בערבית זה נשמע יותר טוב Featured

 6 edi
90 מיליון כניסות חודשיות לחשבון בטוויטר, ו-370 אלף עוקבים, ערבים ברובם המוחלט – זו בהחלט תופעה תקשורתית עולמית. ד"ר אדי כהן הוא אחד המרואיינים הכי מבוקשים ברשתות התקשורת הממסדיות בעולם הערבי, ושם הוא מלמד את הערבים מהו ישראלי ציוני שפותח את הפה. את הנתונים והידע האינסופי שהוא שולף להם הוא מגיש גם בשפה המחוספסת של מאזיניו הערבים * נראה שהנאצות והווירוסים ששולחים כדי לשתק את המחשבים שלו, רק מכניסים לו עוד פלפל לעבודת הדברור שהוא לקח על עצמו * אימפריית הסברה, מסוג אחר לגמרי, של איש אחד

איתמר מור

לפני שבועיים דיווחו כלי התקשורת בישראל על החמרה במצבו של סאיב עריקאת, בכיר הרשות הפלשתינית שאושפז בישראל לאחר שנדבק בקורונה. ד"ר אדי כהן, מזרחן ופרשן לענייני העולם הערבי באוניברסיטת בר-אילן, קרא את הדיווח ומיהר להעלות לטוויטר ציוץ בערבית, שבתוך שניות גרר אלפי תגובות, חלקן נזעמות מאוד.

וכך הוא כתב: "לפני כחודש הרשות הפלשתינית סירבה לקבל סיוע וציוד הומניטרי שנשלח אליה מאיחוד האמירויות להתמודדות עם הקורונה, כמחאה על הסכם השלום עם ישראל. בהודעה הרשמית של הרשות נכתב כי היא 'לא מוכנה לקבל ציוד שעבר דרך נמל התעופה הציוני בן גוריון'. השבוע לפתע הרשות מבקשת, אפילו מתחננת, שישראל תקבל לאשפוז את אחד מבכיריה בשל מצבו הרפואי. המסקנה: העם הפלשתיני הוא הדבר האחרון שמעניין את מנהיגי הרשות. הם מוכנים להקריב את העם אך לעצמם הם דואגים היטב".

דברים כאלה לא תשמעו כנראה בשום ערוץ תקשורתי. ספק אם מישהו מהפרשנים באולפנים יעז להתבטא כך. אבל לד"ר אדי כהן אין בוס שיאמר לו מה לומר ומה לא. "אני מדבר בשפה שהערבים מבינים", הוא אומר לי. ואם לשפוט לפי מספר העוקבים שיש לחשבון שלו בטוויטר (370 אלף, 99% מהם ממדינות ערב), הוא יודע מה הוא אומר. אגב, מספר הכניסות החודשי הממוצע לטוויטר של כהן עומד על 90 מיליון, נתון שבכירי העיתונאים בישראל לא מתחילים לגרד.

דווקא משום כך, אי אפשר שלא לתהות כיצד השם "אדי כהן" לא אומר לרובנו דבר. בעוד אצל השכנים שלנו הוא מותג מוכר, בקרב הציבור הישראלי שאיננו דובר ערבית כהן לא קיים. כך היה עד לא מזמן, כשנרמז שלמזרחן הישראלי שהפך לאושיית רשת לוהטת בעולם הערבי יש יד ורגל בהכשרת הלבבות במדינות המפרץ לקראת חתימת הסכמי השלום.

הוא בן 48, יליד לבנון ונצר למשפחה יהודית שמוצאה מאיראן. בילדותו למד בבית ספר נוצרי משום שהוריו לא היו מוכנים שילמד בחינוך הממלכתי-מוסלמי. אביו, שהיה מאמין גדול בדו-קיום, חשב כי אפשר לחיות עם החברה הערבית-לבנונית ובתוכה, דבר שהביא אותו להחלטה שלא לעזוב את לבנון אף שהיו להם כמה וכמה הזדמנויות. בשנת 1975, כשאדי היה בן שלוש, פרצה בלבנון מלחמת האזרחים שנמשכה 16 שנה עד לשנת 1991. את אביו ראה אדי בפעם האחרונה בתחילת חודש מרץ 1985. באותו יום נחטף אביו בידי חיזבאללה עם עוד 11 יהודים לבנוניים אחרים. 12 בני הערובה הוצאו להורג לאחר תשעה חודשים בשבי חיזבאללה. זה היה הרגע שבו אימו של אדי החלה דוחפת אותו ואת אחיו לעזוב את לבנון.

אדי הגיע לצרפת, שם השלים את לימודיו התיכוניים ואת בחינות הבגרות. בשנת 1995, עשור לאחר שעזב את לבנון, עלה לישראל. כיום הוא חוקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגייםבאוניברסיטת בר אילן, אולם לדבריו, על אף השנים הרבות בישראל, זהותו הישראלית ומעמדו האקדמי הבכיר, הוא עדיין מרגיש פליט. "נולדתי בלבנון ונאלצתי לעזוב אותה בעל כורחי מחשש לחיי. את זה אני לא יכול ולא אוכל לעולם לשכוח", הוא אומר.

את הקריירה העיתונאית הלא-רשמית שלו החל ד"ר אדי כהן לפני פחות מעשור בראיונות מזדמנים בקול ישראל ובשידורי הטלוויזיה הישראלית בערבית. ראיונות אלה הולידו הזמנות להתראיין בערוצים ערביים של רשתות אירופיות גדולות, בהן BBC בערבית. לפני חמש שנים דרך כוכבו כשהוזמן להופיע בתוכנית "הכיוון ההפוך" ברשת אל-ג'זירה הקטרית, תחנת הטלוויזיה הגדולה והמשפיעה ביותר בעולם הערבי, שלה יותר ממאה מיליון צופים.

החשיפה האדירה שזכה לה שם הולידה גל נוסף של בקשות להתראיין ולפרשן בעשרות כלי תקשורת ערביים בעולם. במקביל החל כהן לתחזק חשבונות ברשתות החברתיות בשפה הערבית, זירה שבה הוא איננו לבד. גם בישראל הרשמית זיהו מזמן את הפוטנציאל של הרשתות החברתיות בהעברת מסרים לעולם הערבי. משרד החוץ, דובר צה"ל בערבית ואפילו משרד ראש הממשלה, מפעילים חשבונות פופולריים מאוד בקרב אזרחי מדינות ערב, אולם איש מהם לא מתקרב לחשיפה וההיקפים שיש לכהן. "הפכתי לאימפריה של אדם אחד", הוא אומר בחיוך.

כשבעיתונות המצרית מפרסמים בכל יום קריקטורות אנטישמיות, אני אהדהד את המסר ההפוך בלי פחד. אני מייצג את מדינת ישראל, ולמדינה וללאום שלי יש כבוד ולכן אני לא אתרפס בפני אף אחד. אסור לתת לאף אחד ללכלך על ישראל בלי לקבל על הראש
מחוץ לצינורות המקובלים

עד לאחרונה כמעט לא שמעו עליך בישראל. איך קרה שדווקא בארצות ערב אתה מוכר כל כך?

"אני כותב בערבית ומתראיין בערבית. כשאזרחים בארצות ערב רוצים לצרוך חדשות הם מסתמכים בעיקר על מקורות זרים לא-ערביים, עדיף מַערביים. התקשורת הערבית המקומית בכל מדינות ערב, גם במדינות היותר דמוקרטיות, נתפסת כלא אובייקטיבית וכמוטה מראש. צריך להבין שאין רשתות תקשורת עצמאיות או פרטיות בארצות האלה. בכל המדינות התקשורת נשלטת ישירות או בעקיפין בידי הממשל. גם אם ישנם גופים פרטיים, הם מפוקחים בצורה הדוקה. כל זה יוצר מצב שבו מה שמשודר מתקבל באוזן הערבית בעירבון מוגבל, וכשאתה לא מאמין למה שמשדרים אצלך, אתה הולך לחפש את התמונה האמיתית בחוץ.

"זו לא תופעה חדשה, וזו הסיבה שבגללה כל רשתות התקשורת העולמיות מתחזקות ערוצים בשפה הערבית.CNN  האמריקנית, BBC הבריטית, רשתות בצרפת, בספרד, ברוסיה, בגרמניה – כולן משתתפות בחגיגה ורוצות נתח ממבול הכניסות ממדינות ערב. זה כוח, השפעה ובעיקר מאפשר לעצב מציאות. כשאתה מכניס לכל זה גם את הרשתות החברתיות, די מובן מדוע אני זוכה לפופולריות כזאת במדינות ערב".

אתה מרצה, אקדמאי וחוקר. מאין המוטיבציה להקדיש חלק כל כך גדול מזמנך הפנוי לדבר הזה?

"יש לי סיפוק גדול מהעניין. אני לא מסתיר בשום מקום את היותי ישראלי-ציוני, ואני רואה שליחות בעבודה הזאת. לאורך השנים אני מקבל חיזוקים מהעם בישראל – ולא ממשרדים ממשלתיים – שמצביעים על השינוי שאני מסייע לו להתחולל בחברה הערבית באשר לדימויה של מדינת ישראל. אני חושב שזה לא רק אצל הערבים אלא גם אצל היהודים. כשאני מעלה ציוץ כמו שכתבתי על האשפוז של סאיב עריקאת בישראל, זה מאזן קצת גם את השיח בתקשורת שלנו. הרי כולם מדברים רק על ההירתמות של מדינת ישראל לערכים הומניטריים, ולא מזכירים במילה שהאיש הזה היה הראשון שתקף את ישראל והאשים אותה באפרטהייד. עריקאת היה הראשון שהגיש מסמכים נגד מדינת ישראל לבית הדין הבינלאומי בהאג. הוא אחראי לעלילת הדם על ה'טבח בג'נין' שלא היה ולא נברא במבצע חומת מגן. הוא שיבח את מתכנן הרצח של השר רחבעם זאבי. את כל זה לא מזכירים, ולא במקרה".

יש משהו קצת פרובוקטיבי בצורה שבה אתה מתבטא בראיונות. זה מכוון?

"אני לא מכחיש שאני משלב בצורת ההתבטאות שלי לצד ערבית ספרותית גם שפה מדוברת שיש בה פחות פוליטיקלי-קורקט. זאת לא פרובוקציה, זהו הסגנון שלי. אני אמנם אקדמאי אך לא פחות מכך אני בחור יהודי לבנוני רגיל שרוצה לדבר ולהגיע לאוזניים של אנשים רגילים, ובשביל זה צריך לדבר בגובה העיניים. אגב, גם בעברית אני לא תמיד מתנסח בצורה הכי פורמלית. אני מאמין שכאשר אתה רוצה לומר את האמת, ולי חשוב יותר מכול לומר את האמת, אתה לא בורר כל מילה. לכן אם תוקפים אותי בתקשורת הערבית תוך כדי ריאיון, אני תוקף בחזרה. אם מקללים אותי אני מקלל את אבי אביהם. כשמלך ירדן אומר שירושלים לא שייכת ליהודים ובישראל שותקים – אני לא שותק.

"אני יודע שיש אנשים שחושבים שאני עושה נזק, אבל אני תובע את כבודה הלאומי של ישראל. כשמבוקר עד ערב, יום יום, התקשורת הירדנית והמצרית תוקפת את ישראל ומשמיעה דעות אנטישמיות, חייב להיות מישהו שאומר את זה. כשבעיתונות המצרית מפרסמים בכל יום קריקטורות אנטישמיות, אני אהדהד את המסר ההפוך בלי פחד. אני לא קונה את הגישה שאומרת שהאינטרס שלנו הוא לא להרגיז את המצרים או הפלשתינים. אני מייצג את מדינת ישראל, ולמדינה וללאום שלי יש כבוד ולכן אני לא אתרפס בפני אף אחד. אסור לתת לאף אחד ללכלך על ישראל בלי לקבל על הראש.

"זו גם הסיבה שבגללה בשבוע שעבר ביקרתי מעל כל במה אפשרית את ממשלת ישראל על היחס שמקבל המחבל שובת הרעב מאהר אל-אח'רס, מהג'יהאד האסלאמי. המחבל הזה שוכב בבית החולים קפלן ברחובות על חשבון משלם המיסים הישראלי, ותוך כדי אשפוזו הוא מתראיין לכל ערוץ ערבי, כולל ערוץ 'אל-עאלם' האיראני. אל-אח'רס הודה לאיראן על עמדתה בסוגיה הפלשתינית, ועל הדרך תוקף את מדינות ערב וגם מברך את העם האיראני ואת משטר האייתוללות. אני לא מתבייש לשאול אם נפלנו על הראש ואיך מאפשרים את הקרקס הזה. איך נותנים למחבל מיקרופון? איך מאפשרים לצוות תקשורת של מדינת אויב להיכנס לבית חולים ישראלי? מי אחראי למחדל הזה? איפה השב"כ בסיפור הזה? איפה הערכים? איפה ההרתעה? המחבל אל-אח'רס הפך לכוכב בעולם הערבי וסמל למאבק נגד ישראל רק בזכות מדינת ישראל שאפשרה את זה. אין לי ספק שבעקבות המקרה הזה נראה מחבלים נוספים שישבתו רעב כדי לזכות לטיפול בבית חולים אזרחי, שם הם יכולים לפגוש את קרוביהם, להיפגש עם חברי כנסת שמזדהים איתם ואולי גם לתכנן פיגועים. הפכנו למדינת חלום לכל אויביה".

נותן כבוד למלך

שמו של אדי כהן הושמע לאחרונה בכמה וכמה מקומות, בקשר להסכמי השלום שנחתמו עם איחוד האמירויות ובחריין, והכנת הקרקע לקראתם. בהקשר זה מוזכר ריאיון שהעניק כהן לפני כשנה, ובמהלכו נטש את האולפן בכעס כשמרואיין פלשתיני שהתראיין במקביל אליו קילל במילים קשות וזולות את מלך סעודיה. סרטון הנטישה של כהן בשל הפגיעה בכבודו של המלך הסעודי הפך ויראלי ברשתות החברתיות, ונצפה עשרות מיליוני פעמים. במדינות המפרץ הפך כהן לגיבור, ואילו הפלשתינים לשנואים ודחויים. אמנם סעודיה טרם חתמה על הסכם שלום עם ישראל (לפי מקורות זרים הדבר עוד עתיד לקרות), אולם זו פתחה לפני חודשיים באופן מלא את המרחב האווירי שלה לחברות התעופה הישראליות, מהלך שמקצר את הטיסות הישירות מישראל למזרח הרחוק בכארבע שעות. בית המלוכה הסעודי אף פרסם ברכה רשמית לרגל חתימת הסכמי שלום עם האמירויות ועם בחריין, מהלך שעד לא מזמן נשמע כמו מדע בדיוני.

כאשר אתה רוצה לומר את האמת, ולי חשוב יותר מכול לומר את האמת, אתה לא בורר כל מילה. לכן אם תוקפים אותי בתקשורת הערבית תוך כדי ריאיון, אני תוקף בחזרה. אם מקללים אותי אני מקלל את אבי אביהם. כשמלך ירדן אומר שירושלים לא שייכת ליהודים ובישראל שותקים – אני לא שותק

 "אמנם אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל כבר שלוש שנים אני כותב ומדבר על השנאה של הפלשתינים את מדינות המפרץ", אומר כהן. "הפלשתינים מכנים את כל מדינות המפרץ בוגדים ושקרנים. הפצתי אין-ספור פעמים סרטונים שבהם רואים איך שורפים את דגלי האמירויות וסעודיה בערים הפלשתיניות. איך מעלים באש בהפגנות את תמונת מלך סעודיה. העבודה שלי כנראה חלחלה. אין היום מדינה ששונאת את הפלשתינים יותר מסעודיה. הסכמי השלום שנחתמו עם ישראל הם במידה רבה מה שהפלשתינים הביאו על עצמם כשהם זרעו שנאה, מחלוקת, ריב ומדון. אני מניח שהדברים שאני כותב פתחו את העיניים לרבים מתושבי מדינות המפרץ, והם הבינו שהפלשתינים אינם מה שחשבו עליהם. זה סייע לחשוף את האמת והיא שאין לישראל סכסוך עם מדינות המפרץ. תושבי המדינות שם לא קונים יותר את התעמולה הפלשתינית".

רובד נוסף בפעילות של כהן, שעלול להיתפס כשנוי במחלוקת, הוא הפצת מידע סנסציוני ולא תמיד מדויק על המתרחש בעולם הערבי. בעבר הפיץ כהן שמות של חברי קבינט עיראקים, אנטי-ישראלים מובהקים, וטען שהם ביקרו בחשאי בישראל. בפועל לא היה ולא נברא. כהן עצמו אינו מודה בכך, נראה כי זו דרכו לנגח דמויות שאינן ידועות באהבת ישראל, בלשון המעטה. בלון ניסוי שהפריח כהן בשנה האחרונה היה אמירות שלפיהן הוא מעריך כי אסד יודח מתפקידו כנשיא סוריה עד יוני 2020. הדברים אמנם נאמרו כפרשנות, אך היו שהעלו את ההשערה כי כהן ניסה לנצל את המוניטין שלו כדי לערער את היציבות של השלטון בדמשק באמצעות הפצת ידיעות-כזב.

 "אני לא מקבל את הביטוי 'בלוני ניסוי'", הוא ממהר לדחות את המסקנה. "אני נותן פרשנויות, ולעיתים אני טועה, כפי שקרה בהערכה שלי שאסד יגמור את הקריירה באמצע השנה. מעולם לא התיימרתי להיות נביא, ועובדה שאני גם טועה. אני מכיר את הטענות שלפיהן הפרשנות שלי הייתה פרובוקציה או ניסיון לערער את שלטונו של אסד. שטויות. אין לי כאדם פרטי יכולת לגרום לדברים גדולים מעין אלה לקרות. אני מזרחן המשמש פרשן. לפעמים אני קולע יותר, לפעמים פחות. גם אם יש מי שטוען שאני מפיץ פייק ניוז, זה כאין וכאפס לעומת מה שעושים נגדנו בצד השני. אני לא מתבייש לומר שאני ציוני ואוהב ישראל, ולא מתיימר להיות אובייקטיבי. אם יש אינטרס ישראלי לומר דברים מסוימים על איראן, סוריה או חיזבאללה – אני אעשה זאת. בעיניי, במלחמה מול אויבים כל האמצעים כשרים".

יש ניסיונות להתנכל לך? אתה מקבל איומים?

"כל הזמן. את הקללות והנאצות אני כבר לא סופר. זו שגרה. שולחים לי לא מעט וירוסים בתקווה להשבית את המחשבים שלי. הסיפור המוכר ביותר עליי, שלא מפסיק להסתובב ברשת, הוא שאני עובד במוסד. אני יודע בוודאות שהחשבונות שלי ברשתות החברתיות נמצאות במעקב תמידי של המוחבראת(המשטרה החשאית) של סוריה, איראן וחמאס. מחיזבאללה אני מקבל מדי פעם 'דרישות שלום' בצורה של הצעות בעלות תוכן כלכלי או מיני, שברור לחלוטין שנועדו להכשיל ולהפיל אותי. לצד כל אלה יש גם עשרות הודעות אישיות ביום עם בקשות סיוע. יש לא מעט ערבים מכל מיני מדינות שמבקשים שאסייע להם להגיע לישראל. אני גם מקבל הצעות עבודה כל הזמן, וגם איומים על חיי ולצידם המון ברכות ותודות. האמת היא שאני לא מצליח להגיע לכל ההודעות ואת רובן אני בכלל לא קורא".

איבדו עניין

כשאתה בוחן את ההתפתחויות האחרונות במזרח התיכון, מה לדעתך צופן לנו העתיד?

"כבר אמרתי שאינני נביא ואין לי מושג מה יקרה, ודאי לא בשכונה קשה כמו המזרח התיכון. האזור שלנו הוכיח את עצמו בעשור האחרון כמקום הכי לא צפוי. משטרים קמו ונפלו בזה אחר זה בעקבות מחאות עממיות והפיכות שלטוניות. תראה מה עבר על מצרים רק בעשור האחרון. רגע אחד הכול נראה יציב, ובתוך שעות מתחולל שינוי דרמטי. כרגע נראה שלפחות במדינות הסובבות אותנו לא יתרחשו שינויים גדולים. קשה לי להאמין שחיזבאללה יאבד את אחיזתו בשלטון המרכזי בלבנון. גם אסד נראה יציב וכך גם מלך ירדן".

ומה באשר לפלשתינים?

"הסוגיה הפלשתינית מתה מזמן. אני טוען שהסכסוך נפתר משום שבעולם הערבי איש כבר לא מתעניין בזה. לצערי היחידים ששבים לבחוש בנושא הם השמאל הקיצוני בישראל, שמנסה להחיות את הגווייה הזאת. הערבים משועממים עד מוות מהסיפור הזה. לא אכפת להם מהפלשתינים. אדרבה, ברור לכולם בעולם הערבי שהפלשתינים הם צרה צרורה. אבל כשההסברה הישראלית מבוססת על זחילה והתבטלות עצמית, זה נותן להם רוח גבית. המטרה שלי היא לשנות מעט את החשיבה ברחוב הערבי. הערבי הממוצע מבין כיום שישראל היא לא אויב. הוא מבין גם שאיראן היא האויב ושהפלשתינים הם לא מה שהם ניסו להציג כל העת".

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הגיע הזמן לימין אמיתי

  מאמר מאת עמיעד כהן

כאן ביתי

  תושבת לוד: עדין מתפרעים...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם