קיצור תולדות ההתעמרות Featured

 6 yamar shay

ימ"ר ש"י: קיצור תולדות ההתעמרות
 
מותו המטלטל של אהוביה סנדק פתח כאן פצעים רבים של מתיישבים שסובלים זה שנים ארוכות מנחת זרועה של יחידת ימ"ר ש"י. מאינספור הסיפורים הקשים שנחשפו השבוע ברשתות החברתיות הבאנו כאן שלושה בלבד אחרי שווידאנו שאכן מדובר בעדויות מקוריות. לא נתפס * כך פועלת במדינת ישראל יחידת משטרה שגם על פי הנתונים הרשמיים מוקדשת כולה לאכיפה בררנית כלפי יהודים * ניסינו למצוא בתגובת המשטרה הסברים או אפילו הכחשה של הנתונים ושל הסיפורים; לצערנו זה לא היה שם

 

ארנון סגל

 

שבוע וחצי עברו ממותו של אהוביה סנדק ז"ל, ובלשי המשטרה שככל הנראה גרמו למותו עודם חופשיים. שני הקטינים מהרכב ההפוך של נערי הגבעות נתונים במעצר בית. שני הבגירים במעצר מלא. אלו ואלו מואשמים על ידי משטרה ב'המתה בקלות דעת' של סנדק. התוקפן מאשים את הקורבן. איש ברשויות לא סיפק תשובות מדוע הסתיים האירוע הזה באופן טרגי. איש במשטרה לא טרח ליצור קשר עם המשפחה, שכבר הספיקה לקום מהשבעה, אם לא סופרים את המעשה הבלתי נתפס של הזמנת האם לחקירה מייד עם קומה מהאבל. אף אחד שם לא התאמץ ליצור לכל הפחות תחושה שהוא מוודא שייעשה צדק ושייפסק המהלך שמביא פעם אחר פעם לידי התנגשות חזיתית עם המתיישבים ועם כל היקר להם.

"ניסינו לתבוע, אולם הראיות נעלמו. החשבון שממנו נשלחה ההודעה נמחק לפתע, והמשטרה אמרה שאין ביכולתה לאתר זאת. התברר לי גם שלא נפתח נגדי כל תיק פלילי במשטרה. סיפרתי על האירוע פה ושם גם בזמן אמת, אבל אחרי הכול, את מי במדינה מעניין שהמשטרה באה אליי, מתנחלת קיצונית? מי שהיה שומע על כך היה אומר שמן הסתם למשטרה יש סיבות מוצדקות לעשות זאת"

 

 

חלק מהותי בעניין הוא גבעת מעוז אסתר שליד כוכב השחר, מוקד פעולתו המרכזי של אהוביה סנדק בשנותיו האחרונות. במקום מתגוררים כיום בתנאים לא תנאים שלוש משפחות וכן צעירים רווקים המחזיקים בעדר צאן ובמטעים. את הגבעה הקימו לראשונה בחנוכה תשס"ו אנשי כוכב השחר וקראו לו על שם תושבת היישוב אסתר גאליה, שנרצחה בידי מחבלים בשנת תשס"ג. מאז עלה לקרקע החריבה המדינה את המאחז הזה שלושים פעם, לא פחות. אלישע ירד, שבמהלך שנתיים, עד לפני ארבעה חודשים, התגורר במקום עם משפחתו, אומר: "בשנתיים האחרונות ברוך ה' יורדת התדירות של הפינויים בזכות הגב שהמועצה והיישוב מעניקים לגבעה הזאת. בפעם האחרונה נהרס המקום בידי המדינה בסיוון האחרון".

 

לדבריו, בעת התרחשות האסון בשבוע שעבר היו סנדק וחבריו בדרך חזרה למעוז אסתר מגבעה אחרת. שאלתי אותו אם יש לדעתו ממש בטענת המשטרה שאהוביה וחבריו השליכו באותה עת אבנים לעבר ערבים. "להבנתי זה לא נכון", משיב ירד. "מהיכרות עם המציאות בשטח לא נראה לי סביר שקרה דבר כזה. ומלבד זאת, מד"א והצבא לא קיבלו דיווח דומה. מוזר שרק המשטרה קיבלה דיווח כזה ולא טרחה לעדכן את הצבא". כך או אחרת לא נראה לו נכון להתמקד בשאלה הזאת: "הזוי שמתעסקים בכך כשבמקביל הערבים משליכים אבנים עשרות פעמים ביום ובמשטרה מגיבים על זה בפיהוק, בעוד את נוער הגבעות הם רודפים עד חורמה".

 

במהלך השבוע וחצי שחלפו מאז האירוע הלכו והתגלו עוד ועוד ממעללי ימ"ר ש"י, יחידת העילית המשטרתית המוקדשת כולה למאבק בנוער הגבעות. תחקירני ארגון לביא השיגו זה כבר באמצעות חוק חופש המידע הוכחות ברורות לכך שהיחידה המובחרת הזאת נועדה בעיקר להתנכלות לתושבי הגבעות, ואילו פשעים של ממש, יידוי אבנים בלתי פוסק של ערבים, גנבות חקלאיות, מעשי שוד רכב ופשעים חמורים אפילו יותר אינם זוכים לכל יחס של היחידה.

 

על פי הנתונים שהתקבלו, בשנת 2016 טיפלה היחידה ב־88 תיקי פשיעה לאומנית יהודית לעומת שניים בלבד של ערבים; ב־2017 היו לה 134 תיקים של יהודים לעומת תיק חקירה יחיד של ערבים; ב־2018 היו 109 תיקים של יהודים לעומת תיק אחד ויחיד של ערבים; בשנת 2019 היו 125 תיקי חקירה נגד יהודים לעומת 0 תיקים נגד ערבים, ובשנת 2020 היו 44 תיקים נגד יהודים וכמובן 0 תיקים נגד ערבים.

 

אין עם מי לדבר

 

בדף פייסבוק ששמו 'סוגרים את ימ"ר ש"י' מצטברות כל העת עוד ועוד עדויות על התעללות של ממש שהבלשים והשוטרים של ימ"ר ש"י מעבירים את המתיישבים. הבאנו כאן אחדות מהן, ממש על קצה המזלג. אלומה פישר מיצהר כתבה על אירוע לילי שהתרחש ב-2016: "לפני ארבע שנים, גננת, אימא לארבעה מתוקים. משום מה בסוף היום ראיתי שקיבלתי המון שיחות ממקור חסוי. בעלי חזר בערב וסיפר שהתקשרו מהמשטרה וביקשו שאבוא לתחנה. אני? ילדה טובה ירושלים! מה עשיתי? החלטנו לחכות לבוקר כדי להחליט מה עושים, כמובן תוך קבלת הנחיות מחוננו. הלכנו לישון, אני עם כאבי בטן.

 

"שתיים בלילה, התריס בחדר השינה נפתח ברעש אדיר, פנסים לפרצוף. נכנסתי מייד מתחת למיטה כדי שלא יראו אותי בלי מטפחת ובפיג'מה. דורון ניסה להבין מה קורה וכדי שהילדים לא יתעוררו וייבהלו רץ לדלת לראות על מה המהומה. בינתיים ניסיתי להקליד את המספר טלפון של חבר מחוננו שיעזור לנו, אבל הידיים שלי רעדו ולא הצלחתי לחייג. בתוך רגע השוטרים כבר עמדו בדלת החדר שלי. רצתי, לקחתי מהר בגדים ונכנסתי לשירותים להתלבש. שוטר דפק בדלת השירותים בכוח והורה לי לצאת. הם סובבו בכל הבית ואני התחננתי שלא יעירו את הילדים.

 

"ביקשנו צו, להבין על מה ולמה כל זה קורה ואין עם מי לדבר. לקחו את המחשב והטלפונים שלנו וכמובן אותי. דורון התלווה אליי. בחקירה הסבירו לי ששלחתי הודעה למארגני מצעד הגאווה לדעת מאיפה מתחיל המצעד. אני כמובן הכחשתי והם הסבירו לי: 'תביני אותנו. את דתייה, מיצהר, מבררת על מצעד הגאווה?' ואני כלל לא ידעתי שמתקיים מצעד גאווה. לבסוף זרקו אותנו בחמש בבוקר מחוץ לתחנה, עם תינוק בידיים.

 

"בזה לא נגמר הסיפור", היא מוסיפה. "אחרי כחודש וחצי ב-12 בלילה, דורון ואני ערים, נשמעות שוב דפיקות חזקות בדלת: 'משטרה, לפתוח'. פותחת רועדת, אבל הפעם מצלמת. הם באו להגיד לי שאסור לי להיות ביום שישי באזור כלשהו בארץ שבו התקיים אז מצעד הגאווה".

 

לשאלת 'עולם קטן' מדוע רק כעת העניין מתפרסם ואם ניסו להתלונן על יחס המשטרה השערורייתי בזמן אמת ענתה פישר: "באותה עת ביקשתי שיפתחו חקירה מי פתח חשבון ושלח הודעות בשמי בעניין המצעד. ניסינו לתבוע, אולם הראיות נעלמו. החשבון שממנו נשלחה ההודעה נמחק לפתע, והמשטרה אמרה שאין ביכולתה לאתר זאת. התברר לי גם שלא נפתח נגדי כל תיק פלילי במשטרה. סיפרתי על האירוע פה ושם גם בזמן אמת, אבל אחרי הכול, את מי במדינה מעניין שהמשטרה באה אליי, מתנחלת קיצונית? מי שהיה שומע על כך היה אומר שמן הסתם למשטרה יש סיבות מוצדקות לעשות זאת".

 

"אף אחד לא סופר אותנו"

 

סיפור מרגיז דומה סיפרה שם גם תמר כהן מחוות גלעד, הפעם על התרחשות משנת 2013: "הייתי אז חודש אחרי לידה, אישה צעירה בת 23 וכבר אימא לשלושה בנים. חורף קר, לילה רגיל, אנחנו הולכים לישון. בארבע לפנות בוקר נשמעו פתאום דפיקות חזקות בדלת. התעוררנו בבהלה, הדפיקות התחזקו, והבחנו בפנסים בכל החלונות שלנו. לא הבנו מה קורה, ופתאום: 'לפתוח, משטרה!' אין זמן לחשוב מה רוצים מאיתנו. אנחנו מצטנפים מתחת לשמיכה עם מלאכי התינוק הקטן שלנו ומנסים נואשות להתקשר לחבר שלנו שהוא עורך דין, להבין מה אנחנו אמורים לעשות לעזאזל. המכות על הדלת מתגברות, ואני בחרדה נוראית שתכף מתעוררים כל הילדים לטראומה של החיים שלהם. לפני שהספקנו לקום, לשים על עצמנו משהו ולפתוח, פתאום נשמע רעש אדיר. הם פרצו את הדלת.

 

"נחיל של לובשי מדים שחורים נכנס לתוך ביתנו מבצרנו, מהדלת ועד חדר השינה ממש. יהודה מנסה לבקש: רגע, תנו לאשתי להתלבש. השוטר לא מסכים ונאבק איתו לפתוח את הדלת של החדר. מביך. וככה, באמצע הלילה החשוך, לפחות 15 שוטרים בתוך הבית ועוד כמה מקיפים אותו מבחוץ, לפחות ארבע סוואנות משטרתיות גדולות אם לא יותר, בלי שום צו מעצר והסברים מיוחדים, שולפים מהמיטה את המבוקש מספר אחת בישראל, ראש חוליית המחבלים הקטלנית – בעלי יהודה כהן. לא אשכח את עצמי יוצאת החוצה, עיניי סומות מדמעות, איזה צעיף זרוק עליי, וצועקת: לאן אתם לוקחים אותו? מה קורה כאן?

 

"ואף אחד לא עונה. אה, בעצם אחד ענה לי. הוא התקרב אליי ולחש לי בארסיות לתוך האוזן: 'אני מהימ"ר. אנחנו לוקחים אותו, ואין לך מה לדאוג'. בהחלט, עכשיו אני רגועה. ממש תודה. וככה, בן רגע, נעלמו אל תוך הלילה השחור. לא אשכח בחיים איך עמדתי מחוץ לבית בבושת פנים, דומעת כולי, המומה, מתוסכלת עד העצם, עם כמה חברים שנאספו איכשהו, כולנו בהלם. מה עשינו ולמה? חסדי שמיים שהילדים המשיכו לישון. זה נס מבחינתי. עד היום הם לא מכירים כלל את הסיפור הזה.

אלומה פישר: שתיים בלילה, התריס בחדר השינה נפתח ברעש אדיר, פנסים לפרצוף. נכנסתי מייד מתחת למיטה כדי שלא יראו אותי בלי מטפחת ובפיג'מה. דורון ניסה להבין מה קורה וכדי שהילדים לא יתעוררו וייבהלו רץ לדלת לראות על מה המהומה. בינתיים ניסיתי להקליד את המספר טלפון של חבר מחוננו שיעזור לנו, אבל הידיים שלי רעדו ולא הצלחתי לחייג. בתוך רגע השוטרים כבר עמדו בדלת החדר שלי. רצתי, לקחתי מהר בגדים ונכנסתי לשירותים להתלבש. שוטר דפק בדלת השירותים בכוח והורה לי לצאת. הם סובבו בכל הבית ואני התחננתי שלא יעירו את הילדים. ביקשנו צו, להבין על מה ולמה כל זה קורה ואין עם מי לדבר"

 

 

"בזכות עורך הדין מצאנו לבסוף את יהודה במתקן ימ"ר ש"י. לא שמישהו טרח להודיע לנו מה קורה איתו. מתברר שפינצ'רו גלגלים של ג'יפ צבאי באחד היישובים הסמוכים, ובאופן ודאי וחד-משמעי קבעו שיהודה עשה זאת. מה לעשות שבזמן האירוע המדובר היינו יחד, אני והוא, במקום אחר? כאליבי שלו הוזמנתי לחקירה במתקן הימ"ר, ואחר כך זומנתי לבית המשפט. אישה צעירה רגע אחרי לידה, עם תינוק קטנטן, חוויה קשה בפני עצמה. השופט שחרר אותו מייד. ההתרחשות הייתה מגוחכת כל כך, משפילה לשני הצדדים. זה עוד פרק בנהר החיים שלנו, עוד אחד מכל מה שהפך אותנו להיות מי שאנחנו – אוהבי א‑לוהים ואדם, מלאי אהבה וקבלת השונה. יעידו אהובינו ומכרינו".

 

תמר כהן, למה לא סיפרתם על כך עד עכשיו?

 

"כי מבחינתי זו הייתה טראומה. הדחקנו והמשכנו הלאה בחיים. דיברנו על כך עם המשפחה הקרובה. אנחנו לא תמימים. חשנו שאין טעם לשתף כי לא היו מטפלים בזה. למי נתלונן? למשטרה, שתגן על עצמה? התחושה הייתה שאף אחד לא סופר אותנו ולא רואה אותנו. אנחנו רוויי סיפורים. זה רק מקרה אחד, ולצערי חווינו עוד המון התרחשויות דומות".

 

מארב מתוכנן

 

עוד סיפור מכעיס העלה בדף הפייסבוק המדובר יוסף דרשן מחברון. הוא שחזר אירוע מקיץ 2008 שלולא היו לו עדים רבים קשה היה להאמין שהתרחש.

 

"זה היה בכ"ו בתמוז תשס"ח", כתב שם דרשן. "יחד עם חברים נוספים ארגנו מסע חוצה יהודה ושומרון בן חמישה ימים שכלל שינה בנקודות התיישבות בדרך. אל המסע הגיעו מאות בני נוער מרחבי הארץ. ביום השני למסע עשינו את הדרך מגבעות שילה לאזור כוכב השחר בדרכנו לעצירה במעוז אסתר. קצת לפני מעוז אסתר חלפנו ליד מאהל בדואי. כאן המקום לציין שלצד בני הנוער הרבים דאגנו לכמה מלווי נשק ומתוך הקבוצה מינינו כמה חברים בוגרים יותר שישמרו על הסדר.

 

"סמוך למאהל יצאו מספר בדואים, ואחד מהם החל להתלהם. אחד הבוגרים נעמד מולם וביקש מהם להירגע כי אנחנו בסך הכול מטיילים. במקביל שאר המדריכים הורו לבני הנוער להמשיך לצעוד ולא להיגרר לפרובוקציות. הבדואי הוסיף להניף ידיים, ולפתע הנחית נבוט על ראשו של אותו מדריך. מעוצמת המכה הנבוט נחצה לשניים, ואז פרצה מהומה. מתוך המאהלים יצאו גברים ונשים והחלו ליידות אבנים לכיוון בני הנוער הצועדים, שלא עשו להם שום דבר. הקבוצה החלה להתגונן ולהבריח את הילדים הצעירים, ובמקביל החבר'ה הבוגרים עם מלווי הנשק נעמדו בחזית להגן ולהשיב מלחמה. זכורני את אחד החברים שנפצע בפניו ופתח את הראש כאשר קרב אבנים כבד מתחולל.

 

"לפתע ראינו מתוך הקהל הבדואי כמה אנשים בכובעי מצחייה ובחולצות שחורות רצים לכיווננו באקדחים שלופים. למשך כמה שניות היינו בטוחים שמדובר בפיגוע. מלווי הנשק לא ירו לכיוונם למרבה המזל. התברר שכל האירוע היה מארב מתוכנן של ימ"ר ש"י. הקבוצה החלה לברוח, וכמובן הבלשים האמיצים זינקו קודם כול על מלווי הנשק, הכריעו אותם לאדמה ועצרו אותם. החלטנו להמשיך את המסע החשוב ובמקביל דאגנו לגיבוי משפטי לעצורים. בתוך שעה קלה התבררה התמונה: ימ"ר ש"י החליט על מבצע יזום חשוב מאין כמוהו, שבמסגרתו פנו קציני המשטרה לבדואים ויזמו יחד איתם מארב מתוכנן".

 

"תבין, זה רק קצה הקרחון", הוא הסביר לי בשיחה. "אלו סיפורים של דבר יום ביומו. סיפור זהה למדי, אגב, התרחש לפני כחמש שנים בחוות הר סיני ליד סוסיא. במקרה ההוא בלשים התחפשו לערבים והתקרבו לחווה שבעליה – יאיר הר סיני – נרצח בידי ערבים בעת רעיית צאן. ברגע שיצא אחד התושבים להבריח אותם קפצו עליו בלשים נוספים ועצרו אותו".

 

שאלנו את המשטרה ואת השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה מדוע איש איננו מעמיד את היחידה הזאת ואת אנשיה במקומם או פועל לסגור אותה ולהפנות את עשרות המיליונים המורעפים עליה לשימושים ראויים יותר. השר אוחנה בחר שלא להגיב לדברים.

 

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה:

 

"יחידת ימ"ר ש"י היא אחת היחידות המובילות במשטרה ופועלת לביסוס ביטחונם של התושבים. היחידה נמצאת בחזית המאבק בפשיעה באזור ומהווה חלק ממארג שלם ומשמעותי של כוחות ויחידות הפועלות בגזרה זו. באיו"ש פועלים אלפי שוטרים ולוחמי משמר הגבול העוסקים יום ולילה בשמירה על מרקם חיים בטוח לכלל התושבים.

 

"משטרת ישראל, ובפרט היחידות המרכזיות, מטפלות בפשיעה החמורה על כל גווניה תוך מיקוד במחוללי פשיעה וכך גם בגזרת יו"ש. היחידה המרכזית במחוז ש"י בנויה משני מפלגים שונים הפועלים זה לצד זה. מפלג פשיעה פלילית מתמקד בכל תחומי הפשיעה הפלילית החמורה, ובהם עבירות אמל"ח, רכוש, סחר בסמים, מרמה והונאה ופרשיות של עבירות מין. בניגוד גמור לנטען בכתבה, במהלך התקופה שתוארה נחקרו עשרות פרשיות חמורות ובמסגרתם נעצרו חשודים רבים והוגשו כתבי אישום נגד עבריינים המעורבים במעשי פשיעה שונים.

 

"לצד העשייה והפעילות המבורכת שתוארה לעיל, מפלג פשיעה לאומנית עוסק באכיפת עבירות שבוצעו על רקע פשיעה לאומנית יחד עם כוחות הביטחון האחרים. במהלך התקופה המתוארת בכתבה טופלו מגוון עבירות שבוצעו על רקע פשיעה לאומנית בגזרת יו"ש. החקירות שנערכו ונמשכות כל הזמן מאתגרות ביותר, ובמהלכן נעצרו חשודים והוגשו כתבי אישום במקרים המתאימים.

 

"היחידה המרכזית של מחוז ש"י תמשיך לפעול עם כל כוחות השיטור והביטחון ולהיאבק בכל תופעות הפשיעה החמורה באזור, למצות את הדין עם עבריינים ומחוללי הפשיעה, וכל זאת במטרה לאכוף את החוק ולשמור ועל שלום הציבור וביטחונו ולאפשר חיים שלווים".

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
החזון הלאומי של עמ"י

  מאמר מאת הרב שלום...

אורים ותומים

  מאמר מאת הרב איל...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם