הפילוסוף הנעלם Featured

 22 zionut
רש"ט גפן היה גאון רוח בנגלה ובנסתר, מתמטיקאי ואיש מעשה, חקלאי ושד"ר, ציוני ושומר מצוות, וידידו ומעריצו הראי"ה קוק אמר עליו שהיה "פאר חכמי ישראל"

משה נחמני

רבי קלונימוס קלמן שם טוב גפן זצ"ל, סבא רבא של יהונתן גפן, היה נצר למשפחה חסידית באוקראינה. הוא עלה ארצה בשנת תרס"ו (1906) והתגורר ביפו, סמוך לביתו של רב העיר הראי"ה קוק. רש"ט גפן עזר לרב קוק להקים את ישיבתו ביפו, השתתף בעיצוב תוכנית הלימודים המיוחדת שלה ולימד בה מתימטיקה. לימודי החול היו חלק אינטגרלי במערכת, שאת עיקר יומה תפסו לימודי הקודש. בשלב מסוים נשלח רש"ט לרוסיה לגייס כסף לישיבה.

היו שהגדירו את רש"ט גפן "הפילוסוף הגדול של דורנו". תחומי ידיעתו היו רחבים: מדעים, שפות, גאוגרפיה, פילוסופיה, גאומטריה ומתימטיקה וגם זוהר וקבלה, וחלק גדול מכתביו טרם יצא לאור עד היום, אך הציבור בארץ לא הבין שמדובר בגאון מופלא יחיד בדורו, ובהלווייתו ביקשו בניו מעוברי אורח שישלימו מניין לקדיש.

הרב קוק נהג לדמות אותו לגאון המחשבה בתקופת הראשונים, האבן עזרא: "כרבנו אברהם אבן עזרא ז"ל בדורו, הוא מלא חכמת לב ודעת קדושים, וראוי הוא ששמו יהיה הולך בכל התפוצות ושיתברכו ויתהללו בו אלפי ורבבות עם".

בספר שכתב ר' ידידיה ונגובר, 'רש"ט גפן: פרקי חיים, איגרות ומאמרים', הובאו דברי הערכה והערצה מאת אישים מפורסמים. משפט מופלא ניסח הרצי"ה קוק (עמ' 165): "אין ספק, ומוכרח הוא, ששמו וזכרו הגדול של רש"ט גפן יקבל לברכה ולתפארה בפנתיאון הרוחני שלנו, באוצר הרוחות הגדולים הענקיים האמיתיים של היהדות ושל האנושיות".

רש"ט גפן נפטר בשנת תרפ"ז (1927). על מצבתו בהר הזיתים נחרת הביטוי "פאר חכמי ישראל". הרב קוק ניסח זאת.

הבנים ישובו ליהדות

רש"ט גפן היה ציוני נלהב. עם זאת הדחיפה לעלות ארצה נבעה מהרצון שצאצאיו ישמרו תורה ומצוות. כך כתב ביומנו: "קדמתי לברוח ארצה ישראל (זהו הטעם שהיה כמוס וחתום בתוך לבי ולא גליתיו לאיש) שהיא טהורה ואוירה טהור, כדי להפסיק את הזוהמה משרשה.

"מנוי וגמור אצלי, שאיש ישראל בארצות הגויים ילכו דורותיו הבאים אחריו הלוך וירוד, דור אחר דור, עד שיגמור בטמיעה גמורה ח"ו, בעוד שאיש ישראל היושב בארץ ישראל, אף שהוא בעצמו קרוב לטמיעה ח"ו, ילכו בניו אחריו הלוך ועלה, דור אחר דור, עד שישובו סוף כל סוף, אל היהדות הגמורה, לד' ולתורתו. זוּ כוחה של ארץ ישראל!

"כשעלו מגלות בבל נאמר: 'ואלה העולים מתל מלח" וגו' כדרשת חז"ל. ואחר דורות מספר יצאו מהם דור התנאים שעליהם עומדת היהדות עד היום'".

במכתב ששלח הרצל אל רש"ט הודיע לו: "במדינת ישראל תהיה דת ישראל מוגנת". בצער הלב לא היה המכתב מוגן – הוא הושמד במלחמת העולם הראשונה בעקבות גזרות אחמד ג'מאל פשה על יושבי תל אביב שלא להחזיק חפצים ומסמכים ציוניים.

לא שכח את הגרטל

בזיכרונות שכתב בנו, זאב גפן, סיפר: "מי שלא שמע את תפילתו של אבי, בייחוד בימים הנוראים – כמה כליון נפש וגעגועים הובעו ב'וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו', כמה חום והשתפכות נפש ב'נקי כפים ובר לבב, אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה' – לא שמע תפילה מימיו".

אין ספק, ומוכרח הוא, ששמו וזכרו הגדול של רש"ט גפן יקבל לברכה ולתפארה בפנתיאון הרוחני שלנו, באוצר הרוחות הגדולים הענקיים האמיתיים של היהדות ושל האנושיות

גם ידידו הסופר אז"ר תיאר את יראת השמיים שלו ואהבת התורה: "הוא היה מעמיק חקר במתמטיקה – שבה עסק בחיבה יתירה – ויחד עם זה לא שכח לשים את החגורה [=הגרטל] על לבו בטרם עמדו להתפלל תפילת מנחה או מעריב, כאילו הדייקנות של המתמטיקה נתאחדה אצלו עם הדייקנות של שמירת המצוות.

"מביט הייתי תמיד אליו בהערצה, בעמדו תמיד בעת קריאת התורה על יד השולחן בבית הכנסת ומקשיב לקריאה. ובעת שעלה לתורה החזיק בשעת הברכה את עץ החיים והרים אותו ברגש באמרו 'אשר נתן לנו תורת אמת'".

"ככלה לובשת לבן"

הנה קטע מופלא מיומנו של רש"ט, ובו תיאור ביקורו הראשון בעיר ירושלים: "היום זכיתי לראות את עירנו, עיר הקדושה ירושלים, תבנה ותתכונן במהרה בימינו. מה נחמדה היא ומה נעימה! מרחוק נדמתה לי ככלה לובשת בגדים לבנים צחים ומזהירים, מוכנת להיכנס לחופה עם בחירה, רצתה נפשה, אבל אהה ליום, ובחירה עוד רחוק ממנה.

"זרים יסובבוה ויאלצוה לתת דודיה להם. היעלה בידם? היצלחו? נשבע ד' בימינו ובזרע קדשו, כי לנו תהיה הארץ וירושלים לישראל תהיה ובית ד' יבנה בה לנצח נצחים ונראה דבר מי יקום!

"קרעתי את בגדי ולבבי נקרע בי לקרעים מאתים על העיר, ועל המקדש כי נחרב וזרים ילכו בו, על שריד כתלו, אשר כבוד ד' חופף עליו והוא שאיה יוכת. ראיתי את האבנים, המהוקצעות הארכות והרחבות, שנשארו (ביחוד בשורות התחתונות) כיום צאתן מתחת יד האמן ויזכירוני את יד ישראל התקיפה בימים מקדם, איה איפה הם הימים המאושרים ההם ואיכה חשו וחלפו להם? ומתי ישובו? ומה יכסף הלב מה תכלה הנפש לראות את בית חיינו בהדרו, נכספה גם כלתה נפשי לחצרות אלוקי".

לו הייתי רוטשילד

בשנת תרע"ד ביקר הברון רוטשילד בארץ ישראל. הוא הגיע גם למושבה בית גן, שבה התגורר אז רש"ט גפן. כאשר ראה אותו הברון עובד בגינה שליד הבית לחץ את ידו בחמימות ושאל: "האם אתה מאושר בארץ ישראל?" ענה רש"ט: "כן! מאושר אני עד כדי כך שאם היה בא אליי אליהו הנביא בחלום הלילה ושואל אותי מה אני מעדיף, להיות עשיר כברון רוטשילד ובעל ארמון יפה בפריז או עני כאן בארץ ישראל ובניי מתפרנסים מלקט, שכחה ופאה, הייתי עונה לו: רצוני שיהיו בניי מלקטים בשדות אחיהם בארץ ישראל, ולא בעלי אוצרות בפריז".

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הגיע הזמן לימין אמיתי

  מאמר מאת עמיעד כהן

כאן ביתי

  תושבת לוד: עדין מתפרעים...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם