להלום בפוסט ציונות Featured

 390 7 shapira

"באנו חושך לגרש, בידינו זום ועט. וגם מצ'טה גדולה לפרק את אג'נדת הפירוק. במאבק הזה לא יועיל רק ללחוש תפילה, צריך לגרש אותו בצעקה. רק אז יאיר האור" (גלי בת חורין)
 
"פורום קפה שפירא" הולם בפוסט-ציונות באמצעים אינטלקטואליים מתקדמים * המנהיגה הבלתי מעורערת של החבורה הענקית הזאת היא גלי בת חורין – טיפוס חד וחכם, שלא חוששת לדבר באופן בוטה כשהיא מרגישה צורך * ההרצאות בפורום עוסקות בשלל נושאים, לאו דווקא פוליטיים, והמטרות המוצהרות הן חשיפת הערווה האינטלקטואלית של השמאל, ובעתיד אולי להצמיח כאן אור חדש. "אני ממש לא בכיוון של חזרה בתשובה, אבל כשהמקורות היהודיים שלי בסכנה - אני כאן בשבילם", מצהירה בת חורין

 

איתמר מור

 

בקומה השנייה של מבנה תעשייתי אפור בקצה רחוב היצירה ברמת גן, אני פוגש את דלית סוטר שממהרת מיד להבהיר שבכלל קוראים לה גלי, גלי בת חורין. זהו כינוי הרשת של סוטר, אם לשלושה, פרסומאית ועורכת ספרות במקצועה ובעלת תואר בהיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות, והרוח החיה, הסוערת והבועטת מאחורי "פורום קפה שפירא".

 

"פורום קפה שפירא" החל את דרכו לפני חמש שנים כקבוצה סגורה בפייסבוק, המונה כיום עשרות אלפי חברים, שהמשותף לרובם הוא העובדה שהם חצו את הקווים מהשמאל לימין. תוכלו למצוא שם גם לא מעט ימנים שחיים בסביבה שמאלנית ומרגישים שעליהם לשמור על פרופיל נמוך. ייתכן שלחלק גדול מהקוראים המציאות של להיות "אנוס" מבחינה פוליטית לא מוכר, אך מתברר שהתופעה רחבה ואפילו רחבה מאוד.

 

בת חורין חשה זאת על בשרה לפני כשש שנים, במהלך מבצע "צוק איתן", כשהחליטה להעלות בפייסבוק פוסט מפרגן לנתניהו על ניהול המערכה. הפוסט שכתבה היה חלבי, וכלל רק את המילים: "כל חיי הצבעתי למרצ, אבל כשצריך לפרגן לנתניהו, צריך לפרגן". היא לא דמיינה מה יתחולל בתוך דקות מהרגע ששחררה את השורה לרשת.

 

"בתוך שנייה נפתחו עליי שערי גיהינום", היא מספרת. "כל חברי הילדות שלי ניתקו קשר. חצי מחברי הפייסבוק שלי חסמו או ביטלו את החברות, כמובן אחרי שקיללו אותי והטיחו בי שאני פשיסטית, מטורפת, הזויה וחולת נפש. אבל הייתה גם תגובת-נגד מנחמת. תיבת הדואר שלי התמלאה במאות תגובות של אנשים שאינני מכירה שפשוט כתבו שתי מילים: 'גלי תודה'.

 

"גל התודות העלומות הבהיר לי שקיימת קהילה ענקית של 'אנוסים פוליטית'. ליבם מונח במקום אחד, אולם הם חייבים להתיישר לפי מה ש'מקובל' בסביבתם. ההד הזה גרם לי לחוש מחויבת בעיקר מבחינה מוסרית. כמי שכל חייה הייתה בשמאל גם אני התרגלתי לבוז לאנשים שמצביעים לימין. לבטל אותם. לראות בהם סוג של תת-אדם, נחותים, פרימיטיביים. המילים 'גלי תודה' הבהירו שאלו בני אדם. נמלאתי רגשי אשמה על שנים ארוכות שבהן לא ספרתי אותם. הסתובבתי בעולם חמישים שנה והתייחסתי לבני אדם כאילו מדובר בקופים. אתה אמנם מתייחס בנימוס, אבל בתוכך פנימה אתה לא רואה בהם בני אדם, וזה מבהיל מאוד".

 

הצונאמי ההוא והשינוי האישי שהחל להתחולל אצלה מקבל הדים קבועים בדף הפייסבוק שהיא מנהלת. בעקבות הפוסטים הגיעו פניות מאנשים שביקשו להיפגש עימה. גלי, שהייתה בתקופה עמוסה, דחתה את כולם לקיץ, אך כשהגיע הקיץ היא כבר לא זכרה מי רצה להיפגש איתה, אז היא פרסמה בפייסבוק תאריך שבו תשב ב"קפה שפירא" בדרום תל אביב, והזמינה את כל מי שמעוניין להגיע.

 

"הגיעו ארבעים איש בערך", היא מספרת בחיוך. "כל אחד מהבאים קיבל את רשות הדיבור כדי לספר מה הביא אותו למפגש. מהר מאוד התברר שכמעט כולם מספרים את אותו סיפור: 'אני ימני/ת ומרגיש/ה שאסור לי לדבר כי אין לגיטימציה להביע דעות כאלה'. אם בגלל הפחד להצטייר נחשל, פרימיטיבי או גזען, ולפעמים חשש אמיתי מנזק חברתי או כלכלי. הפורום בעצם החל כקבוצת תמיכה, ובחמש השנים האחרונות הפך למוסד שיש לו תוכניות, מפגשים, הרצאות וסניפים".

 

"יצאתי מהבדידות"

 

את גלי וארבעה מחבריה, כולם פעילים בולטים בפורום "קפה שפירא", אני פוגש ב"בית אורי" - משכנו החדש של הפורום ברמת גן. צביקה בר־לב (55) פיזיקאי ואיש הייטק מהיישוב טל מנשה וחבר דירקטוריון הפורום; מיכאל יגאל מימון (69) מנהריה, בוגר סיירת מטכ"ל, איש מודיעין לשעבר, היסטוריון והוגה דעות; ד"ר עדי סבו, בעלת תואר שלישי בפסיכולוגיה ומנהלת סניף חיפה של הפורום וחברת הדירקטוריון, ויובל דרור, סמנכ"ל הכספים של הפורום וחבר הדירקטוריון. נוכח נוסף שנפקד בגופו, אך שמו מוזכר לעיתים קרובות לאורך השיחה, הוא אורי בן־אמוץ ז"ל, ששימש מנכ"ל הפורום והלך לעולמו באופן פתאומי לפני פחות משנה.

 

החלל שבו אנו יושבים, המשמש למפגשים, דיונים והרצאות של הפורום, מתהדר בכרזות צבעוניות, חלקן פרובוקטיביות למדי. בקצה האולם במה מוגבהת, וציוד מקצועי של צילום, הגברה ואינטרנט. אחרי חודשיים של השבתה בעקבות הקורונה, הבית של "פורום קפה שפירא" קצת חורק. פה ושם מעט אבק על הכיסאות. גם מכונת הקפה מראה סימני סרבנות. מה שהקורונה לא הצליחה לעצור הוא הפעילות המקוונת, שבחודש וחצי האחרונים התרחבה ומציעה תוכנית אקדמית עשירה הכוללת הרצאות יומיות בזום בנושאים מגוונים בידי בני-סמכא בולטים. ד"ר מרדכי קידר (המשמש גם חבר דירקטוריון), פרופ' ישראל אומן, פרופ' אלישע האס, ד"ר דניאל שליט, מני אסייג ובני ציפר הם רק חלק מהשמות. לדברי חברי הפורום, מעגל המשתתפים במפגשים וההרצאות הולך ומתרחב מיום ליום, ומשבר המשילות והמחאות נגד ראש הממשלה רק מגבירים את הסחף משמאל לימין. חלק מה"חוצים את הקווים" מצליחים, בעזרת חברי הפורום, לעבור גם את מחסום הפחד ו"לצאת מהארון" הפוליטי בפני חבריהם. אחת מאלה היא ד"ר עדי שבו, שמספרת שאף על פי שכל חייה הייתה בשמאל – מבחינה נפשית היא אף פעם לא הייתה שם.

 

"אני גרה בחיפה, עיר אדומה מובהקת", היא מספרת. "השלמתי לימודים לשלושה תארים באוניברסיטת חיפה המאוד שמאלנית. למעשה כל הסביבה שלי – המקצועית, האקדמית, החברתית ואפילו המשפחתית – נמצאת עמוק בשמאל. כשאני אומרת 'שמאל' אני מדברת על כל החבילה: יפי נפש, רגישים, אנושיים, מכילים, טבעוניים. המסר ברור: כל הדברים הטובים נמצאים בשמאל. בימין יש רק פשיזם ופרימיטיביות. הפנמתי את התמונה הזאת, אבל בראש היא לא הסתדרה לי.

 

"הייתי מתווכחת עם עצמי, אבל לא היה לי עם מי לדבר. אבא שלי היה מאז ומתמיד ימני בדעותיו, אבל כבר כילדה התביישתי בו על זה. הבנתי שהוא חריג, ולכן מגיל צעיר מרדתי בבית והשתלבתי בחברה ה'נכונה'. בשלב כלשהו החלו תהיות פנימיות. רגע השיא היה לפני כמה שנים כשמצאתי את עצמי בקלפי מכניסה למעטפה פתק של מרצ אבל בלב מתפלל שנתניהו ינצח. הדיסוננס הזה הרג אותי.

 

"כשהגעתי ל'פורום שפירא' זה היה אחרי תקופה שבה הרגשתי הכי בודדה בעולם. קראתי המון ונחשפתי לידע רב, אבל לא היה לי עם מי לדבר על זה. בסביבה שלי לא נמצאו לי שותפים. החברים הקודמים שלי, השמאלנים, עזבו אותי ברגע שהצהרתי שאני ימנית. בני משפחה ניתקו קשר. דוד שלי כתב לי מכתב קשה מאוד, מלא בקללות ואיומים, שבסופו הוא דרש ממני לא ליצור יותר קשר איתו או עם מישהו מבני משפחתו. הוא אף טרח לציין שהוא יזהיר אנשים נוספים ממני".

 

באמת יש כזו עוינות בשמאל לימין? התיאורים שאתם מעלים פה נשמעים קצת מוגזמים.

 

גלי: "אני אומר לך את זה בצורה הכי בוטה: כמו שאתה נראה, מזוקן עם כיפה, לא מתחיל אפילו לעבור אצלם כבן אדם. אני מניחה שזה מפתיע אותך כי אתה גר ועובד בסביבה שמורכבת מאנשים דומים לך. בשביל לראות שאני צודקת אתה לא צריך לעבור לתל אביב. מספיק שתיכנס לטוויטר או לפייסבוק ותכתוב כמה מילים על השקפת העולם שלך. אם אתה דמות שעוקבים אחריה, אתה תחטוף חזק ומהר. אני איבדתי בהינף מקלדת את כל החברים השמאלנים שלי. אני לא מצטערת עליהם משום שמי שמבטל חברות רבת-שנים רק בגלל פוליטיקה, לא שווה שנייה מזמני".

 

נשתיק, אבל מסיבה עניינית

 

"המיליֶה השמאלני-חילוני בפירוש חינך את עצמו להגיע לעמדת שנאה כלפי כל מה שקצת מריח אחר", מוסיף צביקה בר-לב. "מכיוון שהמפעל הציוני במתכונתו האידאולוגית מת אצלם כבר לפני 50 שנה, נשארו רק האיבה והתיעוב. אכן, אנשי הציונות הדתית לא מכירים את הדוגמטיות הזאת, כי אפילו בתוכה יש אין-ספור זרמים וגישות. המדהים הוא שדווקא במגזר שמתפאר בכך שהוא הכי מכיל ומקבל, מתנהלת הרודנות האלימה ביותר כלפי דעות אחרות".

 

"הסתירה הפנימית היא לא רק ביחסים האישיים אלא נוגעת כמעט בכל דבר", מרחיב יובל דרור. "קח למשל את הצביעות שבה הגופים הפוליטיים הכי אנטי-ציוניים ואנטי-יהודיים מתהדרים בשמות כמו 'המחנה הציוני'. זאת מנטליות של התהדרות בנוצות לא לך, תוך כדי שלילת אותם תארים מהזולת. בדומה לעדי, גם אני ימני אבל עד היום אני לא מרגיש בנוח לחשוף את דעותיי במקום העבודה שלי. אני שכיר וההנהלה של המקום שבו אני עובד מזוהה עם השמאל. אני לא מסתיר את דעותיי, אבל אני משתדל לא לדבר ולא להתבלט. אין לי מושג מה יקרה אם אהיה פעיל יותר ואני גם לא רוצה לבדוק את האופציה הזאת.

 

"לפני שנתיים יצאתי מקבוצת הוואטסאפ של המחלקה שבה אני עובד כי מפרסמים שם כל מיני דברים פוליטיים בעיקר נגד נתניהו. באחד המפגשים החברתיים של המחלקה גיליתי שיש בקבוצה עוד הרבה ימניים כמוני, אבל הם נשארו בפנים. הם שותקים ומפחדים. זה היה גילוי מדהים מבחינתי, הפחד מנהל את כולם".

 

גלי: "יש לנו חבר בפורום, פיזיקאי בהכשרתו ובמקצועו, שבהפסקת צהריים אחת אמר כמשיח לפי תומו שהוא לא חושב שנושא הצוללות נכון וודאי שאין מקום לחקירה בפרשה. התגובה הישירה של הבוס שלו הייתה 'אתה מפוטר'. בפועל הוא לא פוטר, כנראה בגלל חשש מתביעה על פיטורין על רקע של אפליה. נאמר לו שמקום העבודה זקוק לכישורים המקצועיים שלו ולכן הוא נשאר לעבוד. אבל זה לא משנה. האיש עצמו היה מרוסק. הוא התקשר אליי בוכה. איך קורה שאדם מביע דעה ומראים לו את הדלת?"

 

אתם מתארים משטרת מחשבות בשמאל, האם יהיו מקרים שאתם תשתיקו אנשים מסוימים בפורום כי הם לא מתאימים לאג'נדה שלכם?

 

"בפירוש כן", חורצת גלי. "אני לא מתנצלת על זה כי אני באה מהשמאל ואני מיישמת את הדוקטרינה שלהם, אבל בהבדל אחד משמעותי: אם אני אשתיק מישהו זה לא יהיה אישי אלא ענייני. אני אביא עובדות, ראיות, טיעונים והוכחות, בניגוד לשמאל שיכול להסתפק בגידופים ואמירות כלליות".

 

"גלי מעלה נקודה חשובה מאוד", מצטרף יובל. "אין פה העלבות אישיות בשום פנים ואופן. מצד שני אם יש מישהו שלוקח את הדיון לכיוון אחר מזה שהוגדר, אנחנו נעצור את זה. אם מישהו ייגרר לאמירות חסרות ביסוס, אנחנו לא נאפשר את זה".

 

אתם מצהירים שבאתם לשנות ולתקן את השיח הציבורי, אבל הצורה שבה אתם מקיימים את הפעילות - הרצאות - היא מאוד אליטיסטית. למה לא לפנות לקהלים רחבים יותר באמצעים נגישים יותר?

 

"אני מורדת בקביעה שלפיה כדי להשפיע אתה חייב לפשט ולהוריד את הרמה", מסבירה גלי. "אולי זה בגלל שאני עצמי אליטיסטית-פלצנית ואני לא מתביישת בזה, אבל גם בלי קשר אליי, במציאות אתה רואה שההרצאות מתמלאות בשניות. אנשים רוצים איכות. אנשים מחפשים עומק. ממש צמאים לזה. אני לא מקבלת את האמירה שהגות היא משהו לא מוכר".

 

יובל: "מעבר לרמה האינטלקטואלית יש גם מפגש אנושי בלתי-אמצעי. ההתחככות, ההיכרויות שנוצרות, חשובות לא פחות מההגות והרעיון. במיוחד כשמדובר באנשים שלפעמים אין להם שום מקום אחר שבו הם יכולים לשוחח ולהרגיש בנוח. אלו דברים שלא יכולים לקרות מקריאה של טקסט או צפייה בהרצאה מצולמת.

 

"הדבר השני שבגללו המפגשים חשובים מאוד הוא נושא הטיעונים. אין לנו עניין רק להעביר ידע. את זה התקשורת עושה כל יום כל היום. אנחנו רוצים לדבר בעיקר על עובדות, טיעונים והוכחות ממוסמכות. אנחנו מעוניינים שאנשים ידעו להתווכח ולהביא דוגמאות בהתבסס על טיעונים רציניים. אלו הכלים שבהם אנחנו הורגים את כל השטויות הפרוגרסיביות. הטיעונים של השמאל בסופו של דבר לא עומדים על כלום. הכול מלא בסתירות פנימיות, ואילו אנחנו צמודים לחלוטין לעובדות וכלים השוואתיים".

 

השנאה תוציא את המוגלה

 

מיכאל יגאל מימון סבור כי הפורום נותן מענה לצורך עמוק יותר מיֶדע וחברה. "בתפיסה שלי אנחנו נמצאים כבר 25 שנה בתהליך שאין דרך אחרת לקרוא לו חוץ ממלחמת אזרחים. הסיבה היחידה שבמלחמה הזאת אין אלימות, נשק ודם ברחובות היא שאנו יהודים, מתורבתים, ויש לנו השגחה מלמעלה. בארה"ב, שיאה וסיומה של מלחמת האזרחים היה רצח לינקולן. אצלנו תחילתה של מלחמת האזרחים היה ברצח רבין, כשהשאלה שעומדת במרכז המלחמה היא: 'מי ינהיג את המדינה'.

 

"האליטה שדחפה להקמת המדינה והנהיגה אותה בשנותיה הראשונות הגיעה לסוף דרכה כבר לפני כחמישים שנה. זהו גורל טבעי שזהה לגורלו של כל יצור, צמח ואדם. אתה נולד, גדל, מתבגר, מזדקן ולבסוף מת. אולם מכיוון שהאליטה הזאת חזקה מאוד ומייסדיה היו אנשים אדירים, קשה להם להיפרד מתפקידם. הם מנהלים מלחמת מאסף ומפנים את מקומם בהיסטוריה בלי שהם ערים לזה. תהליכים מורכבים כאלה אי אפשר להסביר אלא באמצעות מפגשים שבהם מלבנים את הדברים.

 

"בשנות השבעים הייתי ב'פנתרים השחורים'. כבר אז דיברו על 'ישראל השנייה', אבל אין מה להשוות את ישראל השנייה של אז לזו של היום. פעם הכול היה עניין עדתי. היום 'ישראל השנייה' זה עניין של רוב. האליטה שמסרבת להיפרד מתפקידה הפכה למיעוט ואנחנו רואים זאת בכל מערכות הבחירות האחרונות. כיהודי מאמין אני רואה בכל זה את יד ההשגחה. השנאה בעם מרקיעה שחקים כדי שסוף סוף נוציא החוצה את המוגלה שהצטברה. כל הוויכוחים שנותרו לא פתורים חייבים להגיע לסופם".

 

במילים אחרות, אתה אומר שהוויכוח בין ימין ושמאל הוא לא על אידאולוגיה אלא על שליטה.

 

"חד-משמעית. ההתרכזות בנושא השליטה נובעת מכך שמבחינה אידאולוגית אין לשמאל יותר מה להציע. מה שהיום מכונה 'שמאל' הוא דעות שלפני ארבעים שנה מי שהחזיק בהן נחשב קיצוני ואנטי-ציוני. אני רואה את השיח בצה"ל כיום בתחומי מוסר ורוח הלחימה, ואני המום. חלק ניכר מהקצונה הצעירה שמיוצרת כיום בצה"ל מתוכנתת ברוחו של יאיר גולן. אז פעם הייתה אידאולוגיה בשני הצדדים. היום יש מחנה אידאולוגי שממשיך את דרכם האמיתית של בן גוריון, אלתרמן, הרב קוק, ברל כצנלסון וגורדון, ומולו מחנה של ניהיליסטים שנושאים דעות קיצוניות אנטי-ציוניות. זה פוסט-ציונות שמסתתרת בכסות של פוסט-מודרנה".

 

גלי: "יטענו השמאלנים עד מחר שיש להם אידאולוגיה, אני אוכיח בקלות שממש לא. הגישה הרווחת היום אצל שמאלני ממוצע מבוססת על אוניברסליות ושלילת מדינת הלאום. זהו רעיון עתיק ומוכר ששורשיו בברית המועצות. לדעתי ולדעת ההיסטוריה האנושית, זה היה רעיון דפוק למדי, אבל בוא נאמר לצורך הדיון שיש אידאולוגיה ברעיון הזה. לפי האידאולוגיה הזאת מדינת ישראל כמדינת לאום היא תקלה. מצד שני אנחנו רואים שמי שטוען כך תומך במקביל בהקמת מדינה פלסטינית לאומנית נקייה מיהודים. במילים אחרות, הוא חי בסתירה פנימית. הוא אוניברסלי עד שזה מגיע למדינה הפלסטינית. כלומר האידאולוגיה הזאת היא סתם אנטישמיות במסווה של נאורות.

 

"אגב, המאבק לשליטה הוא לא רק בממסד הפוליטי אלא גם בצבא. בצה"ל החליטו לפני כמה שנים להציב את 'התותח הקדוש' שהטביע את 'אלטלנה' במרכז המכללה לפיקוד ומטה של צה"ל (פו"מ). שמו שם שלט שאומר 'רק לא מלחמת אחים', אבל מה שאני רואה בהצבה של הדבר הזה במרכז המכללה המכשירה את הפיקוד הבכיר של צה"ל הוא אמירה מפורשת שלפיה אם לא תהיו כמונו אנחנו נחסל אתכם כמו שחיסלנו את אלטלנה".

 

הליכוד הוא לא ימין

 

"אני לא בטוחה שהשמאלן המצוי באמת תומך ברעיון פירוק מדינת הלאום, אבל אני בטוחה לגמרי שאין לו מושג לאן הוא מובל בעדר", אומרת עדי. "אני אומרת את זה כי הייתי שם. יש לשמאל רעיונות יפים, אוניברסליים, שמציגים אותך כאיש העולם הגדול, מתקדם, לא פרובינציאלי. אחד שמקבל את כולם ולא רואה הבדלים בין עמים ולאומים. בפועל, מאחורי כל המתיקות הזאת ישנם זרמי עומק וכל מיני גורמים שמושכים בחוטים וחותרים לשינוי הסדר הקיים. קח למשל את אהרן ברק והמהפכה השיפוטית שהוא הוביל שהפכה אותו לאחד האנשים המסוכנים ביותר שידעה מדינת ישראל".

 

אהרן ברק לא ציוני? הוא לא אידאולוג?

 

גלי: "אין לי ברירה אלא להיות שוב בוטה. לייחס לאהרן ברק ערכים, מכל סוג שהוא, אלו הבלים! אהרן ברק שייך לסוג הטיפוסים שמדי פעם מופיעים בהיסטוריה, שמה שמאפיין אותם הוא רודנות תאבת כוח בצורה מוחלטת. אני חושבת שברק לא מודע לכך שחוץ ממנו יש גם זולת. מי שמקשיב לו ברוב קשב שומע איש שמשוכנע שהוא היצור התבוני היחיד עלי אדמות, ומכיוון שכך הרי שחובתו לרדות בהמון הנבער, המסוכן והטיפש".

 

המפגינים בבלפור יאמרו לך שהרגע תיארת את נתניהו.

 

מיכאל: "אני מוחה על ההשוואה הזאת. אני שרתי עם נתניהו בסיירת מטכ"ל ואני מכיר אותו אישית די טוב, ואין לי ספק שמדובר בפטריוט ערכי מהמעלה הראשונה. אני לא מכחיש שהוא אדם שמסמן מטרות וחותר להשיג אותם, אבל זה מה שמאפיין אנשי מעשה אמיתיים. מאז ומעולם היה לו חזון ברור שהוא גדל עליו בבית ולכן הוא מאמין במה שהוא עושה. העובדה שיש בו הנחישות והכוחנות שלא היו בבגין או בשמיר מוציאה את השמאל מהדעת.

 

"בנוגע לאהרן ברק אני דווקא חושב שהוא כן ציוני. אחרי הכול הוא ניצול שואה ויש לו תודעה חזקה ביחס למדינת ישראל. הבעיה של ברק בעיניי היא אימוץ התזה שלפיה אסור למדינה היהודית לקום על חשבון עמים אחרים. כנגד זה צריך לומר שלא מדובר ב'עמים' אלא במיעוטים, ואין שום חטא, עוון או פשע במצב שבו מיעוט נשלט בידי רוב. זה קורה בכל מדינה מתוקנת בעולם ואין עם זה שום בעיה. אנחנו יכולים לשלוט על המיעוטים הללו דוברי הערבית. אנחנו אפילו מחויבים לעשות זאת כי אנו מחויבים לשלוט על ארץ ישראל מכל הבחינות: גאו-פוליטית, ביטחונית, אסטרטגית, התיישבותית, מוסרית והיסטורית. אדרבה, ככל שיהיו יותר מתיישבים באזורים שבהם המיעוט הערבי גר, תיעלם בעיית השליטה. כיום בגליל ישנם חמישים אחוז ערבים וחמישים אחוז יהודים. ביהודה ושומרון אפשר להגיע לאחוזים הרבה יותר גבוהים של אוכלוסייה יהודית, שיעניקו את הלגיטימציה להשקעות ותשתיות שישרתו גם את הרוב וגם את המיעוט".

 

מדבריכם עולה שאין היום ימין בארץ.

 

גלי: "אני בהחלט מסכימה עם הקביעה הזאת. אי אפשר להגיד שהליכוד של היום הוא ימין. הוא אולי ימין כלכלי אבל שמאל מדיני. הוא מגשים את חלומו של פרס למזרח תיכון חדש. השמאל הלך לעזאזל משום שהערכים שהוא ניכס לעצמו אומצו בידי הימין. הימין הביא לנו העדפה מתקנת, תקציבים לאוכלוסיות מוחלשות ושימור בית משפט חזק מדי.

 

"היה לי קל לעבור מהשמאל לימין, כי יום אחד פשוט גיליתי שכל הדברים שבהם האמנתי כאשת שמאל מוגשמים בפועל בידי הימין. אם הייתי היום שמאלנית תמימה הייתי מצביעה ליכוד, כי הרי זה השמאל הציוני שחונכתי אליו. זו הסיבה שאנחנו בפורום נמצאים כל הזמן בתהליך של חקירה בנוגע לשאלה 'מהו ימין' מבחינה סוציאלית, זהותית, משפטית, ביטחונית, פילוסופית ועוד. כבר חודש וחצי אנחנו מקיימים הרצאות עם מיטב האנשים במניפה רחבה של נושאים, והדבר המדהים שאתה מגלה הוא שבכל הרצאה, לא משנה אם זה על כימיה, פילוסופיה, תרבות או יהדות, תמיד ביסוד עומדת שאלת הזהות היהודית בארץ ישראל. כשאלישע האס, שהוא פרופסור לביולוגיה, מדבר על כך שתא שמשתנה גנטית לא שורד מעבר לדור השלישי, אני לא יכולה שלא לשמוע פה הדהוד לשאלת הזהות היהודית והציונית בדורנו".

 

"בשאלה מה יקרה פה בעתיד ומהו ימין, אני באמת חושב שמדינת ישראל נכנסת לעידן חדש שבו הכול עומד להשתנות", סבור מיכאל. "אנחנו חווים שבירת כלים מוחלטת שעתידה להביא להתארגנות מחודשת של כל מבנה המשטר והבחירות בישראל. השינויים הללו ייצרו מערכים פוליטיים חדשים שגם בהם יהיה ימין ושמאל, אבל ימין ושמאל עם אופי אחר. זה מחויב המציאות כי השיטה הנוכחית היא ארכאית ולא משרתת יותר את המטרות".

 

תנופת צמיחה

 

חוגגים השבוע את חנוכה, ונשמע שיצאתם גם אתם למרד משלכם.

 

"לגמרי", משיבה גלי, "רק במקום פילים, חרבות וחיצים אנחנו באים עם טיעונים, כתיבה וידע. באנו חושך לגרש, בידינו זום ועט. וגם מצ'טה גדולה לפרק את אג'נדת הפירוק. במאבק הזה לא יועיל רק ללחוש תפילה, צריך צעקה. רק אז יאיר האור".

 

ואיך כל זה מתקשר לזהות היהודית?

 

מיכאל: "אני באופן אישי רואה את ידו של הקב"ה בתהליכים שעברנו כעם מהמאה ה-19 ועד היום. הקמת התנועה הציונית הייתה חייבת לקרות מתוך שבירת כלים, חילון וזניחה מוחלטת של היהדות, כדי לעורר בתקופה שלנו כיסופים ורצון לחזור. הציונות דיברה רק על גאולת העם וגאולת הארץ. את גאולת התורה הציונים זנחו, כי לדעתי הקב"ה רצה שגאולת התורה תתקיים מתוך מצב שבו העם והארץ כבר נגאלו. רק כך תקום תורה ארץ-ישראלית טבעית-הרמונית שתחליף את תורת הגולה שהמאפיין העיקרי שלה הוא הישרדות ופחד מהתבוללות. ישראלי יכול להיות הכי רחוק מהיהדות אבל הוא לא יכול להתבולל. חשוב להדגיש שגם התורה הזאת החדשה תהיה מבוססת על המורשת היהודית וההלכתית שהתפתחה לאורך כל הדורות בארץ ישראל ובגולה".

 

עדי: "אני יכולה להעיד על עצמי ועל עוד אנשים שעברו מהשמאל לימין, שהשינוי הפוליטי הוא פתח לחזרה גדולה לשורשים, למסורת, למשפחה. היום בשמאל הכול מתפרק. אתה לא יכול להיות לאומי כי לאומיות מתפרשת כלאומנות. שנים רבות לא העזתי להניף את דגל ישראל. כשאתה מקבל את האומץ לעשות שינוי, מתרחש מפגש טבעי גם עם המסורת והזהות היהודית. מבחינה זו הפורום הוא כר לקירוב בין חילונים ודתיים".

 

גלי: "כל חיי היו לי שתי זהויות: אני אישה ויהודייה. כל עוד שתי הזהויות הללו היו ברורות ומובחנות, התחושה שלי הייתה שאני יכולה לעשות כל מה שאני רוצה. כל זמן שידעתי שהיהדות במדינת ישראל קיימת ברקע, לא הרגשתי מחויבת ולכן גם יכולתי להתרחק כמה שאני רוצה. ידעתי שיש במדינה אנשים שמרגישים מחויבים ומשמרים בעבורי את המסורת והזהות. ברגע שהתחילו דיבורים על מדינה שהיא 'סך כל אזרחיה' הרגשתי שמאיימים לי על הזהות היהודית. אני לא דתייה ורחוקה מאוד מלהיות חוזרת בתשובה, אבל הניסיונות לקעקע את דמותה היהודית של המדינה החזירו אותי בבת אחת לזהות היהודית, כמו גומייה. אני מרגישה שהיהדות קוראת לי לחזור אליה. כוכב הבית שלי שולח קריאת מצוקה, אז איך אני אתעלם?"

 

בחודש אוגוסט יצא הפורום לקמפיין גיוס המונים, והוא אפשר את התרחבות הפעילות ואת המעבר למשכן החדש. הסגר השני והשלישי שאולי עומד באופק, מעכבים לעת עתה את הפעלת שאר התוכניות שבקנה, אולם חברי הפורום נערכים להגדלת הפעילות בתוך זמן קצר. בין היתר מדובר על הרחבת ההרצאות והקמת אקדמיה חדשה כאלטרנטיבה לאקדמיה המסורתית שאבדה את אמינותה כשהתגייסה לטובת האג'נדה הפרוגרסיבית וזנחה את הלוגיקה והטיעונים. לדברי חברי הפורום, האקדמיה הנוכחית נמצאת בשירת הברבור שלה, והם חשים כי אחריותם להבטיח שביום שאחרי גוויעתה תהיה אלטרנטיבה. סניף צפוני של הפורום נפתח לאחרונה בחיפה ובעתיד הקרוב אמורים להיפתח סניפים בירושלים ובבאר שבע. בפורום מתכננים הפקה של מוסף דיגיטלי קבוע ונערכים להפעלתו של אתר מרשתת כבר בימים הקרובים. בכל הפלטפורמות הללו אמורים לבוא לידי ביטוי נושאים פוליטיים, אך גם תחומי תרבות, כלכלה, חברה, פילוסופיה, יהדות ועוד.

 

גם הנחת יסוד דורשת בדיקה

 

האם לפורום יש משנה סדורה גם בנושאים כמו משפחה?

 

"לפני כמה חודשים יצאנו בפעולת אנטי לפמיניזם הרדיקלי, על רקע הניסיון לקדם בכנסת את החוק למניעת אלימות כלכלית", אומרת גלי. "כשקראתי את החוק הייתי מזועזעת. זהו חוק פשיסטי שנותן לבית המשפט את הסמכות לראות אשם במי שהוא רק רוצה, עד שהנאשם יוכיח אחרת. התאגדנו עשרה ארגונים שונים תחת הפורום ושלחנו מכתבים חריפים לכל חברי הכנסת. המכתבים גרמו לרבים מחברי הכנסת לעצור בחריקה לפני שהחוק יעבור לוועדת חוקה חוק ומשפט וקריאה שנייה ושלישית. ח"כים כמו עמית הלוי, אריאל קלנר, יריב לוין, יואב קיש, מיקי זוהר ועוזי דיין התגלו כאמיצים מאוד בפעולתם נגד החוק, בייחוד משום שמדובר בחוק ממשלתי שהייתה עליו משמעת קואליציונית.

 

"בנושא הלהט"ב וטיפולי המרה אני יכולה לומר את דעתי האישית, שכמובן לא אומרת דבר על הפורום עצמו. אני אישית לא השתכנעתי שצריך לאסור טיפולי המרה. אומרים שהטיפולים הללו כרוכים לפעמים בסבל, אך אני לא מכירה טיפול פסיכולוגי שלא כרוך בסבל. אומרים שזה לא תמיד מצליח, אבל גם לא כל טיפול פסיכולוגי תמיד מצליח. לעומת זאת, אני כן מכירה את הצביעות הפרוגרסיבית שאומרת שאתה יכול להיות כל מה שאתה רוצה, בתנאי שאתה לא מתכחש לנטייה שלך. לא הבנתי איפה פה הנאורות והקבלה".

 

עדי: "לאחרונה עלתה בפורום סוגיית משבר האקלים המדומה. אני אומרת 'מדומה' כי דוחפים לנו דברים בכוח לראש, וכשהתעקשנו לבדוק את הנתונים התגלה שבכלל לא ברור שיש פה משבר".

 

יש תחושה שבכל הנושאים אתם בוחרים תמיד את הדעה הפחות פופולרית, ואי אפשר שלא לתהות למה זה ככה.

 

צביקה: "החבר הכי טוב של פורום שפירא הוא השר אמיר אוחנה והוא בטוח לא מסכים עם הקביעה של גלי בכל הנוגע לטיפולי המרה. אני מניח שגם שפי פז שתומכת מאוד בפעילות הפורום, והיא לסבית מוצהרת כבר עשרות שנים, לא רואה את הדברים בנושא הזה עין בעין".

 

"אין פה קביעה שאומרת שאם אתה שמרן אז אתה ימני, בעד טיפולי המרה ונגד משפחה חדשה", מבהירה גלי. "יש פה מציאות מופרעת שיש בה סחף אדיר של רעיונות חדשים, לא בדוקים, לא קוהרנטיים, שמי שמתפתה להאמין להם הוא כל מי שמחזיק מעצמו אדם נאור. אנחנו בסך הכול אומרים: בואו נדבר על זה. בואו נבדוק. בואו לא נצא מתוך הנחות יסוד לא בדוקות. זהו המאבק של הסדר וההיגיון בכוחות כאוס מטורפים".

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
לא להכניס פסל להיכל

  מאמר מאת הרב ראובן...

מיהו גזען?

  מאמר מאת הרב ליאור...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם