הבית שלנו Featured

 10 segal
שבע דקות מכוננות במיוחד עברו על ארנון סגל בהר הבית לפני יותר מעשרים שנה, ושם הבין שזו הולכת להיות משימת חייו * הספר שהוא מוציא בימים אלו על כל ההתלבטויות, התובנות, התגליות שסביב מקום המקדש הוא עוד אבן דרך במסע שהציב לעצמו להחדיר את הלב עצמו לתוך הלבבות של אזרחי ישראל * ארנון הוא אומנם חבר מערכת קרוב, אבל אנחנו מקווים שהצלחנו לשאול אותו על כל מה שמטריד אתכם: קורבנות, מוסלמים, רבנות וגם מי מתנגדים יותר, החילונים או הדתיים * רציתם יום ירושלים? קבלו אותו עד הקצה * בסוף הר הבית עוד יהיה בידינו

איתמר מור

ארנון סגל, מראשוני הכותבים במערכת עולם קטן, הוא קודם כול חבר ואיש אמת, וזו סיבה טובה דייה להתיישב איתו לשיחה סתם כך. אולם העיתוי הנוכחי קשור בספרו החדש, 'הבית', שיצא לאור לפני כחודש וחצי. ספר זה הוא מקור כמעט יחיד למידע ולסקירות עומק בנוגע למקום הקדוש ביותר לעם היהודי, שאיכשהו הפך אצלנו גם למושכח ומודר ביותר פיזית ותודעתית.

הכול החל באקראי לחלוטין לפני יותר מעשרים שנה בספרייה שבבית הוריו שבעפרה. ארנון, תלמיד צעיר בישיבת עתניאל, שלף מהספרייה ספר מאובק שכתב הרב שלמה גורן על הר הבית ולקח אותו לישיבה. הקריאה ריתקה אותו וגילתה כמה דברים חדשים ולא מוכרים לו ולרוב הציבור; כמו שמותר ואפילו חובה ומצווה לעלות להר הבית; כמו שאבן השתייה, זו שלפי המסורת היהודית העולם כולו נוצר ממנה ושכנה בבית קודש הקודשים, קיימת במציאות עד היום, גלויה לעין כול תחת כיפת הסלע; כמו שמקום מזבח העולה חשוף כיום ממבנים מוסלמיים, ואפשר הלכתית ותאורטית להשיב כבר מחר בבוקר חלק מעבודת הקורבנות אפילו בלי שבית המקדש עומד על תילו.

אך הדבר העיקרי שגילה סגל היה הפחד העמוק של החברה הישראלית, ובפרט זו הדתית, להתעסק ברבדים המעשיים של חלום הדורות היהודי. ספרו החדש איננו מתעסק בשאלות ההלכתיות או הפוליטיות שסביב העלייה להר הבית. הוא מנסה להניח מסד חשוב לקירוב הנושא ללבבות כולנו באמצעות מידע אובייקטיבי בלבד.

"כפי שאנשים דתיים נוהגים לומר על חילונים שהם תינוקות שנשבו בכל הקשור להכרת היהדות, הציבור הדתי הוא תינוק שנשבה בכל מה שנוגע להר הבית", הוא אומר בנימת עצב בלתי מוסתרת.

"קח אותי למשל. ילד דתי שגדל בעפרה, בבית אידאולוגי-ערכי. הפעם הראשונה בחיי שעליתי להר הבית הייתה כשהייתי בן 19. אם היו שואלים אותי היכן עמד המקדש בהר, לא הייתי יודע מה להשיב. אם היו מראים לי תמונה של אבן השתייה, לא הייתי יודע לומר מה אני רואה. מצב כזה יכול להתרחש רק בתרבות של השכחה. הרי אי אפשר לומר על מקום המקדש שהוא נושא שולי ביהדות. מאתיים מצוות מתוך תרי"ג אי אפשר לקיים אלא בהר הבית.

"גם אחרי החורבן, עד הכיבוש המוסלמי במאה ה-12, יהודים המשיכו כל העת לעלות להר וראו בו את המקום המקודש ביותר ליהודים. ההרחקה הפיזית שכפה עלינו הכיבוש המוסלמי הפך להרחקה תודעתית. הרמב"ם עצמו ביקר בהר הבית וקבע את אותו יום לחג. והנה אנו, הדור שזכה לחיות במציאות של גאולה שבה ירושלים משוחררת ומאוחדת בלב מדינה ריבונית יהודית וחזקה, דווקא אנחנו שכחנו את העיקר. כתבתי את הספר כדי שנערים בני 17 לא ימשיכו לגדול לתוך אותה שכחה ובורות שבה אני גדלתי. גם אם יש אנשים שחושבים שאסור לעלות להר הבית, מה לגבי הגעגוע לשם? איך קרה שבסלון של כל בית מוסלמי תמצא תמונה של מקום המקדש, אבל אצלנו מסתפקים בתמונה של הכותל?"

האם מדובר בתהייה כנה או בהיתממות? שהרי האינסטינקט מעלה ברובנו שלל תשובות על תמיהתו של סגל. הראשונה שבהם מסמנת את הכותל המערבי כהוכחה לכך שאין באמת שכחה שכזאת. מהרובד ההלכתי יש גישה הטוענת כי עדיין איננו ראויים לעלות בהר. מבחינה פוליטית רבים חושבים שכל ניסיון לשנות את הסטטוס-קוו הקיים עלול להקים עלינו את כל העולם הערבי לכלותנו. ואולם סגל מתעקש להפריך את כל הטענות הללו, ובכלל זה את הקביעה שהכותל המערבי הוא המקום הקודש ביותר ליהודים כיום.

כפי שאנשים דתיים נוהגים לומר על חילונים שהם תינוקות שנשבו בכל הקשור להכרת היהדות, הציבור הדתי הוא תינוק שנשבה בכל מה שנוגע להר הבית. הפעם הראשונה בחיי שעליתי להר הבית הייתה כשהייתי בן 19. אם היו שואלים אותי היכן עמד המקדש בהר, לא הייתי יודע מה להשיב. אם היו מראים לי תמונה של אבן השתייה, לא הייתי יודע לומר מה אני רואה. מצב כזה יכול להתרחש רק בתרבות של השכחה. הרי אי אפשר לומר על מקום המקדש שהוא נושא שולי ביהדות

 

"לפי פרופ' דן בהט, העדות המוקדמת ביותר לתפילה יהודית ברחבה המוכרת לנו כיום ככותל המערבי בת פחות מ-400 שנה. עד היום כשאני רואה פרטי יודאיקה עם ציורים וריקועים של הכותל המערבי אני מתחרפן. איך קיר תמך של חומה חיצונית הפך למקום הקדוש ביותר בעוד קודש הקודשים או המזבח נשכחו? איך נוצר העיוות הזה?

"אני אפילו לא מתייחס לשאלה למה דווקא הכותל המערבי, הרי להר הבית יש ארבעה כתלים? אני מכיר את הציטוט המפורסם משמות רבה שלפיו 'לעולם אין שכינה זזה מכותל מערבי', אבל על איזה כותל מדובר, חומת הורדוס או הכותל המערבי של קודש הקודשים? יש קשר שתיקה עד ימינו בנושא הזה, והמדהים הוא שמי שמובילים את ההשתקה הזאת הם בעיקר אנשים דתיים".

ואיך אתה מסביר את זה?

"באמת שאין לי מושג. הרי זה לא שיש פה שאלה הלכתית כמו נגיד בבשר וחלב. אפילו בשאלות שיש בהן עונש כרת במקרה של ספק, רבנים לא פעם מתירים דברים מפאת פיקוח נפש, כמו למשל לאכול ולשתות ביום הכיפורים לאישה בהיריון או לאדם חולה. רבנים מוצאים אומץ להסתכן סיכונים הלכתיים כדי להתיר אישה לבעלה. להיכן נעלם האומץ הרבני הזה כשמדובר בהר הבית?

"אגב, חשוב להבהיר שגם אני לא חושב שמשהו צריך להיעשות על חשבון הגויים. מקורותינו שלנו אומרים 'ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים'. אבל מה עם החובה להבטיח שביתו של א‑לוהים לא יהפוך למגרש כדורגל או למוקד להתפרעויות והפגנות אנטי-ישראליות? יש עוד ערכים חשובים לא פחות ממורא מקדש, כמו מניעת חילול מקום המקדש".

אתה לא חושב שיש קצת היתממות בדבריך? אתה באמת מאמין שאפשר לנתק את העיסוק בהר הבית מההקשר הפוליטי-מדיני? כפי שאתה עצמך הזכרת, שנים שאומרים לנו שזו חבית חומר הנפץ של המזרח התיכון.

"להציג את הר הבית כחבית חומר נפץ זה לשתף פעולה עם שקר. הרב יוסף אלבוים, חסיד בעלז שנחשב לוותיק העולים להר הבית, נוהג להזכיר שבכל המקורות היהודיים הר הבית מוזכר אך ורק בביטויים חיוביים, וזה בלשון המעטה. 'והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים'.

"אבל התקשורת הישראלית מקפידה להביא את הר הבית אך ורק בהקשרים שליליים, מתלהמים ומשחירים. אז זה שמישהו חוזר שוב ושוב על ביטוי כמו 'חבית חומר נפץ' ומאיים במלחמת עולם שלישית בהכרח הופך את זה לנכון? אני מעדיף לצטט את יהודה גליק, שאומר שהר הבית הוא מקום נפיץ משום שממנו נפיץ את אור ה' לכל העולם. כאדם דתי אני כופר בטענה שהר הבית יביא לידי מלחמת דת. מי שמעלים את הטענה הזאת הם תמיד אנשים חילונים, שבניגוד להם, נדמה לי שדווקא שומרי מצוות כמוני מכירים ומבינים הרבה יותר טוב ולעומק את נפשו של המוסלמי המאמין".

נו, באמת. עוד רגע תאמר שהערבים גם יפרסו לפניך שטיח אדום.

"לא זכור לי שהם פרסו לפנינו שטיח כזה כשהחלטנו להקים פה מדינה, ובכל זאת בן-גוריון החליט ללכת על זה. האם בגלל זה חזרנו לגלות? ההבדל היחיד הוא שבעוד בנוגע למדינה התקבלה הכרעה ברורה, בנוגע להר הבית החלטנו שלא להחליט.

"אורי צבי גרינברג אמר 'השולט בהר שולט בארץ'. במילים אחרות, מי שלא שולט בהר משדר לאויביו שהוא זמני גם בארץ כולה. לא במקרה הערבים יוצאים פעם אחר פעם, גם בשבועות האחרונים, להתפרעויות בירושלים אחרי התפילות בהר הבית. חוסר הנוכחות שלנו שם מתדלק בהם את ההכרה שכפי שמדינת ישראל ויתרה על ההר, במעט אלימות ערבית היא תוותר יום אחד גם על הארץ. כשאין דין ואין דיין הבריון של השכונה מבין שזה רק עניין של כוח. אבל גם בלי זה, מבחינה חוקית ודמוקרטית לא ברור לי איפה בא לידי ביטוי חופש הפולחן ליהודים. איפה חופש הגישה המובטח בחוק?

"הר הבית לא באמת מעניין את המוסלמים מהבחינה הדתית. מי שמוטרד מקדושתו של המקום לא יערוך בו משחקי כדורגל. הטענה היחידה שאני מסכים איתה באה דווקא מהשמאל, כמו למשל זו של ידידי העיתונאי ניר חסון מהארץ, שאומר שהר הבית הוא סמל לאומי בעיני הפלשתינים משום שזהו המקום היחיד שמשמר מצב שבו אין 'כיבוש'. הוא רואה בזה משהו חיובי, אני רואה בזה סיבה להתמשכות המלחמה הערבית נגדנו.

"תחושת הלית דין ולית דיין שיש כרגע בהר מתדלקת בערבים את התקווה שמאבק ואלימות יעניקו להם בכל רחבי מדינת ישראל את מה שיש היום בהר הבית. זו בדיוק הסיבה שהפתרון הצודק והחכם מכולם הוא לגייס את מדינת ישראל לקיום חובותיה הדמוקרטיות בהבטחת חופש דת ופולחן לכולם בהר הבית.

"בניגוד לדיכוי השאיפות היהודיות בהר, את הפתרון הזה טרם ניסינו. אחרי 54 שנים שבהן נתנו את הכול כדי להבטיח שקט בהר הבית, המקום הזה היה אמור להיות הכי שקט במזרח התיכון. העובדה שזה לא כך מוכיחה שטעינו בדרך. המחיר של השקט רק הולך ומאמיר. לא יהיה שקט עד שנציג את עצמנו כבעלי הבית ונתייחס למקום הזה כראוי ולא כאל חצר אחורית של מדינת ישראל. כשזה יקרה אני מניח שהערבים יאבדו עניין במקום.

"ההוכחה הטובה ביותר לכך היא משבר גלאי המתכות שפרץ אחרי רצח שני השוטרים בהר הבית בקיץ 2017. אנשי הווקףהודיעו שלא ייכנסו להר הבית כל עוד מוצבים בכניסות גלאי מתכותומצלמות, והמופתי של ירושליםהוציא פסק הלכה שאוסר על מוסלמיםלהיכנס להר הביתדרך גלאי המתכות שמפעילים שוטרי מג"בישראלים. והנה הפלא ופלא: רוב המוסלמים התפללו שבועיים מחוץ למתחם ההר בסמוך לעמדות המשטרה. פתאום התברר שהמקום לא חשוב להם אלא בתנאי שהם השולטים בכל היבט בו. יהודים המשיכו להגיע לאורך כל הדורות קרוב ככל שאפשר אל הקודש ועשו זאת גם תחת מטר אבנים, יריקות ויריות, אז למי המקום הזה חשוב באמת?"

אנחנו לא ראויים?!

העלייה הראשונה של סגל להר הבית הייתה כאמור לפני 21 שנה. מתודלק במוטיבציה שקיבל מקריאת ספרו של הרב גורן ומלווה בחבר מהישיבה נסעו השניים להר הבית בלי להתייעץ עם אף אחד מהרבנים בישיבה ובלי לעדכנם. הימים היו ימי חול המועד סוכות של שנת תש"ס, 1999. השניים הגיעו למקום וגילו שהשער סגור. זה היה המפגש הראשון של סגל עם המציאות המפלה יהודים בכניסה להר. אחרי כמה שעות של המתנה הם הוכנסו פנימה בזוגות. סגל מספר שבאותו יום היו שם חוץ ממנו ומהחבר רק עוד שני יהודים שומרי מצוות שהמתינו לעלות. הביקור, שהתנהל באבטחה הדוקה, נמשך שבע דקות בלבד, אולם אלו היו שבע דקות מכוננות.

כמעט שנה אחר כך נסגר הר הבית ליהודים לשלוש שנים. ארנון, שהתחתן במהלך השנים האלה עם אשתו מעיין, הזכיר מתחת לחופה את העובדה שהר הבית נעול בפני יהודים ואמר שהם אינם מעלים את זכר ירושלים על ראש שמחתם, שכן ירושלים מאוחדת, בנויה ועומדת על תילה לתפארת, אבל ההר שבה עודנו זקוק לגאולה.

"אני זוכר שאחר כך באו אליי כמה חברים ואמרו לי משהו בסגנון 'לא ידענו שגם אתה מאלה'. במילים אחרות, הם שידרו לי שהעיסוק שלי בהר מוזר והזוי. זאת בדיוק הייתה התחושה של כל מי שהתעסק בנושא הר הבית והמקדש עד לשנים האחרונות".

אני מניח שאתה לא באמת מופתע. אפילו אני לא יודע אם הקרבת קורבנות נוגעת בי כאדם מודרני. בכל זאת התעדנו לאורך השנים.

"למה שאתה קורא 'עידון' אני קורא הפיכת היהדות לסטרילית ומעוקרת ממהות. היהדות מעולם לא הייתה דת שהתעסקה רק בכוונות, בתפילות ובלימוד תורה. היהדות היא קודם כול דת מעשית עם מצוות מעשיות. היהדות מאמינה שבכוח המעשה האדם מתעלה.

"כבר כמה שנים שאנחנו מתרגלים בכל ערב פסח את הקרבת קורבן פסח. יש שם הכול: שחיטה, עבודת כוהנים, הזיית דם ושירת לוויים. כל מי שמגיע לאירוע הזה, לא משנה אם הוא חרדי, דתי, או אפילו קהל של צלמי עיתונות גלויי ראש, מספר שמשהו מתרחש בנפשו מעצם הנוכחות באירוע הזה.

"לפני כמה שנים כתבה בחורה חילונית ל'עולם קטן' מאמר שבו סיפרה שהשתתפה כצופה בתרגול הקרבת קורבן פסח, וכמה הדבר הבהיר לה שהיא רוצה בעצמה לזכות להקריב קורבן פסח. לעומת זאת בפאנל שהשתתפתי בו כמה שבועות אחר כך אמר אחד מבכירי הרבנים הדתיים-לאומיים: 'עם ישראל עדיין איננו בשל לנושא הר הבית'. הבנתי אז שאולי הרבנים הם שאינם בשלים להר הבית. עם ישראל, לעומת זאת, כמו אותה בחורה שהזכרתי, בשל לחלוטין.

ההרחקה הפיזית שכפה עלינו הכיבוש המוסלמי הפך להרחקה תודעתית. הרמב"ם עצמו ביקר בהר הבית וקבע את אותו יום לחג. והנה אנו, הדור שזכה לחיות במציאות של גאולה שבה ירושלים משוחררת ומאוחדת בלב מדינה ריבונית יהודית וחזקה, דווקא אנחנו שכחנו את העיקר. גם אם יש אנשים שחושבים שאסור לעלות להר הבית, מה לגבי הגעגוע לשם? איך קרה שבסלון של כל בית מוסלמי תמצא תמונה של מקום המקדש, אבל אצלנו מסתפקים בתמונה של הכותל?

 

"הרתיעה מהר הבית ניזונה ממחשבה שלפיה אנחנו כבר לא צריכים מקום פולחן מוגדר, כי כל אחד יכול לעבוד את הקב"ה מכל מקום, וה' נמצא בכל מקום שנותנים לו להיכנס אליו. גם אני מסכים עם האמירות הללו, אך אני לא מוכן שהן ידרסו את הבחירה של בורא עולם במקום הזה.

"ההיסטוריון שמעון דובנוב, שנרצח בשואה, התנגד בשעתו לציונות בטענה שייעודו של עם ישראל הוא להישאר בגולה על מנת להיות אור לגויים וללמד אותם מוסר. נדמה לי שאני שומע גישה דומה בנושא הר הבית, שאומרת שאנחנו כבר לא צריכים מקדש כי יש תחליפים מצוינים. הסיבה שבגללה הרבנות הראשית מתנגדת לעלייה להר הבית היא מפחד שהדבר עלול לשנות לחלוטין את כל העולם הדתי. כיום העולם הרבני, לפחות בחלקו, מעדיף להישאר במדבר ולא להיכנס לארץ ישראל".

ומה עם כל ההרחקות שהתורה עצמה מציינת ביחס לקודש? מה עם כל 'הזר הקרב יומת'? אתה באמת חושב שאנו ראויים למציאות שבה ההר פתוח בפני כל יהודי כל הזמן?

"אני לא מצליח להבין את האמירה 'אנחנו לא ראויים'. יש ספר שיצא לאור ב-1936 ונקרא 'תיקון עולם', ובו כמעט כל רבני הדור ההוא כותבים על האיסור החמור לעלות ארצה במסגרת התנועה הציונית. למה? כי ארץ ישראל כה קדושה ונעלה, שעם ישראל לא ראוי לבוא אליה במצבו הנוכחי. איפה היינו היום אם כולם היו מתיישרים לפי הקביעה הזאת?

"זה כמו שתאמר שבמצבנו הנוכחי איננו ראויים לקיים מצוות, כי מי אנחנו שנשמור שבת, נניח תפילין או נאכל מצה. אם כבר אנחנו לא ראויים למשהו, זה לקבוע למה אנו ראויים ולמה לא. אני כן יודע שיש הלכה חד-משמעית ברמב"ם, שכותב: 'מצווה לבנות בית לשם ה', כלומר שנהיה מקריבים שם קרבנותינו אליו'. אני מציע לכולנו לחזור לקיים מצוות בתמימות, בלי יותר מדי מחשבה אם אנו ראויים או לא.

"יש בתורה בסך הכול שתי מצוות שהעונש על ביטולן הוא כרת: ברית מילה וקורבן פסח. ברית מילה מקוימת על ידי החילונים האדוקים ביותר בישראל, אבל קורבן פסח נחשב לאיזה מנהג או פולקלור, לא משהו שמתחרה בל"ג בעומר במירון למשל. כיום אפשר להקריב קורבן פסח ללא שום בעיה. מקום המזבח בהר הבית פנוי היום ממבנים מוסלמיים. ההלכה מתירה להקריב קורבן פסח על המזבח גם אם הבית איננו בנוי. כלומר, הכול תלוי רק ברצוננו ובלחץ שנפעיל על השלטונות.

"במקום לומר את האמת מסבירים לנו שאנחנו 'לא ראויים'. אני משוכנע שאילו ברית מילה הייתה פוסקת מעם ישראל במשך אלפיים שנה, כפי שפסקו הקורבנות, היום היו קמים רבנים שמסבירים שלא מצופה מאיתנו לחזור ולחדש אותה, שהתעדנו מאז ימי קדם ושהיהדות 'התקדמה'.

"כאב לשישה בנים אני יכול להעיד שברית מילה היא מצווה קשה, להבנתי הרבה יותר מקורבן פסח. הקרבת קורבן פסח מזכירה מנגל של יום העצמאות. אני הפסקתי להתנצל בשם הקב"ה על מה שהוא ציווה בתורה. מי שלא מאמין בחידוש עבודת הקורבנות, אולי כדאי שיפסיק להצהיר על רצונו בחידוש העבודה בתפילת שמונה עשרה ובברכת המזון. אני באופן אישי ממשיך להצהיר ולקוות לזה.

"אגב, לעומת הכרת על כניסה למקום המקדש בטומאה, יש כרת על אי-הקרבת קורבן פסח. אנחנו יכולים היום לקיים את שני הדברים: גם להיכנס בטהרה וגם להקריב קורבן פסח. מכל ידיעה בעיתון על מדינה שאוסרת שחיטה כשרה אנחנו נזעקים בטענות של אפליה ומניעת חופש דת. איפה ההזדעקות מול מדינת ישראל שאינה מאפשרת חופש פולחן ודת בהר הבית?

"חוק השמירה על המקומות הקדושים מכיר כיום במקומות כמו מערת חבקוק, מערת אליהו בכרמל, קבר זכריה ויד אבשלום, אבל לא בהר הבית. איך ייתכן שכבר 54 שנה הר הבית לא נכלל בחוק הזה? הוא לא מקום קדוש ליהדות?"

מה המניע שלך, ארנון? ציונות? אמונה? דת? לאומיות?

"אני לא מקבל את החלוקה המלאכותית הזו בין הדתי ללאומי. הדת שלנו היא הלאום שלנו. חד וחלק. ההפרדה הזאת היא חלק מתפיסה גלותית מעוותת שהפריטה את הדת מעניין לאומי לעניין אישי. ליהדות יש מקום פולחן אחד, והוא בית המקדש. ההלכה שאנחנו מכירים כיום היא אילוץ שנוצר עקב הגלות על מנת לאפשר לכל פרט להמשיך ולשמר את הדת. חזרנו לארץ, אבל את הדיסקט לא החלפנו. אני מתחרפן כשאני שומע אנשים שאומרים שהם לא עולים להר הבית כי הם לא רוצים להסתבך עם 'בעיה הלכתית'. לי זה נשמע כמו מישהו שאומר 'אני לא רוצה להסתבך עם מצוות התלויות בארץ' ולכן אני מעדיף להישאר בגלות'".

אז מה המטרה הסופית בעצם? לבנות בית מקדש?

"בוודאי. אני לא חושב שזה יקרה מחר בבוקר. זה גם לא ייעשה בידי אנשים פרטיים, אלא מדינת ישראל היא שצריכה להוביל ולהחליט שהיא מעוניינת להקים את בית המקדש. אבל עד שנגיע לשלב הזה יש כל כך הרבה דברים אחרים לעשות. שלבי ביניים חשובים שכבר כיום אפשר לממש. יש עשרה שערים להר הבית. תשעה מהם פתוחים כמעט כל הזמן למוסלמים בלבד. רק שער אחד מיועד לכל השאר, וגם הוא פתוח רק ארבע שעות בכל יום ורק חמישה ימים בשבוע, לא כולל חגים מוסלמיים ואירועי התפרעויות אסלאמיים.

"בוא נתחיל בחופש גישה כעיקרון דמוקרטי. בואו נתחיל בחופש פולחן ליהודים בהר. כשנוכל להקריב קורבן פסח בהר הבית, כבר בתנאים הנוכחיים שלו ועם המבנים המוסלמיים, זה עצמו יהיה מימוש חלום הדורות היהודי. אפילו מימוש חופש התפילה בהר יהיה דבר מדהים. במילים אחרות, עוד לפני בניית המקדש אנחנו חייבים להשיב להר הבית את כבודו ולהחזירו לתפארתו.

"נעשו כמה וכמה סקרים בנושא, והתוצאות מראות שוב ושוב שחלק גדול מאוד מהציבור בישראל לא מבין מדוע אין חופש פולחן בהר הבית. אחרי פרשת גלאי המתכות ב-2017 גילה סקר של חדשות 2 ש-77% מהציבור חושבים שההתנהלות של המדינה בהר הבית איננה נכונה. קשה לי למצוא נושא מקביל בישראל שזוכה לאהדה בהיקף כזה. זה גורם לי להאמין שביום שבו מדינת ישראל תאפשר חופש פולחן ליהודים בהר הבית, אני וחבריי פעילי הר הבית לא נהיה שם לבד".

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הגיע הזמן לימין אמיתי

  מאמר מאת עמיעד כהן

כאן ביתי

  תושבת לוד: עדין מתפרעים...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם