מרחיבת העיר צפת Featured

 12 ziyunutt
האישה הגיבורה שהרחיבה את העיר צפת
שרה לוי, גיבורה ציונית שעלתה מאוסטרליה, הצליחה להרחיב את גבולות העיר צפת וליישב את הר כנען למרות אתגרי ביטחון קשים

משה נחמני

לצידה של העיר צפת מתנשא הר כנען. כיום שוכנות עליו כמה שכונות נהדרות ובהן אלפי תושבים, אולם דורות עמד ההר חשוף וצחיח. הניסיונות הראשונים להתיישב בהר כנען החלו לאחר מלחמת העולם הראשונה. בשלב מסוים דובר על הקמת כפר אומנים, וגם המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק רכש בו חלקת אדמה. במעמד חגיגי הוכרז שם הרחוב המרכזי בשכונה העתידה, רחוב ביאליק, אך רק שם הרחוב שרד מהתוכנית הנפלאה. תוכניות נוספות צצו וקמלו בשנות העשרים והשלושים. איש לא הצליח לפרוץ את גבולות צפת.

הראשונה שתקעה יתד בהר, וממנה צמחה כל ההתיישבות הנרחבת ברכס, הייתה שרה לוי. במקום שבו נכשלו גברים נכבדים למרות כל הדיבורים והתקציבים הצליחה לבדה אישה ציונית שדגלה בגישת "אמור מעט ועשה הרבה". רצונה היה פשוט ביותר: להרחיב את צפת ולהקים בה התיישבות עממית, פתוחה לכולם. ואולם לא רק העממיות הייתה הסיבה להצלחה אלא גם הנכונות למסור את הנפש במצבים קשים ומאתגרים.

ציונות מעשית

שרה לוי נולדה במלבורן שבאוסטרליה. אביה מאיר אדלר, אשר היה סוחר מצליח וכונה "מלך האופנה", השתתף בקונגרס הציוני העולמי הראשון בבאזל והיה מקורב לבנימין זאב הרצל. כשהייתה בן 25 נישאה ליוסף לוי, ובמלבורן ילדה את שתי בנותיהם. המשפחה עברה לשלוש שנים לארצות הברית ומשם לסינגפור, שכבר אז הייתה לצומת מסחר ועסקים, והשתלבה בקהילה היהודית הקטנה באי. שם נולד הבן עקיבא.

מים וחומרי בניה לא נמצאו כמובן בהר כנען, ונאלצתי להעבירם הנה על גבי חמורים. חמישים חמורים היו מטפסים יום יום במעלה הר כנען, כשהם נושאים לעבר פסגתו זיפזיף, עץ וברזל

 

בשנת 1926, כשהיא בת 54, עלו בני הזוג לוי לארץ ישראל. הם השקיעו משאבים בסיוע לרכישת קרקעות להתיישבות יהודית ברמת גן, באום ח'אלד (נתניה), באזור מקווה ישראל ובג'בליה (גבעת עלייה, בגבול בת ים–יפו). שלושה חודשים לאחר עלייתה פקדו את לוי שתי טרגדיות עם מות אביה ובעלה, והיא נותרה לבדה בארץ.

הרחבת צפת

בשנת 1933 הגיעה לוי לביקור בצפת. בעיר התגוררו אז כאלפיים יהודים ברובע העתיק והצפוף וכעשרת אלפים ערבים. לוי רכשה מאתיים דונם בהר כנען והתחילה להקים לתושבי צפת מבני מגורים על ההר. "מים וחומרי בנייה לא נמצאו כמובן בהר כנען, ונאלצתי להעבירם הנה על גבי חמורים. חמישים חמורים היו מטפסים יומיום במעלה הר כנען, כשהם נושאים לעבר פסגתו זיפזיף, עץ וברזל", סיפרה לימים.

גם מים לבניית הקריה הביאו אל ההר חמורים. הם היו מהלכים ממעיינות ביריה לעבר מרומי ההר, נושאים על גבם פחי מים. "טלטולי הדרך רוקנו את הפחים כדי מחציתם, ובסופה של הדרך המייגעת נותרה בכל פח כמות מים זעומה. נאלצתי אז להקים בריכת אגירה למי גשמים במרומי ההר", סיפרה. ברכת האגירה קיימת עד היום.

בשנת 1933, לאחר שנתיים של בנייה, עמדו עשרה בתי מגורים בפסגת הר כנען. הדירות צוידו בחידושים ממשיים – תאורת חשמל, מים זורמים בברזים ושירותים בתוך הדירה – והצליחו למשוך כמה משפחות להסכים להעפיל להר המרוחק. שכר הדירה היה תשלום סמלי.

המבנה המרכזי שבנתה לוי הוסב לאחר זמן קצר למלון (כיום פועל במקום מלון כנען ספא), ובמתחם נפתח הראינוע הראשון בסביבה. לוי שכרה מונית, וזו הסיעה מדי יום את התלמידים לבתי הספר בצפת ובחזרה.

כנגד האיומים מצד ערביי הסביבה הוזמן המוכתר רב המעללים של הכפר הערבי העוין בעמוקה לשמור על המתיישבים היהודים. ערביי הסביבה פחדו ממנו מאוד, והשקט נשמר. גם כלב שמירה גדול השתתף בשמירה על המקום ונקרא בפי המתיישבים "שומר". לכלב היה קשר מיוחד עם הילד משה כהן, שמפאת גילו הצעיר נותר בבית ולא הלך לבית הספר. כהן הוא תושב השכונה עד היום.

גם לאחר הקמת הקריה הוסיפה החלוצה האצילה לעטרה בירק ובפרחים. מדי בוקר הייתה יוצאת אל מדרונותיו החשופים של הר כנען ובידיה שתילי אורן רעננים. חיבה וחום השקיעה בכל אחד משתיליה, והם החזירו לה אהבה. השתילים שנטעה היו ברבות הימים לאילנות החסונים המעטרים כיום את מרומי ההר.

"לא נזוז מכאן!"

בשנת 1936 פרץ בארץ המרד הערבי (מאורעות תרצ"ו). ערביי הסביבה הכריזו פרס כספי על ראשה של לוי, אך היא בחרה להישאר על ההר. כמה משפחות שהתגוררו בבתים שבנתה עזבו את המקום.

בימי המאורעות היה הר כנען למטרה לכדורי הפורעים, והמלון הפך לקסרקטין לצבא. אבל שרה לוי לא עזבה את העמדה שנרכשה ברוב עמל. כשהודיע לה המפקד האנגלי שעליה לעזוב את הר כנען היות שהחליט להסיר את העמדה, הייתה תשובתה האמיצה: "לא נזוז מכאן!" והחיילים נשארו.

עם פרוץ מלחמת העצמאות החמיר המצב בצפת ובסביבתה, אך לוי סירבה להפצרות ילדיה לבוא אליהם לארצות הברית. לוחמי הגדוד השלישי של הפלמ"ח התמקמו בבית המלון, וממנו יצאו לשחרור צפת. לכן נקרא הרחוב העולה לעבר ביתה של לוי "הגדוד השלישי".

לוי קיוותה כי שכונת מגוריה תתפשט ותפרח ותכיל אף בית כנסת נאה, אולם משהחלו עולים חדשים להגיע להר ולהתיישב לרר הרחק מביתה הציבה את ארבעת ספרי התורה שנותרו בביתה (מעשרים ספרי תורה שהצילה מהשואה באירופה) בבתי הכנסת החדשים שקמו בשיכוני העולים בכנען.

עד סוף ימיה גרה לוי על ההר, ושם אף ביקשה להיקבר. בכ"ו באדר תשכ"ט, והיא בת 97, הלכה לעולמה. את כל רכושה הורישה לקרן קיימת לישראל.

השכונה על הר כנען שהתפתחה סביב הבתים שהקימה לוי קרויה כיום על שמה: קריית שרה. באותם הימים זו הייתה השכונה הגבוהה בארץ.

סיפורה של שרה לוי כמעט נשכח לחלוטין. לפני כשנתיים העליתי ערך בוויקיפדיה על החלוצה הגיבורה, ומדי שנה אנו משתדלים לקיים אזכרה ליד קברה, בגן הסמוך לביתה. יהי זכרה ברוך.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הגיע הזמן לימין אמיתי

  מאמר מאת עמיעד כהן

כאן ביתי

  תושבת לוד: עדין מתפרעים...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם