נטורי קרתא ורב ציוני Featured

 12 sefi

חסיד נטורי קרתא ורב ציוני נפגשו בערב יום העצמאות
 
מול מאות צופים ברשת ישבו לשיחת יום עצמאות חביבה ומתנצחת יואליש קרויס, הקמב"ץ הנודע ממאה שערים, וספי גלדצהלר, ראש בית המדרש על שם מניטו. שניהם עד הסוף * מדינת ישראל – מעשה ה' או מעשה שטן? האם פגישות עם אויבים הן קו אדום? ומה האופק המדיני לפי כל אחת מתפיסות העולם האלה?

 

רועי אהרוני

 

שני יהודים הגיעו למאה שערים. האחד – גדעון מור, מפקד מג"ב מרכז לשעבר. האחר – ספי גלדצהלר, העומד בראש בית המדרש ליהדות אוניברסלית 'הרוח הגדולה' על שם מניטו. שניהם מחכים ליד ביתו של יואליש קרויס עד שיסיים את הלימוד בחברותא.

 

קרויס מכונה בתקשורת הקמב"ץ של העדה החרדית אף שאין לו תפקיד רשמי בעדה. הוא נמנה על חברי אחד הפלגים הקיצוניים ביותר במאה שערים ומארגן לוגיסטית מאבקים נגד פגיעה בקברים, ניתוחי מתים וחילולי שבת.

 

מור הציע לגלדצהלר להפגיש בין השניים כדי לשוחח על הנושאים שבמחלוקת – ומובן שיש הרבה – וגם על מה שבכל זאת מחבר בינינו. גלדצהלר קפץ על המציאה לערוך את המפגש במסגרת תוכנית אביב של בית המדרש. קרויס, שמארח אצלו קבוצות רבות, הסכים גם הוא. שניהם מתיישבים בביתו של הבן הנשוי של קרויס, שבמפתיע יש לו חדר מחשבים עם כל הציוד הנדרש, והם משוחחים. הקהל מאזין להם באמצעות הזום.

 

כולם מסורתיים

 

בתחילה קרויס מספר על המחלוקת שהתגלגלה לפתחה של החברה החרדית עם הקמת הסוכנות היהודית בשנת 1935: אם לשתף פעולה עם הציונים כדי להציל כמה יהודים או לא. נטורי קרתא היו הפלג שהחליט שלא לשתף פעולה, ובשנת 1943 השתלט על העדה החרדית. "בעדה החרדית יש 12 אלף משפחות שמחולקות ל-16 קבוצות", אומר קרויס, "ובהן תולדות אהרון, תולדות אברהם יצחק, סאטמר, אנשי ירושלים ועוד".

 

כשקרויס אומר "חרדים" הוא מתכוון לקבוצה מצומצמת הרבה יותר מהנהוג לסבור. "החרדים הם 12 אלף המשפחות של העדה החרדית", אומר קרויס. "כל השאר – בעלז, ויז'ניץ, גור וכל אלו – אני קורא להם מסורתיים".

 

גלדצהלר: "והדתיים הלאומיים?"

 

קרויס: "אני טוען שהם חילונים לגמרי".

 

גלדצהלר:"אז כל אחד יורד בדרגה והחילוניים הם גויים?"

 

קרויס: "אני פשוט שם את כולם ביחד – כולם מסורתיים. כל אחד והמסורת שלו". קרויס מסביר שמבחינתו המאבק הגדול הוא נגד הציבור החרדי. "כשאני צועק ברחוב הנביאים 'שאבעס' מול המכוניות שנוסעות בשבת, על מי אני צועק, על החילוני שנוסע? לא אכפת לי ממנו וזה לא יעזור לי. אני בא להפגין נגד החסיד גור שטוען שאני מחלל את ה' בזה שאני צועק. הוא הגוי שחושב שהוא יהודי ועושה דברים נגד התורה".

 

קרויס בא מן העולם החסידי, ואשתו מהירושלמים הפרושים, "מתלמידי הגאון מווילנה". כשהוא מזכיר את שמו של הגאון שואל אותו גלדצהלר: "מה לדעתך היה הגאון מווילנה אומר על המדינה?" וקרויס ממלמל: "הוא היה מתאבד".

 

כאן התחלנו להבין שלא הולכת להיות שיחה מעונבת מי יודע מה.

 

הכחדה והתבוללות

 

גלדצהלר מתחיל בשאלה מעט פרובוקטיבית והוא שואל את קרויס איך הוא מתכונן ליום הקדוש, יום העצמאות. "איפה הקדושה?" שואל קרויס. "אנחנו מדברים עם הילדים בישיבות ובתלמודי התורה ונותנים להם שיעור מהי הציונות ומה הציונים עשו לעם ישראל כשהכחידו תשעים ותשעה אחוזים מהעם היהודי".

 

גלדצהלר: "אתה מתכוון להכחדה מבחינת חילונות, לא להכחדה פיזית".

 

קרויס: "פיזית זה לא מעניין. גדול המחטיאו יותר מן ההורגו. הנאצים רצחו את הגופות, והציונים את הנפשות. וזה נמשך עד היום".

 

גלדצהלר: "יש מחלוקת על שמדינת ישראל היא מפעל השמירה על היהודים הגדול בעולם? חילוני בחו"ל מתבולל, ופה הוא נשאר יהודי".

 

קרויס: "גם פה מתבוללים, רק לא קוראים לזה התבוללות. קוראים לזה 'ישראלי', ואתה יכול להיות ערבי-ישראלי, רוסי-ישראלי".

 

גלדצהלר: "גם בבית ראשון ובבית שני הייתה מורכבות – אנשים עבדו עבודה זרה או היו מתייוונים, וזה לא מנע מהרמב"ם לקרוא לזה 'מלכות ישראל' למרות שחלק גדול מהמלכים היו רשעים. למה מדינת ישראל חילונית היא לא מלכות ישראל?"

 

קרויס: "בבית ראשון מי שעבד עבודה זרה גם קיים תורה ומצוות. היום יש כל העבירות ביחד: גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה".

 

אוהב כל יהודי

 

קרויס שואל את גלדצהלר מהי ציונות בעיניו. גלדצהלר אומר: "אדם שחשובים לו עם ישראל וארץ ישראל", ואז שואל את קרויס: "הם חשובים לך?" קרויס עונה בחיוב. "אז למה אתה לא ציוני?" מקשה גלדצהלר.

 

"אני ציוני", עונה קרויס. "אלא שאצלכם 'ציוני' שווה 'חילוני', ולכן אני לא רוצה להיקרא ציוני. אבל אני הציוני האמיתי; אתם לא ציונים. אני אוהב את ארץ ישראל ואת עם ישראל". גלדצהלר מסב את תשומת הלב לכך שקרויס עונד צמיד שעליו כתוב "אני אוהב כל יהודי".

 

לאחר מכן השניים מתווכחים על מצוות יישוב הארץ, וקרויס טוען כי אין מצווה כזו. "הרמב"ן הוא היחיד משבעה עשר מוני המצוות שאומר שיש מצווה כזו", הוא טוען. "אבל יש עוד מישהו – משה רבנו", טוען לעומתו גלדצהלר, "משה אומר בשם ה': 'וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ'". קרויס עונה: "אבל כתוב שנירש אותה רק אם נלך לפי חוקותיו של הקב"ה, ואם לא, הכול אבוד".

 

לא לוקח שקל מהמדינה

 

התפיסה החרדית הקלסית אינה רואה במדינת ישראל בעיה מצד עצמה אלא רק מפני שהוקמה על אדני הכפירה ונשלטת על ידי כופרים. ואולם התפיסה של הרב יואל טייטלבוים, האדמו"ר של סאטמר, היא שעצם הקמת מדינה לפני בוא המשיח היא חטא גם אילו היה עומד בראשה אחד מגדולי הדור. משום כך גלדצהלר שואל את קרויס: "אילו כולם היו דתיים ואתה היית ראש הממשלה, היית עומד בצפירה?"

 

"לא", עונה קרויס. "זה היה יותר גרוע. כשחילוני עושה עבירה זה פחות נורא מאשר כשחרדי עושה עבירה. חרדי שעובר על שלושת השבועות, על האיסור לדחוק את הקץ ולהביא את הגאולה לפני הזמן, חמור יותר מחילוני שעושה זאת".

 

קרויס לא רק מדבר אלא גם עושה. או נכון יותר – לא עושה. "אני טוען שאסור מדינה, אז אני לא לוקח כסף מהמדינה", הוא מצהיר. "אני בונה מוסדות חינוך פרטיים. אני משלם בכל חודש 700 שקל מס הכנסה, 400 שקל ביטוח לאומי ו-300 שקל קופת חולים. אבל אני לא לוקח מהם שקל".

 

36 מצוות שאי אפשר לקיים

 

גלדצהלר מזכיר באוזני הצופים את האגדה בתלמוד שלפיה הקב"ה השביע את עם ישראל ואת הגויים בשלוש שבועות לפני הירידה לגלות, ולאחר מכן בעוד שלוש. האגדה הזאת היא אחד המקורות המרכזיים של התפיסה המתנגדת לציונות, אם לא העיקרי שבהם. "הרמב"ם והשולחן ערוך לא הזכירו את האגדה הזאת להלכה", מציין גלדצהלר. "אדרבה, השולחן ערוך פסק שמותר לחלל שבת כדי לקנות בית מגוי בארץ ישראל".

 

"אתה יכול לקנות בית מגוי אם הוא רוצה למכור לך", מחלק קרויס, "אבל אתה לא יכול לקנות מגוי אדמה אם כל הגויים מתנגדים למכירה הזאת גם אם הוא כיחיד רוצה למכור".

 

"לא ראיתי שיש התייחסות לחילוק הזה", אומר גלדצהלר, ושואל: "לפי ההלכה אדם יכול לכוף את אשתו או אישה לכוף את בעלה לעלות לארץ ישראל. איך הם יכולים לכוף אם אין כאן מצווה?"

 

"בגלל שהם יכולים לקיים פה יותר מצוות", עונה קרויס. "יש פה 36 מצוות שאי אפשר לקיים בחו"ל".

 

מכיוון שקרויס מצדד בתפיסה שלפיה עצם הקמת מלכות היא חטא, שואל אותו גלדצהלר: "מדוע אם כן יש מצווה לפי הרמב"ם למנות מלך?"

 

"זה יקרה כשהמשיח יגיע", עונה קרוס. "ניסיתם למנות מלך, ולא הצלחתם. קודם כול, הוא צריך לקיים את כל המצוות. אז תביאו מישהו שמקיים את כל המצוות. נלך עם הקו שלך, שראש הממשלה הוא מלך ישראל. אם כן, אריק שרון היה מלך ישראל. אנשים חשבו שהוא המשיח. יום אחד הוא החליט לפנות את גוש קטיף, ואז הפסקתם ללכת איתו. מישהו אז הסביר לי: הוא סטה מדרך התורה.

 

"שבעים שנה אנחנו יודעים שראשי ממשלות סוטים מדרך התורה, ורק כשהם לוקחים לכם פיסת קרקע נופל לכם האסימון? כשהוא אוכל נבלות וטרפות, מחלל שבת ונותן תקציבים לבתי ספר שמלמדים שלושה מיליון ילדים את חוקות הגויים, הכול בסדר; רק כשלקחו כמה קילומטרים מעזה זו סטייה מדרך התורה? זה כל היהדות?

 

"מצאתם את הרמב"ם שכותב על מצוות יישוב הארץ, והיא בעיניכם המצווה היחידה. כל השאר לא מעניין אתכם בכלל".

 

"לכו עם הרב קוק עד הסוף"

 

יואליש קרויס מספר על היחס האמביוולנטי בציבור החרדי לרב קוק, שאליו נחשף כבר כשהיה נער. "היה לי בר מצווה בבני ברק, ושאלתי ברחוב מישהו איפה זה רחוב קוק. הוא גער בי: 'אתה לא מתבייש? תגיד "הרב קוק"'. המשכתי הלאה ושאלתי מישהו אחר איפה זה רחוב הרב קוק, אז הוא ירק עליי: 'אתה לא מתבייש? ילד עם פאות ארוכות לא צריך לומר "הרב קוק"'.

 

קרויס מספר שלמד קצת הרב קוק, אבל לדבריו הציונות הדתית הולכת רק עם חלק מהאמירות שלו. "הרב קוק אמר שאסור לנשים לבחור ולהיבחר. האם אתם שומעים לו?" הוא שואל. "הראיתי את זה למישהו והוא אמר לי: אם הרב קוק היה חי היום, הוא היה מתיר את זה. אמרתי לו: זה הכול בולשיט. אני הולך עם תורה שהיא בת שלושת אלפים שנה.

 

"אני למשל חושב שאנחנו לא צריכים להפגין על הגיוס. מי שלוקח כסף והוא חלק מהמדינה צריך להתגייס לצבא. למה אני צריך להילחם בשבילו? אבל בגלל שהרבנים אמרו, אני הולך להפגין. אם תלך עם הרב שלך עד הסוף, לא אכפת לי. אבל אני כמעט לא רואה דתיים לאומיים שיש להם רב".

 

"מה נעשָה בכנסת למען היהדות?"

 

גלדצהלר מספר לקרויס על שיטת הרב צבי יהודה בנוגע לשלטון החילוני. "הרב צבי יהודה לימד להפריד בין הממד הפרטי שלהם לממד הכללי שלהם", אומר גלדצהלר. "ברור שהרצל ובן-גוריון עשו עבירות באופן פרטי, אבל כמנהיגים של עם ישראל הם קידמו את האינטרסים של הכלל. התפיסה הציונית-דתית היא שגם אם בחיים הפרטיים אדם יכול להיות רשע, בחיים הכלליים הוא יכול להיות צדיק".

 

"בוא נזרום עם זה", אומר קרויס לשם הדיון. "האם גם בחיים הכלליים הם צדיקים? איפה אתה רואה בכנסת שנעשה משהו בשלושים השנים האחרונות למען היהדות או הצדק?"

 

"כשממשלת ישראל נלחמת נגד האיום האיראני, למשל", אומר גלדצהלר, "למה אתה לא מתייחס לכנסת לפחות כאל ועד בית? דווקא ההתייחסות אליה כאל מעשה שטן הופכת אותה למשהו מיוחד. רוב החרדים מתייחסים למדינה בהרבה יותר שוויון נפש ובצורה הרבה יותר פרקטית".

 

"ודאי שיותר פרקטי", עונה קרויס בסרקזם. "יותר פרקטי גם לחיות כחילוני".

 

"הקב"ה הכריע כמו הרב קוק"

 

גלדצהלר: "תלמיד חכם מישיבת חברון אמר פעם כך: כשהיינו צעירים, לפני קום המדינה, ידענו שיש שני גדולים שמבינים מאוד בענייני גלות וגאולה, והם אומרים הפוך לגמרי זה מזה: הרב יואליש מסאטמר והרב קוק. ולא ידענו מי צודק. בתש"ח, עם קום המדינה, הקב"ה בא והכריע כמו הרב קוק. התלמיד הזה מישיבת חברון היה לימים ראש ישיבת מרכז הרב – הרב אברהם שפירא. להבנתי, הוא מנסח פה היגיון בריא: מתבוננים על המציאות ולומדים ממנה".

 

קרויס: "כל הזמן שואלים איפה א‑לוהים היה בשואה. אני חושב שהוא היה בה. הוא היה גם פה בקום המדינה, כשהייתה שואה רוחנית. הוא היה בשתיהן".

 

גלדצהלר: "הרב אברהם שפירא אומר בעצם: הסאטמרים אמרו שזה מעשה שטן שלא יצליח, אבל בסוף זה הצליח".

 

קרויס:"איפה ההצלחה? בחרנו להיות ככל הגויים וקיבלנו את זה. גם כשעם ישראל רצה לשלוח מרגלים, הקב"ה נתן לו".

 

גלדצהלר: "לטענתך, כמו שהשואה היא מעשה שטן, כך גם הקמת המדינה והניצחונות במלחמת ששת הימים וביום הכיפורים?"

 

קרויס: "הכול מעשה שטן".

 

גלדצהלר: "יוצא שלשיטתך השטן שולט פה בעולם ולא הקב"ה. זה נשמע כמו אמונה בשני אלים".

 

קרויס: "לכל אדם יש יצר טוב ויצר רע, ובדרך כלל הרע שולט, אין מה לעשות".

 

גלדצהלר: "אתה רוצה להגיד לי שהקב"ה כל כך רוצה ברעתנו ולא מצליח להשתלט על הרוע?"

 

קרויס: "הוא לא רוצה להשתלט עליו כי הוא רוצה לתת לאנשים בחירה".

 

גלדצהלר: "בתשמ"ז כתבו באחד הביטאונים החרדיים שבשנה הבאה הכול הולך ליפול כיוון שאחרי ארבעים שנה 'אָקוּט בְּדוֹר וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם'. והנה הגיעה שנת תשמ"ח, ולא נפלה המדינה".

 

קרויס: "גם ה'חסד לאברהם' כותב שבשנת תש"ס כבר נהיה אחרי ארבעים שנה של תחיית המתים".

 

גלדצהלר: "הוא צדק. האם יש לך תחיית המתים גדולה יותר ממדינת ישראל לאחר השואה?"

 

חושך ליהודים

 

גלדצהלר שואל את קרויס את דעתו בשאלה מה הייעוד שלנו כעם היהודי. קרויס עונה: "לקיים תורה ומצוות". "לשם מה?" שואל גלדצהלר. "כי ה' ציווה", עונה קרויס. גלדצהלר שואל: "האם יש לנו מטרה להיות אור לגויים?"

 

"אור לגויים וחושך ליהודים?" עוקץ קרויס ומביא דוגמה לחושך שעליו הוא מדבר: "לפני שבועיים הייתי בגוש עציון. רוצים להרחיב את הכביש על חשבון קברים שמצאו שם. אבל לא מעניין אף אחד שקבורים שם חיילי יהושע בן נון. אמרתי בתקשורת כי בעוד שלושים שנה, כשאנחנו נהיה הרוב, אנחנו נשטח את הר הרצל כי נגיד שלא מעניין אותנו שקבורים שם חילונים.

 

"אני הולך למזרוחניקים ושואל אותם על הקברים, והם אומרים לי: החיים יותר חשובים מהמתים. אז אתה עוד אומר לי שזה אור לגויים? זה חושך ליהודים. בשכונת גילה הערבים קונים מאות דירות, ואתם מעדיפים לחפש איזו גבעה כדי לריב עם הערבים. הגבעה הצרפתית כבר תשעים אחוז שייכת לערבים. בסוף ירושלים תהיה ערבית, ולכם לא אכפת".

 

"אתה רוצה שארץ ישראל תהיה מלאה ביהודים", אומר גלדצהלר, "אז אתה ציוני".

 

המדינה החמישים ואחת

 

ובכן, מהי השאיפה של יואליש קרויס לעתידה של מדינת ישראל? התשובה שלו לכך היא שצריך להוציא אותה מידי היהודים ולהעביר אותה לשלטון של גויים. "ממילא מי ששולט פה בתכלס זה ארצות הברית", טוען קרויס. "אנחנו יכולים להיות המדינה החמישים ואחת של ארצות הברית. במקרה כזה אין לנו בעיה שגם ביבי יישאר בשלטון. אנחנו גם יכולים להיות מדינה של רוסיה או של כל מעצמה אחרת".

 

גלדצהלר: "אתה תלך לצבא של המדינה הזאת?"

 

קרויס: "כן, כשזה תחת שלטון של גויים לא אכפת לי".

 

גלדצהלר: "ותגיד תפילה לשלום המדינה?"

 

קרויס: "ברור".

 

לאחר מכן, לדעתו של קרויס, החילונים יצאו מהארץ, ואז יוכל לבוא המשיח. הוא ייקח את השלטון מידי הגוי ויקים כאן את המלכות המיוחלת. להבנתו, לא יכול להיות שהמשיח יצמח מתוך מדינת ישראל הנוכחית. "אין מצב שעל ידי הליכה נגד התורה תהיה גאולה".

 

גלדצהלר מזכיר את דעת החזון איש שלפיה מדינת ישראל היא כמו תינוק: עד שהוא לא עושה ברית מילה, אנחנו לא קוראים לו יהודי; אבל לאחר הברית הוא ייחשב יהודי. כך גם מדינת ישראל – ברגע שתקבל עליה עול מצוות תיחשב מדינה של יהודים, ולא צריך שהיא תיחרב כדי שתקום מלכותו של המשיח.

 

"יש לי ויכוח איתם בהרבה דברים", אומר קרויס. "החזון איש גם אמר שהחילונים הם תינוקות שנשבו, ואנחנו חושבים שהם אפיקורסים. אלו הלכות אחרות. זה לא שאם תהיה פה ממשלה עם יותר יידישקייט זה יהיה כשר. עצם זה שיש ממשלה זו עברה".

 

"למה הקמת ממשלה אחרי הצהרת בלפור היא מרידה באומות?" שואל גלדצהלר. "אחרי ההצהרה כתב המשך חכמה כי 'סר פחד השבועות'. שני דברים אני לומד מזה: קודם כול, שהשבועות אינן להלכה אלא הן פחד; נוסף על כך, ברגע שהייתה ההצהרה, כבר אין פחד. מלבד ה'מגילת אסתר', אף אחד לא הביא את השבועות להלכה, וגם הוא אמר שזה רק כשאין רשות מהאומות".

 

"הצהרת בלפור הייתה טובה אילו הייתם מקיימים את כל החוקים של הגויים", עונה קרויס. "אבל כל עוד אתם לא מקיימים את כל ההחלטות של האו"ם, אתם שקרנים. לקחתם מהם רק את המדינה; אבל אם הם אומרים לכם לא להיכנס ללבנון, אתם לא מקיימים".

 

"אני חושב שהמחלוקת בינינו היא עניין של שורש נשמה", אומר גלדצהלר לקרויס. "שנינו מאמינים באותו א‑לוהים, אבל כנראה אנחנו תופסים אותו אחרת לגמרי. אני חושב שהוא אוהב אותנו ומפנק אותנו כבר שבעים ושלוש שנים במדינת ישראל, ואתה חושב שהקב"ה מאפשר לרוע לחגוג ועושה לנו פה ניסיונות עצומים. החוויה השונה שלנו מעצימה אצלי את התחושה שאולי זה שורש נשמה".

 

אצל ערפאת ואחמדינג'אד

 

בנטורי קרתא יש קומץ קיצוני שלידו שאר נטורי קרתא נראים פרווה. אחד מהם היה משה הירש, גם הוא פעיל אנטי-ציוני ממאה שערים, שכונה "שר החוץ של נטורי קרתא" ושימש שר לענייני יהודים בממשלתו של ערפאת ברשות הפלשתינית. גלדצהלר שואל את קרויס איפה הוא מותח את הגבול בין התנגדות למדינת ישראל לבין שיתוף פעולה עם האויב: "משה הירש היה צדיק בעיניך או רשע?"

 

קרויס: "הוא לא היה רשע. יכול להיות שהוא גם היה צדיק. אף פעם לא דיברתי איתו".

 

גלדצהלר: "נטורי קרתא שהולכים לאחמדינג'אד – לגיטימי בעיניך?"

 

קרויס: "אם תדבר איתם עשרים דקות, הם ישכנעו אותך שהם צודקים. אני חושב שהם טועים".

 

לשאלתו של מישהו מהקהל עונה קרויס כי רק שבעה אנשים בארץ ואחד עשר אנשים בחו"ל בעד המפגשים עם האיראנים, והרוב המוחלט מתנגד להם. "המופתי פעם הגיע לרב חיים זוננפלד ואמר לו: אני נגד הציונים, אתה נגד הציונים, בוא נילחם ביחד. אמר לו הרב זוננפלד: אי אפשר; אתה נגד היהודי שבו ואני נגד הגוי שבו".

 

גלדצהלר: "יוצא שאתה אוהב ישראל גדול. אתה נלחם רק נגד גויים, כולל נגד הגויים שבתוך היהודים. אתה בעצם מסכים עם הרב קוק שמחלק בין הנגלה לנסתר. מבחינתך, בנגלה הם גויים אבל בנסתר הם יהודים".

 

קרויס: "אני לא נכנס כזה עמוק. אנחנו לא רוצים ליהנות מהציונים, אבל גם לא להילחם בהם. המלחמה בהם היא מבחינתי חלק מהמרידה באומות".

 

גלדצהלר: "אני חושב שנחשף פה צד אחר של יואליש קרויס. יש בך צד של אוהב ישראל".

 

קרויס (בחיוך): "אז אני חוזר בי".

 

גלדצהלר: "מי ינצח בסוף, הציונים או העדה החרדית?"

 

קרויס: "אנחנו. כל יום שאני קיים זה ניצחון".

 

גלדצהלר: "אתה חושב שבסוף כולנו ניראה כמוך?"

 

קרויס: "לא, ואני גם לא רוצה את זה. אני רוצה שכל אחד ילך בדרך שלו, אבל יהיה אמיתי איתה בלי לעשות משחקים או ללכת כשהרב שלך אומר משהו שלא מוצא חן בעיניך".

 

אחרי שהמצלמות כבות

 

בסוף השיחה גדעון מור מוציא מקרויס הבטחה שלא יהיו שרפות דגלים ביום העצמאות ("חס ושלום", אומר קרויס) ומוכיח אותו על שמרביצים לחיילים במדים במאה שערים ("אתה צודק"). אחרי שהמצלמות כבות גלדצהלר נותן לקרויס את הספר שכתב על משנת מניטו, 'מסע בראשית', שעל כריכתו מתנוססת דמותו של הרצל. קרויס נותן לגלדצהלר את הספר שכתב על משנת רבי עמרם בלוי, המנהיג והמייסד של נטורי קרתא.

 

קרויס מעלעל בספרו של גלדצהלר ושואל אותו: "ומה אם אני מוכיח לך שכל מה שאתה חושב זה בלוף? אתה תעבור צד?"

 

גלדצהלר, ביושרה אינטלקטואלית, עונה: "כן".

 

וקרויס צועד צעד אחד אחורה ואומר בחיוך: "אז אני לא אעשה את זה".

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
אור חדש בציון

  יסודות הציונות: תכירו את...

לייקר כל יממה

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם