כשטובי בנינו מטיילים

 4 mor benish

איתמר מור

יום שני השבוע, שבע בערב בסניף שופרסל שבחוצות הגולן קצרין. אין עגלה פנויה. בחנות המדפים מרוקנים. ברקע קומץ מקומיים מוכי הלם מביטים בעיניים נדהמות בגלים של בני"שים שוטפים את המעברים של הסופר

טובי בחורינו, לבושים בקולוקציה האחרונה של חולצות סוף מסלול ומכנסי ריצה קצרצרים, מחליפים מעל ראשם של שאר הלקוחות צעקות בנוגע למרכיבי ארוחת הערב הקרובה, אם להשקיע ברוטב צ'ילי לכנפיים ולפרגיות או להסתפק בתיבול יבש, וגם "אחי, אל תשכח את הבירות". בכניסה לסניף יש ערמה של חבר'ה על הדשא ששומרת על הערמה של התרמילים, הגיטרות ופק"לי הקפה. איזו מין שלווה ולא עושים שום דבר.

ברוכים הבאים לבין הזמנים. פסח נגמר, חלף עבר לו. התלמידים חזרו לבתי הספר. החיילים – לצבא. המכיניסטים – למכינות. בנות השירות – לתקנים. מספרים שאפילו עובדי הרכבת חזרו לעבודה. רק הבני"שים חורשים מסלולים, חונכים מעיינות ומזכים את האוכלוסייה המקומית במצוות טרמפים והכנסת אורחים.  

לפני שאמשיך אומר בגילוי נאות שבעברי אף אני הייתי בני"ש. בשעתו לא ראיתי את הבעייתיות שעליה אני מלין בשורות אלה, אלא שהשנים והגיל מאפשרים בחינה מחודשת

לבחורי הישיבות יש בכל שנה כחודשיים וחצי חופש (אם כוללים גם את חופשת החנוכה, שמשום מה התקבעה בישיבות כבין הזמנים דרבנן). טוב שיש להם חופש, הם זקוקים לו לא פחות מכל אחד אחר, אך השאלה היא אם יש צידוק מוסרי ל-80 ימי פגרה בשנה, כמעט פי ארבעה מחייל, שזוכה (ולא הרבה זוכים) לארבע רגילות בשנה

לא תמצאו חופשה נדיבה כזאת בשום מגזר למעט במערכת החינוך, ואין קשר בין בין הזמנים למערכת החינוך. בין הזמנים הוא נוהג ותיק, שיש אפילו מי שהסמיכו אותו על דברי רבא בגמרא שביקש מתלמידיו שלא ייראו לפניו בימי תשרי וניסן, וישובו לבתיהם (ההסבר במקום הוא שאלו עונות חקלאיות, והתלמידים נשלחו לסייע בבית לרגל המלאכה הרבה). אנחנו לא חברה חקלאית, אבל אנחנו כן חברה החיה על חרבה. אז חוץ מה'מסורת', כמה קשר ורלוונטיות יש לנוהג העתיק הזה עם מציאות החיים הנוכחית?

ההחלטה לקצר את חופשת בין הזמנים יכולה לבוא רק מראשי הישיבות. אינני מצפה לשינוי שכזה בישיבות החרדיות, אך מה בנוגע לישיבות הציוניות, אלו הקשורות בדופק החיים הציבורי ומבקשות להיות מעורבות בדעת עם הבריות? הרי מוסכם שכל עוד לא בוטל חוק גיוס חובה, הצידוק המוסרי לקיצור השירות ול'הסדר' הוא לימוד התורה.  

הרב אבינר ועוד קומץ ראשי ישיבות קוראים זה שנים מספר לקיצור חופשות בין הזמנים, במיוחד בשבוע הנוסף שלאחר חג הסוכות ובשבוע שלאחר הפסח. ראשי ישיבות קיצרו בעבר כמה פעמים את תקופת בין הזמנים בעיתות משבר ומלחמה. כך נעשה בימי מלחמת יום הכיפורים, במבצע חומת מגן, במלחמת לבנון השנייה ובמבצע צוק איתן

הנימוק לקיצור היה הרצון שלימוד התורה יימשך בעת הלחימה ויגן על חיילי צה"ל הלוחמים בחזית. הנימוק התורני נאחז בדבריו של משה לשניים וחצי השבטים: "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?" כלומר, לא יאה שבחורים יטיילו ויקיימו שגרת נופש בזמן שבני גילם נלחמים בחזית. אוסיף ואומר כי אין זה יאה ולא נאה גם כשאין מלחמה. ודאי לא בשבוע שחל בו יום השואה.

מגרש החנייה של הסופר בקצרין שוכן בצמוד לשטחי האש של אחמדיה, והשבוע נערך שם תרגיל גדודי של אחת מחטיבות השריון. להתעלם מקולות הנפץ והצרורות לא היה אפשר. נותר רק להחליט אם מדובר בסתם רעשי רקע או בקריאה מוסרית.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מופת הגורן

  אבי רט כותב על...

התעשייה

  כל מה שרציתם לדעתם...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם