פרוייקט הנביאים Featured

 8 project neviim
הרשות הלאומית למסרי יהדות אוניברסליים
הרב אורי שרקי טוען כבר שנים שמדינת ישראל צריכה להיערך לייעודיה האוניברסליים. בני נח ממתינים למימוש ציווי התורה "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת", המוטל על המדינה כשתגיע עת של רווחה

הרב אורי שרקי

"וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית יב, ג). כך נקבע ייעודו של אברהם אבינו בשעה שנגלה אליו ה'. אמירה זו מחייבת אותנו גם לפעולה ממשית: "סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ" (עיינו אגרות ראיה, אגרת תקנז). אלא שלא כל זמן מתאים למימוש הייעוד הזה. אכן, בזמן הגלות הארוכה והאיומה, בשעה שהיינו עסוקים במאבק הישרדות, לא עלה בידנו גם למסור לאומות את דבר ה'. אבל בשעה שאנו שבים לארצנו ולמדינתנו אנו נתבעים לממש את דברי צפניה הנביא (ג, ט): "בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם וּבָעֵת קַבְּצִי אֶתְכֶם כִּי אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה בְּכֹל עַמֵּי הָאָרֶץ בְּשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתֵיכֶם לְעֵינֵיכֶם אָמַר ה'".

אנו גם מוזהרים שלא להתרשל במלאכה זו, כדברי חז"ל (ויקרא רבה ו, ה): "'וְהוּא עֵד' – אלו ישראל (ישעיהו מג, יב): 'וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה', וַאֲנִי אֵל', 'אוֹ רָאָה' (דברים ד, לה): 'אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת'. 'אוֹ יָדָע' (דברים ד, לט): 'וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם', 'אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ' – אם לא תגידו אלהותי לאומות העולם, הרי אני פורע מכם". ובספרי (ואתחנן, לב): "'ואהבת את ה' א‑להיך' – אהבהו על כל הבריות כאברהם אביך".

אם כן, הגיע תורנו. עלינו מוטל הייעוד הגדול של הודעת שם שמיים בעולם. זה נעשה בכל תחומי החיים, אך בעיקר על ידי בניית דגם של חברה המשמשת מופת לעולם כולו ביכולתם של כל חלקי האומה להיות שותפים בהשראת השכינה: "למען דעת, שלא רק יחידים חכמים מצוינים, חסידים ונזירים ואנשי קדש, חיים באור האידיאה הא‑להית, כי גם עמים שלמים, מתוקנים ומשוכללים בכל תיקוני התרבות והישוב המדיני. עמים שלמים, הכוללים בתוכם את כל השדרות האנושיות השונות, מן רום האינטליגנציה האמנותית, הפרושית, המשכלת והקדושה, עד המערכות הרחבות, הסוציאליות, הפוליטיות והאקונומיות, ועד הפרולטריון לכל פלגותיו, אפילו היותר נמוך ומגושם" (אורות, למהלך האידיאות בישראל, פרק ב).

הנגשת ספרות תורנית רלוונטית לאומות העולם (כגון סידור לבני נח ושולחן ערוך לבני נח, שזכיתי לחבר), יצירת ערוצי תקשורת לבני האומות החפצים בדבר ה' ומקיימים "וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו" (ישעיה ב, ג), יצירת תיירות רוחנית של בני האומות המגלה את עומק התחייה הלאומית ללא סיגים אליליים, הקמת מרכזי למידה להוראת דרך ה' הן לתלמידי חכמים המוכשרים לעבודה זו והן למנהיגים מקרב האומות, כל אלה ועוד הם מקצת המפעלים שדורנו יכול לממש, לקדש שם שמיים ולהודיע את תפארתה של מדינת ישראל בעולם.

אנו מצפים שהכרה זו תשתרש בקרב מנהיגי הציבור, ואולי עוד נזכה לראות בהקמת רשות לאומית העוסקת בפועל בהודעת המסרים האוניברסליים של היהדות בישראל ובעולם בשיתוף עם המעולים שבתלמידי חכמים שבקרבנו, צופי ישועה ומבקשי גאולה.

 

 

אחיזה בארץ ישראל – מבלימה ליוזמה

 

דניאלה וייס, יו"ר נחלה, תנועה להתיישבות

 

"בעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל, וממנה נובע הכל, ומבלעדי ההתאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם, ואין פלא אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל בארץ הקודש והתקשרותם בה, וכל כובד ההתנגדות שלהם היא בעיקר על הנקודה הזאת".

 

כך כתב הרב חרל"פ, תלמידו וחברו של הרב צבי יהודה קוק, בספרו 'מעייני הישועה'. לולא שיננתי את האמירות הנחרצות של הרב חרל"פ אינני יודעת אם הייתי מוצאת את כוחות הנפש להתמודד עם רשעת הגויים כלפי ישראל בעת הזאת. כל העמים רוצים למנוע את החיבור החזק בין עם ישראל לארץ ישראל במיוחד בזמן הזה, שבו סימני הגאולה בולטים כל כך. הארץ נותנת את פרייה בשפע. החולי והמחסור שגרמו לסבל כה רב לחלוצים לפני מאתיים שנה ואף לפני מאה שנה נעלמו. אפילו הקורונה רוסנה במדינת ישראל.

 

מאז עליית תלמידי הגר"א הייתה שיבת ציון מלווה בקשיים עצומים. ניסים רבים ליוו את תהליך העלייה אל הארץ. דומני שהנס הגדול מכולם היה העובדה שעל אף הסיבוכים והסבל לא חדל עם ישראל מהיצמדות עקשנית לאדמת ארץ ישראל. הנטייה הטבעית להשוות בין הקשיים שעמדו בדרכם של חלוצים בכל תקופה ותקופה מובילה אותנו בדורנו אל המסקנה כי זכינו להיוולד בעידן של שפע ורווחה, והמגמה החיובית הולכת ומתחזקת.

 

עם זאת אנו ערים להכנות הצבאיות הבלתי פוסקות של שכנינו הערבים, שכל כוונתם להשמיד את מדינת ישראל. לאחרונה אנו עדים להרמת ראש של הערבים שחיים במדינת ישראל ונציגיהם בכנסת, שאינם חוששים להביע את רצונם להקים מדינה פלשתינית בהנפת דגלי אש"ף ודגלי האסלאם. באשר לערבים החיים ביהודה ושומרון, בעשור האחרון מתרחש תהליך מסוכן של השתלטות על אדמות מדינה במגמה ליצור חנק קרקעי סביב היישובים היהודיים. גזל אדמות המדינה על ידי הערבים הוא פועל יוצא של תוכנית רשמית שהכריזה עליה הרשות הפלשתינית והמימון למימושה מגיע מהאיחוד האירופי (בעיקר מגרמניה).

 

לעיתים יש תחושה שאנחנו נמצאים בחיזיון תעתועים, ואנו שואלים את עצמנו: האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לנוח על זרי הדפנה המפארים את חיינו, או שמא עלינו להיות דרוכים כל העת מול הסכנות האורבות לפתחנו? התשובה היא כי הדרך הנכונה להתנהל בעת הזאת היא על פי ההדרכה שהעניקו לנו גדולי ישראל. עלינו להבין כי ההישגים העצומים שהגיעה אליהם מדינת ישראל מעוררים השתאות מצד אומות העולם, ועם זאת גורמים לקנאה ולרצון לשים קץ לאור הבוקע ממדינת ישראל.

 

התשובה היא שעדיין לא הגיע הזמן לזנוח את הערנות ולהיתפס לשאננות. והתשובה המלאה היא שלא די להסתפק בערנות. מה שדרוש הוא יוזמה, שינוי כיוון מצד מדינת ישראל. ממש תפנית של מאה ושמונים מעלות. בכל הנוגע ליהודה ושומרון מדינת ישראל צריכה להוציא לפועל תוכנית התיישבות לשני מיליון יהודים בכל מרחבי יהודה ושומרון. באשר להקמת ממשלה, אין להעלות על הדעת הישענות על ערבים בתוך הממשלה או לתמיכה מחוץ לממשלה.

 

מפלגת רע"ם, שמנסור עבאס בראשה, מסוכנת למדינת ישראל בהיותה מפלגה שמשלבת את הקנאות האסלאמית והשאיפות הלאומיות של הערבים. אין להעלות על הדעת מתן יכולת הכרעה בענייני השלטון במדינת ישראל בידי ערבים, וזאת מהסיבה הפרגמטית הביטחונית, ועוד לפניה מהסיבה ההלכתית שאין לתת שלטון למי שאינו יהודי על עם ישראל בארץ ישראל. אם חס וחלילה יינתן כוח שלטון בידי זר, הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה, ואתה תרד מטה מטה (דברים כח).

 

השינויים הנדרשים מממשלת ישראל יוכלו לצאת אל הפועל אם הציבור יתעורר ויבין כי לכל אחד ואחד מאיתנו יש תפקיד להמשיך את בניינה של ארץ ישראל. הממשלה חייבת לקבל תעצומות מהציבור שמתגייס למשימה הגדולה של היאחזות בכל מרחבי ארץ ישראל.

 

בעצם ימים אלו יוצאת תנועת נחלה בתוכנית הקוראת לממשלה לעבור מבלימה ליוזמה. לא להסתפק בניסיונות עקרים לבלימת השתלטות הערבים על אדמות הלאום אלא ליזום תוכנית ממלכתית להתיישבות רחבת היקף בכל שדרת ההר. להתיישבות ביהודה ושומרון יש עוצמה רבה. הנהגות כל היישובים צריכות לצאת כאחד מתחום המושב של היישובים ולומר לממשלה: אנחנו כאן מוכנים להקים עוד ועוד יישובים, ואיננו חוששים מקשיים! ההתעוררות וההתלהבות של המתיישבים תחזיר את ממשלת ישראל אל תפקידה המקורי של יישוב כל מרחבי הארץ.

 

רק על ידי יוזמה של הקמת יישובים חדשים בכל המרחב יהיה אפשר לבלום את התוכניות של הערבים שכל מגמתם לנתק את הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל, חלילה. כאשר מתבהרת התמונה ומגיעים להבנה שעם ישראל נמצא עכשיו בתקופת מבחן שדורשת להיחלץ למשימה לאומית של המשך בניין הארץ, נמצאת התעוזה הנחוצה להשפיע על הממשלה לשינוי כיוון מבלימה ליוזמה.

 

 

 

החזון המשפטי היהודי למדינת ישראל
 
זה לא חלום, עוד יבוא היום שבו יקבל עם ישראל את חוקי התורה (מרצון, במעמד של חידוש הברית) כחוק המחייב במדינת ישראל. ארבע מיתות בית דין? פחות. דיני ממונות ומשפחה? בהחלט כן

 

הרב ד"ר עדו רכניץ, מכון משפטי ארץ

 

יום העצמאות הוא היום המתאים להודות לקב"ה על כל הטובה אשר גמלנו ולהתפלל על המשך תהליך הגאולה שאנו נמצאים בעיצומו. לפיכך יום העצמאות הוא הזמן הנכון לשאול את עצמנו מהו החזון המשפטי היהודי למדינת ישראל. שאלה זו מחדדת את הפער הגדול בין התחומים שבהם הצליחה מדינת ישראל לממש ציפיות בנות אלפי השנים, ובהם תחיית השפה העברית וחידוש הריבונות הפוליטית היהודית, לבין התחומים שבהם המדינה נמצאת במרחק גדול מהגשמת החזון והייעוד של עם ישראל, ובראשם תחיית משפט התורה.

 

בעשורים האחרונים הדגימה מערכת המשפט הישראלית עד כמה החוק הוא כלי מרכזי להנחלת ערכים. אם כן, ברור כעת לכול כי קבלת חוקי התורה פירושה קבלת ערכי התורה, וליתר דיוק קבלת הערכים הא‑לוהיים. ערכים אלו באים לידי ביטוי החל במחלוקת שכנים על זוטות וכלה בסוגיות היסוד של אופייה היהודי של המדינה. בכל סוגיה וסוגיה עמדת התורה כוללת גם אמירה ערכית.

 

מה כולל חזון משפט התורה?

 

באופן מפתיע המקום המרכזי שבו משפט התורה בא לידי ביטוי הוא בתחום הממון ובתחום דיני המשפחה. בסוגיות יומיומיות אלו בחר הקב"ה לבטא את תפיסת הצדק והמוסר שלו. אשר על כן, השינוי המרכזי ביותר הנדרש במדינת ישראל הוא קבלת חוקי התורה כחוק המחייב בתחומים אלו.

 

במסגרת זו יש צורך ליצור מסמך תורני מחייב חדש על בסיס השולחן ערוך. כבר הרב הראשי הריא"ה הרצוג קרא "להכין חומר שישמש עזר לעיבוד תחוקה וספר משפטים על פי התורה במדינה היהודית" (תחוקה לישראל על פי התורה ב, עמ' 233). מאז נעשו כמה וכמה ניסיונות חשובים ברוח זו, ובכלל זה על ידי פרופ' נחום רקובר. כעת אנו במכון משפטי ארץ עומדים על כתפיהם וכותבים את חוקי התורה בסגנון של חוק (אפשר לראות את המסמכים הראשון באתר דין תורה תחת תגית 'חוקי התורה').

 

לצד חוקי התורה יש מקום ואף הכרח לתקן תקנות. תקנות אלו יחוקקו חברי הכנסת, והן יהיו השלמה לחוקי התורה. כבר כעת בתי הדין לממונות מקבלים חלק נכבד מחוקי הכנסת כבעלי סמכות הלכתית בשורה של נושאים, למשל בתחומים שהיה בהם שינוי טכנולוגי או כלכלי, כגון זכויות יוצרים, דיני בית משותף ודיני חברות, בתחומים שהיה בהם שינוי חברתי, כגון דיני העבודה, ובנושאים שנוצר בהם כשל נקודתי המחייב התערבות. התוצאה היא שבתי דין של תורה דנים כבר כעת על פי דין תורה הכולל שורה של חוקים שיש להם תוקף הלכתי (אפשר לראות באתר ארץ חמדה גזית את חוקי הכנסת שהתקבלו בבתי הדין).

 

תחום חשוב שדורש פיתוח הלכתי ניכר הוא התחום המנהלי. תחום זה עוסק בתביעות של האזרח כנגד המדינה, שבימינו החשובות שבהן הן העתירות לבג"ץ. בתחום זה יש מסורת יהודית עשירה ומגוונת שמחייבת עיון וניסוח מודרני כדי שתוכל לשמש כלי משפטי אפקטיבי לבית הדין בן זמננו. לעומת כל זאת המשפט הפלילי, העוסק בענישה של עבריינים, אמור להתנהל גם במדינת התורה על פי חוקי הכנסת ובבתי המשפט האזרחיים. למען הסר ספק יש לומר שגם במדינת התורה לא יסקלו מחללי שבת ולא ילקו אוכלי בשר טרף.

 

נמצא שמערכת משפט תורנית מודרנית תכלול את קבלת חוקי התורה בתחום הממוני כחוק המחייב במדינת ישראל, בתוספת תקנות נדרשות מתוך חוקי הכנסת. מחלוקות בתחום זה יידונו בבתי דין של תורה. התחום הפלילי יתבסס על חוקי הכנסת ויידון בבתי משפט אזרחיים. חשוב להדגיש כי החלת חוקי התורה  על מדינת ישראל אין פירושה שאנשי התורה ישלטו במדינה. על פי התורה עצמה, מערכת המשפט היא תורנית, ואילו הרשות המבצעת המחוקקת נמצאות בידי הציבור ונציגיו ולא בידי אנשי התורה.

 

מהי הדרך להגשים את חזון משפט התורה?

 

החזון שתואר לעיל פירושו מהפכה יסודית במדינת ישראל. מהפכה שכזו אסור שתתרחש בגנבת דעת או בדרך של כוחניות, זאת בשונה מהמהפכה החוקתית שהתרחשה בשנות התשעים. עם ישראל צריך לרצות בכך בכל ליבו ומאודו, להבין במה מדובר ומה השלכות המהלך.

 

לכן בשלב הראשון יש לפעול בשני ערוצים עיקריים: הערוץ האחד הוא להכין את עולם התורה לקבלת נטל האחריות הכבד של ניהול מדינה במובן המשפטי. מערכת המשפט הישראלית כבר הראתה את כוחה כמי שמסוגלת לעמוד באחריות זו. כעת על עולם התורה להפיק את הלקחים ולהכין את שנדרש כדי לקבל על עצמו את האחריות כאשר יתבקש.

 

הערוץ השני הוא קיום בתי דין על בסיס הסכמת הצדדים (כפי שהחוק מאפשר היום) כדי להדגים את היכולות, להגביר את האמון ולצבור את הניסיון והידע. בהקשר זה יש לפעול שבתי הדין לממונות יטפלו בעשרות אלפי תיקים שנה במקום באלפי תיקים בשנה. התמודדות עם היקפים כאלה של תיקים תהיה מעבדה של התנסות ולמידה שתכין את עולם התורה, כפי שכבר היום בתי הדין לממונות ובתי הרבניים מהווים שדה של התנסות שאין לו תחליף.

 

בשלב השני יש להתפלל שיבוא היום שבו רוב גדול מאוד בעם ישראל ירצה לקבל עליו את חוקי התורה כחוק המחייב במדינת ישראל. קבלה כזו שקולה למעמדים ההיסטוריים של חידוש הברית בין עם ישראל לקב"ה המתוארים בתנ"ך בימי חזקיהו, יאשיהו ועוד. מסתבר שקבלת חוקי התורה תיעשה באופן רשמי ומחייב בחוק יסוד של הכנסת, אולם כדי לאפשר תקופת הסתגלות הכרחית, יחוקק מייד חוק שיקבע כי המצב המשפט הקיים יימשך בהוראת שעה עד למימוש השינוי הדרמטי.

 

בתקופת המעבר ינוסחו חוקי התורה במועצה של גדולי הפוסקים, ברוח חזונו של הרב הרצוג, ויוכשרו דיינים ועורכי דין לקראת יישום החוק החדש. נוסף על כך ייקבע אילו מחוקי הכנסת יישארו תקנות נלוות לחוק, ובכלל זה רוב החוק הפלילי.

 

ייתכן שהתיאור כאן נראה דמיוני, אולם כבר למדנו ממנהיגי הציונות שלא לזלזל ביכולתו של עם ישראל להגשים חלומות. אם נרצה, אין זו אגדה.

 

 
 
מוסלמי אמיתי צריך לעזור לעם ישראל להתיישב בארץ ישראל
 
המקורות המוסלמיים שצריך להכיר ובעיקר לשנן למנהיגי ארצות ערב

 

הרב שמואל אליהו

 

חלק מתהליך הגאולה הוא שאומות העולם יכירו בגדלות עם ישראל ובשליחותו. לכן אמרו חכמינו שישמעאל עשה בסוף ימיו תשובה ו"מעשה אבות סימן לבנים". בתקופה שלנו יש התעוררות אסלאמית בהכרה בעם ישראל על ידי המדינות במפרץ. יש גם התעוררות של אישי דת מוסלמים, וכמה פעמים אמר לי אחד השיח'ים הגדולים בעמאן כי ארץ ישראל שייכת לעם ישראל.

 

הוא הראה לי כי על פי אמונתם, התורה של משה היא דבר ה' ולכן היא אמת, וכל מוסלמי שאומר אחרת מזייף את האסלאם האמיתי. כך הראה לי כי בקוראן (סורה 2, 81) ה' אומר למוחמד: "אנו נתנו למשה את ספר התורה ושיגרנו לאחר מכן עוד שליחים". הוא פתח והראה לי כי בסורה 6, 155–156 כתוב כי ה' אומר למוחמד: "אנו נתנו למשה את הספר בשלמותו!... ספר זה מבורך הוא". על כן פנה מוחמד למוסלמים (בסורה 4, 135) ואמר להם: "המאמינים! האמינו באללה ובשליחו ובספר אשר הוריד לשליחו וכן בספר שהורד מקודם", דהיינו בספר התורה.

 

הוא הראה לי הרבה מקומות שבהם מוחמד חוזר ואומר שהתורה אמת ומי שמבין אותה הם בני ישראל. בסורה 46, 8 מוחמד אומר: "אין אני מחדש דבר שלא נתגלה כבר על ידי השליחים שקדמו לי", והכוונה כמובן למשה ולנביאים האחרים. כמו כן כתב מוחמד בקוראן (בסורה 46, 11) כי לפני הקוראן ניתן ספר התורה: "לפני ניתן ספר למשה בהדרכה וחסד, וספר (הקראן) מאשר אותו בשפה הערבית", ולכן אמר למוסלמים (בסורה 10, 94): "אם יש לך ספק כל שהוא בדבר מה (מן הקראן) שהורד אליך, שאל את (בני ישראל) שקבלו ולמדו את ספר (התורה) לפניך".

 

כיוון שבכל התורה ובכל דברי הנביאים יש הבטחות מפורשות של ה' כי ארץ ישראל תהיה אך ורק לעם ישראל, מוחמד חוזר על כך בקוראן כמה וכמה פעמים. הוא מספר למוסלמים (בסורה 5, 24) כי משה אומר לעם ישראל: "התקדמו בדרככם אל הארץ הקדושה אשר הבטיח לכם א‑לוהים". ובסורה 7, 133 הוא אומר: "אחר כך הורשנו לעם המעונה את הארץ הקדושה, את מזרחה ומערבה, ונתקיימו כל ההבטחות של ריבונך לבני ישראל". גם בסורה 10, 93 הוא אומר: "אחר כך הושבנו את בני ישראל לבטח בארצם והענקנו להם מכל טוב". כך הוא כותב גם בסורה 28, 3–5: "אך אנו החלטנו להטות חסד לחלשים ולעשותם למנהיגים ויורשים בארץ שהחלטנו להושיבם בה, וכן להביא על ידיהם על פרעה ועל המן עם צבאותיהם את האבדון שהיו חוששים ממנו".

 

במקומות רבים מוחמד מדבר גם על השופר הגדול שייתקע באחרית הימים, למשל: "כי ביום ההוא יחריד קול השופר, ואחריו יבוא עוד קול שופר או ייחרד לב כל בני האדם, וישפילו את עיניהם"(סורה 79). מוחמד מדבר גם על שיתקבצו בני ישראל אל ארץ ישראל כמו שכתוב בכל ספרי הנביאים. למשל הוא כותב (בסורה 17, 105–106): "הטבענו אותו [את פרעה] ואת כל אשר לו יחדיו ואחר כך אמרנו לבני ישראל: 'התנחלו בארץ ישראל ובבוא הבטחת אחרית הימים, נביאיכם יהיו מכונסים'". דהיינו תחזור אלינו הנבואה, כמו שכתוב בספר יואל (ג, א): "וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ".

 

כן כתב מוחמד על בניין בית המקדש הראשון וחורבנו בעקבות החטאים (בסורה 17): "מסרנו לבני ישראל בספר לאמור, פעמיים תחמסו את הארץ ותתנשאו מאוד. כאשר התקיימה הבטחת הפעם הראשונה, שילחנו בכם את עבדינו גיבורי המלחמה, והם פשטו אל תוך המושבות, וכך קוימה ההבטחה". כן דיבר מוחמד על בניין הבית השני וחורבנו בעקבות החטאים: "אחר חידשנו את כוחכם להשיב מלחמה שערה, והמצאנו לכם רכוש ובנים והרבינו את שורותיכם. אם תעשו טוב, רק עם עצמכם תיטיבו, ואם תרעו, לעצמכם תרעו. כאשר התקיימה הבטחת הפעם השנייה שילחנו בכם את עבדינו, למען יכלימו את פניכם וייכנסו אל המקדש, כשם שנכנסו אליו בראשונה, ולמען יחריבו את כל אשר כבשו".

 

אחר כך דיבר מוחמד על בית המקדש השלישי שאולי ייבנה ברחמי ה': "אולי יואיל ריבונכם לרחם עליכם, ואולם אם תשובו לסורכם, נשוב גם אנו לייסר אתכם" (סורה 17, 8).

 

לא מוגזם להסביר לערבים כי אם הם אינם רוצים להסתכסך עם א‑לוהים, שיכבדו את דברו ולא ינסו להילחם בו וללכת נגדו.

 

 

 

עוד הרבה מאוד עולים בדרך לכאן
 
התחזיות הדמוגרפיות של קום המדינה, הארץ שמתאימה את גודלה בהתאם לביקוש, והמיליונים שהנבואה מתעקשת שיגיעו גם הם * וגם מה עלה בגורלה של הדודה היחידה שעודדה את אביו של חגי בן ארצי לעלות ארצה

 

חגי בן ארצי

 

הביא לדפוס: איתמר מור

 

הסיפור המשפחתי שלנו הוא סיפור של עלייה. מצד אימי ז"ל אני דור שביעי בארץ. אבותיה הגיעו לארץ לפני כמאתיים שנה בעקבות קריאתו של הגר"א, הגאון מווילנה, שכבר אז היה מצטט ללא הרף את הפסוק בעובדיה: "וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ". כבר אז זיהה הגר"א שהגלות הסתיימה ושהמקום היחיד שבו יוכלו יהודים להמשיך לחיות ולהתקיים יהיה ארץ ישראל.

 

הם באו הנה ועברו אתגרים ותקופות קשות מאוד, אך בסופו של דבר הכו שורש, גדלו והתפתחו והיו לעשרות אלפי אנשים. היו משפחות שם בווילנה שלא נענו לקריאה של הגאון, משום שלבוא אז לארץ ישראל היה שיגעון שעל גבול ההתאבדות. כל אותם שלא עלו, שהיו ריאליסטיים כביכול, נספו ונרצחו לאחר פלישת הנאצים לליטא. כולם נטבחו ביער פונאר, כמעט עד האחרון שבהם. רק מי ששמע את קריאת הגאולה של הגאון חייו ניצלו. דווקא המציאותיים והמפוקחים הושמדו.

 

בספרי 'מגילת השואה והתקומה' אני מציין שהגר"א נשא את קריאתו בשבת פרשת וישלח, לאחר קריאת ההפטרה שבה נזכר הפסוק 'ובהר ציון תהיה פליטה'. כעבור 120 שנה התברר ששיא ההשמדה של יהדות ליטא בפונאר היה באותה שבת, שבת פרשת וישלח. זה מצמרר ומזעזע. זו עובדה שרק לאחרונה התוודעתי לה. הראייה הזאת שאין עתיד לעם היהודי בגולה אלא רק בארץ ישראל מתחילה אז. הרבה לפני הרצל.

 

אבי ז"ל שמע במזריטש נאום של ז'בוטינסקי בשנת 1933, זמן קצר לאחר עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה. ז'בוטינסקי אמר אז לאנשים שהתאספו, ובהם אבי, כי הקנצלר הגרמני החדש עתיד לכלות את כל יהדות אירופה. ז'בוטינסקי ברוחב ראייתו הבין שש שנים לפני השואה שהיטלר לא עומד לעצור רק בדיבורים וגם לא בגרמניה, שפניו להשמדה מוחלטת של העם היהודי, וקרא לצאת מאירופה רק לארץ ישראל, לא לשום מקום אחר.

 

אבי מספר שמייד לאחר הנאום קיבל סוג של הארה. הוא כביכול ראה לנגד עיניו את אותו אסון שחזה ז'בוטינסקי, ועל אף היותו נער החליט לעלות לארץ ישראל. משפחתו התנגדה לחלוטין. גם מוריו ורבותיו. למרות הכול הוא הגיע לארץ ישראל בדרך לא דרך עוד באותה שנה שבה שמע את ז'בוטינסקי.

 

כל משפחתו שנותרה שם לא חדלה להתחנן שיחזור. התחנונים גברו לאחר פרעות תרצ"ו–תרצ"ח, אך הוא התעקש ונשאר פה. כעבור שנתיים הושמדה כל המשפחה ללא יוצא מן הכלל. אחים, אחיות, הורים ודודים. נותרה רק דודה אחת; אותה דודה שבשעתו נתנה לו את הכסף לנסיעה לארץ ישראל. אבי נהג לומר שבזכות אותו מעשה היא ניצלה.

 

היא הגיעה לארגנטינה, וכילד אני זוכר את חבילות המזון המפנקות שהייתה שולחת לנו משם בשנות הצנע פה בארץ. אז היא אומנם ניצלה מבחינה פיזית, אך כל צאצאיה נישאו לבני זוג שאינם יהודים, ואין לה שום נכד או נין יהודי. כולם התבוללו.

 

במילים אחרות: שארית הפליטה איננה נוגעת רק להצלת הגוף אלא גם להצלת המורשת והנשמה היהודית. גם מי שהצליחו לברוח למקומות אחרים, כמו ארצות הברית או מדינות אחרות, רובם אבדו בסופו של דבר מעם ישראל בשואה השקטה של ההתבוללות. על פי הדמוגרף המוסמך ביותר בתקופתנו, פרופ' סרג'יו דלפרגולה, בשבעים השנים האחרונות אבדו בארצות הברית 12 מיליון יהודים: פי שניים משאבדו בשואה.

 

שני הסיפורים הללו מסמלים בעיניי את התשובה לשאלת המשך קיבוץ הגלויות וקליטת העלייה גם בימינו. אנו חוזים בהתגשמות הנבואות בפועל, ומכאן שגם הנבואות האחרות עתידות להתגשם: אלו שעניינן השלמת קיבוץ הגלויות וגם התרחבותה של ארץ ישראל למלוא גבולותיה המובטחים.

 

חזינו בפריחת השממה, בארץ הנותנת פירותיה, בהפיכת העם היהודי אור לגויים. מבחינתנו כבר לא מדובר בהבטחות או בנבואות בתנ"ך אלא בדברים שהתגשמו. כולנו קיטרנו על הפקקים שהיו בפסח האחרון ועל הצפיפות. היינו צריכים להיות מאושרים שאנו זוכים לעמוד בפקקים בארץ שלנו כשסביבנו פריחה מטורפת.

 

וכשם שהתגשמו הנבואות על שיבת ציון, אני בטוח ומאמין שתתגשם גם ההבטחה על ארץ ישראל השלמה. אם חלקה הראשון של ההבטחה קוים, אין שום סיבה שלא להאמין שההבטחה תתקיים בשלמותה; הבטחה על ארץ ישראל מנהר מצרים ועד הנהר הגדול, נהר פרת.

 

ארץ ישראל השלמה אינה משתרעת בין הים לירדן. היא נמתחת ממדבר סיני ותעלת סואץ בדרום עד לסעודיה במזרח, ובתווך לבנון וחלקים נרחבים מסוריה וכמובן ירדן. זוהי ההבטחה, וככל שעם ישראל יגיע לארץ ישראל, יתרחבו הגבולות ויהיה עוד מקום.

 

בשנת 1948 היו פה 600 אלף איש שישבו על כברת אדמה מצומקת בין תל אביב לנתניה. ואז באו העליות הגדולות מאירופה ולאחר מכן מתימן ומצפון אפריקה, וארץ ישראל שילשה את גודלה במלחמת ששת הימים. זהו הנס הגדול ביותר שקרה לעם ישראל מעולם. אומנם בגלל חולשותינו נסוגונו מחלק מהמקומות, אך תודה לאל התפכחנו. רוב היהודים בירושלים גרים היום בשכונות שמעבר לקו הירוק, ואינני מדבר על ההתיישבות האדירה ביהודה ושומרון. ימין ושמאל תפרוצי. הרחיבי מקום אוהלך.

 

כדי שכל זה יקרה צריך להמשיך את אותה תנועה שתיארתי בנוגע למשפחתם של אבי ואימי ז"ל. לא לשקוע בציניות או לנתח את הדברים 'ברמת המציאות'. כפי שהם קמו ועשו מעשה כנגד כל הסיכויים, גם אנו צריכים להמשיך ולעודד את תפוצות ישראל לבוא לפה בלי שום קשר למה שנראה 'נכון' או 'הגיוני'.

 

צריך לחזור ולהציב את הבטחת הא‑ל לנגד עינינו. במקום לדבר בשפה 'ריאלית', לדבר תנ"כית. זו גם השפה שהעולם רוצה לשמוע אותנו מדברים בה. זו השפה שהיהודים בכל העולם מחכים לשמוע שוב. חס וחלילה לא להתנצל או לעגל את הדברים. כשאנו נאמין בהבטחה וגם נדבר בשמה, תתפרס הארץ למלוא רוחב העין בעבורנו. תיתן את תנובתה, פרייה וברכתה עד בלי די. חג שמח.

 

 

 

 

בית המקדש? רק אם תרצו
חזון בית המקדש, שגם הרצל היה שותף לו, תהליכי ודורש מישורי עבודה מרובים, אבל בשום מצב הוא אינו מסיר מאיתנו את האחריות להביט אל עבר ההר. לרצות אבל גם להיות מוכנים לבנות כשצריך

 

ד"ר רונן שובל והרבנית חמוטל שובל

 

הרב חנן פורת זצ"ל סיפר כי לאחר מלחמת ששת הימים התנהל דיון מרתק בישיבת מרכז הרב. הרב צבי יהודה הכהן קוק חידש שיעור לרבנים ולתלמידים המתקדמים ושאל את תלמידיו: "מה נלמד עכשיו?" והרב חנן פורת הציע בעיניים בורקות להתחיל ללמוד סדר קדשים, הדן בהלכות בית הבחירה, שכן ראה בעיני רוחו התכווננות לבניית בית המקדש. הרצי"ה השיב לו אז: "חנן, עוד הרבה יש ללמוד הלכות מלכים ומלחמותיהם".

 

מאז הדיון ההוא למדנו יותר משני דורות הלכות מלכים ומלחמותיהן, ועוד יש להמשיך ללמוד אותן, אולם נראה שכעת בשלה השעה, אם רק נרצה, כמובן, להתחיל לעיין גם בסדר קדשים.

 

זכינו לראות בעינינו את התגשמות דברי הנביאים: עם ישראל חזר לארצו, הקים בה מדינה וריבונות יהודית, והפרק המרכזי בספר עוד ממתין להיכתב. באופן מדהים כולנו מזהים היטב את התהליך: אתאיסטיים ודתיים, ימנים ושמאלנים, נוצרים ויהודים, כולם יודעים מה ייכתב בפרק הבא.

 

כולם מבינים היטב כי הכותל המערבי הוא שלב אחד בדרך במעלה ההר. וגם אם מדובר בתהליך ארוך, הפרק הבא פשוט ממתין להיכתב. בין הכניסה של יהושע לארץ ישראל לבין בניית בית המקדש הראשון עברו יותר מ-400 שנים. בין הצהרת כורש לחנוכת בית המקדש השני עברו קצת יותר מ-187 שנים. אם כך, ברור שלא מדובר בזבנג וגמרנו. גם בימי עזרא ונחמיה הייתה בניית הבית תהליך ארוך, וגם אז היו הפרעות מבית ומחוץ.

 

הרמב"ם מסביר שמסכת מידות נכתבה במשנה בשביל שבוני בית המקדש השלישי ידעו כיצד לבנותו. הוא פוסק במפורש כי בית המקדש לא ירד אלינו משמיים, השמיים לא ייבקעו וארמון מוזהב לא ישייט ממעלה אל ירושלים. הבית השלישי יהיה מקדש מעשה ידי אדם. הוא מצוות עשה המוטלת עלינו. "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ" (ומי שרוצה לראות בהלכה יפתח את ספר המצוות לרמב"ם, מצוות עשה כ; ספר החינוך, מצווה צה; ספר עבודה, הלכות בית הבחירה, פרק א, הלכה א): בית המקדש השלישי תלוי בנו. אם רק נרצה ונחפוץ בכך, יהיה אפשר לבנות אותו. כמו בבניית המדינה, הגלות היא-היא העונש. וכך גם בדורנו, הציונות לימדה אותנו את חשיבות לקיחת הגורל היהודי בידינו.

 

אם רק נרצה, נוכל לקדם את נבואת ישעיהו "נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה'... וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו, כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם". עלינו לענות לעצמנו בכנות: האם אנו סתם מתפללים כמצוות אנשים מלומדה "ולירושלים עירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכה כאשר דיברת", "והשב את העבודה לדביר ביתך" ומסיימים את תפילת הלחש ב"יהי רצון... שייבנה בית המקדש במהרה בימינו" או שאנו מתכוונים לקבל עלינו אחריות לגורלנו?

 

בהמולת חיינו, אולי בעיקר למבוגרים ששכחו איך חולמים, זה נראה אולי חזון רחוק, אבל מספרי העולים להר הבית בחג פסח האחרון מורים שאנחנו צועדים בכיוון הנכון: עוד ועוד יהודים עולים חוזרים הביתה מן הגלות הארוכה.

 

בסוף המאה ה-19 תיאר הרצל בספרו 'אלטנוילנד' את תקומת העם והארץ ובית המקדש במרכזו: "בניין ענק מלא הוד, שהאיר בלבנת זהר ובכתם פס; גגו נשען על עמודי שיש, יער של עמודים, ועל כל עמוד כותרת זהב... זה בית המקדש".

 

ואולם כפי שראינו מההיסטוריה, בניית בית המקדש אינה פעולה מיידית, היא דורשת רצון וכנות. הרצון צריך לבוא לידי ביטוי בעלייה להר, בתפילה בהר, בלימוד הלכות רלוונטיות ובעיון רציני בשאלות הכבדות, ההלכתיות והמעשיות, שרעיון בית המקדש מעלה. בית המקדש השלישי אינו יכול להגיע ללא אהבת חינם, משום שהוא התיקון של שנאת חינם. לרב יחזקאל לוינשטיין זצ"ל מישיבת מיר מיוחסת האמרה "מוטב שבית המקדש לא ייבנה אם יש חשש כי אדם ייפגע, ייעלב או יתבייש כתוצאה מזה".

 

בית המקדש הוא הדוגמה למטרה שאינה מקדשת את האמצעים. לכן הדרך שאנו צועדים בה צריכה להיות זהירה ומחושבת. עלינו לעלות ולשאוף לבנות, אבל לזכור כל העת כי הבנייה עצמה תלויה ברצון הקיבוצי של עמנו. בכך שהליך הבנייה עצמו ייעשה בקדושה וטהרה. גודל המשימה אינו צריך להרתיע אותנו. אנחנו אומרים בתפילותינו "ותחזינה עינינו בשובך לציון". בואו נעזור לחזון הנביאים להתממש.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הגיע הזמן לימין אמיתי

  מאמר מאת עמיעד כהן

כאן ביתי

  תושבת לוד: עדין מתפרעים...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם