קפיצה קטנה לדובאי Featured

 6 uae
"קודם נכיר ואז נעשה עסקים"
מדינת איחוד האמירויות נכנסה כמעט משום מקום לחיינו, ואנשי העסקים כבר מתקבלים שם בחיבוק ובחום. אפילו לימוד השפה העברית הפכה שם לכמעט טרנד * איתמר מור שוחח עם חמדאן אל-קינדי, איש עסקים מרכזי מדובאי, וניסה לשפוך קצת יותר אור על מערכת היחסים הישראלית-ערבית המפתיעה * חברת מועצת העיר ירושלים פלר חסן-נחום, שהקימה מועצה של 2,500 אנשי עסקים מישראל ומהאיחוד, מספרת על לא פחות מחברות נפש ורצון עמוק לאינטראקציה עם היהודים בישראל

איתמר מור

קבוצה של כמה עשרות אנשי עסקים ישראלים חזרו לפני כשבוע וחצי מביקור של שבוע באיחוד האמירויות. רובנו קוראים את המשפט הפותח בחצי פיהוק, ולו משום שבחודשיים האחרונים משלחות כאלה הפכו לעניין שגרתי למדי. מה שנותר בלתי שגרתי בעליל הוא הסיפורים של החוזרים מהאמירויות המתארים קבלות פנים גרנדיוזיות, התרגשות וחום אנושי שמורעף בלי חשבון על הישראלים. אחרי עשרות שנים שבהן התרגלנו ל"שלום קר" מצד המצרים והירדנים, לא ממש ברור לנו מה עובר על החבר'ה שם במפרץ הפרסי שמתרגשים מכל יהודי שנקרה בדרכם.

פלר חסן-נחום, חברת מועצת העיר ירושלים והמשנה לראש העירייה, היא אשת עסקים ואחת המשתתפות בקבוצה שחזרה מדובאי באמצע השבוע הקודם. היא גם ממקימות "הפורום העסקי איחוד האמירויות–ישראל" – מועצה ליצירת שיתופי פעולה בין אנשי עסקים מישראל לעמיתים באיחוד האמירויות בתחומי הטכנולוגיה, העסקים והתיירות. במועצה חברים כ-2,500 אנשי עסקים, מחציתם ישראלים ומחציתם אמירותים.

חרף היותה אשת עסקים מנוסה וותיקה, הרשמים העיקריים של חסן-נחום מהביקור עוסקים פחות בפוטנציאל העסקי שלו. "במהלך כל הביקור באמירויות, בכל מקום שאליו הגעתי, חשתיכלפיי אהבה בכמות ואיכות שאי אפשר לתאר", היא אומרת. "כמו בני דודים שנפגשים אחרי שלא נפגשו עשרים שנה. יצרתי שם בתוך שבוע לא רק היכרויות עם אנשים, אלא גם חברי נפש. אנחנו סקרנים מאוד כלפיהם ומתברר שהם סקרנים כלפינו לא פחות. הם שואלים על הכול: מנהגים, חגים, טעמים, מאכלים, איך אומרים מילים מסוימות בעברית.

"אני מגיעה ממשפחה מרוקאית ויש לי עד היום משפחה במרוקו; נסעתי בכל העולם, ואני קובעת שהחום שהורעף עליי באמירויות – לא חוויתי כמותו בשום מקום אחר, וכל זה על אף הסוגיות הפוליטיות ואף על פי שהם יודעים שאני המשנה לראש עיריית ירושלים. בכל פגישה, בכל יציאה לסיור, בכל ישיבה לקפה באו אליי המארחים עם מתנות. השותף שלי שנמצא כעת באמירויות מסתובב ברחוב חבוש כיפה. אנשים לא מפסיקים לעצור אותו ולומר לו 'כמה טוב שיש לנו פה יהודים וישראלים'".

מחדשים אנרגיות

מה עומד מאחורי קבלת הפנים החמה והנרגשת הזאת? איך אפשר להסביר את המעבר החד והמהיר כל כך ביחסים, מהתעלמות מוחלטת להתרגשות שעולה על גדותיה?

פלר חסן-נחום: יצרתי שם בתוך שבוע לא רק היכרויות עם אנשים, אלא גם חברי נפש. אנחנו סקרנים מאוד כלפיהם ומתברר שהם סקרנים כלפינו לא פחות. הם שואלים על הכול: מנהגים, חגים, טעמים, מאכלים, איך אומרים מילים מסוימות בעברית
 

 

התשובה מורכבת ודומה שהיא שילוב בין סקרנות, האופי התרבותי של אנשי האמירויות ואינטרסים. בשנה הקרובה יחגגו באיחוד האמירויות את יום העצמאות ה-50. עד שנת 1971 הייתה המדינה בת-חסות של בריטניה. יובל שנים לעצמאות הוא לכאורה סיבה לחגיגה, על אחת כמה וכמה למדינה שנחשבת אחת העשירות בעולם ושמציעה לאזרחיה איכות חיים ברמה שקשה לדמיין. אולם בשנים האחרונות באיחוד האמירויות התחילו להבין שיש להם בעיה: המדינה שהתרגלה לייצר כמעט אך ורק נפט, מייבאת 92% מהסחורות והשירותים שהיא צורכת. חיטה, ירקות, פירות, מכוניות, טכנולוגיה, ריהוט, טקסטיל ובעלי חיים. האמירותים מייבאים לא רק סחורות אלא גם בני אדם – אמנם חיים שם קרוב ל-10 מיליון בני אדם, אולם פחות ממיליון וחצי הם אזרחים. כל השאר הם עובדים זרים מהודו, פקיסטן, טורקיה ומדינות ערביות אחרות, והם שמניעים את הכלכלה המקומית.

השימוש בנפט הולך ופוחת בשנים האחרונות, וברבות ממדינות העולם משתדלים לעבור לשימוש באנרגיות מתחדשות וירוקות יותר. המכוניות החשמליות כובשות את כבישי אירופה והמזרח הרחוק, והצטרפות של ארה"ב למגמה היא רק עניין של זמן. גז טבעי וכורים גרעיניים מייצרים את רוב החשמל כיום בעולם, ואליהם מצטרפות טורבינות רוח וחוות סולאריות. מדינות המפרץ, ובכלל זה איחוד האמירויות, רואות את השינויים, ונלחצות. לכאן נכנס הסכם השלום עם ישראל.

"מבחינה עסקית יש פה שידוך משמיים", מסבירה חסן-נחום. "האמירותים תופסים את ישראל כמעצמה עולמית של חדשנות בתחומי האנרגיה, החקלאות והמים, ואנחנו אכן יודעים לספק את הידע והטכנולוגיות הללו. מאידך גיסא להם יש מקורות המימון שאנשי העסקים שלנו זקוקים להם כדי שאפשר יהיה להמשיך בכיוון של חדשנות ופיתוח. מעבר לכך, איחוד האמירויות הוא המרכז הלוגיסטי והפיננסי של המזרח התיכון והמזרח הרחוק. השער הזה נפתח כעת בעבורנו הישראלים ויש לנו הרבה מה להרוויח מכך".

ערבי, דבר עברית

כדי להבין את התמונה יותר טוב יצרתי קשר עם חמדאן אל-קינדי, איש עסקים המתגורר בדובאי וחבר בקבוצה המשותפת שחסן-נחום מרכזת. אל-קינדי בן ה-36 קשור בכמה וכמה מיזמים מקומיים וגם בעולם. במהלך השיחה מתברר כי יש לו כבר עתה השקעות ועסקים בישראל. השיחה שמתנהלת באנגלית מתחילה דווקא באווירה של חשדנות. אל-קינדי מתחקר אותי ארוכות על "עולם קטן", מהו ומה תפוצתו, האם העיתון שייך לממשלה והאם הוא פוליטי. אחרי שדעתו נחה הוא ממהר לסמן מראש את גבולות השיחה בינינו: "בלי שאלות על פוליטיקה, על הפלסטינים, על ירושלים או על אל-אקצה". כשאני שואל אותו על היחסים החמים שפרצו בבת אחת אל פני השטח, אל-קינדי דווקא איננו תמה.

"עד כמה שזה נשמע מוזר, ועל אף הנתק שהיה בינינו במשך כל השנים, כל הזמן היו אנשים אצלנו ואצלכם שהיו בקשר. כעת אפשר לספר שבעשור האחרון הגיעו לאבו-דאבי ולדובאי בכל שנה עשרות ואפילו מאות אנשי עסקים ישראלים. הכול נעשה בחשאי ומתחת לרדאר וזה סרבל תהליכים ומנע המון אפשרויות הדדיות. אנחנו צמאים לידע הישראלי בתחום החקלאות המתקדמת. שיתופי פעולה כאלה לא היו אפשריים עד להכרזה הרשמית של הממשלות שלנו על כינון השלום. כעת יש אצלנו מאות אנשי עסקים שמתכוונים להגיע לישראל ולהתחיל לעשות איתכם עסקים. כלומר, הנכונות הייתה קיימת כבר הרבה שנים – אצלנו וגם אצלכם. בבסיס המסורת שלנו באיחוד האמירויות עומדים הסבלנות, החוכמה והחיפוש אחר אהבה ויופי. מכאן גם נובעת ההחלטה לכונן שלום עם ישראל כבסיס ליציבות ושגשוג. אנחנו גאים בכך שאנחנו מחזקים את התקווה לשלום ואהבה בין העמים שלנו. העתיד שייך למי שעושה שלום".

כל מי שחוזר מביקורים אצלכם מתאר חום והתרגשות גדולה וכנה. ממה זה נובע?

"רוב תושבי איחוד האמירויות אינם אזרחי המדינה. האופי היסודי שלנו כמדינה המורכבת בעיקר מאוסף של לאומים שונים הוא לקבל בחום ולכבד כל מי שמגיע לכאן, כל עוד הוא מכבד אותנו ואת המנהגים שלנו. במקרה של הסכם השלום עם ישראל, אני חושב שחלק גדול מההתרגשות קשור בעובדה שההכרזה על ההסכם התרחשה בערב ראש השנה שלכם. אנחנו חברה מסורתית-דתית ומעניקים חשיבות גדולה למנהגים, והחגים שלכם מסקרנים מאוד. הקישור בין השנה החדשה של היהודים להתחלה ביחסים של שתי המדינות נתפס אצלנו כאירוע סמלי של התחלות חדשות".

בשלב הזה של השיחה אל-קינדי מפתיע אותי ועובר ללא התרעה מוקדמת לעברית: "התרבות שלנו באמירויות היא של אהבת אנשים".

אתה חייב להסביר לי מאיפה העברית שלך, ובכלל, איך כל כך הרבה אמירותים לומדים ומדברים עברית?

אל-קינדי צוחק. "למדתי עברית אונליין כבר לפני שנים ואני דובר עברית ברמה טובה כבר שש שנים. אכן, רבים באיחוד למדו עברית וכעת יש ביקוש גדול מאוד ללימוד השפה בעקבות הסכם השלום. אנחנו רוצים להבין אתכם ישירות ולא לשוחח בשפה שלישית. יש לי הרבה חברים יהודים מארצות הברית ואנחנו מדבר עברית. יש לי שותף יהודי פה באיחוד האמירויות שגם הוא מדבר עברית.

חמדאן אל-קינדי, דובאי: "ישראלים אוהבים לסגור עניינים מהר. אבל אני לא עושה עסקים עם אדם שאני לא מכיר. תבוא, תאכל איתי צהריים שלוש-ארבע פעמים, תן לי לארח אותך. אני אשמח אם אתה תארח אותי אצלךאחרי כמה סבבים כאלה של היכרות, נדע אם אנחנו גם רוצים לעשות עסקים

 

"מעבר לזה המנטליות שלנו, אנשי האמירויות, היא של השכלה ולמידה. חינוך הוא עיקרון בסיסי וחשוב בתרבות שלנו וזה כולל ידיעת שפות. יש נטייה לחשוב שערבים באשר הם הם אנשים בורים ונטולי השכלה. אנחנו ערבים, אבל מבחינת התרבות, ההשכלה, הידע והמנטליות אנחנו מערביים לחלוטין. אנחנו לומדים באוניברסיטאות המובילות ביותר בארה"ב ובבריטניה. אנו מסורתיים, אבל יש אצלנו גם הפתעות. למשל, נשים באיחוד האמירויות עצמאיות מאוד. מחצית מחברי הפרלמנט שלנו – נשים. יש פה המון נשות עסקים עשירות מאוד".

לאט עם ה"תכלס"

אני מתרשם מהמאמץ לרכוש שפה שכל כך מעט אנשים בעולם דוברים אותה. לכאורה זה לא הכי שימושי.

"מספר האנשים הדוברים את השפה הוא לא פקטור לחשיבותה. השפה שלך, העברית, היא אחת השפות העתיקות ביותר בעולם. בכל האוניברסיטאות הגדולות והנחשבות בעולם ישנם קורסים ואפילו חוגים שלמים שמתנהלים בשפה העברית, מתוך הכרה בחשיבות השפה שלכם. אני עצמי למדתי גם בארה"ב וגם בלונדון בקורסים של ספרות עברית שהתנהלו בעברית".

מההתרשמות שלך עד כה, מהם לדעתך הדברים החשובים שאנו הישראלים צריכים להביא בחשבון בקשרים איתכם באמירויות?

"ההיכרות שיש לי עם ישראלים היא קצרה ומצומצמת יחסית, אך מהמעט שחוויתי אני חושב שהדבר שיהיה לכם הכי קשה להבין הוא שאנחנו, בניגוד אליכם, לא מבינים תרבות של 'תכלס'. ישראלים אוהבים לסגור עניינים מהר. אתם באים לפה מוכנים עם חוזים, תצהירים ופרזנטציות, אבל אני לא עושה עסקים עם אדם שאני לא מכיר. תבוא, תאכל איתי צהריים שלוש-ארבע פעמים, תפגוש את החברים שלי, את המשפחה שלי. תן לי לארח אותך. אני אשמח אם אתה תארח אותי אצלך. תכיר לי את התרבות שלך. אחרי כמה סבבים כאלה של היכרות, שנינו בטוח נדע אם אנחנו גם רוצים לעשות עסקים. כדי שזה יקרה צריך להימנע מלדבר על עסקים בשלבי ההיכרות. נדבר על המשפחות, על תרבות, על אוכל. כדי שאוכל לכבד את המילה שלך, אני חייב להכיר אותך.

"בינתיים אתם הישראלים לא ממש מבינים את זה. אתם רוצים הכול כאן ועכשיו. תנו לנו לארח אתכם, לעשות לכם סיור במדינה שלנו, להפגיש אתכם עם המשפחות שלנו. היכנסו אל תוך בתינו. תמיד יישאר לנו זמן לדבר על עסקים".

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
נרקוד?

  מאמר מאת הרב ליאור...

עוד לבנה אחת

  מאמר מאת הרב אייל...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם