רוטשילד הפלשתיני Featured

 6 palastin
רוטשילד הפלשתיני שסוחר בקרקעות המדינה ביהודה ושומרון
הכירו את חאלד סבעאווי, איש נדל"ן קנדי שהבין שמדינת ישראל לא מתכוונת לעשות סדר בזמן הקרוב במה שמוגדר שטחי B ביהודה ושומרון * אז אם אתם מוגדרים פלשתינים, כל שעליכם לעשות הוא להיכנס לאתר האינטרנט המרהיב של חברת 'טאבו' ולרכוש לעצמכם בית של 100 מ"ר, על דונם קרקע, עם משכנתה של 1,200 שקלים לחודש (אם תשלמו במזומן התענוג יעלה לכם כ-700,000 שקלים!) * אבל זה לא הכול – המחיר כולל רישום "מסודר" בטאבו הפלשתיני שהוקם מתחת לאפנו לפני חמש שנים * אפשר לעצור את זה ברגע אחד, אם מדינת ישראל תעשה מה שעשו לפניה ותסיים את הליך רישום הקרקעות. לפני שהן ייגמרו

איתמר מור

שיטוט קצר באתר האינטרנט של חברת הנדל"ן הפלשתינית "טאבו", מעביר אותך לרגע ליקום מקביל; יקום שלא קיימת בו מצוקת דיור. ב"טאבו" תוכלו לקנות בית צמוד-קרקע של 100 מ"ר על מגרש של דונם במרחק חצי שעה מירושלים במחיר של דירת חדר בבאר שבע. אבל רק אם אתם פלשתינים. האתר בהיר וצבעוני ומציע תהליך קצר ותכליתי: בחר את הבית שלך באחד משלושת הפרויקטים של החברה; בחר את דגם הבית ואת רמת הפיתוח הסביבתי, וכל מה שנשאר הוא רק לשלם. בתמורה מובטח לכם "סטנדרט בנייה גבוה והבטחה לרישום מוסדר ובעלות על הקרקע במנהל רישום המקרקעין של מדינת פלשתין".

גם לפלשתינים המתגוררים בחו"ל יש אפשרות להשתתף במפעל "גאולת האדמות". "בוא לרכוש היום את האדמה שלך בפלשתין", מפצירה הכותרת הראשית של האתר באנגלית. "דונם אדמה במחיר אפשרי, רישום מוסדר ותשתיות, והכול החל מ-430 דולר לחודש [סוג של משכנתא ל25 שנה]". אם מישהו חושב שמדובר בסך הכול ב"דיור בר השגה", החברה דואגת להבהיר באתר מעל לכל ספק מהי מטרתם האמיתית של הפרויקטים שהיא משווקת. תחת הלשונית "כתבו עלינו" האתר מצטט את העיתונות הבינלאומית המפרגנת שמסבירה באהדה כי "טאבו" הוא הרבה מעבר למיזם נדל"ני. "מטרת הפרויקט היא לקבוע עובדות בשטח באמצעות הקמת קהילות פלשתיניות לפני שישראל תבנה התנחלויות", נכתב בעיתון "פורבס" האמריקני. "הפלשתינים יכולים להשיג באמצעות הפרויקט שלוש מטרות: להצהיר הצהרה פוליטית, לשפר תנאי דיור ולהרוויח נכס מניב בגדה המערבית", קובע אתר הידיעות רויטרס. דף הפייסבוק של החברה מפרט עוד יותר ומבהיר מעל לכל ספק את מטרת-העל: "הגנה על אדמות פלשתין מפני השוד הבלתי חוקי".

לא בכדי בוחרת "טאבו" להקים פרויקטים רק בשטחי B הנמצאים בשליטה משותפת לישראל ולרשות. הבנייה הפלשתינית איננה זקוקה לאישור ישראלי, מכיוון שלא מדובר בפעילות ביטחונית. כך קובעים עובדות בשטח. מגבים אותן באמצעות רישום, כביכול מוסדר, ברשות המקרקעין הפלשתינית, משתלטים על אדמות ומונעים רצף טריטוריאלי בין היישובים הישראליים. כך למשל אחד מהמיזמים של "טאבו" נמצא בסמוך ליישוב עמיחי שבגוש שילה ופוגע בצורה קשה בתחושת הביטחון של התושבים. היישוב הפלשתיני החדש שמוקם בחצר האחורית של עמיחי נושק לקו המתאר של היישוב. הפיתוח הפלשתיני כולל כבישים ברמה גבוהה ותשתיות שלא רואים כמותן בדרך כלל בכפרים הערביים, מתפרש על השטח, חונק את היישוב, מונע אפשרות עתידית להתרחב וגם חיבור לרצף היישובים היהודיים.

עידו מאושר: "מעבר לקרבה הפיזית ליישובים היהודיים, דבר המהווה סיכון מצד עצמו, יש פה בעיה גדולה בהרבה מבחינה עקרונית. הפלשתינים יכולים כיום לבנות כמה שהם רוצים ואיך שהם רוצים בשטחי A, אך הם מתעקשים דווקא להתרחב בתוך שטחי B, ולא צריך להיות גאון בשביל להבין מדוע. זו השתלטות זוחלת בסגנון 'חומה ומגדל' "
טבעת חנק

מי שעומד מאחורי הפרויקטים של "טאבו" הוא חאלד סבעאווי, איש עסקים קנדי ממוצא פלשתיני שמשפחתו גורשה במלחמת הקוממיות מהכפר סלמה שמצפון ליפו. אחרי נדודים בכמה מדינות ברחבי הגלובוס השתקעה המשפחה בקנדה והפכה לאימפריית נדל"ן. לאחר הסכמי אוסלו החל סבעאווי האב, שהקים את החברה, להשקיע גם ביו"ש ובעזה. הבן חאלד, שירש את העסק, החל בעשור האחרון להקים פרויקטים רבים בשטחי הרשות, חלקם נחשבים יוקרתיים. "טאבו" הוא פרויקט "עממי" מבחינת המחירים וקהל היעד. אולם מכיוון שכל זה נקשר גם באידאולוגיה לאומית, לא פלא שסבעאווי הפך למעין "רוטשילד" פלשתיני. ואכן, התבטאויותיו מראות כי העניין הלאומי ו"הבטחת אדמות העם הפלשתיני" מעניינים אותו לא פחות מכסף. מתברר שפלשתינים רבים היושבים בחו"ל משקיעים במיזמים של סבעאווי ממניעים אידאולוגיים. הרכישה שמאפשרת רישום במנהל המקרקעין הפלשתיני הופכת כביכול את הקרקעות הללו, שמעמדן לא ברור, לפרטיות בבעלות פלשתינית.

כך, במעין הזדחלות איטית, סבעאווי מצליח להעביר שטחים ביו"ש הנמצאים בשליטה משותפת, שכיום אין להם מעמד ברור מבחינת בעלות, לידיים פרטיות. גם בחירת האזורים שבהם מוקמים הפרויקטים אינה אקראית. ישנה עדיפות ברורה לתאי שטח בין יישובים יהודיים, כמו למשל באזור גוש יישובי שילה. הרעיון של סבעאווי הוא לשבור את הרצף ולהקשות על הרחבת ההתיישבות. ואכן, סבעאווי שהתראיין בעבר כמה פעמים לעיתון "הארץ" אמר מפורשות כי המטרה העיקרית המנחה אותו בהשקעותיו היא "להגן על אדמה פרטית שאינה רשומה מפני סכנת השתלטות ישראלית".

עידו מאושר, יו"ר ועד היישוב עלי, המכיר את הנושא לעומק ועוקב כבר זמן מה אחרי פעילות "טאבו", מוטרד מהעניין מההשלכות הביטחוניות, אולם בעיקר מכך שנכסי מדינה חומקים להם בלא מפריע ובלי שאיש יאמר מילה. "מעבר לקרבה הפיזית ליישובים היהודיים, דבר המהווה סיכון מצד עצמו, יש פה בעיה גדולה בהרבה מבחינה עקרונית", הוא אומר. "את הבעיה הביטחונית עוד אפשר לפתור מבחינה נקודתית באמצעות צו אלוף פיקוד להפסקת עבודות, מכיוון שמדובר בשטח B שבו השליטה הביטחונית משותפת לרשות ולצבא. אבל הבעיה הגדולה יותר היא איבוד השטחים הפתוחים. הפלשתינים יכולים כיום לבנות כמה שהם רוצים ואיך שהם רוצים בשטחי A, אך הם מתעקשים דווקא להתרחב בתוך שטחי B, ולא צריך להיות גאון בשביל להבין מדוע. זו השתלטות זוחלת בסגנון 'חומה ומגדל', של קביעת עבודות בשטח והם עושים זאת כי הם מבינים שתהיה לזה משמעות גדולה מאוד אולי כבר בעתיד הקרוב".

גורם נוסף המעורב במעקב אחר פעולות "טאבו", וביקש להישאר בעילום שם, אומר כי ברשות מבינים כי גם ההתיישבות וגם המצב הביטחוני יביאו את ישראל, במוקדם או במאוחר, להצהיר על כוונה להחיל את החוק הישראלי ביו"ש, אם באמצעות סיפוח מלא או חלקי. ההשתלטות הזוחלת שמתבצעת מנסה לקבוע עובדות לקראת יום פקודה.

"אנחנו נמצאים בתקופה היסטורית של הכרעה חשובה. הישראלים עוד לא הפנימו אבל הפלשתינים כבר קוראים את המפה", אומר הגורם. "ברשות רואים את ההכרה של האמריקנים בירושלים וברמת הגולן ואת ההצהרות של נתניהו על סיפוח בקעת הירדן, ומבינים שזה רק עניין של זמן. אמרו שההכרה האמריקנית בירושלים תביא לפתיחת מלחמה במזרח התיכון – והנה אנחנו פה. הכלבים נובחים קצת אבל בסוף השיירה עוברת. הפלשתינים רואים את זה ומבינים שגם הכרזה על סיפוח לא תערער את היציבות. הדבר היחיד שעדיין מונע מהצעד הזה לקרות הוא הפחד הישראלי מההשלכות. את ההיסוס הזה הם ממנפים כרגע בשביל לקבוע עובדות בשטח ולהגדיל את היקף האדמות הפרטיות, והם עושים זאת בחוכמה וביעילות רבה.

"סבעאווי מבין שהדרך שלו יעילה הרבה יותר מכל פעולת טרור או פיגוע: התרחבות, חניקת היישובים היהודיים באמצעות טבעות חנק פלשתיניות ושבירת הרצף בין היישובים תוך מניעת אפשרות ליצור גושי התיישבות – זהו מפעל ההתנחלות שלהם".

"חאלד סבעאווי הוא הארכיטקט של סלאם פיאד, מי שהיה ראש הממשלה הפלשתיני וכתב את 'תוכנית השורשים הפלשתינית' המדברת על חיבור הכפרים הפלשתיניים באמצעות תשתיות, בנייה ושטחים חקלאיים. כך קובעים עובדות ויוצרים רצף טריטוריאלי. בין היישוב מגדלים שממזרח לצומת תפוח ליישוב אש קודש שליד שילה מפריד קילומטר וחצי שאפשר היה לסלול אותו וליצור רצף. זה לא נעשה ושני היישובים נותרו מבודדים. הפלשתינים זיהו את המצב וכעת הם בונים בטירוף בדיוק בתא השטח הזה. הם יכלו לבנות באותה מידה במקומות קרובים בהרבה ליישובים שלהם, אבל הבחירה לא הייתה מקרית. הם עושים את כל זה בחסות החוק שהרי מדובר בשטח B, שבו לישראל אין יכולת אכיפה על חוקי בנייה של פלשתינים. המון נורות אדומות היו אמורות להידלק, אבל משום מה למעלה עדיין מתעלמים".

זמן להחלטה עקרונית

הרקע לאזלת היד המתוארת לא נמצא בהסכם אוסלו, אלא בעובדה שעד היום מדינת ישראל לא ערכה תהליך מסודר של הסדר מקרקעין ביו"ש, תהליך שמטרתו לבצע חלוקה לשטחים וחלקות ולקבוע את הבעלות על כל אחת מהן. הסדר מקרקעין הוא תהליך ארוך, סבוך ויקר שמנסה להתחקות למצוא רישומים המוכיחים מי היו הבעלים על הקרקע. העות'מאנים ששלטו במרחב הזה עד למלחמת העולם הראשונה קבעו כללים פרימיטיביים מאוד בנוגע לשאלת הגבולות בין חלקות והבעלות על הקרקע. לא פעם הסימונים היו סלעים ועצים, עצמים שמטבע הדברים עשויים להשתנות, מה שהופך אותם לבלתי קבילים בתקופה המודרנית.

לאחר מלחמת העולם הראשונה והחלת המנדט הבריטי על ארץ ישראל, החלו הבריטים בהליך מסודר של הסדרת מקרקעין בכל הארץ, ובכלל זה ביהודה ושומרון. כך החלו להירשם בצורה מסודרת חלקות ושטחים בבעלות פרטית וכן שטחים בבעלות המדינה. עם סיום המנדט ויציאת הבריטים נמשכה העבודה על הסדרת המקרקעין בידי ישראל בתחומי ישראל הקטנה, ובידי הירדנים ביהודה ושומרון. הירדנים המשיכו למפות ולסמן עד למלחמת ששת הימים שבה שחררה ישראל את אזורי יו"ש. בנקודת הזמן ההיא הירדנים הגיעו להסדרה של 30% משטחי יו"ש בלבד. במילים אחרות: 70% משטחי יו"ש עדיין אינם מחולקים לגושים וחלקות ואין קביעה מדינתית מקובלת בנוגע למעמדם ולשאלה אם מדובר בבעלות פרטית או באדמות מדינה.

ישי חמו, רכז הפעילות של תנועת "רגבים", מסביר כי מדובר בוואקום שהרשות הפלשתינית מזהה ונכנסת אליו, במסגרת מאמצים נוספים שלה להשתלטות על שטחים לקראת הקמת מדינה פלשתינית ויצירת היסטוריה ונרטיב לאומי שיתמכו בכך.

"סבעאווי מבין שהדרך שלו יעילה הרבה יותר מכל פעולת טרור או פיגוע: התרחבות, חניקת היישובים היהודיים באמצעות טבעות חנק פלשתיניות ושבירת הרצף בין היישובים תוך מניעת אפשרות ליצור גושי התיישבות – זהו מפעל ההתנחלות שלהם".

"מיד לאחר מלחמת ששת הימים הוציאה ישראל צו האומר כי השהייה של הכוחות הישראליים בשטחי יו"ש היא זמנית", מסביר חמו. "הגישה הזאת כמובן ייתרה מבחינה הגיונית את המשך התהליך היקר והסבוך של הסדרת מקרקעין ביהודה ושומרון. זאת הייתה החלטה הגיונית מצד אחד, שהרי הסדרת מקרקעין היא הליך שלרוב מקודם בידי גורם מדינתי קבוע. מצד שני, אנחנו רואים שגם הבריטים שידעו שהם ישהו בשטח באופן זמני בלבד לתקופת המנדט, וגם הירדנים שנכנסו לאחר מכן לשטח ללא הסכמה בינלאומית חוקית, עמסו על עצמם את ההליך הזה. הוויתור של ישראל יצר ואקום שלתוכו נכנסה הרשות הפלשתינית ויזמים כמו סבעאווי. עומדות קרקעות שכביכול אין להן אבא ואימא, וזה מתכון קלאסי שבו כל דאלים גבר.

"בעשרות השנים שחלפו מ-67' לא היה לוואקום הזה משמעות", ממשיך חמו, "אבל בערך מ-2014 מבינים ברשות הפלשתינית שבהעדר כל תיעוד קודם, יש פה הזדמנות פז לשכתב את ההיסטוריה, ליצור עובדות בשטח ולהפוך ליחידים שיקבעו מה מעמד הקרקעות. לפני חמש שנים הקימה הרשות את רשות המקרקעין שלה ומאז היא מתחילה להסדיר ולרשום ככל העולה על רוחה. אז לכאורה הרישום הוא נטול משמעות וסמכות, מה גם שההליך שהם נוקטים רחוק מלעמוד בסטנדרטים המקובלים. מצד שני, בהיעדר כל תיעוד מסודר אחר, לא הזוי בכלל שאפילו בית משפט ישראלי יקבל את הרישומים הללו כחוקיים. במקום שבו איש אינו עושה שום צעד, הניסיון מלמד שמי שקובע עובדות בשטח, הן אלה שתתקבלנה בסוף כמובנות מאליהן. הסכנה היא שאם בעתיד תתגלע מחלוקת בנוגע לשטחים הללו, הרישום בטאבו הפלשתיני יהפוך לאסמכתה קבילה בהיעדר כל אסמכתה אחרת. זה אולי נשמע הזוי, אבל מבחינה משפטית זה הנייר הכי קרוב להיות רציני".

מה הפתרון למצב?

"הפתרון הוא כמובן החלטה מדינית על יציאה להסדר קרקעות ביו"ש. זו החלטה שתגיע רק כפועל יוצא של החלטה מקדימה על סיפוח או החלת החוק הישראלי ביו"ש. במילים אחרות: המפתח נמצא בידיו של ראש הממשלה. במציאות הפוליטית הנוכחית, שבה עוד אין ממשלה וזהותו של ראש הממשלה הבא טרם ידועה, אין משמעות לדיון הזה. עם זאת, מדובר בנושא שחייבים לתת עליו את הדעת מהרגע שבו הפלשתינים החליטו ליזום, ולהיכנס לוואקום".

אחרי 53 שנים, נראה לך שיש סיכוי שבממשלה ילכו למהלך כזה?

"אין ספק שההעדפה להתעלם מהסטטוס הלא ברור של הקרקעות ביו"ש הייתה טעות קריטית של כל ממשלות ישראל. מצד שני, גם הקונספציה השלטת שלפיה זה רק עניין של זמן עד שישראל תצא מיו"ש השתנתה. קמה פה התיישבות. ישנם צרכים ביטחוניים שאי אפשר לתת להם מענה ללא הישארות בשטח. דווקא משום כך אני אופטימי. גם אם לא יהיה סיפוח מחר בבוקר, לעצם ההכרזה שאנחנו ביו"ש על מנת להישאר יש משמעות. כך קרה בנושא ההכרה בירושלים וכך קרה עם חוק הגולן. האמריקנים אמנם הכירו רק בשנה האחרונה, אך התהליך החל עשרות שנים לפני כן. כרגע העבודה העיקרית היא להציף את הנושא שוב ושוב כדי לגרום למקבלי ההחלטות אצלנו לומר דברים ברורים.

"נהוג לחשוב שמדינת ישראל קמה ב-1948, אך זה לא נכון. מדינת ישראל קמה ב-1897, בקונגרס הציוני הראשון בבאזל. שם הרצל ייסד את מדינת היהודים. אני מאמין שכך גם יקרה בעניין הזה".

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
"אנחנו פצועים"

  השבת מעלים את נפגעי...

תפסיקו לשחק בנוער

  מאמר מאת יו"ר נוער...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם