הרצח בדומא – פצע פתוח Featured

 6 duma
 
פרשת דומא והרשעת עמירם בן עוליאל בשבוע שעבר הן כאב לב גדול. האם ייתכן שמקרבנו יצא רוצח שביצע את הזוועה הזו? ומנגד, האם ייתכן שחפים מפשע עונו כאן לשווא בידי השב"כ וששופכים את דמו של האדם הלא נכון? נעשה סדר

ארנון סגל

הרצח – בט"ו באב תשע"ה, 31 ביולי 2015, באישון לילה, נזרק בקבוק תבערה לעבר בית משפחת דוואבשה בכפר דומא שבשומרון. בני הזוג סעד וריהאם דַוָואבְּשֶה ובנם הפעוט בן השנה וחצי עלי סעד דוואבשה נספו בשרפה. על קיר הבית נכתבו כתובות בעברית. שר הביטחון משה יעלון קבע בוודאות שיהודים ביצעו את הפיגוע, והקרקע הציבורית הוכשרה לפעולות קשות ונרחבות נגד מה שמכונה 'נוער הגבעות': שלושה פעילים נעצרו במעצר מנהלי – מאיר אטינגר, אביתר סלונים ומרדכי מאייר. עשרות נוספים קיבלו צווי הרחקה מאזורים ביהודה ושומרון.

החקירות, העינויים והשחזור השנויים במחלוקת – בכ"א בכסלו תשע"ו, 3 בדצמבר 2015, פורסם שכמה חשודים יהודים נעצרו בחשד לרצח בדומא. מהחשודים נמנעה שבועות ארוכים זכות הפגישה עם עורך דין. נגד בן עוליאל וקטין נוסף הופעל – בפעם הראשונה אי-פעם בישראל ביחס ליהודים – נוהל 'פצצה מתקתקת'. בלשון משפטית מכונה הדבר 'חקירת צורך', ובשפה מכובסת פחות – שימוש בעינויים. הקטין נשבר בחקירה, הודה בביצוע תכנון המעשה ואף ניסה להתאבד.

עמירם בן אוליאל שמר 17 יום על זכות השתיקה, אולם לאחר ליל עינויים ארוך הודה במעשה ושחזר אותו. אחרי ההודאה עבר בן עוליאל ליל עינויים נוסף, שכן השב"כ לא היה מרוצה מטענתו של בן עוליאל בהודאה שלפיה פעל בדומא לבדו, מה שנוגד את עדויות הראייה בפרשה. מעבר להודאה ולשחזור התעקשו בתביעה שכתבי האישום מסתמכים גם על פרטים מוכמנים שבן אוליאל ידע לתאר בהודאתו. בן עוליאל והקטין נעצרו עד תום ההליכים.

'משפט זוטא' – כאן נפתח בבית המשפט תהליך ארוך שנקרא 'משפט זוטא' ודן בעצם כשירותן של הודאות שנגבו בעינויים או בהשפעתם. לפני שנתיים, במהלך סיכומי משפט הזוטא, נאלצה הפרקליטות להודות שחלק מההודאות של הנאשמים ניתנו בלחץ חריג ולכן הן פסולות ולא ניתן להשתמש בהן כראיה. בעקבות כך בוטלו כל הראיות כנגד הקטין שנגעו לאירוע בדומא, והוא שוחרר לאחר שנתיים וחצי של מעצר ועינויים קשים למעצר בית באיזוק אלקטרוני.

לעומת זאת באשר לבן עוליאל אישר בית המשפט במשפט הזוטא את ההסתמכות על ההודאות שלא ניתנו תוך כדי העינויים ממש. עורכי הדין של בן עוליאל טענו מנגד שגם אם בשעת ההודאה והשחזור עצמן לא עונה בן עוליאל, די בכך שזמן קצר קודם לכן ולאחר מכן הוא עונה ומענהו אף נכח בשעת השחזור כדי להטיל ספק גדול במהימנות ההודאה והשחזור.

כ"ד באייר תש"ף, 18 במאי 2020 – בשבוע שעברהרשיע בית המשפט המחוזי בלוד את בן אוליאל ברצח שלושת בני משפחת דוואבשה ובשתי עבירות של ניסיון רצח, בשתי עבירות הצתה ובקשירת קשר לפשע ממניע גזעני. עורכי דינו של בן עוליאל הודיעו שיערערו על פסק הדין.

ועוד עובדה שחשוב לדעת: באביב ובקיץ 2016 אירעו עוד שני מקרים של הצתת בתים של בני חמולת דוואבשה בדומא. באחד המקרים טענה משטרת ישראל שמדובר בקצר חשמלי, ובשני – באירוע פלילי מקומי. באביב 2018 שוב פרצה דלקה בבית של חמולת דוואבשה לאחר שאלמונים שברו את חלונותיו וזרקו לתוכו בקבוקי תבערה. האש כובתה ללא נפגעים. הגרסה הערבית הייתה כמובן שיד יהודים במעשה, אולם אין כל הוכחה לכך.

עו"ד איתמר בן גביר: בן עוליאל הוא אדם חזק, אבל אחרי 21 ימי מעצר הוא היה שבר כלי. הוא רעד ופרכס ובהתחלה אמר דברים לא ברורים. התברר שהגיע לפגישה איתי היישר ממרתף העינויים. טענו שהגזמנו בתיאור העינויים ושבסך הכול מדובר באמצעים מיוחדים. הוא סיפר לי שקשרו אותו בתנוחה הכי מכאיבה שאפשר. הוא צרח, וארבעה-חמישה חוקרים הנחיתו עליו מהלומות. שבע-שמונה שעות רצופות כאלו. מה אדם במציאות כזו יכול לספר? כל דבר

"בן עוליאל הוא הרוצח"

רועי שרון, כיום הכתב הצבאי של תאגיד השידור, הוא לא רק עוד עיתונאי שירד לפרטי הפרטים של פרשת דומא אלא גם מי שמסקר זה שנים ארוכות את התחום שזכה לכינוי 'פעילות תג מחיר', וכמי שהעמיק בעניין הוא גם גיבש עמדה נחרצת בו.

אתה משוכנע שעמירם בן עוליאל הוא הרוצח?

"חד-משמעית. אין לי ספק. מי שקרא את השחזור וראה את ההודאות שהתקבלו לאחר תום חקירות הצורך, אני לא יכול שלא להשתכנע שבן עוליאל הוא שביצע את הפיגוע. יש כאן אומנם שאלה עקרונית מוסרית אם נכון להשתמש בעינויים כדי לחלץ הודאה מחשוד".

נראה שהתחום המכונה 'תג מחיר' מעסיק אותך במיוחד והוא מתחומי הסיקור הבולטים שלך. למה בעצם?

"כי מדובר ביהודים, מהעם שלי, חלקם גדלו במגזר שלי, למדו בבתי המדרש שאני למדתי בהם, קבוצה קטנה שהחליטה להתקומם נגד המדינה שלי ולנסות לייצר כאן מערכת ערכים וחוקים חלופית שמסוכנת בעיניי לקיומה של מדינת ישראל ולהמשך קיומו של עם ישראל במדינת ישראל. איך אמר הרב לוינגר בפרשת המחתרת היהודית? זה הצבא שלנו, זו המשטרה שלנו, זה השב"כ שלנו".

יכול להיות שסביב עניין דומא עשתה המדינה ניסיון לא רק למצוא את האשמים אלא על הדרך גם לחנך ציבור רחב ובעצם 'להיכנס בו'?

שרון דוחה זאת מכול וכול: "הסיפור של העינויים לא נולד בפרשת דומא. השב"כ עשה שימוש בעינויים עוד הרבה לפני כן. פשוט זו הפעם הראשונה שבה הדבר בוצע על יהודים. מי שיש לו בעיה עקרונית עם עינויים היה צריך להתעורר עוד הרבה קודם לכן, כשנקטו עינויים ביחס לערבים. מי שטוען שבשל העינויים החשוד יודה בדברים שלא עשה היה צריך לטעון כבר מזמן שלא ייתכן שערבים שנחשדים כמחבלים ייתנו את הדין על מעשה שלא עשו. אם עינויים אינם לגיטימיים, הם אינם לגיטימיים בכל מקרה".

רועי שרון: הייתה תקופה בה התעוררנו פעם בשבוע בממוצע לאיזה מסגד שרוף או רכב שרוף, תופעה מסוכנת מאוד. לא היה עליהום ציבורי על מגזר ואפילו לא על נוער הגבעות. בדיעבד אנחנו מכירים את הקבוצה הזו, את החבורה של מאיר אטינגר, את מסמך המרד שהוא כתב. היה גם עוד מסמך שחובר בגבעות ומסביר כיצד שורפים בית ומה צריך לעשות לשם כך

הנושא המהותי יותר הוא שמותר לחקור בעינויים רק בשל מה שמכונה 'פצצה מתקתקת', ובמקרה הזה הם עונו למרות שלא היה מדובר במניעת פשע דחופה.

"בזמן החקירות הצליחו חוקרי השב"כ לשכנע את ראש השב"כ, והוא הצליח לשכנע את היועמ"ש, והיועמ"ש הצליח לשכנע גם את שר הביטחון וראש הממשלה שאכן מדובר בפצצה מתקתקת. לכן ניתן אישור להפעיל כוח נגד שני נחקרים. זה לא שכל נער בעל פאות וכיפה גדולה מעונה בידי השב"כ. היו בפרשה הזו כעשרה עצורים, והאישור המסוים החריג מאוד הזה לעינויים התקבל רק לגבי שניים מהם – בן עוליאל והקטין".

בסופו של דבר הקטין יצא זכאי, כלומר עונה לשווא.

"הוא יצא זכאי מפרשת דומא אבל הורשע בעניינים אחרים. והוא גם מי שהפליל את בן עוליאל. בכל אופן, השב"כ איננו חוקר בעינויים כל חשוד בתג מחיר, ובדיעבד עובדה שהיה פה 'בינגו'. כלומר, אם היו מענים מישהו ובדיעבד מתברר שהוא לא מכיר בכלל את פרטי החקירה, היה אפשר לטעון שעינו כאן אדם ללא הצדקה, אבל במקרה הזה המידע שהשב"כ הביא שעל סמך זה הגיעו דווקא לעמירם בן עוליאל ולא לחשודים אחרים שגם הם נחקרו על כך התברר כמוצדק.

"בשב"כ טענו מראש: אין לנו ספק שזה הוא, ואם לא נחלץ ממנו גרסה, יהיו עוד פעולות תג מחיר ועלולה להישרף עוד משפחה. גם אם מחבל נחקר בעינויים בחשד שעלולה להתפוצץ פצצה נוספת ואז התברר שאין עוד פצצה, עדיין בנקודת הזמן הזו ההחלטה לחקור אותו חקירה כזו מוצדקת.

"היו לפני פרשת דומא כעשרה בתי פלשתינים שהוצתו בפעולות תג מחיר. בהזדמנות אחת המשפחה לא הייתה בבית, ופעם אחרת היא הצליחה להימלט. באחת הפעמים מכבי האש משילה הגיעו לכבות הצתה כזו כשהמשפחה לכודה על הגג והבית כבר עולה בלהבות. אני מדבר על מקרים שבהם אין ספק שמדובר בפשיעה לאומנית, אבל כזו שהסתיימה בלי הרוגים. השב"כ טען בצדק מבחינתו: יש לנו עכשיו עצורים ביד. אם לא נפענח את התשתית הזו, זה יימשך. עובדה היא שאחרי התפוצצות פרשת דומא נרשמה ירידה דרמטית בהצתות 'תג מחיר'".

יכול להיות שמדובר בכלל בהצתה פנימית בכפר, סכסוך בין ערבים?

"הטענות האלה משמחות אותי, כי הן אומרות שאנשים מתקשים להעלות על הדעת אפשרות שיהודי ישרוף משפחה למוות. אבל עובדה היא שעל אף אחת מההצתות האחרות בדומא השב"כ לא טען שהן לאומניות".

אולי פשוט הארגון עלה על עץ גבוה מדי במעצרים ובעינויים ולכן מתעקש שזהו פשע לאומני?

"בן עוליאל נעצר ארבעה חודשים אחרי דומא. כלומר, לא באו יום אחרי האירוע והלבישו עליו את התיק. אין לי את המידע המודיעיני שיש לשב"כ, אבל הם התעקשו שזה הוא. מהדקה הראשונה טענו בשב"כ שזה לאומני".

האווירה בארץ לא הייתה ניטרלית ועניינית. הייתה אז אווירה של 'עליהום', של 'בואו ניכנס בנוער הגבעות'.

"אולי שכחת את התקופה הזו, אבל היינו מתעוררים פעם בשבוע בממוצע לאיזה מסגד שרוף או רכב שרוף, תופעה מסוכנת מאוד. לא היה עליהום ציבורי על מגזר ואפילו לא על נוער הגבעות. בדיעבד אנחנו מכירים את הקבוצה הזו, את החבורה של מאיר אטינגר, את מסמך המרד שהוא כתב. היה גם עוד מסמך שחובר בגבעות ומסביר כיצד שורפים בית ומה צריך לעשות לשם כך".

בכל יומיים מתפוצץ בארץ מטען על רקע פלילי, ואיש לא מעלה על דעתו לנקוט עינויים כדי להיאבק בכך. אף אחד לא הציע לענות את ראשי הפשע המאורגן בארץ. רק כלפי נוער הגבעות זה מתקבל.

"יש הפרדה בחוק בין פשיעה פלילית לבין פשיעה לאומנית. הרי לבן עוליאל לא היה דבר אישי נגד בני משפחת דוואבשה. הוא הלך לשם רק מכיוון שמדובר בערבים. אתה יכול לשאול את אותו דבר גם על רוצחו של ברוך מזרחי. עינו אותו עינויים קשים מאוד בחקירות. גם מחבלים ערבים אחרים. בענייני טרור החוקים אחרים. אני רוצה לחיות במדינה שבה רוצח על רקע לאומני לא משתחרר הביתה מכיוון ששמר על זכות השתיקה".

לא בעייתי להשוות בין אויב המדינה לבין יהודי שהוא אזרח המדינה?

"לא כל פלשתיני הוא אויב. זה שמוכר לי ברמי לוי איננו האויב. בעיניי מי ששורף תינוק בן שנה וחצי הוא אויב".

אתה 'יודע' שהוא שרף רק על סמך הודאה שהוצאה מפיו בעינויים.

"ברור שמה שגרם לבן עוליאל לדבר היה 'חקירת הצורך' הזו, אבל השאלה היא אם כשדיבר זה היה מתוך שיקול דעת, מתוך שפיות, לא מתוך צעקות כאב. שאלו אותו בשחזור אם הוא מרוצה מהתוצאה של המעשה, שנשרפה משפחה. הוא השיב: 'לא התכוונתי שזו תהיה התוצאה. רציתי רק להפחיד אותם וחשבתי שיברחו כפי שקרה במקרים הקודמים'. אני מקבל לחלוטין את הגרסה הזו. לדעתי כשהוא התעורר בבוקר וקלט את התוצאה הוא תפס את הראש.

"אגב, שלא יובן שאני תומך בעינויים. זה כלי רע ודרקוני ובלתי לגיטימי במדינה דמוקרטית. לכן השימוש בו חייב להיות רק במצבים של הצלת חיים ורק בפיקוח משפטי. לשמחתנו טרור יהודי מתרחש רק לעיתים נדירות, אבל במישור הערכי ההגדרה פצצה מתקתקת אינה שונה בין נחקר יהודי לנחקר ערבי".

"עינויים אינם שאלה מוסרית. הם אסורים בחוק. נקודה"

עו"ד איתמר בן גביר, שייצג את בן עוליאל בתקופת המעצר, ביקש להגיב על הדברים: "יש לי הערכה גדולה לרועי שרון, אבל אני חושב שבעניין דומא הוא טועה ובגדול. אני הראשון שראה את בן עוליאל אחרי 21 ימים שבהם נלחמנו והגשנו עתירות כדי להתיר לו להיפגש עם עורך דין. המדינה רימתה את בית המשפט. הפרקליטות אמרה: 'אנחנו לא נוגעים בו'.

"לא אשכח את המפגש הראשון שלי איתו אחרי 21 ימי מעצר. אני מכיר את בן עוליאל. הוא אדם חזק, אבל כשראיתי אותו אז הוא היה שבר כלי. צל אדם. הוא רעד ופרכס ובהתחלה אמר דברים לא ברורים. התברר שהגיע לפגישה איתי היישר ממרתף העינויים. טענו שהגזמנו בתיאור העינויים ושבסך הכול מדובר באמצעים מיוחדים. הוא סיפר לי שקשרו אותו בתנוחה הכי מכאיבה שאפשר. הוא צרח, וארבעה-חמישה חוקרים הנחיתו עליו מהלומות. עוד סטירה ועוד סטירה. לילה שלם של סטירות. שבע-שמונה שעות רצופות כאלו. מה אדם במציאות כזו יכול לספר? כל דבר.

"רועי שרון טוען שיש שאלה עקרונית-מוסרית אם נכון להשתמש בעינויים. לא נכון. אין שאלה כזו. אנחנו במדינה דמוקרטית, והחוק אוסר עינויים. אין שאלה מוסרית אם עינוי הוא בסדר או לא. המחוקק הישראלי כותב בפקודת הראיות בסעיף 12 שהודאה חייבת להינתן מרצון חופשי. לא היה בית משפט אחד בארץ שהתיר להוציא מחשוד הודאה בעינויים.

"צ', הקטין שייצגתי בפרשת דומא, הודה בסדרת הצתות של כנסיות ומסגדים. שלוש שנים ניהלתי משפט נגד השב"כ והצלחתי להוכיח שההודאה הזו פסולה. בניגוד לעמירם לא הרביצו לו. היו עינויים, אבל הם לא כללו מכות. בנו בעבורו בית כלא מיוחד והביאו לשם כל מיני 'מדובבים', בריונים שאיימו עליו באונס, ברצח וכדומה במשך חמישה ימים. הוא פחד והודה, ובית המשפט קבע שזה לא חוקי. גם שם כמו אצל בן עוליאל עלתה הטענה שהוא הודה לא רק ביום ביצוע העינויים עצמם אלא גם יומיים אחר כך. טענתי שהוא עדיין פחד אז שיחזירו אותו לתאי העינויים אם לא ירצה את חוקריו, וממילא ההודאה שלו פסולה. השופטת הסכימה איתי. לפי הפסיקה היה אסור להרשיע גם את בן עוליאל.

"הפרקליטות טענה שבן עוליאל ידע פרטים מוכמנים מהאירוע בדומא, כמו למשל שהיה שם רכב שחור וכן ידע מה נכתב בכתובות הגרפיטי שרוססו שם. אבל האמת היא שהפרטים הללו אינם באמת מוכמנים. חלק גדול מאזרחי ישראל היה יכול להכיר את הפרטים האלו מסיקור האירוע. הרי הזירה צולמה: הכתובות, האזור והכניסה אל הבית. זה לא דרמטי שהוא ידע שבגרפיטי היה כתוב 'יחי המלך המשיח'.

"אני לא יכול להתחייב שלא הוא ביצע את הרצח. אני פשוט לא יודע. כל שאני יודע הוא שאם תיקח אנשים מהרחוב ותעביר אותם עינויים כפי שהוא עבר, יותר מתשעים אחוזים מהם יודו בכל דבר שיידרשו להודות בו. השב"כ זיהם את ההליך הזה מהרגע הראשון. אל"ף-בי"ת בשחזור הוא שמי שחקרו אותך לא ייקחו אותך לשחזור אלא אדם ניטרלי. מי שלקח אותו לשחזור היו מי שחקרו אותו. המענה הגדול שלו היה צמוד אליו לאורך כל השחזור. בסרטון התיעוד רואים ושומעים את אותו חוקר.

"אני, אגב, גם לא רוצה שערבים ייחקרו בעינויים. אני בעד עונש מוות למחבלים, אבל אם ערבי יודה במעשה רצח כתוצאה מעינויים, איך אדע שהמעשה באמת פוענח ושהוא אכן הרוצח? עינויים מיועדים לפצצות מתקתקות בלבד. יש כאן עוד שקר של השב"כ, כי במקרה של פצצה מתקתקת אי אפשר להשתמש במידע שהושג במסגרת העינויים במהלך המשפט. ועוד דבר: עמירם בן עוליאל איננו אויב. הוא אזרח ישראל. תגיד על נערי הגבעות מה שתרצה, אבל הם בצד שלנו. כשמישהו בצד שלך אתה לא חוקר אותו כאילו הוא מחבל.

"רק כדי להבהיר מיהן הנפשות הפועלות בשב"כ: גם בהיעדר עינויים יש לדעת שהשב"כ מונע שינה ומקלחת מנחקריו והם נותרים קשורים לאורך כל היום. במשפט של הקטין שייצגתי הגיע להעיד מספר 3 בבכירותו בשב"כ, שחקר את הקטין צ'. שאלתי אותו: 'שמרתם על זכויותיו של הנחקר?' הוא השיב: 'בוודאי'. שאלתי את בכיר השב"כ הזה: 'נתתם לצ' להניח תפילין?' הוא ענה לי: 'ודאי. איזו שאלה? מול העיניים שלי הוא הניח תפילין'. אמרתי לו: 'אבל תאריך החקירה הזו חל בשבת' – כי בשב"כ חוקרים גם בשבת. הוא התקשה להבין מה הבעיה. השופטת כבר הבינה את האבסורד ופרצה בצחוק. הסברתי לו: 'בשבת לא מניחים תפילין'. הוא חשב ואז השיב לי: 'עכשיו שאתה מזכיר לי, החקירה הייתה במוצאי שבת'.

"זה השב"כ שלנו", מסיים בן גביר בהפוך על הפוך באותן מילים ממש של רועי שרון. "אני מתפלל להצלחתם בכל שבת בבית הכנסת, מתפלל שיצליחו למגר את הטרור. אבל כששומעים את מספר 3 בשב"כ מדבר כך מבינים שאנחנו בפשיטת רגל מוסרית וערכית. אין מציאות שמספר 3 בשב"כ או מספר 3,000 בשב"כ יאמר לך נתון לא נכון על הדת המוסלמית, כי אותה הם מעריכים ולומדים, ואילו כשמדובר ביהדות ובאיזה נער גבעות פשוט לא אכפת להם.

"צריך לחקור את פרשת דומא, כולל ההצתות הפנימיות וכולל עדי הראייה, שמספרים סיפור אחר לחלוטין, על מצית בלונדיני גבוה, תיאור שלא מתאים לזה של עמירם בן עוליאל. שלחו כעת למאסר עולם אדם שיש סיכוי גדול מאוד שהוא חף מפשע, ובאופן ודאי ההודאות שסיפק הוצאו מפיו בניגוד לחוקי המדינה".

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
תודה מקיר תזעק

  הטור של סיון רהב...

שני חזיונות על בית המקדש

  חזון בית המקדש של...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם