Print this page

דבר הדור Featured

 4 harav ariel
"אני לא רואה בזה זכייה אישית. השמחה היא שמדינת ישראל מעריכה יצירות תורניות"
מבחינת הרב יעקב אריאל לא באמת משנה אם בג"ץ יפסול את החלטת ועדת הפרס להכתיר אותו השנה לחתן פרס ישראל ליצירה בספרות תורנית, הוא כבר עמוק בתוך שמחת יום העצמאות ה-72 * בשיחה חגיגית הוא נזכר ביום שבו חזה בעיניו את החלפת הדגל הבריטי בדגל ישראל מעל בניין ג'נרלי בירושלים, מחדד מדוע על אף הביקורת על הרבנות הראשית מציאותה היא הישג שאסור בשום אופן לפגוע בו, מספר על החלום שלו על כוללי אמונה ברחבי המדינה, על ניסוח מחודש של הלכות מדינה מתוך נביאים ראשונים וגם על החשיבות שבהוספת יהדות למערכת החינוך על אף קריאות ההדתה * ראיון חג

רועי אהרוני

את השיחה עם הרב יעקב אריאל שליט"א, למרות נסיבותיה החגיגיות, אנחנו נאלצים כמנהג התקופה שלא לעשות פנים אל פנים. כשאני שואל לשלומו בימי קורונה הרב עונה: "ברוך ה', נזהרים, נשמעים להוראות ולא יוצאים יותר מדי מהבית".

לרב, וכמוהו גם לרבנית, יש בכל יום שיעור קבוע לנכדים בזום. גם את רוב שיעוריו הקבועים הוא ממשיך לתת באפליקציה התקופתית. "לא ידעתי 'לזמזם' עד הקורונה", אומר הרב בחיוך.

הרב מעיד שקיבל בתקופה האחרונה "אינסוף שאלות הלכתיות". למעשה הוא מצהיר כי הוא "לא זוכר פסח עמוס כל כך בשאלות כמו הפסח הזה".

הרב חושב שהחידושים ההלכתיים שעלו בתקופה הזו ילוו אותנו גם אחרי המשבר?

"כל הפתרונות ניתנו לשעת הדחק, ושעת הדחק הזו תעבור. למעשה, אני מציע שנחזור לחיי תורה ומצוות טובים יותר. כשנחזור לבית הכנסת נחזור אליו באהבה ובאחריות, נשמור על קדושת בית הכנסת ועל אווירת התפילה כפי שהיא צריכה להיות, בלי פטפוטים ובלי איחורים ובלי עלונים שיש בהם דברים נגד ההלכה. וגם אלו שיש בהם דברים טובים, נקרא אותם רק אחרי התפילה".

הרב סבור שאנחנו עומדים להרוויח רווחים רבים מתקופת הקורונה. "אנשים מסדרים מחדש את סדר העדיפויות שלהם", אומר הרב. "הם מבינים למשל שהבריאות חשובה יותר מהרבה דברים אחרים. כשנחזור לחיים תקינים סולם הערכים שלנו יהיה הרבה יותר יציב".

עוד רווח שהרב מציין הוא שעתידה להיעלם "האופנה הזו, שכל אחד שרואה את חברו מחבק ומנשק אותו. הצורה הזו היא לא צורה ראויה", אומר הרב, "זו לא דרכה של היהדות. החיבור צריך להיות נפשי יותר, בדיבור או בשיחה. דרך העיניים אתה יכול להתחבר למישהו הרבה יותר חזק מאשר דרך המגע הגופני. עדיף להאיר פנים לחברך מלעשות פעולות חיצוניות לא בהכרח כנות".

הרב מציין שהמשבר הגדול עוד לפנינו. "הבעיה הגדולה שלנו תהיה המשבר הכלכלי", הוא נאנח. "הוא יחייב את כולנו להדק את החגורה ולסייע זה לזה. הבעיה הזו תהיה קשה מאוד מאוד".

גם למשבר הכלכלי יש תועלת?

"ודאי. הוא יצמיח תחושת אחריות והדדיות. הוא ימתן את הבזבזנות שהייתה פה, האופנה שבה בכל חופשה נוסעים לחו"ל כאילו אין נופשים בארץ ואי אפשר לפרנס יהודים. עכשיו נבלה בארץ את החופשות והחגים בצורה יהודית מלאה ולא בפתרונות דחוקים".

התועלות הרבות שהרב מזכיר עונות גם על השאלה למה הקב"ה הביא את המגפה?

"השאלה 'למה' מיותרת. צריך לשאול 'לשם מה'. אילו תועלות אני יכול להפיק מהמצב. אילו מעשים טובים אני יכול לעשות, אילו ערכים אני יכול עכשיו להדגיש יותר. אני מאמין שאם נהיה יותר טובים איש לרעהו, זה יעצים את השגחת הקב"ה עלינו. אם נרחם זה על זה, הוא ירחם עלינו.

"הקב"ה ברא את הנגיפים, וכנגדם הוא ברא את התרופות. התרופה למגפה כבר קיימת בעולם. צריך סייעתא דשמיא שה' יפקח את עיני החוקרים כדי למצוא אותה.

"כדי שזה יקרה צריך להתפלל, צריך להתקרב לה', צריך לחוש רחמים זה על זה. לא שכל מגזר ידאג לעצמו, כמו שעכשיו המורים אומרים: 'לא נוותר על ימי החופש שלנו'. רחמנות על הילדים שלא למדו כל כך הרבה זמן! איך אפשר להתחיל להתווכח על ימי החופש? נכון שיש מגזרים מוכים יותר ופחות, אבל זה לא הזמן לחסל את החשבונות האלה. עכשיו הזמן לרגישות ולהתחשבות. נכון שאתה זקוק לעזרה, אבל באותה עת אתה גם יכול לעזור לאחר".

ואין מקום לפשפש במעשינו? לערוך חשבון נפש קולקטיבי?

"חשבון נפש קולקטיבי הוא בעייתי, כי בדרך כלל עורך חשבון הנפש מכה על חזם של אחרים. אם כל אחד יכה על החזה שלו, עם ישראל יפתור ביחד את הבעיות הציבוריות החברתיות והלאומיות".

"צריך לפתוח כוללים לאמונה"

השנה נבחר הרב אריאל לקבל את פרס ישראל בתחום הספרות התורנית. הוועדה נימקה את בחירתה בו "על היקף היצירה התורנית שיש בה מגוון נושאים בארבעת חלקי שולחן ערוך. הלכות היחיד והציבור, האיש והאישה, מצוות התלויות בארץ וכן בתחומי הגות ופרשנות. תרומתו של הרב יעקב אריאל ליצירה התורנית מעבר להיקפה הרחב ניכרת בהיותה פסיקת הלכה למעשה בחיים המודרניים".

"זו הייתה די הפתעה", מספר הרב על ההודעה בזכייה בפרס. "אמרו לי שיש רעיון כזה, אבל לא חלמתי שזה יהיה מעשי.

"אני לא רואה בזה זכייה אישית. יש ראויים ממני, אבל יצא שאני קיבלתי. אני שמח שמדינת ישראל מעריכה יצירות תורניות כמו שהיא מעריכה יצירות מדעיות ופעילויות אחרות שאנשים עושים למען המדינה. מרגש לדעת שמדינת ישראל ביום עצמאותה מעריכה את מי שעוסק בתורה".

מה הרב חושב על היצירה התורנית שיש היום בארץ?

"יש יצירה עשירה מאוד. אין לך יום שלא יוצא בו ספר תורני או שניים. הדפוס היום יותר קל ומאפשר זאת. זה כמובן פוגע לפעמים באיכות, ובכל זאת, תראה איזה עושר! פסיקת הלכה בכלל ובשאלות מודרניות בפרט באופן חסר תקדים, שיעורי תורה, פרשנויות, יצירות ברמה גבוהה. ישיבות ההסדר מוציאות מדי שנה 'אסיף' שמכיל עשרות מאמרים בתחומים שונים, ורואים לפעמים רעיונות עמוקים מאוד".

כמו שמדינת ישראל הייתה מהפכה בתפיסה הגלותית, האחדות ההלכתית שיצרה הרבנות הראשית היא הצלחת המהפכה שיזם הרב קוק

יש תחומים שעדיין לא מספיק נגעו בהם?

"חסר היום עיסוק במחשבת ישראל בצורה המקורית שלה, של אנשים שיוצרים מתוך עומק ההיכרות עם הרבדים העמוקים של תורת ארץ ישראל. אין לנו היום הרב קוק או הרב סולובייצ'יק; לא כל דור זוכה באנשים כאלה.

"יש ברוך ה' הגות רצינית. אבל כדי להגיע לשיאים במחשבה צריך ללמוד את הנושאים לימוד מעמיק ורציני. לא לימוד מחקרי ושיפוטי של עומד מן הצד אלא של אדם הרוצה להעשיר את האמונה באמת. החלום שלי הוא שכמו שיש כוללים להלכה, כך ייפתחו כוללים לאמונה של תלמידי חכמים שיתמסרו לזה בצורה מסודרת.

"נוסף על כך אחד הדברים שאני מתעסק בהם הוא הפריסה ההלכתית בתנ"ך, במיוחד בנביאים ראשונים, שבהם מפוזרות הלכות רבות שלא כל כך שמים לב אליהם. אפשר באמצעותן לפתח דברים בתורה שבעל פה שלא פותחו במהלך הגלות ולכן אין לנו הרבה מקורות של חז"ל עליהם – מלוכה, צבא ועוד. על ידי לימוד מעמיק נוכל לשאוב מהתנ"ך תובנות עמוקות איך לבנות את המדינה היהודית".

היה שלב שבו הרב החליט שהתורה תהיה מפעל החיים שלו?

"לא הייתה החלטה כזו. אחרי לימודיי במדרשייה ובכפר הרא"ה באתי לטעום טעם של תורה בישיבת מרכז הרב. התכוונתי ללמוד שם שנה, מקסימום שנתיים. בסייעתא דשמיא פגשתי את הרב מרדכי פרום, הר"מ הראשון שלי בישיבה, ואת הרב אברום שפירא, הרב צבי יהודה והרב הנזיר, והטעם של התורה נתן לי את החשק ללמוד, את ה'געשמאקט אין לערנען' (=הטעם בלימוד, ר"א)".

חשבון הנפש של עולם הבידור

שיחתנו הטלפונית מתנהלת בשעה שבג"ץ אמור לדון בעתירה שהגישו עמותות להט"ביות כנגד זכייתו של הרב בפרס בשל דברים שאמר בעבר. שאלתי את הרב אם הופתע מתגובות הנגד. הרב השיב בשלילה. "ידעתי מראש שזה עלול לקרות. זו לא הפעם הראשונה שתוקפים אותי על שאני מעז לומר דברים מסוימים.

"כפי שאמרתי, אני לא רואה בפרס הזה זכייה אישית, והשמחה היא על שמדינת ישראל מכירה בחשיבות היצירה התורנית. אם בפועל יינתן הפרס ולמי הוא יינתן, זה כבר בכלל לא משנה".

יש בישראל משטרת מחשבות?

"לא. לא נעצרים פה אנשים בגלל דברים שאמרו. אבל תוקפים אותם, כאילו שמי שלא חושב כמוך ראוי לנידוי והחרמה. באופן מופלא גם בעולם האקדמיה הפתוח יש נושאים שאם אתה לא חושב כמותם, אתה מחוץ למחנה".

יש רבנים שמפחדים בגלל זה להביע את דעתם?

"אני לא חושב. הם מקיימים את הציווי 'לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ'. ייתכן שהם מנסחים דברים אחרת או בוחרים שלא להתראיין על נושאים מסוימים, אבל בפסיקת הלכה אני לא מכיר רב אמיתי שיפסוק בניגוד להלכה רק בגלל המחשבה 'מה יאמרו'".

בלי להתייחס לנושא הלהט"בי עצמו, לרב חשוב להתייחס לנושא הכללי – חיזוק המשפחה. "העולם הרחב הפך את הרווקות לדגל, וצריך לחזק את המשפחתיות".

איך אפשר לעשות זאת?

"הקורונה עושה את שלה", הרב צוחק. "אנשים שנסגרו בבתיהם מבינים עכשיו שאין תחליף לתא המשפחתי הנורמטיבי, להורים וילדים. המשפחה היא אומנם לא רק פתרון למגפות, יש לה ערך עצמי, ולכן צריך לעסוק בהסברת הנושא. קשה להיפגש בתקופה הזו, אבל אני מקווה שהרווקים לפחות יצאו ממנה בהחלטה שהם הולכים להקים בית בישראל עם משפחה לתפארת.

"עולם הבידור הוא אחד המטיפים הגדולים נגד מוסד המשפחה. הוא הפך את היחסים בינו לבינה לאנוכיות ונוחיות במקום תרומה ובניין. עולם הבידור הוא אחד הסובלים הגדולים בתקופה הזו, וזה זמן טוב עבורו לחשבון נפש".

הייתי חבר צהר, אבל בזה אני חלוק עליהם ומסתייג מהגישה של תקיפת הרבנות. הגישה שלהם תיצור רגרסיה, הידרדרות בעולם הכשרות בפרט ובעולם התורה בכלל. הצענו שצהר תיתן כשרות במקום שאין רבנות, אך לפי הנורמות שהרבנות הראשית תקבע
מתקיפי הרבנות מעדיפים את הגלות

הרב אריאל שימש בחייו בתפקידים רבים ברבנות, החל מ-25 שנים כרבה של כפר מימון וכלה בתפקיד שבו שימש במשך כמעט שלושה עשורים – רבה של העיר רמת גן. כמי שמכיר את הרבנות הראשית לפני ולפנים אני שואל את הרב אם היום היא קרובה למה שהיה בחזונו של מייסדה הרב קוק.

"החזון של הרב קוק היה עמוק יותר", אומר הרב אריאל, "השאיפה שלו הייתה קודם כול שיהיה מרכז רבני אחד שינהיג את כל עם ישראל.

"לצערנו זה עדיין לא הגיע לשם, אבל מבחינה ארגונית זוהי הצלחה כבירה. יש מערכת כשרות אחת, מערכת נישואין וגירושין אחת ומערכת גיור אחת. נוצרה מערכת אחת מחייבת עד שגם הבד"צים, שהתנגדו לרבנות בשל שיתוף הפעולה עם הציונות, מכירים בערכה ומעבירים לה בשקט את רשימותיהם. כמו שמדינת ישראל הייתה מהפכה בתפיסה הגלותית, האחדות ההלכתית שיצרה הרבנות הראשית היא הצלחת המהפכה שיזם הרב קוק.

"נוצרה תשתית ארצית כללית, ועל גבה יש קבוצות שרוצות להדר או להוסיף חומרות, ואין בזה שום חיסרון, להפך. התשתית הכללית יצרה מציאות שבה אתה יכול ללכת כמעט בעיניים עיוורות לרשתות השיווק הגדולות, כי הסיכוי שתמצא בו טרפות או חמץ בפסח אפסי. תמיד יש תקלות, ולכן כן כדאי לבדוק, אבל ברירת המחדל היא שהרשתות הגדולות כשרות.

"לכן חורה לי על מי שרוצים לחזור לגלות ואומרים: 'בחו"ל כל רב היה יכול לגרש ולגייר'. במחילה, החזרה ארצה היא התקדמות, למה שניסוג שוב לצורה הגלותית?נוסף על כך יש שם בעיות חמורות מאוד, ולכן אף אחד שם לא סומך על גיורי חברו ועל גירושי חברו. בהשפעת מדינת ישראל גם בעולם הולכים לכיוון של אחידות וריכוזיות של הסמכות הרבנית".

מבקרי הרבנות טוענים שהמונופול שניתן לה גורם שהרבנות לא משתפרת.

"אני מסכים שיש דברים שצריך לשפר, אבל הבעיה היא לא בכך שלרבנות יש סמכות בלעדית. הרי הסמכות הזו נצרכת". הרב נותן דוגמה מהתקופה שבה היה משגיח כשרות במפעל 'עוף קור' בדרום. "על פס הייצור יושבים שניים – משגיח כשרות ווטרינר. יש עופות שהמשגיח מכשיר והווטרינר פוסל, ולהפך. אף אחד לא טען נגד משרד הבריאות מדוע יש לו מונופול להחליט איזה עוף פסול בריאותית ואיזה לא. זה אל"ף-בי"ת של מדיניות מסודרת.

"כמו שמשרד התחבורה קובע מי רשאי לשאת רישיון נהיגה, כך הרבנות קובעת מיהו רב, מה כשר ומיהו גר. כך פועלים במדינה מסודרת, ברוך ה' יצאנו מהגלות. יש דברים לשפר כמו שמשרד הבריאות צריך להשתפר ומשרד התחבורה צריך להשתפר. אבל זה שיש דברים לשפר לא גורם לאף אחד לבטל את המונופול של משרד הבריאות או התחבורה".

מדוע שהרבנות לא תהיה רגולטור ותקבע את הנורמות לארגונים פרטיים?

"זה מה שהיא בפועל! את הכשרות קובעת כל רבנות מקומית, והרבנות הראשית היא הרגולטור שלה. יש מקומות שבהם אין רבנות מקומית, ואז הרבנות הראשית נותנת לארגונים אחרים. כשיש מוצרים מהמגזר הערבי אתה חושב שהאימאם של כפר קאסם נותן להם את הכשרות?"

אז מדוע הרבנות וצהר מתנגשים, בין היתר על נושא הכשרות?

"הייתי חבר צהר, אבל בזה אני חלוק עליהם ומסתייג מהגישה של תקיפת הרבנות. הגישה שלהם תיצור רגרסיה, הידרדרות בעולם הכשרות בפרט ובעולם התורה בכלל. הצענו שצהר תיתן כשרות במקום שאין רבנות, אך לפי הנורמות שהרבנות הראשית תקבע".

עדיין יש צורך בשני רבנים ראשיים?

"לא. היום ברוב הערים כבר יש רב אחד, וכך יכולה גם להיות המציאות ברבנות הראשית.

"עדיין יש צורך בפסיקות לאשכנזים ופסיקות לספרדים, ולמרות שעקרונית רב ראשי יכול לפסוק לכל עדה לפי שיטתה, לצערנו הציבור הספרדי נותן אמון רב יותר בפסיקות של רב ספרדי והציבור האשכנזי נותן אמון רב יותר בפסיקות של רב אשכנזי.

"לכן אני חושב שכדאי שיהיה רב ראשי אחד, אבל שהחוק יקבע שאם הרב הראשי אשכנזי, סגנו יהיה ספרדי, ולהפך. במועצת הרבנות הראשית תהיה נציגות לכל העדות, וכך גם אם יהיה רב ראשי אחד, כל הקהילות יסמכו על פסיקותיו, ופסיקותיו יתבססו על עמדת כל העדות".

גוזזי הפאות מדברים על כפייה

רמת גן, העיר שהרב שימש בה רב העיר עד לפני כשנתיים, הפכה לאחרונה לאחד ממוקדי המאבק על ההדתה וארגנה תחבורה ציבורית בשבת בניגוד להחלטת הריבון.

"היא לא 'הפכה להיות'", אומר הרב, "ראש העיר הנוכחי החליט כנראה להתחרות בראש עיריית תל אביב ומנסה להראות שהוא מחלל שבת. זה מגיע מלמעלה, לא מהשטח. עובדה שאין כמעט קונים לתחבורה הציבורית בשבת. 72 שנים הגיעו לצערנו רבבות למשחקי הכדורגל בשבת בלי שהייתה תחבורה ציבורית. למה דווקא עכשיו התעורר הצורך?

"הבעיה החמורה יותר בעיניי היא לא התחבורה הציבורית אלא המסחר בשבת. זה החל להיות פרוץ. במשך 72 שנים ידעו שבשבת אין מרכולים וקנו ביום שישי. איך פתאום זה הפך לצורך חיוני?

"יש כאן פגיעה חמורה במכולות הקטנות. החוק אוסר עליהן לעבוד, והן גם לא מסוגלות. זה לא כמו ברשתות הגדולות, שהבוס נוסע לים והעבדים שלו עובדים בשבת. במכולות הקטנות בדרך כלל זוג מחזיק את החנות, ובשבת הם צריכים לנוח אחרת הם יתמוטטו. יצירת תחרות אנטי-סוציאלית מחייבת אותם לעבוד, אחרת הם יסגרו. לא בכדי את בג"ץ המרכולים בתל אביב הגישו הסוחרים הקטנים, אך בג"ץ הכיר בזכותם של העשירים המנצלים. בית הדין הגבוה לצדק – איפה הצדק? איפה האחריות החברתית?"

בפרספקטיבה היסטורית, ההתנגשויות בשנים האחרונות סביב ההדתה חמורות יותר מבעבר?

הרב צוחק. "לפני 70 שנה המצב היה הרבה יותר חמור", הוא אומר. "העימות האידאולוגי בין דתיים לחילוניים היה חריף, ואז הייתה כפייה אמיתית של חילונים על דתיים. הדיחו בזדון את העולים באיומי פרנסה. אז היום אם מישהו נכנס לבית ספר ובסך הכול מדבר על שבת הם מעיזים לקרוא לזה כפייה או הדתה?

"ילד דתי יודע שיש חילול שבת בעולם. ילד חילוני לא יודע מה זו שבת. איפה הפתיחות, הליברליות? תנו להם לשמוע! תנו להם לדעת שפורים זה לא רק קרנבל, יש מגילת אסתר, ששבועות זה לא רק מאכלי חלב, יש מתן תורה.

"ודאי שאני מעוניין שכולם יחזרו בתשובה. אבל זה שאני נכנס לבית ספר ומלמד על שבת זה בסך הכול השמעת דעה אחרת, אני לא גוזר את הפאות לילדי העולים. אני מתפלא על הציבור החילוני איך הוא הפך להיות כל כך לא פתוח".

בעיצומן של מהפכות

כשקמה מדינת ישראל היה הרב יעקב אריאל נער בן 10. "אני זוכר בעיקר את הלילה המכונה 'כ"ט בנובמבר'", י"ז בכסלו, מוצאי שבת וישלח", הוא משחזר. "אבי העיר אותי באמצע הלילה ויצאנו לרחובות, שמחה וצהלה. מדינה עברית, עלייה חופשית. איזו התרוממות רוח!

"אבל כבר למחרת הותקף אוטובוס בדרך לירושלים וחמישה נהרגו. המצור על ירושלים החל, ואני, נער ירושלמי, הגעתי בה' באייר לבית הספר וראיתי שהוא סגור כי המורים גויסו. בירושלים הייתה אווירה קודרת, גוש עציון נפל יום קודם לכן, לא היו מים וחשמל, לא היה אפילו רדיו לשמוע חדשות. אבל בדרך חזרה הביתה ראיתי את הרגע שבו הורד מבניין ג'נרלי ברחוב יפו הדגל הבריטי והדגל הכחול-לבן הונף למעלה. ללא איש ברחוב, בלי חצוצרות ובלי טקסים. ולמרות זאת זה היה מאוד מרגש".

כשאני מבקש מהרב לבחור אירוע מרגש אחד מתקופת המדינה הוא אומר: "יום שחרור ירושלים, כמובן", ומייד מוסיף: "האמת היא שהיו עוד כל כך הרבה אירועים גדולים. אנחנו חיים בנס אחר נס, מהפכות בכל התחומים. בעלייה, במדינה, בכלכלה, בהתיישבות.

"גם המהפכה התורנית – אני זוכר איך נראה עולם התורה לפני 72 שנים. מספר הישיבות בארץ היה עלוב. תראה היום כמה ישיבות ואולפנות ומכללות ומוסדות תורה. כמה גרעינים תורניים מקריית שמונה ועד אילת. קשה לקלוט אילו מהפכות אנחנו עוברים בגלל שאנחנו חיים בעיצומן".

ולצד השמחות, השבוע אנחנו מציינים גם 38 שנים לפינוי מימית, שממנה פונה הרב עם ישיבת ההסדר שעמד בראשה.

"פוניתי גם מימית וגם מנווה דקלים. כשנחרבו מפעלים שהשתתפתי בהקמתם הרגשתי ממש את מעשה ידיי טובעים בים. האירועים האלה קשים, כואבים, אבל לא שוברים. מההתחלה ידענו שהכול הולך בעליות וירידות. מאז הצהרת בלפור ידענו גם את מאורעות תרפ"ט ואת השואה. אתה רואה כל הזמן את הזיגזגים הללו ומבין ששום משבר לא צריך לשבור אותנו.

"היציאה מסיני הייתה משבר קשה, וההיסטוריה תשפוט את מי שעשה אותה. היה אפשר להגיע להבנות אחרות עם סאדאת, שביקורו בארץ היה מרגש בלא ספק, ובמסגרתן להשאיר את היישובים במקומם. יכולנו גם לפתור שם את הבעיה הפלשתינית עם הנילוס המצרי, החוכמה היהודית והכסף האמריקאי. אבל סאדאת דרש להחזיר את כל הערבים לגטו העזתי, ואנחנו רואים מה יצא מזה.

"ואף על פי כן, אתה רואה איך מפוני היישובים מפריחים היום יישובים חדשים ותורה בכל מקום. אז מכל משבר אנחנו יוצאים מחוזקים יותר. כאשר יענו אותנו, כן נרבה וכן נפרוץ. בעזרת ה' גם ננצל כמו שצריך את הכרת טראמפ בהתיישבות".

לרב יש הצעת לימוד בעבורנו ליום העצמאות הע"ב למדינת ישראל: "אני מציע ללמוד את פרק עב בתהלים, שמדבר על איך מלכות ישראל צריכה להיראות – מלכות של צדק ויושר, של דאגה זה לזה. כמו שאנו רואים בהתנהלות המדינה במשבר הזה. דווקא ביום העצמאות הזה אנחנו יכולים להבין עד כמה חשוב שיש לנו מדינה כדי להיחלץ בעזרתה מכל המשברים.

"אנחנו צריכים לקוות שהמדינה תמשיך הלאה להיות מדינת צדק. ככל שנדאג יותר לכלל ישראל, כך הקב"ה ידאג יותר לכלל ישראל. ה' שומר על המדינה הזו, והוא יביא אותה מעלה מעלה עד שהיא תעשה קידוש השם בעולם כולו. שנזכה כולנו לגאולה שלמה במהרה בימינו".

 

 

אולי יעניין אותך גם