דניאל בגוב האריות Featured

 8 zamir
דניאל בגוב האריות
ערב ראש השנה תשפ"א, דניאל זמיר בווידוי חייו: "אני מכיר בכך שאני ביסקסואל. נכנסתי בשנתיים האחרונות עמוק לעולם ההומוסקסואלי, ויצאתי כדי לספר ששום דבר לא מחכה לי שם ושיש דרך אחרת. באתי לספר שאפשר לבחור בחיים אחרים. לבחור בחיים". לעולם התורני הוא אומר: "אנא הרפו מהמלחמה בבעלי נטיות הפוכות, זו תופעה שהמלחמה בה לא עושה טוב לאף אחד. אני ושכמותי לא בחרנו בנטייה הזו"

יוסף רוסו ורועי אהרוני

היחידים שדניאל זמיר שיתף, רגע לפני הירידה לדפוס, במהלך המטלטל שהחליט לנקוט היו ילדיו. הם היו היחידים שהחשש שייפגעו מהפרסום כרסם בביטחון שלו בצעד הזה. את כל המחירים שמסביב – והם רבים מנשוא, כפי שעוד נסביר – הוא גמר אומר לשלם. "ההורים, הרב שלי וכל מי שמכיר את הסיפור ניסו בעבר לעצור אותי מלעשות את הצעד הזה, אבל אף אחד לא מבין את מה שהנפש שלי עוברת", הוא אומר. "אף אחד לא יודע מה עברתי, ואף אחד לא מבין אילו חיים אני גוזר על עצמי אם אני לא מספר. אף אחד לא יכול לעשות את האומדן הזה חוץ ממני.

"אני לא מתבייש בנטייה שלי וגם לא גאה בה, וזה מאותה סיבה: מעולם לא בחרתי בה. לא רציתי בה, לא עשיתי שום דבר כדי לקבל אותה, ואילו הייתי יכול לבחור, הייתי נפטר ממנה. זה כמו שתגיד לחולה כליות להסתיר את מחלת הכליות שלו".

אבל כל אלה אינם העיקר מבחינתו. "יש לי צורך אנושי לפרוק את זה מעליי, אבל אם רק זה היה המניע, הייתי מתאפק לטובת הילדים שלי. המניע האמיתי שלי הוא תחושת השליחות. אני מרגיש קצת כמו שהמדרש מספר על אברהם אבינו, שיום אחד נכנס לחנות האלילים של אביו ושבר שם את הפסלים.

"נוצרה דרך אחת לחשוב, השקפת עולם מותרת אחת בלבד. באתי היום לצעוק את החלופה. הייתי עמוק בעולם ההוא, וכמי שנמשך לשני המינים אני לגמרי בוחר לחיות עם אישה בע"ה. הדברים שיש לי לספר בגוף ראשון, כמי שמכיר את העולם הלהט"בי מקרוב, יכולים להציל הרבה אנשים. יש בהם אפילו פוטנציאל למהפכה באנושות כולה. אבל אני יודע שזה הולך להיות הריאיון הקשה בחיי".

לא כבשה בעדר

למי שאיכשהו לא מכיר, דניאל זמיר הוא מוזיקאי, יוצר, זמר, נגן מחונן ואחד מיוצרי הג'אז המפורסמים והמשפיעים בישראל. עד כה הוציא 13 אלבומים ישראליים ובינלאומיים. הוא אומר שהוא עוד מעט בן 37 אך מודה שהוא "לא נורא מדייק במספרים האלה. קוראים לזה סינדרום פיטר פן", הוא מחייך.

המסע שעבר זמיר בחייו נע בכל עת בין קודש לחול, אך גם ברגעים הקשים ביותר הוא לא עזב את אורחות חייו הדתיים. זמיר נזהר שלא להשתייך לשום מגזר, דתי או חילוני. "אני לא כבשה בעדר", הוא אומר, אבל הוא ללא ספק מחובר חיבור הדוק לחסידות חב"ד ולרבי מלובביץ'. הוא חובש כיפה חב"דית גדולה ומקפיד לאורך כל מסע חייו להניח ארבעה זוגות תפילין ביום (חוץ מרש"י ורבנו ת"ם הוא מניח גם את הגרסה של שיטת הראב"ד ושיטת השימושא רבא).

הוא שומר על כשרות מהודרת גם בנסיעותיו בעולם ומקפיד בקנאות לעלות לתורה בכל שבת בשחרית. ואם לא די בכך, הוא מקפיד לקנות בכל יום כיפור את מפטיר יונה. כן, כן, זה שהקריאה שלו בתורה פותחת במילים "וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה – תּוֹעֵבָה הִוא".

זמיר נולד בפתח תקווה למשפחה חילונית והיה חבר בנוער מרצ ובנוער העבודה. "מאז הילדות אני נמשך לנשים, אין בזה שאלה", הוא מעיד.

"מה שקרה זה שכשהייתי ילד חוויתי חוויות מיניות עם ילדים בני גילי, ומהרגע הזה כנראה הדלת הזו נפתחה. לא זכרתי את זה עד שניסיתי לבדוק מאיפה נובעת המשיכה", הוא משחזר. אבל היום הוא יודע, מבחינתו ללא ספק, להצביע על אירועי הילדות האלה כעל מה שעיצב את נטיותיו.

 

ברגעים טובים שלנו הייתי שומע את עצמי שואל את עצמי בשקט, בלי שאיש ישמע: או-קיי, ומה עכשיו? מה נולד מזה? ברגע שהאקט נגמר אני שואל את עצמי: או-קיי, אז מה עכשיו? לאן זה הולך? לאן כל האנרגיה הזו הלכה? הייתי מסתכל לטווח ארוך ומנסה להתחבר לרעיון של להיות נשוי לו, שהנה אנחנו משקיעים הון של כסף ואולי מצליחים לאמץ שני ילדים מקמבודייה, ומה? מה מחכה לי בעתיד שלנו?

 

 

את ההתבגרות שלו עבר בארצות הברית, ושם, אחרי כניסה עמוקה לזן ובודהיזם ועוד לפני ההיכרות הראשונית שלו עם התורה והיהדות, גילה את נטיותיו כלפי בני מינו.

אחרי זמן לא רב הוא נחשף ליהדות והתחיל ללכת בעקבותיה. "מחוכמות המזרח למדתי לא לפחד ממי שאני וממה שאני. אמרתי לה': רצית שאני אגיע אליך, והגעתי איך שאני. אתה רוצה שאני אחזור בתשובה ואתחתן עם אישה? אין בעיה, אזרום איתך גם בזה; אבל אתה תצטרך להיות שותף. אתה תצטרך לעזור לי".

וכך, צעד אחרי צעד, בלי תכנון ובלי טיפול עצמי, הבין זמיר שהמשיכה שלו לגברים אינה סותרת את המשיכה הטבעית שלו לנשים. בשנת תשס"ח (2008) נישא והקים משפחה. "כשהייתי נשוי המשיכה החד-מינית לא הייתה בעיה. לא הרגשתי שום צורך בזה. כמו שאומרים חז"ל, 'פיתו בסלו'. הייתי מסופק רגשית, נפשית ומינית, ולכן לא היו לי שום צורך או כמיהה לא לגברים ולא לנשים, חוץ מלאשתי כמובן. בדיוק כשם שאדם נשוי לא מחפש נשים אחרות". אלא שאחרי כשש שנות נישואין, שבמהלכן נולדו לו שני ילדים – עלו הנישואין על שרטון, והשניים התגרשו.

התפיסה הלהט"בית טוענת שלא מעט גברים מדחיקים את הנטיות המיניות שלהם, ובסופו של דבר זה מה שמפרק להם את הזוגיות.

"על עצמי אני יכול לספר שאין שום קשר בין הגירושין שלי לנטיות המיניות שלי, וכשאני במערכת יחסים אין לי שום צורך או מקום לשום אינטימיות או מיניות אחרת מלבד מערכת היחסים. נקודה. יותר מזה, בכל מערכות היחסים שהייתי עם נשים מעולם לא עלה בי הצורך 'לפגום בברית' בשום דרך.

"הבעיה מתחילה תמיד כשאני לא במערכת יחסים ובקלות היחסית שבה אפשר להשיג מיניות בעולם ההומוסקסואלי. רק אז זה בעצם חזר וצף. אחרי הגירושין הייתי בעוד קשר רומנטי ארוך עם בחורה, וגם שם העניין של גברים לא עלה על דעתי. כאמור, הבעיה היא כשאתה רווק. אחרי הפרידה מאותה בחורה, התוודעתי לבדידות בפעם הראשונה אחרי זמן רב, והיא הייתה קשה ומטלטלת. בעקבותיה הגעתי לעולם ההומואי".

זמיר מתאר תהליך פסיכולוגי שנשמע לכאורה פשוט להחריד. "ברגע שאתה משקיע את האנרגיה שלך במין עם גברים, ודאי שזו גם האנרגיה שאתה מוקף בה, מקיף את עצמך בה, ומובן שזה משפיע על התודעה שלך. בתרבויות המזרח זה נקרא קארמה, זו האנרגיה שאתה מוציא החוצה, וממילא תחזור אליך אנרגיה כזאת. החברה שסביבך, האמיתות של החברה שסביבך, הערכים של מי ומה שאתה מקיף את עצמך בהם ודאי משפיעים עליך ועל התודעה שלך.

"במטפורה ומשל, היה לי חבר שלא עלינו היה מאושפז במחלקה פסיכיאטרית סגורה. כשביקרתי אותו אני זוכר שחשבתי: וואי, איך הוא יצליח להיות פה שבועיים; אני תוך יומיים נהיה משוגע".

ואז אירע המפגש שכנראה שינה את חייו של זמיר לפני כמעט שנתיים, עם מי שהיה בפעם הראשונה בחייו של זמיר לבן זוגו.

"אליי" – אף אחד לא רוצה להיות 'תועבה' או 'בהמה'"

"את עילם (שם בדוי) פגשתי בהופעה עם אומן אחר שהוא עבד איתו אז", מספר זמיר. "משם, ואני מקצר, זה נמשך למערכת יחסים עמוקה, ארוכה, לפרקים טובה אבל גם כואבת, שהולידה בסופה את התודעה שאליה הגעתי היום. אפילו כתבתי עליו שיר, אחד היפים שלי לדעתי. אני זוכר שכשהקלטתי את השיר הייתי נבוך כל כך מהמילים ששרתי אותו בלי המילים, ורק אחרי כמה פעמים יצאו בסוף כל המילים. הייתה מילה אחת שמרוב מבוכה לא הצלחתי להקליט כמו שהיא כתובה באמת, אבל השארתי אותה כך, והיא גם שם השיר, 'אליי'.

בשלב הזה זמיר צריך רגע כדי להסדיר את נשימתו. "ההקלטה של השיר הזה מבטאת בעצם את התהליך שהייתי חייב לעבור כדי להגיע למקום שאני עכשיו; לקבל את מי ומה שאני במאה אחוז, בלי אשמה ובלי כל האנרגיה הרעה הזו. זה מסר חשוב מבחינתי לכל המגזרים הדתיים. אף אחד לא רוצה להיות 'תועבה' או 'בהמה'. רק כשקיבלתי את עצמי לגמרי, מלא-מלא, דווקא אז הגעתי אל האמת ואל התובנות שיש לי היום".

דווקא בשיא ההצלחה המקצועית, זמיר מתאר מקום רוחני שבו הוא נסחף במערבולת ולא מצליח להרים את הראש. "זו הייתה חוויה מטלטלת מבחינתי. מצד אחד מאוד אהבתי אותו כאדם, ומצד שני חוויתי חרדות קשות, בלבול, היסחפות".

איך זוגיות עם גבר מסתדרת עם ארבעה זוגות תפילין?

"קודם כול זה לא מסתדר", הוא עונה מייד, "אבל לא נתתי לזה להפריע לי. התחילה להיבנות תלות הדדית. הרגשתי נסחף במערבולת בלתי נשלטת של רגשות, יצרים, מאוויים, וכל זה בחברה שיש בה נרטיב מאוד קפדני, כיוון מאוד ברור ויחיד שרק אליו מותר וצריך להיסחף".

מההיכרות שלי עם כל כך הרבה גברים מהעולם ההומואי, כמעט לכולם היה בשלב זה או אחר בילדות או בבגרות ניסיון עם נשים או מחשבות על נשים. חלקם הדחיקו את זה, וחלקם זוכרים את זה אבל מתייחסים לזה בביטול.אני חושב שביסקסואליות יכולה להיות הרבה יותר נפוצה, היא פשוט מודחקת. גם ההומואים לא אוהבים את הביסקסואלים כי הם מזכירים להם שוב את הגועל נפש הזה – אישה
"מעשיית הבעל שם טוב"

רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום. "אני אומנם זרמתי, אבל הבריאה לא", הוא ממשיך. "אפילו שאני ויתרתי ונסחפתי קרו דברים בלתי תלויים שפשוט לא נתנו לזה לקרות. הייתי שמח לחזור בשאלה בנקודה ההיא, אבל מה לעשות שאני אשכרה מאמין. כל הזמן הרגשתי שיש איזה נר דולק קטן וחבוי שמנסה לשרוד את השכבות של היסח דעת שאנחנו שמים עליו".

הנר, מתברר, לא ויתר. "ברגעים טובים שלנו הייתי שומע את עצמי שואל את עצמי בשקט, בלי שאיש ישמע: או-קיי, ומה עכשיו? מה נולד מזה? ברגע שהאקט נגמר אני שואל את עצמי: או-קיי, אז מה עכשיו? לאן זה הולך? לאן כל האנרגיה הזו הלכה? הייתי מסתכל לטווח ארוך ומנסה להתחבר לרעיון של להיות נשוי לו, שהנה אנחנו משקיעים הון של כסף ואולי מצליחים לאמץ שני ילדים מקמבודייה, ומה? מה מחכה לי בעתיד שלנו?

"מעבר לזה", הוא ממשיך, "התחילו להתעורר דברים שכבר לא היו קשורים אליי או לדת או לשום דבר כזה. אני לא רוצה להיכנס לפרטים כי אני לא רוצה לפגוע בצנעת הפרט של איש, אבל זה הרגיש כאילו שדים תקפו אותנו. הייתי מסתכל ואומר: וואו, מה קורה פה, זה לא יכול להיות. כאילו הבריאה לא מוכנה שזה יקרה ופשוט מפרפרת אותנו".

לזה זמיר קורא מעשיית הבעל שם טוב. "זה כמו בסיפור של הבעל שם טוב. אני החסיד כביכול שנפל בניסיון, אבל הבורא בעצמו מתעורר להציל אותי מעצמי. זה נמשך זמן רב ונהיה בלתי אפשרי בכל פרמטר פשוט. כאילו מלמעלה לא נותנים שזה יקרה. אחרי שוויתרתי על הנשמה שלי הקדוש ברוך הוא התערב בעצמו כדי להציל אותה. אומללה שלי.

"שבת אחת, אחרי ריב בשישי, שמתי את ידי במקרה על גיליון של 'עולם קטן' וראיתי את הכתבה שעשיתם על אנשים שהתמודדו עם משיכה חד-מינית והקימו משפחה. לא היה שם שום דבר שלא ידעתי, ובטח זה לא מה ש'שכנע' אותי לעשות משהו, אבל זה היה כמו הקש האחרון שהיה צריך כדי לדחוף את העגלה קדימה".

למחרת אותה שבת השניים קבעו להיפגש, ואז מצא זמיר את האומץ להתחבר לאותו נר שמאיר עמוק בנשמה. "הבנתי שדי, אני לא רוצה בזה. אני עצמי לא רוצה בזה. לא בגלל פחד מגיהינום או כף הקלע. בגלל שזה לא טוב לי. לא מסתדר לי עם סט הערכים שאני, דניאל זמיר, רוצה לחיות לפיו. די".

הפרידה, לדבריו, הייתה קשה יותר משהעריך. "אמרתי לו שאני רוצה להישאר קרוב אבל לא רוצה להיות במערכת יחסים רומנטית. רוצה להיות כמו אחים. זה היה הדבר הכי הגיוני לעשות. האמנתי שנוכל להיות החברים הכי טובים.

"בפועל התנתקנו לחלוטין. הוא חסר לי כאדם, כחבר, כשותף לדרך. לגמרי לא חסרה לי מערכת יחסים רומנטית איתו או עם שום גבר, ואני שמח סוף סוף שזה מושרש בלב שלי, בדרך שלי, באמונה שלי, בלי שזה כרוך בסרטים ובהלקאה עצמית ובשנאה עצמית וכו'.

"מתוך קבלה עצמית מרבית אני בוחר אחרת. אבל הניתוק מאדם שהיה מאוד קרוב, חבר מאוד קרוב, שותף לחיים ממש, זה היה – ועדיין – קשה. אבל אני לא מעוניין לבזבז עוד רגע אחד מחיי במשחקי נדמה לי של אבא ואבא. לא תודה".

הדלת השנייה לעץ החיים

אחרי המסלול הארוך והמפותל הזה זמיר משתף אותנו במסקנותיו: "עברתי את הייסורים שעברתי כשליחות אדירה להרבה אנשים. אני יודע היום שהמשיכה לגברים היא דלת שאני לא יכול לסגור. מי שרוצה להתחתן עם גבר, לך על זה, אחי, תיהנה. אבל אני לא רוצה לחיות ככה, ויש לי כל היכולות לחיות בלי כל ההמרה הזו.

"זה מסר שצריך להדהד לכל מי שעובר סרטים לגבי זה: אל תילחם בדלת הזו של המשיכה לגברים. הכול טוב, גם כשהיא פתוחה. דבר איתי רגע על הדלת השנייה. של המשיכה לנשים. אם תוריד את המכשולים הפסיכולוגיים של רתיעה מאישה, פחד מנשים וכמובן הרתיעה מהגוף הנשי, הרי ששם בדלת השנייה נמצא הדבר האמיתי, והוא הרבה יותר משמח ומענג מכל תחליף אחר.

"העניין הוא שאנחנו חיים בטרלול מחשבתי, ולכן הדברים האלה שאני אומר הם 'הומופוביה'. אז הנה, אין דבר יותר משכנע מ'לצאת מהארון' כדי לאשרר את השלמות שלי עם מי ומה שאני.

"אבל כשם שיש לי אמירה חזקה למגזר הדתי, יש לי אמירה חזקה גם כלפי מה שנהיה כמעט כת של דרך אחת לחשוב ולהתנהל ואין בלתה: אני מציע חלופה. דלת שנייה. הנח רגע לדלת הראשונה ונסה להתעסק בלפתוח את הדלת השנייה. אם אתה מצליח למצוא בעצמך חיבה לנשים, תדע שאתה לא חייב להכפיף את עצמך לנרטיב הלהט"בי שאומר שאתה בטוח הומו, ויאללה בית"ר, תפסיק כבר לאכול סרטים על עצמך. נכון, תפסיק לאכול סרטים, אבל משיכה לגברים ממש לא בהכרח סותרת משיכה לנשים. אם אתה נמשך לנשים כמו שאני נמשך לנשים, תוכל להיות עם אישה בכיף.

"בוא נזכור שהאפשרות הזאת של להיסחף בכניעה למערבולת הזו כרוכה בהשלכות ארוכות טווח, וסליחה שאני אומר את זה, בחיים משוגעים. מטורללים. הפוכים לגמרי מכל היגיון. לא משנה מה יגידו שם, אין יותר המרה מזה. להפוך איבר עיכול לאיבר רבייה זו ההמרה הכי גדולה שיש. גבר שמתפקד כאישה – ההמרה הכי גדולה שיש. להתחתן עם גבר – המרה. לאמץ ילדים רק כדי לא לעשות אותם בעצמי – המרה. לשכור רחם של אישה כדי להמשיך לייצר לופ נוסף למניפולציה – המרה. אין יותר המרה מזה.

"שוב, מי שטוב לו עם זה, שיהיה לו לבריאות. לך על זה. אני גם אלחם על זכויותיך לחיות איך שאתה בוחר. לא ענייני איך כל אדם אחר בוחר לחיות את חייו, ואני חלילה לא רוצה להעליב את מי שרוצה לחיות כך. אבל אם אתה בן אדם שחשוב לו להביא ילדים ולא כזה נגעל מנשים, ובטח אם תוסיף על כל זה משבר אמוני, עצתי היא אחת: תשמח במי שאתה, עם המשיכה שלך לגברים, ובאותה שמחה תבדוק את דלת מספר שתיים, המקום שבו הבריאה התכוונה שתהיה. המקום שבו הטבע הביולוגי מתחבר עם הקיומיות הרוחנית של העולם ושל הבריאה כולה".

אחי, תרפה

"אחרי כל המסע הזה אני כאן כדי להגיד בלי להתבייש: הומואיות זה מאה אחוז פסיכולוגי, אין שום גֶן לזה. אין שום גן לרתיעה מנשים, אין גן שיוצר את הבעיות שלך עם דמות האם שלך. אין לזה גן. ולכן בדיוק אני כאן.

"בוא נצא מנקודת הנחה שאתה כזה, ברוך הבא. דבר איתי על הדלת השנייה רגע. כי אם אתה נמשך גם לנשים, לא תהיה לך שום בעיה להיות נשוי ולהביא בני אדם חדשים לעולם שיהיו במרקם הגנטי שלך ושל אשתך, ותגדלו אותם במבנה המשפחתי ההוא, הפרימיטיבי והחשוך, הטוב והישן, של גבר ואישה. אצלי ואצל רבים הדלת השנייה לגמרי חיה ובועטת".

אבל נראה שחלק גדול מהם בכלל לא רוצה את זה.

"סבבה. כאמור, לא עליהם אנחנו מדברים כאן. אני בחיים לא אגיד למישהו מה לעשות. אבל כשאתה שואל אותי על הניסיון שלי, אומר זאת כך, יונית, זה קצת כמו שאתה רגיל לראות את שמשון תל אביב בכדורגל, אחלה קבוצה, או נגיד הפועל גבעתיים, וכשאני מספר לך על מסי ועל רונלדו אתה אומר לי: עזוב אותי, לא קשור אליי, אין לי כסף לזה. אבל אם בכל זאת ייפול עליך כרטיס טיסה וכרטיס כניסה לגמר ליגת האלופות, כמובן תדע להבחין היטב עד כמה זה יותר טוב.

"אין כאן מה להתבלבל, זו ממש הקוסמיות, החיים מדברים בעד עצמם, זה לעומת זה עשה א‑לוהים. מצד אחד המקום שהתהליך שלו יוצר בן אדם, ומצד שני חיבור שנקרא בקבלה 'אחור באחור'. זה ההבדל בין מעשה טבעי לבין מניפולציה, בין הטבע השורשי ביותר ובין המרה מטורפת. באופן הכי פשוט, מצד אחד בחינת אחוריים, מצד שני בריאה של נשמה, של עץ החיים ממש".

איך אדם שהתפתחה אצלו דחייה מנשיות, ניגש לדלת השנייה?

"אם אתה שואל אותי, קודם כול להרפות מהמלחמות שלך עם עצמך. אם אתה בשנאה עצמית בגלל שאתה חושב שכולך תכלית הרוע, לעולם לא תצליח להיחלץ מזה. להסיר את הפחדים. אנחנו דור של תינוקות שנשבו.

"אל תדאג, אתה תקבל תשובות על השאלות, אין שום לחץ, והדבר היחיד שהייתי עושה זה מגביר בקטנה ובכיף את מה שנקרא את תשומת הלב כלפי הדלת השנייה, רואה אם, כמה ואיך אני נמשך לנשים. פשוט.

"מההיכרות שלי עם כל כך הרבה גברים מהעולם ההומואי, כמעט לכולם היה בשלב זה או אחר בילדות או בבגרות ניסיון עם נשים או מחשבות על נשים. חלקם הדחיקו את זה, וחלקם זוכרים את זה אבל מתייחסים לזה בביטול.

"אני חושב שביסקסואליות יכולה להיות הרבה יותר נפוצה, היא פשוט מודחקת. גם ההומואים לא אוהבים את הביסקסואלים כי הם מזכירים להם שוב את הגועל נפש הזה – אישה.

"אני זוכר בהתחלה ממש שגם אני הייתי משוכנע שאני הומוסקסואל לגמרי. כי ברגע שהמקום הזה נפתח בך אתה נכנס למערבולת שסוחפת אותך לכיוון אחד בלבד. אומרים לך – 'תפסיק להיות הומו בהכחשה'. אז לא, אני לא הומו בהכחשה, אני ביסקסואל, ולגמרי אבל לגמרי בוחר בדלת השנייה, שהיא באמת הראשונה, והיא חתונה עם אישה והקמת בית בישראל בקרוב ממש, אמן!

"ועוד לא התחלנו לדבר על המציאות הרוחנית של גבר ואישה על כל האינסוף שיש לדבר על זה. זכר ונקבה בראם, כל המשמעויות הרוחניות של זה. אחי, כל הזוהר בנוי על זה. דיברנו רק על הרובד של החיים האלה, כאן, על הביולוגיה הכי בסיסית של הקיום האנושי. על זה יאשימו אותך בהומופוביה היום. אתה קולט באיזו מציאות אנחנו נמצאים?"

"אני יכול לקבל את הנטייה ולא להתמסר אליה"

זמיר, לדבריו, מבקש להעביר שני מסרים. לחברה הדתית חשוב לו מאוד להעביר מסר בכל הקשור ליחסה לתופעת ההומוסקסואליות. "בחברה הדתית זה הדבר הכי מפחיד שיש. לצערי יש חוסר הכלה מוחלט. אתה יכול לראות רוצח יוצא מהכלא ומתקבל בחברה בידיים פתוחות, אבל הומו זה פחד אימים. אנחנו צריכים להתחיל להבין שאנחנו חיים בדור הזוי, שהדעת שלנו לא בידיים שלנו.

"חייבים לאהוב את האנשים, את האנשים עצמם, לא משנה מה הם עושים ומה החטא שלדעתך הם עושים או לא. לא עניינך. חייבים להפסיק לתת להם את ההרגשה שהם כישלון של החברה, כי מהמקום של הדחייה, הלחץ, המלחמה הפנימית והאשמה שום דבר טוב לא יכול לצמוח. וחייבים לזכור: הומואיות היא לא בחירה, היא נטייה. ולכן אסור חלילה להסתכל בשיפוטיות כלפיי וכלפי כל מישהו כזה. כמו שאמרתי, אני לא מתבייש בזה ולא גאה בזה, כי לא בחרתי בזה.

"החברה הדתית יכולה להשמיע את הקול שלה ואת השקפת עולמה, אבל אסור לה להילחם באנשים ולתת להם הרגשה שהם 'מוקצים' ואינם יכולים לחשוף את מי שהם או מה שהם. אף אחד לא בוחר להימשך לבני מינו. אם היה לי כפתור לכבות את זה, הייתי מזמן לוחץ עליו.

"אני מגיע ממקום שאני מבין טוב מאוד מה זה. הייתי שם כדי להגיד: ה', כרגיל, צדקת. אבל נו, מה הלאה? בחיים לא הייתי מגיע לתודעה שהגעתי אליה היום אילולא הכרתי את עילם וראיתי את האמת במו עיניי. במובן הזה אני מודה לה' ולעילם על החוויה שעברתי איתו".

המסר השני של זמיר הוא למי שמתמודד עם הנטייה. "יש דרך לחיות עם המשיכה לבני מינך, והיא חלופה למה שמשטרת המחשבות של הפוליטיקלי קורקט מבית היוצר של הלובי החזק ביותר בחברה בישראל, הכריחה אותנו לחשוב עד עכשיו. אני יכול לאהוב את עצמי, לקבל את המשיכה שלי לבני מיני, לא להתבייש בה, לא להתנגד לה, ועדיין – אני לא חייב להתמסר לה ולהכפיף את חיי אליה. אני יכול להיות נשוי באושר לאישה כמו כל גבר אחר, להימשך לנשים כמו כל גבר אחר.

יש אנשים בקהילת הלהט"ב שיטענו נגדך שהם מאושרים מאוד.

"אז שילכו על זה. הדברים שלי לא מופנים אליהם אלא למי שלא מאושר בזה".

ואתה מאמין להם?

"זה לא משנה, זה לא העניין שלי האושר שלהם, זה עניינם. אני לא אומר לאף אחד מה לעשות. אולי כשיהיה מותר באמת להגיד ולחשוב את מה שאמרתי כאן, גם הם יבינו שהכול פסיכולוגי. בינתיים אני רוצה לדבר עם מי שעוד לא בטרללת ולא ששים להיכנס אליה. אולי הם יוכלו לפתוח דלת לעץ החיים".

כולנו שבויים במשטרת המחשבות

זמיר מבקש להביע רק אמפתיה וחיבוק כלפי האנשים הפרטיים, אך לעומת זאת יש לו בטן מלאה על מה שהוא קורא "משטרת המחשבות".

"אנו חיים בתקופה הזויה. כשם שאני אלחם על זכותו של כל אדם לחיות כמו שהוא רוצה ולקבל שוויון מלא והכלה מלאה של החברה כלפיו, כך אני מצפה שננהג כלפי מי שחושב אחרת גם ממי שחושב אחרת. המהפכה הלהט"בית כל עניינה הוא קבלת האחר, השונה. אז איך יכול להיות ש'אסור' להגיד כל דבר שיסתור את ההשקפה הלהט"בית? לאן הגענו?

"'דניאל זמיר ביסקסואל שמציע לאנשים כמותו להיות עם נשים' זה משהו שלדעתי לא ישודר בערוצי התקשורת הכלליים. להגיד שאני מעדיף אישה שווה סקילה לדעתי בעשרת הדיברות של הלהט"ב.

"לאורך ההיסטוריה היו יחסים חד-מיניים בצורה גלויה יותר או נסתרת יותר, אבל אנו חיים בעידן היסטורי שבו לא רק שההומואיות התקבלה כסטנדרט, אלא שכל חלופה רעיונית, השקפתית או ערכית לתפיסה הלהט"בית היא ממש אסורה. זו מנטליות של כת, כת מחשבתית, וכולנו שבויים בכת הזו, מפחדים לצאת נגד הגורו.

"הדוקטרינה השלטת היא שאדם שנמשך לגברים ורוצה לחיות עם נשים עושה מניפולציה, המרה. אבל זה בדיוק הפוך: גבר שנשוי לגבר ומדבר איתו בלשון נקבה ומשחק איתו באבא ואימא זו תכלית ההמרה.

"כשאני רואה ילד בן 9 עולה על במה ומספר לקהל שהוא בת, ואלף איש מריעים לו, זה מזכיר לי טקסים של עבודת המולך לפני ארבעת אלפים שנה. יש יותר המרה מזה? ילד בן 9 עולה על במה ומספר שהוא המיר את מינו ושהוא בת! למה? למה לעזאזל ילד בן 9 מגיע למסקנה שהוא בת, וזו הנורמה? זו החברה שבה אנו חיים. ההורים שלו לא קשורים לזה, זה חזק מהם.

"ההפגנה ההיא עם הילד או הילדה הייתה רגע מכונן בשבילי כמו החוק נגד טיפולי המרה שניסו לחוקק לא מזמן, ששוב הוכיח שאותם אנשים שצועקים על שוויון, דמוקרטיה וצדק יאסרו פרקטיקה פסיכולוגית שלא נראית להם. לא מדובר בזה ששינו פה איזה סעיף קטן בתקנה עירונית או סעיף בחוק ישן של רשות המיסים; משנים את התודעה הביולוגית הכי קדומה של האנושות ואוסרים על אחרים לחשוב אחרת.

"שלא יובן לא נכון, אני ממש לא מכיר טיפולי המרה, אין לי מושג מה זה אומר, אני לא ממליץ בכלל, וכאמור אני מטפל בעצמי, לא יודע עד כמה בהצלחה, אבל בחיים לא הייתי אוסר פרקטיקה בפסיכולוגיה רק כי היא לא נראית לי.

"כשעבר החוק הזה בקריאה טרומית אמרתי לעצמי: אני היחיד שרואה בזה בגידה בדמוקרטיה? שנים אתם זועקים על שלא נותנים לכם לחיות את חיי המין שאתם רוצים, ואתם אוסרים בחוק על נערים שרוצים לחיות חיי מין עם נשים לעשות מה שהם רואים לנכון לעשות בשביל זה?"

יש לך ניסיון בטיפולים פסיכולוגיים?

"ניסיתי, אבל כולם בקופסאות. אם אתה הולך למטפל חילוני, הוא ידבר איתך רק על לקבל את מי שאתה ולצאת מהארון ולזרום עם זה. אם אתה הולך למטפל דתי, יש לו דוקטרינה הפוכה.

"המחשבה שלי מורכבת יותר: מצד אחד אתה לא יכול לסגור את הדלת הזו, אז תפסיק להילחם. מצד שני, לתפיסת עולמי, יש מצב שאתה לגמרי יכול לפתוח את הדלת השנייה לחיים מדהימים עם אישה. אם אתה רוצה ללכת בדלת החד-מינית, שיהיה בהצלחה".

אתה נשמע מאוד מגובש במסקנות שלך, אבל אתה בטוח שמעכשיו זה רק נשים?

"חשוב להבהיר, אני לא נמשך לגברים פחות ממה שנמשכתי בעבר. אבל זה פשוט לא מושך אותי ברעיון, בעניין. לא בא לי על זה. בכלל. אני ממש לא משלה את עצמי שהמשיכה הפיזית נעלמה, אבל למדתי שכשאני במערכת יחסים עם אישה אין לי שום רצון או פנייה לשום דבר אחר".

זמיר שמח לפחות שגם בתוך עומק החושך לא כבה האור שבקרבו. "זה הניצוץ של הנשמה שמדבר עליו הבעל שם טוב", טוען זמיר. "הרגשתי את כל מה שמלמדים בחסידות, שמתחת לכל הג'ורה הניצוץ היהודי לעולם לא כבה. זו בחינת ה'יחידה' של הנשמה.

"אני לא יודע מה יהיה מחר. את הדלת הזו כאמור לא בחרתי לפתוח ואי אפשר לסגור. אבל דווקא בזכות זה שהכלתי אותה אני יכול היום להגיד בלב שלם את מה שאני אומר, ולא כי אסרו עליי או כי אני חושש מ'מה יגידו'. רק אחרי שקיבלתי את עצמי אני יכול להגיד לאחרים: חבר'ה, תדעו שיש אלטרנטיבה".

 

מערכת

הריאיון עם דניאל זמיר אינו מסוג החומרים הרגילים בשבועוני בית כנסת. אנחנו יודעים שחלק לא מבוטל מהקוראים שלנו אינו מצפה לפגוש כתבות מהסוג הזה. אבל הריאיון הזה רואה אור מעל גבי עולם קטן משתי סיבות. האחת: אנחנו סבורים לעניות דעתנו שיש לדברים שנאמרים כאן חשיבות גדולה מאוד. חשיבות גדולה ברמה שיש סיכוי טוב שבזכותם יהיו בעם ישראל עוד משפחות. עוד זוגיות. עוד ילדים. עוד תיקון ועוד אור בשיח הציבורי על המשפחה בישראל.

הסיבה השנייה היא שבאופן קצת בלתי נתפס אין כיום בתקשורת הישראלית מי שיהיה מוכן להביא את הסיפור הזה על המסרים שזמיר באומץ ליבו רצה להעביר. למעשה זו גם הסיבה שהוא בחר בפלטפורמה שלנו על פני מקומות אחרים.

גם אם יהיו מי שיחשבו אחרת, אנחנו יכולים להבטיח שאת ההכרעה עשינו בזהירות, בתפילה ובהתייעצות עם דעת תורה.

תפילה לה' שדברינו יצאו מכוונים ומתוקנים מלפני ה' ואדם. תפילה לה' לברכה גדולה לדניאל זמיר, שיצליח לעמוד מול המערכה הציבורית שלפניו מכל האגפים, ויזכה בזכות אומץ ליבו, יושרו הפנימי וחוכמתו לבנות זוגיות ולהרחיב את משפחתו לתפארת ישראל.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלחמה ששינתה אותנו

  מאמר מאת עדו רכניץ

מוצאים דרכים חדשות

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם