"ארמי נולדתי וארמי אשאר" Featured

 8 arami
העדה הארמית בישראל קטנה בכמותה, אבל שאדי חלול, יו"ר העמותה הארמית בישראל, משרת מילואים הדוק, טוען שבפועל כל ערבי-נוצרי בישראל הוא בפועל סוג של ארמי אנוס * מיהם הארמים של היום והאם הם קשורים ללבן הארמי ולאימהות, מה הייתה עמדתה של הכנסייה שלהם בנוגע להקמת מדינת ישראל, וכיצד מבחינתם הספיקה ישראל לבגוד בהם פעמיים? * אבל חכו ותשמעו באיזו ארמית תלמודית חלול מדבר עם ילדיו ובאיזו מהירות הוא מתרגם מאונקלוס לעברית קולחת * הארמים של תש"ף

איתמר מור

המפגש שלי עם שאדי חלול, יו"ר העמותה הארמית בישראל, הוליד כמה וכמה רגעים הזויים, שלא לומר מופרכים. אחד מהם היה בבית הקפה הערבי שבו ישבנו ברחוב הראשי של הכפר ג'יש (גוש חלב). במסגרת הניסיונות שלי להגיע ליישור קו עם שאדי בשאלה אם הארמית שהוא דובר היא אותה ארמית שאני מתכוון אליה, נזכרתי שיש לי גמרא בתיק. מסכת ברכות עלתה על השולחן ובלי להתבלבל שאדי החל לקרוא, להבין ולהסביר את מילות הגמרא. כשהוא אומר "אי בעית אימא" אתה לרגע מתבלבל. האם מולי בחור בשיעור ה' מאחת הישיבות, או נוצרי-מארוני?

"אני יכול לקרוא ולהתמודד עם כל טקסט ארמי בכתבי הקודש היהודיים בלי מאמץ", אומר שאדי בחיוך. "תרגום אונקלוס, הגמרא, התפילות היהודיות שכתובות בארמית כמו הקדיש, את כולם אני מזהה ומכיר. הארמית שאני דובר זהה ב-99% מהמקרים למילים הארמיות שאתה מכיר מהגמרא או מהתפילה. השוני היחיד הוא בצורת הכתב. היהודים כותבים ארמית באותיות עבריות מרובעות, מה שמכונה כתב אשורי. אנחנו שימרנו את הכתב העתיק, המקורי, שדומה לכתב העברי הקדום".

"בועה את חלבא?" זורק אליי שאדי כשהוא מזמין את הקפה מהמלצרית. אני מביט בו מבולבל. "מה זה חלבא?" הוא מפרק למעני את המשפט. "נשמע כמו חלב", אני עונה. "יפה", שאדי מרוצה וממשיך: "ומה זה בועה?" כאן אני נתקע עד ששאדי מתרגם את המילה ל"רוצה". באותו רגע האסימון נופל: המילה "בעי" בארמית של הגמרא היא אכן "רוצה". המלצרית הלכה להביא את הקפה שהזמנו עם חלב, כפי שביקשתי, ושאדי מתחיל למנות אינספור מטבעות לשון בעברית הכוללות מילים בארמית: "כל מאן דבעי", "ביש גדא", "די לחכימא ברמיזא", "דינא דמלכותא דינא", "לפום צערא אגרא", "מאיגרא רמה לבירא עמיקתא". אכן, מתברר שלפחות כרגע "סדנא דארעא חד הוא".

החלום הגדול של שאדי חלול הוא להקים את היישוב הקהילתי הארמי-מארוני הראשון במדינת ישראל. יישוב שהחיים בו יתנהלו בארמית כשפה רשמית במוסדות חינוך, במשפחה, בעסקים. הוא חולם על מרכז מבקרים ומוזאון לשימור המורשת הארמית, לייצר תיירות והסברה על נושא הארמים וישראל מול הכפשות ודה-לגיטימציה. החלום השני של שאדי חלול הוא שהמדינה היהודית תבין שהקמתו של יישוב כזה הוא אינטרס שלה, ושהכרה בלאום הארמי מחזקת את התביעה הציונית על ארץ ישראל הנשענת על הקשר ההיסטורי שבין היהודים וארצם.

בכל קיץ הוא מקיים בבירעם את הקייטנה הארמית שבה משתתפים כ-130 ילדים, והם שותים שוקו בארמית, משחקים תופסת בארמית ורבים בארמית. הם גם שומרים תור למתקנים בלונה פארק בנימוס ארמי שכאילו לקוח מהגמרא

 

נשוקתא מהילד

כדי להבין במה מדובר, יש לצלול מעט אחורה להיסטוריה. לרובנו, "ארמים" היא מילה הקשורה לשפה שבה דיברו אבותינו בשלב מסוים של ההיסטוריה. התנ"ך מספר רבות על הארמים – על לבן הארמי ואת מלכי ארם ששכנו מצפון לממלכות ישראל ויהודה ושלחלקם היו קשרי מסחר ואפילו ידידות עם מלכי ישראל; אבל כל זה שייך לכאורה לתקופה אחרת, רחוקה מאוד מבחינה כרונולוגית וגם תודעתית, כשעדיין הסתובבו פה כשׂדים, פלישתים, אמורים ויבוסים. השמות הללו נכחדו כולם, אז מניין שבו אלינו הארמים?

ובכן, מתברר שהם לא שבו אלא תמיד היו במרחב האזורי של המזרח התיכון. "רחל ולאה, אימהות העם היהודי, הן בנותיו של לבן הארמי", אומר לי שאדי בקול מוכיח.. "אמנם לבן מוזכר בכתבי הקודש היהודיים כנוכל ורמאי, אבל לא כל הארמים היו כמוהו. עובדה שיש ארמים שנהיו יהודים טובים, למשל: אברהם, רבקה, לאה ורחל. אברהם הגיע משבט ארמי בארם נהריים. הוא היגר משם כי הם היו עובדי אלילים ואילו הוא קרא לאמונה בא-ל אחד. אלפי שנים מאוחר יותר, אותם ארמים קיבלו על עצמם את הנצרות מידי ישוע ותלמידיו שהיו יהודים. אבל איך תלמידי ישוע מנצרת דיברו עם אנשי ארם נהריים? התשובה היא שפה משותפת: ארמית. ישוע דיבר ארמית. רק 600 שנה מאוחר יותר, כשהמוסלמים השתלטו על האזור, הם הפכו את הערבית לשפה הרשמית והארמית נמחקה. היחידים ששימרו אותה היו כוהני הדת בכנסיות וחלק מהמאמינים באזורי הר נידחים כמו בהר הלבנון ובצפון סוריה".

גם האלפבית של העברית המודרנית הוא התפתחות של הכתב הארמי. הארמית הייתה השפה השכיחה ביותר במזרח התיכון ובמרכז אסיה. מעמדה היה כמו האנגלית של ימינו: שפה המגשרת בין דוברי שפות שונות. גולי בבל ששבו לארץ ישראל בתקופת בית שני החדירו את הארמית כשפה פופולרית ביהדות ובה אף נכתבו ספר דניאל וחלקים מספר עזרא, התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי. הכנסיות הארמית־אורתודוקסית, הארמית־קתולית, חלק מהכנסיות היווניות בסוריה וכן הכנסייה המארונית שימרו את הארמית בתפילות ובספרי הקודש עד ימינו.

"אתה יהודי אבל התרבות שלך היא ארמית", אומר לי שאדי. "הקדיש, השפה שבה אתם כותבים את הכתובה, הגמרא. הכול כתוב בארמית". כשהוא מראה לי טקסט כתוב באותיות הכתב העברי העתיק ואני לא מסוגל לקרוא אותו, שאדי מתרעם. המשפט, בכתב שדומה מאוד לכתב הארמי, אומר: "אבון את בשמיא נתקדש שמך, תיתיי מלכותך" (אבינו שבשמיים, יתקדש שמך, תתקיים מלכותך – קטע מתוך תפילה נוצרית).

אך כאמור, שאדי חלול חולם על הרבה מעבר לתפילה בארמית. במידה רבה הוא ה"הרצל של הארמים". הוא חולם על "שיבת ארם וחירם", זו שתתקן את מה שהביזנטים והמוסלמים ניסו, ובמידה רבה הצליחו, למחוק. שאדי מתעקש לדבר ארמית עם שני בניו, ארם ויעקב. "הב לי נשוקתא", אומר שאדי לבנו יעקב כשזה חוזר מבית הספר, והילד בטבעיות נושק לאביו. כבר שנים הוא מלמד ארמית את ילדי המארונים המתגוררים בגוש חלב, שמקורם ביישוב המארוני בירעם. בכל קיץ הוא מקיים בבירעם את הקייטנה הארמית שבה משתתפים כ-130 ילדים, והם שותים שוקו בארמית, משחקים תופסת בארמית ורבים בארמית. הם גם שומרים תור למתקנים בלונה פארק בנימוס ארמי שכאילו לקוח מהגמרא. ומה שהכי משונה בכל הסיפור הוא שמבחינת רובנו, ועד לא מזמן גם מבחינת מדינת ישראל, שאדי, ילדיו וכל שאר הארמים נחשבו ערבים.

"רוב הארמים משתייכים לכנסייה המארונית", מסביר שאדי. "הכנסייה המארונית היא אחת הכנסיות העתיקות ביותר בעולם הנוצרי. היא התפתחה מתוך הכנסייה הראשונה שהקים ישוע, ושבה היו חברים יהודים בלבד. ישוע היה יהודי והוא הפיץ את בשורתו רק בקרב בני ישראל. חלק מהארמים, שחיו בשכנות ליהודים, הושפעו מבשורתו. הם עזבו את אמונתם הפגאנית וקיבלו אותו עליהם כמשיח. כלומר, הנוצרים הראשונים בעולם היו יהודים וארמים. הנצרות המערבית, זו שמוכרת יותר, התפתחה רק כ-250 שנה מאוחר יותר, לאחר שקיסר רומא הביזנטי קונסטנטינוס התנצר והחל להפיץ את הנצרות מאירופה לכל רחבי העולם. אנחנו הארמים שימרנו את השפה המקורית שבה דיבר ישוע וגם את המורשת והקשר לעם היהודי ואת ההיסטוריה המשותפת. אני ואתה אחים, איך שלא תהפוך את זה".

"מבחוץ זה נראה כאילו הנוצרים שחיים במדינת ישראל, אלו שמכנים אותם 'ערבים נוצרים', חיים בשלום עם המוסלמים באותם כפרים. בעומק ישנה יריבות, שלא לומר אויבות עמוקה"

 

1,400 שנות רדיפה

עד לכיבוש הערבי במאה השביעית לספירה, הארמים המארונים חיו את חייהם בשקט יחסי באזורי לבנון וסוריה. עם ההשתלטות הערבית על מרחב המזרח התיכון ועליית כוחו של האסלאם, הושלטה קביעתו של מוחמד כי "אין א-לוהים מבלעדי אללה". המוסלמים החלו לרדוף את המארונים. רדיפות אלה הביאו רבים מהארמים להיטמע באוכלוסייה המוסלמית. הארמים כמיעוט שאיננו שווה כוחות למוסלמים, נאלצו לוותר על שפתם, על תרבותם ועל מורשתם כדי שיוכלו להמשיך לחיות ביישוביהם ללא מתח פנימי. מצב זה, שנמשך עד היום, כמעט גרם להיעלמותם. מהעם הנפוץ ביותר במרחב המזרח התיכון, הם הפכו למיעוט שולי המפוזר בכמה קהילות בצפון לבנון, בסוריה, בישראל ובאירופה.

"מבחוץ זה נראה כאילו הנוצרים שחיים במדינת ישראל, אלו שמכנים אותם 'ערבים נוצרים', חיים בשלום עם המוסלמים באותם כפרים", אומר שאדי במרירות. "בעומק ישנה יריבות, שלא לומר אויבות עמוקה. זה גורם לנו לוותר על הזהות ועל הצרכים הבסיסיים הכי עקרוניים בחיינו. יש כפייה, ומכאן שאין לנו פתרון חוץ מעצמאות ביישוב קהילתי ארמי. המדינה הכירה בישות הערבית, הדרוזית, הצ'רקסית, ולפני כמה שנים גם בישות הארמית. עכשיו הגיע הזמן להשלים את המהלך ולהקים יישוב קהילתי קטן ומוסדות לימוד. אם זה יקרה, בתוך עשור אפשר יהיה לראות איך כל ילדי העדה מתגייסים לצה"ל, תורמים ומקדמים אג'נדה שחותרת לשילוב ולשלום בין כל העדות. זה הצליח אצל הדרוזים ואין שום סיבה שזה לא יצליח גם עם הארמים ואפילו ביתר שאת.

"אני רוצה להזדהות עם המדינה בלי לחשוש מהשכנים שלי בכפר. אני רוצה שלא יימשך המצב שבו הבנים שלנו, כשהם חוזרים בסופי שבוע מהצבא, הם מחליפים את המדים ללבוש אזרחי לפני שהם נכנסים לכפר מחשש שיבולע להם. אני רוצה גיוס חובה לארמים, אבל זה לא יכול להתקיים כל עוד אין לנו יישוב שמוגדר ארמי-ציוני שאנחנו מרגישים מוגנים בתוכו ללא לחץ ערבי -מוסלמי. בארה"ב יש קהילה יהודית המונה 2% מהאוכלוסייה, היא מאוד משגשגת ומשתלבת, יש לה בתי ספר משלה וחבריה מגיעים למעמד ולתפקידים גבוהים, אז מה הקושי שאנו כמיעוט שמקבל את המדינה וחפץ בקיומה נשתלב בה בעזרת היהודים ותמיכתם? למה שלא יהיו לנו בתי ספר ארמיים ויישוב קהילתי ארמי קטן? לא רק שזה לא סוף העולם, ההפך: זו ציונות אמיתית ועזרה לישראל".

למה חשוב לך כל כך להבהיר שאתה ארמי? למה התעקשת שמשרד הפנים יכיר בכם כלאום ולא ימשיכו לרשום אתכם כערבים שדתם היא נוצרית?

"אני נשאל את השאלה הזאת לא פעם כי חושבים שההגדרה 'ארמי' היא לא יותר מסמנטיקה ובפועל אני ערבי נוצרי. אלא שלא רק שזה לא נכון, זה אפילו מעליב. אני לא צאצא של ישמעאל, אלא צאצא של יצחק. אני בנה של האישה הארמית רבקה ולא בנה של הגר, האישה שבאה מארץ מצרים. המושג הזה, 'ערבי נוצרי', אין לי מושג איך הוא נולד ומי המציא אותו. נער הייתי גם זקנתי וטרם יצא לי לשמוע על ערבי שבחר מרצון בדת הנוצרית. לפני אלף שנה היו כמה כאלה והם נכחדו מהר מאוד משום שדינם היה מוות על פי האסלאם. לומר עליי 'ערבי נוצרי' זה כמו שתאמר שיהודי שחי בארץ בתקופת הטורקים ודיבר ערבית הוא 'ערבי יהודי'.

"מי שמכנים אותם 'ערבים נוצרים' הם ברובם ארמים שהושפעו מישוע. תשאל אותי ובצדק מדוע אם כך יש כל כך מעט ארמים, בעוד שרוב הנוצרים בישראל מוכנים שישימו עליהם את התווית 'ערבי נוצרי' – התשובה היא הפחד מפני הכוח של המוסלמים. במשך מאות שנים נרדפנו ונרצחנו בידי הערבים בשל אמונתנו הדתית בנצרות או בגלל השוני השפתי, האתני והלאומי. אחרי 1,400 שנות כיבוש ערבי תחת שלטון הח'ליפות האסלאמית, אתה יודע טוב מאוד באיזה צד כדאי להיות. בטורקיה עד היום ישנו בחוק עונש שנתיים מאסר למי שמדבר או מלמד את השפה הארמית. עד לפני כמה מאות שנים היו כורתים לשונות של אימהות שהיו מדברות עם ילדיהן בארמית. כך ביקשו לכרות את שפת האם, תרתי משמע. הארמים עברו רצח עם מזעזע בידי המוסלמים, ואחרי כל זה עוד מכנים אותנו ערבים? סבא רבא שלי, חלול יעקב, נשרף חי מול אשתו וילדיו בידי הערבים. אם אנחנו והערבים זה עם אחד, למה הם רדפו ועדיין רודפים אותנו? איך מהעם הגדול ביותר במזרח התיכון נותרו רק 4% בלבד שמוכנים לכנות את עצמם ארמים?"

ההרצאה ששינתה את חיי

שאדי חלול (43) הוא אב לשניים, איש הייטק ששירת כקצין בצנחנים וגם כיום משרת במילואים. את ילדיו הוא לא מוכן לשלוח לבית הספר בגוש חלב משום שמערכת החינוך בכפר שייכת לאגף הערבי במשרד החינוך ותוכנית הלימודים מבוססת על תכנים ערביים. במקום זאת, ילדיו וילדים ארמים נוספים הולכים לבית ספר יסודי ממלכתי בקיבוץ סאסא. אגב, ילדיו דוברים ארבע שפות בצורה שוטפת ללא שמץ של מבטא. עם חבריהם היהודים בבית ספר הם מדברים עברית. עם החברים בכפר הם מדברים ערבית. עם אביהם הם מדברים ארמית ועם אימם שמוצאה מאוקראינה הם מדברים רוסית. הריכוז המשמעותי של ארמים בגוש חלב איננו מקרי. לכפר זה נמלטו במלחמת העצמאות אנשי הכפר המארוני בירעם השוכן בגבול לבנון. בילדותו עזבו הוריו את גוש חלב ועברו לחיפה, אולם הוא נמשך חזרה לכפר ולמורשתו הארמית.

"בחופשות הקיץ ובחגים תמיד בילינו בגוש חלב", הוא מספר. "אחרי שהתגייסתי עברתי להתגורר סופית בגוש חלב. יש פה יותר רגש של מורשת וזהות. אחרי השחרור מצה"ל למדתי אלקטרוניקה ותכנות. התחלתי לעבוד באינטל וב-2002 יצאתי לארה"ב ללימודים. רציתי להישאר בארה"ב וגם הייתה לי אפשרות לכך. החיים שלי שם היו הרבה יותר נוחים ונטולי דאגות. בחלומותיי באותה תקופה ראיתי את עצמי נשאר שם וחי את החלום.

"כל זה השתנה בסמסטר האחרון ללימודים. השתתפתי בקורס 'התנ"ך כספרות אנגלית'. המרצה היה פרופסור קתולי ובאחד השיעורים הוא הקריא פסוק באנגלית מתוך הברית החדשה. בתוך פסוק היו שתי מילים שלא תורגמו לאנגלית והמרצה אמר שהן בשפה הארמית שבה דיברו היהודים בתקופתו של ישוע, ולצערנו השפה הזו נכחדה ואיננה קיימת יותר. הרמתי את היד, ביקשתי סליחה ושאלתי כיצד אפשר לומר שהשפה הארמית נכחדה, הרי אני מדבר ארמית, מתפלל בשפה הזאת ומכיר קהילות שלמות שמשייכות את עצמן לעם הארמי. ישנן תחנות טלוויזיה ורדיו בעולם שמשדרות בארמית, אז על סמך מה הקביעה?

"כשהמרצה שאל מי אני, הצגתי את עצמי כישראלי-נוצרי ששייך לקהילות העתיקות שחיו במרחב ארץ ישראל בעת העתיקה המשתייכות לכנסייה הארמית-מארונית. המרצה הסתכל עליי במבט עקום וקבע: 'מעולם לא שמעתי עליכם. אם אתה אכן מה שאתה טוען אז בשבוע הבא אתה תעביר לנו הרצאה בנושא'. ברגע הראשון הצטערתי שפתחתי את הפה. למפרע, ההרצאה ההיא שינתה את נתיב חיי. העברתי את ההרצאה ובסיומה אמרתי בקול את תפילת 'אבינו שבשמיים' בארמית. לתדהמתי היו לא מעט סטודנטים שֶׁמחו דמעה. אני זוכר במיוחד שתי סטודנטיות אמריקאיות מבוגרות שממש בכו. ימים שלמים אחר כך אנשים היו עוצרים אותי במסדרונות האוניברסיטה ומבקשים ללחוץ את ידי.

"כל זה גרם לי להבין שאם אשאר בארה"ב למעשה אתרום בפועל למה שאותו מרצה אמר: אני מסייע במו ידיי להכחדת השפה הארמית והלאומיות הארמית. באותה תקופה התחילו להגיע אליי הצעות לעזור לקהילה הארמית. זה היה לי קשה מאוד כי חיפשתי דווקא צידוקים מדוע לא לחזור לישראל. זה היה קשה בכל המובנים. לדבוק בריש גלי בזהותי כנוצרי-מארוני זה אומר להיות מיעוט מוחלש לא רק ביחס לאסלאם הקיצוני שמתנכל לנו במרחב המזרח התיכון, אלא אפילו אצל נוצרים מכנסיות אחרות.

"הכנסייה הקתולית לא מתייצבת עד היום לסייע למארונים הנרדפים ולשאר הארמים. רק אז הבנתי שלמרות שאני מגדיר את עצמי נוצרי, העולם המערבי לא בהכרח רואה אותי ככזה. נכון שיש לי ולהם דת משותפת, אבל מבחינת מורשת ואתניות הנצרות הקדומה, שאני חלק ממנה, היא ענף נפרד. השפה שלנו שונה, טקסי הדת שונים, הכנסייה הארמית היא המשכה של הכנסייה הראשונה שנוסדה באנטיוכיה ושהייתה בכלל יהודית. הבנתי שאני חייב לחזור לארץ ולהקים מרכז מורשת לארמים, לחבר את אחיי למקורות, להחיות ולשמר את השפה, לפתח תרבות, לטפח קשרים, לחזק את ההזדהות של בני העדה עם מדינת ישראל וצה"ל ובעיקר לחדד את הנקודה שעל אף פערי הדת בינינו ובין היהודים, אנחנו מגיעים ממקור אחד. אנחנו בני אותם אבות ואימהות.

"חזרתי לארץ ובעצם מאז ועד היום אני פועל לעידוד השילוב במדינה ולגיוס חובה של הארמים. כמי שמזדהים בגלוי עם מדינת ישראל אנחנו פועלים בחזית ההסברה ונלחמים באנטישמיות וב-BDS. כנוצרים קל לנו יותר לעשות את זה מיהודים".

אתם חיים בתוך יישובים ערביים. האם אתם משלמים מחיר על ההזדהות הגלויה שלכם במדינת ישראל?

"אני סופג איומים כמעט כל חיי. זרקו רימון אל הבית שלי לפני כמה שנים. אין יום שאני לא מקבל איומים והשמצות עליי ועל משפחתי בפייסבוק. חיזבאללה הפיץ לפני זמן מה בעיתון שלו ידיעה שאני קצין מוסד המפעיל רשת סוכנים ושאנו מרגלים בעבור ישראל. לפי חיזבאללה העמותה למורשת הארמים היא כיסוי לפעילות מודיעינית בלבנון ובארה"ב. חיזבאללה רואה בארמים המארונים איום גדול באופן ספציפי, מכיוון שלבנון במקורה הייתה אמורה להיות מדינה נוצרית-מארונית. ההשתלטות של סוריה ואיראן על לבנון הביאה לדיכוי המארונים. הדבר האחרון שהם מעוניינים בו הוא להביא להתעוררות הרגש הלאומי ארמי בקרב המארונים והנוצרים בלבנון, מה שעלול מבחינתם לגרום להקמת ישות עצמאית שתעשה שלום עם ישראל. הרשות הפלסטינית הוציאה סרטון שבו רואים את התמונה שלי ונאמר שאסור להאמין לשקרים שאני מפיץ. לכאורה, מה לי ולרשות הפלסטינית? מה אני קשור אליהם? התשובה היא שהפעולות שאנחנו עושים בקרב הנוצרים בכפרים הערביים מעבירים אותם מהקו הפלסטיני הלאומני-שקרי לתמיכה פרו-ישראלית ואפילו ציונית.

"גם ברמה הפוליטית הכוח גדל. כשהציבור הנוצרי בישראל רואה שלא מדובר רק בדיבורים אלא שיש גם עשייה ושהמדינה מעריכה את ההתגייסות ומעבירה תקציבים ותמיכה, הקשרים הולכים ומתחזקים. הפעולות הללו צריכות ללכת ולהתעצם לא רק בשביל הארמים, אלא במיוחד בשביל מדינת ישראל – היא יכולה לעשות בנו שימוש ככוח הסברתי ואסטרטגי".

קול עצמאי אמיץ

בתפקידך כיו"ר העמותה המארונית, יש לך מעמד בקרב ראשי המדינה?

"אני לא סמכות בעבור הציבור הארמי, לא נבחרתי לתפקיד אלא הקמתי עמותה עצמאית. אני חבר מועצה נבחר של גוש חלב ונציג ועד המשפחות המארוניות מבירעם. אני לא מנהיג דתי אלא איש מאמין וגאה במורשת והמסורת הארמית-נוצרית והמארונית שלנו עם השורשים המשותפים לנו ולבני ישראל היהודים. עם זאת, מכיוון שאני קול עצמאי המדבר באומץ, נוצר מצב שבו אני מייצג את תומכינו בפני הרשויות בישראל. כך למשל היה במשרד הפנים ב- 2014 כשתבענו מהמדינה להכיר בארמים כלאום שאפשר לרשום אותו בתעודת הזהות.

"אגב, ההחלטה החיובית שהתקבלה עדיין לא פתרה את התלאות והמכשולים שעובר ארמי שמגיע למשרד הפנים ורוצה לתקן את סעיף הלאום מ'ערבי' ל'ארמי'. בשלוש השנים הראשונות דרשו מכל אחד שרצה לעשות את השינוי לשלם אגרת בית משפט בסך 1,200 שקלים משום שאין לנו שום תעודה ציבורית רשמית שאפשר להציג כהוכחה שאנו אכן ארמים. אחרי 70 שנה שבהן רשמו אותנו כ'ערבים' אין לאף אחד תעודה כזאת. לפני שנתיים נענתה השרה איילת שקד בשם ממשלת ישראל להצעת החוק של ח"כ עודד פורר, והחליטה לפטור את הרישום מאגרה למשך חמש שנים ולהקל את הרישום. עם זאת, גם כיום צריך לקחת עורך דין, ללכת לבית משפט ולשלם לכנסייה על המסמכים. לשמחתנו בכנסייתנו המארונית אין בעיה אבל בחלק מהכנסיות האחרות ישנם כוהני דת פרו-ערבים שלא מעוניינים לתת את המסמכים הדרושים. כמה אנשים אתה מכיר שבשביל לשנות מילה אחת בתעודת זהות יהיו מוכנים לעבור תלאות כאלה? למה אני צריך להיות תלוי באנשים אחרים ולא במדינה שלי?

"ארמים אחרים אומרים לי 'שאדי, יאללה, מה אכפת לך. אתה יודע את האמת שאתה ארמי ולא ערבי'. לכאורה הם צודקים. חייתי עד היום כשכתוב לי בתעודת זהות 'ערבי', וכנראה אוכל גם להמשיך לחיות כך. אבל אני שואל - למה זה צריך להיות ככה? למה יהודי, ערבי, דרוזי או צ'רקסי יכול להירשם על סמך הצהרה אישית ורק אני צריך להילחם במדינה שאני אוהב ושאיתה אני מזדהה בגלוי? בסוף הארמי נשאר לבד. שונאים אותי מהצד הערבי. גם בשמאל הקיצוני היהודי מתנכלים לי וטוענים שהנרטיב הארמי מחליש את הערבים. גם הימין הקיצוני היהודי מתנכר לי כי אני נוצרי".

שתי סטירות לחי

לא בכדי שאדי מזכיר את היחסים המורכבים של העדה הארמית והמארונים בפרט עם מדינת ישראל. מתחת לנאמנות הבלתי מסויגת יש גם לא מעט אכזבה של העדה ממדינת ישראל, בעיקר על רקע שתי פרשיות מהעבר שמבחינתם הן בגידה של העם היהודי במארונים. הפרשה הראשונה, והמדממת יותר, היא גירושם של המארונים בידי הפלמ"ח מכפרם היחידי בארץ - בירעם שעל גבול הלבנון - במהלך "מבצע חירם" באוקטובר 1948. תושביו של הכפר הביעו תמיכה מוחלטת בזכותה של מדינת ישראל לקום, הצילו והסתירו יהודים בבתיהם והבריחו אותם לחיפה בזמן המרד הערבי וגם בתקופת השואה באירופה. כמה עשרות יהודים שהצליחו להימלט מאירופה בתקופת השואה הגיעו ללבנון ושם הוסתרו בבתים של מארונים. תושבי בירעם הנוצרים דאגו לעדכן את פקידי הסוכנות היהודית בחיפה בפרטי הפליטים היהודים כדי שיוכלו לרשום אותם מראש לקראת הברחתם לישראל. כשההכנות הושלמו היו התושבים המארונים של בירעם מעבירים את פליטי השואה את הגבול ומסיעים אותם למשרדי הסוכנות בחיפה.

כל זה לא עזר להם במלחמת העצמאות כשתושבי בירעם נצטוו בידי כוחות הפלמ"ח לעזוב את בתיהם מסיבות ביטחוניות. הובטח להם כי מדובר בעזיבה זמנית של שבועיים ימים בלבד, וכי יורשו לחזור לבתיהם עם שוך הקרבות. התושבים צעדו אל הכפר השכן גוש חלב בתקווה לשוב בהקדם. השבועיים התארכו לקצת יותר משנתיים, ולאחריהן הורה בג"ץ למדינה להחזיר את עקורי בירעם הישראלים לביתם, אך הדבר לא בוצע.

בהחלטה תמוהה החליט ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון מטעמים ביטחוניים לפוצץ את בתי בירעם בשנת 1953. השרה דאז, גולדה מאיר, העלתה את החשש כי החזרת עקורי בירעם תהיה תקדים להשבתם של עקורים ערבים לכפרים אחרים שננטשו במלחמת העצמאות. על חלק קטן מאדמות הכפר הוקמו היישוב דוב"ב וקיבוץ ברעם. המבנה היחיד שנותר עומד על כנו בכפר הוא הכנסייה הארמית והיא עדיין בשימוש העדה. גם בית הקברות בבירעם משמש לקבורת בני העדה הארמית. החלטה לפוצץ את בתי הכפר התקבלה אצל עקורי בירעם והציבור המארוני כסטירת לחי. אמנם מאז היו לא מעט הבטחות לאפשר את חזרתם של המארונים לכפרם, בכלל זה מצד ראש הממשלה מנחם בגין, השר משה ארנס, הנשיא חיים ויצמן ולאחר מכן הנשיא עזר ויצמן. בשנת 1996 הגישה ועדת שרים מיוחדת את מסקנותיה שלפיהן אין בהשבת עקורי בירעם משום תקדים. אך בפועל דבר לא נעשה.

הפרשה השנייה היא נסיגת ישראל מרצועת הבטחון בלבנון במאי 2000, נסיגה שאצל המארונים מכונה עד היום "הבגידה". רוב חיילי צד"ל, הכוח הצבאי שישראל הפעילה וחימשה בלבנון, היה מורכב ממארונים לבנונים שהתגוררו ברצועת הביטחון. לאורך השנים נשקלו חלופות למזעור את הנוכחות הישראלית בלבנון בלי לנטוש את בעלי הברית המארונים. הנסיגה הכוללת שלבסוף ביצעה ישראל, אילצה את כל משפחות חיילי צד"ל המארונים לברוח לישראל או לנדוד למדינות אחרות בעולם מחשש לחייהן. חיזבאללה, שתפס את השליטה ברצועת הביטחון, רואה במארונים ובפרט במי ששירתו בצד"ל בוגדים שדינם מוות. מבחינת המארונים הנסיגה מלבנון הייתה הוכחה שנייה לכך שמדינת ישראל מוכנה לקבל את הנאמנות של המארונים, אך לא מבטיחה להשיב להם טובה תחת טובה.

הגיעה עת תיקון

כאמור, בין מארונים ויהודים היה קשר אמיץ עוד לפני הקמת המדינה. בביתו מראה לי שאדי מסמכים רשמיים שמצא בארכיון הציוני המעידים על כך. בשנות השואה הצליחו כמה עשרות יהודים להימלט מאירופה ללבנון. היהודים הללו הוברחו בידי אנשי בירעם שישבו על הגבול מלבנון לישראל. הם הוסעו בידי תושבי הכפר הנוצריים למשרדי הסוכנות היהודית בחיפה, ושם קלטו אותם. בשנת 1947 פנה ראש הכנסייה המארונית בלבנון, הפטריארך אנטון ארידה, במכתב לוועדת אונסקו"פ של האו"ם העוסקת בשאלת חלוקת ארץ ישראל. במכתבו הוא כותב כי עמדת הכנסייה המארונית היא "בעד הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל". המסמכים המקוריים המצויים עד היום בארכיון הציוני מלאים בנימוקים והסברים מדוע יש לתת לעם היהודי את הזכות על ארצו ההיסטורית. הפטריארך עצמו הגיע בהזדמנות אחרת לבית הכנסת הראשי של ביירות ואמר שם ליהודים: "אבותיכם הם אבותיי".

"נושא החזרה לבירעם איננו תקדים", אומר שאדי בכאב ובזעם אצור. "לא רק שאנחנו לא ערבים, אנחנו נטע זר בתוך החברה הערבית מבחינת דת ובעיקר מבחינה מנטלית. הם אלימים מאוד ואנחנו סובלים מהאלימות הגואה בחברה שלהם, כי אנחנו חיים בתוכה. אני לא יכול להתקומם כי אני חלש. אם אני רוצה להבטיח את ביטחוני ואת ביטחון משפחתי אין לי ברירה אלא להרכין ראש. דווקא משום כך אני מבקש ומתחנן לפני ממשלת ישראל: תנו לנו לחיות עם האחים שלנו ביישוב שיש לו אופי, תרבות, חינוך ושפה ארמיים. אל תכפו עלינו את התרבות הערבית. הם לא אוהבים אותנו. אם הממשלה חוששת מתקדים של החזרת עקורים ליישוב מקורי, יש פתרון אחר של הקמת יישוב חדש במיקום אחר. ישוב קהילתי ארמי-מארוני לא חייב לעמוד דווקא באותו מקום. אנו נקבל כל מקום אחר שתקבע המדינה במרחב מחייתנו הטבעי.

"בינתיים דוחים אותנו או מתעלמים מאיתנו בכל מיני תירוצים, וכל זה למרות שכולם מזדהים עם בקשתנו הצודקת. אומרים שלא מקימים יישובים חדשים. שמדובר במדיניות שלא קשורה דווקא אלינו. בשורה התחתונה, אם רוצים יכולים למצוא פתרון במסגרת הרחבה או הגדרה אחרת. הנה, כעת מקימים יישוב חדש בגולן. הקימו יישוב חדש למתיישבים שעקרו אותם מעמונה. יישוב לכמה מאות המארונים הארמים הרוצים לחיות במדינת ישראל ולהיות נאמנים לה ישרת את המדינה ואת האינטרסים שלה, וגם יתקן עוול ויעשה צדק כלפי בני ברית שהם בעצם אחיכם".

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
ימי האור והחושך

   הרב מתניה ידיד |...

אמונה, חסד והבחנה

  מאמר מאת הרב יעקב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם