו"ח המקורי של היס תואר חור בחולצה מלפנים.

"הדו"ח הראשון של היס מגדיר בפירוש שתי פגיעות מאחור. אני לא יודע על בסיס מה שחף אומר את זה".

מה לגבי בדיקת סימני הירי של יגאל עמיר?

"אני לא בקיא בבדיקה הזו, אבל מורדי ישראל, העד שעמד במרחק 20 ס"מ מרבין, ראה את יגאל עמיר יורה, ראה את הרשף וראה את הכדורים יוצאים. יגאל עמיר לא מכחיש את זה ואומר בעצמו את אותו דבר בכל מיני הזדמנויות".

אני מעלה באוזני הרנוי את התאוריה שלפיה היו עוד אנשים באוטו מלבד רבין, רובין והנהג דמתי. "האוטו יצא מהכיכר כשבו שלושה אנשים בלבד: רבין, רובין ודמתי", מעיד הרנוי. "בדרך אמר רובין לנהג להעלות שוטר תנועה ששמו פנחס תרם כדי לעזור להם בפינוי הדרך, כך שלבית החולים הם הגיעו ארבעה.

"לא היה שום מאבטח שב"כ נוסף באוטו, ושום מאבטח לא התאבד בסמיכות לרצח רבין. כבר אז הגיעה אליי שאילתא כזו מלשכת ראש השב"כ, שטענו כי יש דיווחים על מאבטח שהתאבד. אף אחד מהמאבטחים שלי לא התאבד, תאמין לי; ספרתי אותם יום-יום".

ומה לגבי יואב קוריאל?

"פייק ניוז. מעולם לא היה בשב"כ מאבטח ששמו יואב קוריאל".

קו התפר

אני מעלה את האפשרות שהציע פדרמן, ולפיה ידע השב"כ שעומדים להתנקש בראש הממשלה, נתון המסביר את הימצאות הצלם ואת הצעקות "סרק-סרק". אולי השב"כ חשב שיצליח לנטרל את האירוע וכשל?

"השב"כ נערך מראש לאפשרות שתהיה התנקשות; זה חלק מתפקידה של היחידה לאבטחת אישים", עונה הרנוי. "אבל לא הייתה לו שום ידיעה קונקרטית. הייתה אומנם ידיעה שהגיעה שלושה שבועות לפני הרצח, שלפיה אדם דתי בעל חזות תימנית, נמוך קומה, מתכוון לבצע ירי בראש הממשלה בהזדמנות הראשונה שתהיה לו. אבל זו הייתה ידיעה אחת מהרבה ידיעות. עם זאת אני סבור באמת שהטיפול בידיעה הזו היה כושל; היו צריכים לתחקר את הבחור שמסר את הידיעה. אבל ברור לך שאילו היינו יודעים שיש מתנקש היינו נערכים אחרת לגמרי".

מה היה לדעתך הכשל הגדול ביותר של האירוע הזה מבחינת השב"כ?

"התכנון המבצעי של תחום התפר. תחום התפר הוא התחום שממנו יוצאים מהאוטו לאירוע. ארבעים אחוז מההתנקשויות בעולם במאה השנים האחרונות אירעו בתחום התפר, ויותר התנקשויות אירעו ביציאה מהאירוע משאירעו בכניסה אליו.

"התכנון כאן לא הביא בחשבון היטב את מה שקורה בתפר. האזור לא היה מספיק מסונן. עובדתית הוציאו את האנשים בשלב מסוים לקראת יציאת ראש הממשלה, אבל חלקם חזרו פנימה, וביניהם יגאל עמיר".

יש דברים שעדיין לא פורסמו בקשר לרצח?

"הכול פורסם. אומנם יש לדו"ח של ועדת שמגר חלק חסוי, דבר שמזמין עוד תאוריות קונספירציה, אבל החלק החסוי עוסק רק במה שנצרך מהיחידה לאבטחת אישים לאחר הרצח. משאירים אותו חסוי כי מדובר בשיטות שלא רוצים לחשוף מסיבות מודיעיניות. שאר הדברים פורסמו, ומסקנות ועדת החקירה ובית המשפט ברורות וחותכות".

התאוריות כאן כדי להישאר

להרנוי קשה עם תאוריות הקשר, שפוגעות בשמה הטוב של יחידתו לשעבר. להבנתו, יש שלוש סיבות מדוע התאוריות האלה נוצרות. "הסיבה הראשונה היא אידאולוגית-פוליטית. הימין הקיצוני מחפש סיבה מדוע איש מקרבו יצא לרצוח. יש גם תאוריות קונספירציה משמאל, שכן השמאל הקיצוני רואה בשב"כ ארגון חושך.

"הסיבה השנייה היא שהיחידה לאבטחת אישים בשב"כ הייתה יחידה נחשבת, והיה קשה לאנשים להאמין שהיו בה כשלים מהדהדים כל כך, לכן עדיף למצוא סיבות אחרות להיתכנות הרצח.

"הסיבה השלישית כלל-עולמית: ההמון אוהב תאוריות קונספירציה. אוהבים להגיד שהגופים הממוסדים משקרים. אחרי רצח קנדי התפתחו שמונה תאוריות כאלה. שם המתנקש חוסל יומיים לאחר ההתנקשות. אם השב"כ היה מחסל את יגאל עמיר אחרי הרצח היו תאוריות הקונספירציה הרבה יותר גרועות. "להערכתי התאוריות כאן כדי להישאר. הדור של המבוגרים עובר מן העולם, והצעירים שומעים על הרצח רק מסיפורים. נוסף על כך המדינה נעשית יותר ימנית ודתית. הרשתות החברתיות עוזרות מאוד לתאוריות קונספירציה. לכן, כמו שאני רואה את זה, התאוריות רק ילכו ויתרחבו".

 

 

אולי יעניין אותך גם