תנ"ך בגובה

 700

חיים אקשטיין

מי יודע, אולי כשתקראו את השורות הללו הסערה תהיה כבר מאחורינו והכתבה הזאת תהיה רק סיכום שלה * כניסתה לתפקיד של המפמ"רית מירי שליסל ואִתה תכניתה המהפכנית ללימוד התנ"ך בבתי הספר, הציתו ויכוח שמאיים לחולל פילוג ששם בצל הרבה מאוד מוויכוחי המגזר הטורדניים שלנו * בסיפור הזה יש הרבה מאוד כוונות טובות ואפילו חידושים מוצלחים, אלא שכאשר כל זה מגיע לצד חומרי העשרה (אמנם למורים) הכוללים השוואות לגישות נוצריות ומאמרי ביקורת המקרא הכופרים במציאות הא-ל – הדברים מקבלים צלילים שונים * ניסיון יומרני משהו לפרוס את צדדי הוויכוח על תכנית הלימודים שאמורה להיכנס לתוקף בעוד חודש וקצת

סיפורה של תכנית הלימודים החדשה מתחיל למעשה בתכנית הלימודים הישנה. כדי להבין על מה מדברים, נכון יהיה לצאת לרגע מהסיפור הנוכחי, ולקפוץ עשרים שנה אחורה. אולי אפילו ארבעים פלוס. הפעם הקודמת שבה נעשה שינוי בתכנית הלימודים בתנ"ך בחינוך הדתי הייתה בשנת תשנ"ג, אז נכתבה תכנית עדכנית שמתבססת פחות או יותר על התכנית הקודמת, מתשכ"ט (אם לדייק, גם בשנת תשס"ה נעשה שינוי במבנה התכנית, אבל הוא לא היה כל כך משמעותי). אם כבר עשיתם בגרות בתנ"ך, ואתם לא מבוגרים מדי, הגיוני שלא צריך לספר לכם איך התכנית עבדה עד עכשיו. גם אתם ניצבתם מול משימה קשה מצד אחד, אך חשובה וחיונית מצד שני: להקיף כמה שיותר חלקים מספר הספרים, תוך היכרות רחבה ומעמיקה עם פרשני התנ"ך, בעיקר ה"קלאסיים" שבהם. בפועל, הצעירים מבין הקוראים עדיין מתנשפים אחרי ריצת המרתון לקראת הבגרות.

במשך תקופה ארוכה התגבשה בין כותלי בתי הספר אופוזיציה לתכנית הלימודים. מורים רבים לתנ"ך טענו, חלקם בקול רם וחלקם בשיחות סגורות, שהמבנה הנוכחי של תכנית הלימודים איננו מאפשר לעיין, להרחיב ולהעמיק בנושאים הנלמדים. הדרישה להספיק ללמוד הרבה פרקי תנ"ך הייתה גבוהה, ונבעה בין השאר מאמונה שכמו כל מקצוע לימוד רציני – גם לימוד התנ"ך דורש מאמץ. אין מה לעשות, אי אפשר לוותר על הצורך להכיר את כל הספרים והפרשנים המרכזיים עליהם. הטענה המשמעותית של המורים, מלבד המרוץ נגד הזמן עד הבגרות, היא שכאשר צריך במעט זמן להכניס הרבה חומר – לא נשאר זמן להכניס לחומר הזה גם רוח. המטרה היא בסופו של דבר ללמד תורה, לא רק "להלעיט" את התלמידים בידע אלא לדבר גם על המשמעויות והמסרים (צורך שעליו הצביעו גם המפמ"רים הקודמים בעצמם).

בפועל, כפי שיעיד כמעט כל מי שהמתמודד עם הבגרות בתנ"ך – כתלמיד או כמורה – התוצאה עד עכשיו הייתה חוסר עמידה בהספק. המורים לא הספיקו להגיע תוך שנה עד סוף הספר, ולפעמים התלמידים למדו בכיתה רק את הפרקים הראשונים. "אני יושבת עם מורות לתנ"ך", אומרת רכזת תנ"ך באחת האולפנות, "ומפתיע אותן לגלות שחורבן בית ראשון הוא סיפור שמופיע בתנ"ך. מדובר במורות, לא בתלמידות, אבל זה מה שהן יודעות – כי בכיתה ח' המורות שלהן הגיעו בספר מלכים רק עד אליהו".

צומת הגוש

נקודת השינוי התרחשה לפני כשנה וחצי, עם חילופי התפקידים במשרת המפקח הארצי על לימודי התנ"ך בחמ"ד. הרב יששכר גואלמן, ששימש מפמ"ר במשך קרוב לעשרים שנה, סיים את תפקידו, ואת מקומו ירשה מירי שליסל. כניסתה של שליסל לנעליו של הרב גואלמן לא הייתה צעד מובן מאליו; ראשית, הנעליים הללו עשו לראשונה הסבה לנעלי אישה. מעולם לא מונתה מפמ"רית לתחום התנ"ך בחינוך הדתי, וגם לא לשום תחום אחר של לימודי קודש. דבר שני שעורר הדים סביב מינויה של שליסל הוא הרקע שממנו היא באה. רקע שכולל בין השאר הוראה וניהול בתיכון "פלך" הירושלמי, שנחשב בעל אופי חדשני ופמיניסטי, וניהול תכנית ההוראה לנשים מטעם מכללת הרצוג במדרשת מגדל עוז – מוסד שנחשב גם הוא פורץ דרך בעיקר בתחום לימוד התורה לנשים. הידע התנ"כי שמביאה עמה שליסל לתפקיד מגיע לא רק מבית המדרש, אלא גם מהעולם האקדמי: היא התחילה את לימודיה במכללה בבית וגן, אבל את התואר השני שלה בתנ"ך (אחרי תואר ראשון בהיסטוריה) עשתה באוניברסיטה העברית, ושם היא גם עובדת על הדוקטורט שלה.

עוד לפני שנושא רענון תכנית הלימודים עלה על הפרק, עצם המינוי של שליסל הקים לתחייה את הפולמוס על לימוד התנ"ך. הוויכוח שזכה לכותרת "תנ"ך בגובה העיניים" מתגלגל בציבור הדתי כבר שנים רבות, אבל עכשיו הוא הגיע לכיסא המפקח הראשי. לראשונה מונתה דמות שמזוהה באופן מובהק עם אחד הצדדים: אשת מכללת הרצוג באלון שבות, מיסודה של ישיבת הר עציון, מובילת אסכולת לימוד התנ"ך בפתיחות. פתיחות-יתר יאמרו המתנגדים הרבים.

מורה בהשתלמות השבוע: "הרגשנו כאילו אנחנו נמצאים במתקפה ובשטיפת מוח, זלזול בדברי רש"י, בדברי חז"ל, התחברות לפירושים חדשים שנראו חשובים בעיני המרצים תוך התעלמות מהמדרש. בהתחלה שאלנו והקשינו, אבל לאט לאט התעייפנו מלהתווכח"

זה המקום אולי לנסות לגעת במחלוקת העתיקה של "תנ"ך בגובה עיניים" – צד אחד של הציבור הדתי-לאומי מאמין בכל לבו שהתנ"ך פונה אלינו דווקא כבני אדם, והוא מעביר אלינו את המסרים האלוקיים דרך דמויות אנושיות שלהן עליות וירידות. הצגת אבות האומה כמלאכים נטולי חסרונות מנותקת מפשט הכתובים, ומנותקת גם מלומד התורה, שחש שהתורה בכלל לא מדברת על אנשים ברמה שלו. דווקא האדרת-יתר של התורה יכולה להפוך אותה למצומצמת, לפי גישה זו. מנגד, הצד השני של הציבור טוען שהניסיון להציג את לימוד התנ"ך המסורתי כמי שרוצה להעלים את החטאים מגדולי האומה, הוא מניפולציה. אכן, כך טוענת הגישה השמרנית, גם את החטא יש ללמוד בצמוד לפשט הכתובים ולאור מסורת ישראל ודבר חז"ל ולא ע"י כתיבת תרחישים ותסריטים מודרניים על פי הערכות הלומד, שלוקות פעמים רבות בראייה צרה ובחוסר הבנת עומק התורה.

עוד לפני עלייתה לכותרות של התכנית השנויה במחלוקת, מורים ומחנכים רבים מלינים זה זמן רב על תחושה של גישה פתוחה וחדשנית שמשתלטת על השטח. "הרגשנו כאילו אנחנו נמצאים במתקפה ובשטיפת מוח", מספרת מורה שהשתתפה השבוע בהשתלמות בנושא לימוד ושינון חומש. "זלזול בדברי רש"י, בדברי חז"ל, התחברות לפירושים חדשים שנראו חשובים בעיני המרצים תוך התעלמות מהמדרש. בהתחלה שאלנו והקשינו, זה לא הגיוני, הרי רש"י כותב אחרת, אבל לאט לאט התעייפנו מלהתווכח. חשנו כמעט שטיפת מוח. וזו תחושה של מורים, אני בטוחה שעל תלמידים האווירה הזאת פועלת הרבה יותר חזק".

תכנית הלימודים החדשה עשתה את צעדיה הראשונים בקיץ שעבר. ועדה של חמישה-עשר רבנים, מחנכים ואנשי מקצוע, התכנסה כדי לחולל שינויים בתכנית הלימודים הקיימת. ההרכב שלה, לטענת מקורבים לחברי הוועדה, היה אמור לייצג את כלל הזרמים בציבור הדתי-לאומי. גם לתפיסת העולם של "ישיבות הקו" נבחר נציג – הרב איתן אייזמן, ראש רשת "נעם-צביה", שלפחות עד לא מזמן היו מזוהים עם ישיבת "הר המור" ובנותיה. עם זאת, יש לציין שרוב חברי הוועדה עברו דרך מכללת הרצוג במהלך לימודיהם, ושבראש הוועדה עמד פרופ' אליהו עסיס, בוגר ישיבת הר עציון וראש המחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן, שמשתייך באופן ברור לענף חקר המקרא.

הוועדה סיימה את עבודתה בחורף האחרון, ובניסן כבר נשלח לכלל המורים מתווה התכנית החדשה – הפעם לא שינוי סמנטי במשקל ה"אנסין" לעומת משקל העיון או הבקיאות, אלא מהפכה דרסטית בסדרי הלימוד.

לעשות לתלמידים סדר בראש

המרכיב המשמעותי ביותר מבחינה מעשית בתכנית החדשה, זה שהולך לשנות בפועל את כל מה שהמורים התרגלו אליו, נמצא דווקא מחוץ לעין הסערה. חלוקת הספרים לפי השכבות, מכיתה ז' עד כיתה י"ב, משתנה לגמרי. ספר בראשית, למשל, שאליו היו מגיעים רק בשביעית, יילמד בבקיאות כבר בכיתה ז'. "תלמידים היום לא יודעים סיפורים בסיסיים כמו חלום יעקב ומכירת יוסף", מעידה מורה לתנ"ך, "התכנית הקודמת יצרה מצב מעוות שבו תלמידים לא נוגעים בחומש בראשית מכיתה ב' עד כיתה י"א". אבל החידוש העיקרי של המבנה החדש הוא הסדר הכרונולוגי שלו – לראשונה יילמד הנ"ך בבתי הספר לפי ציר הזמן, מיהושע עד בניין בית שני. הציפייה היא שבמקום לעמוד מול ערבוב של חומרים מקצוות שונים של התנ"ך, התלמידים יקבלו תמונה ברורה שתעשה להם סדר בראש. מתחילת כיתה ז' עד סוף י' אמורים להגיע מהכניסה לארץ עד מלכות דוד ושלמה, בכיתה י"א ממשיכים לתקופת בית ראשון עד גלות עשרת השבטים, ובי"ב לומדים על החורבן, על גלות בבל ועל שיבת ציון. משמעות נוספת של "ציר הזמן" היא שהתנ"ך יילמד לפי תקופות, ולכן את נבואות ירמיהו ילמדו במקביל לפרקים המתאימים במלכים, ובמקביל לחגי וזכריה יילמדו עזרא ונחמיה ששייכים לאותו פרק זמן.

על פניו, ההחלטה על לימוד לפי סדר ההיסטוריה איננה אמורה לעורר פולמוסים מיוחדים. הבעיה היא שכדי להגיע עד לעזרא ונחמיה, צריך לכאורה להעמיס על התלמידים יותר חומר ממה שהועמס עליהם עד כה, והפתרון הפשוט הוא: קיצוץ. כדי להקיף את ציר הזמן מתחילתו ועד סופו, החליטה הוועדה לעשות קיצוצים באמצע. כאן נכנסת שאלה קריטית: באילו פרקי תנ"ך מחליטים לגעת, על מה מוכנים לוותר. אמנם המציאות בשטח עד כה הייתה שממילא לא לומדים הכול, אלא רק מה שמספיקים, ובכל זאת כשצריך להחליט מלכתחילה מה מחוץ לחומר – זה סיפור אחר. המתנגדים לתכנית מסבים את תשומת הלב לעובדה שפרקים שעוסקים במצוות ובדינים פינו את מקומם לפרקים שקרובים יותר לערכים ולמוסר אנושי, אף שעל פי המסמך הרשמי שנשלח למורים לתנ"ך, עם הפירוט המלא של הפרקים הנלמדים, גם פרשות הלכתיות כמו משפטים וויקרא עדיין בפנים.

"פרשת משפטים רק הופכת רלוונטית יותר", אומרת מורה באולפנה, "התכנית החדשה ממליצה לקחת את הפרשה למציאות של היום, כשדיני הנזיקין מתייחסים פחות לשוורים שנוגחים ויותר למכוניות שדורסות. זה המישור שבו פרשת משפטים באה לידי ביטוי היום". "נכון, הפרשות הללו לא יצאו מהחומר", אומר לעומתה מנהל בית ספר, "אבל היחס השתנה. מבחינת מספר השיעורים שמוקדשים לכל נושא, על פרשיות המשכן עוברים במהירות הבזק, וכך גם על פרשת הקרבנות, כשהדגש עובר כמובן לפרשות מוסריות בספר ויקרא כמו פרשת קדושים. בשם האליל החדש של 'התחברות הילד לתנ"ך' הורדו פרקים הלכתיים רבים. המגמה היא פחות עמל ויותר חיבור - וכך לא יגדלו אנשים שיודעים תורה".

חיבור לתורה או הנמכת התורה

נושא קצת יותר שנוי במחלוקת בתכנית הוא גישת הזדהות התלמיד עם התנ"ך שמוצגת כאחת המטרות של התכנית הזאת. עולם הוראת התנ"ך מנסה במשך שנים ארוכות להתמודד עם תופעה קשה, שלא נעים להגיד אותה בפה מלא: תלמידים שונאים ללמוד תנ"ך. השאיפה שבני הנוער יאהבו את התנ"ך מוסכמת על כל גוני הקשת הדתית-לאומית, אבל השאלה איך עושים זאת היא כבר פתח לדילמה רצינית.

אתר האינטרנט "ללמוד וללמד", שאמור ללוות את המורים לתנ"ך בחינוך הדתי, הוא המקום שבו אמורים המורים למצוא השראה לשיעורים שהם מעבירים. באתר הזה הם יכולים למצוא חומרי הוראה, מקורות מידע ודוגמאות כיצד רצוי לבנות שיעור על פי התכנית החדשה. חשוב להבהיר שהוועדה עצמה לא כתבה את החומרים באתר, אלא רק התוותה את הקווים הכלליים. כל יחידת לימוד שמופיעה באתר כוללת בין השאר "הקשר רחב" ו"הקשר אישי". במסגרת ההקשר הרחב ממליצים למורים לדבר באופן רחב על הנושא שעולה בפרק, בעזרת מקורות ממקומות אחרים בתנ"ך. במסגרת ההקשר האישי מוצע למורים לדבר עם התלמידים על הנקודות שבהן החומר הנלמד רלוונטי לחייהם: למורים שמלמדים על ניסיונותיו של אברהם מוצע לשוחח עם התלמידים על ניסיונות שהם עברו ומה הם עשו עשה להם, בשיעור על פרק א' בישעיהו כדאי לדון בשאלה איך מביאים לתיקון חברתי, כשמלמדים על כיבוש ירושלים בידי דוד אפשר לשאול "מהי ירושלים בשבילך".

הכנסת מרכיבים כאלה לתכנית הלימודים – רעיון שהתבשל במשך שנים, אבל רק עכשיו התקבל באופן רשמי כחלק מהתכנית – יכולה להביא למהפך חיובי עצום, וגם לתוצאות קשות והרסניות. הפיכת התנ"ך למשהו שאפשר ללמוד ממנו, למשהו שנוגע לחיי היומיום, יכולה על פי הגישה החינוכית הזאת ליצור זיקה בין התנ"ך ובין בני הנוער שהכי רחוקים ממנו. תלמיד שעד היום הסתכל על הספר שמולו כעל מסמך ארכיוני מתפורר, עשוי לגלות סוף סוף שהספר הזה מדבר אליו.

אבל מה שיכול להחזיר את התנ"ך ללב של התלמידים, יכול גם לגרום נזק חמור לכל לימוד התנ"ך. שאלות כמו "איפה אתה חווה ניסיונות בחיים" במסגרת שיעור תנ"ך, יכולות להפוך את המפגש עם דבר ה' לשיעור חברה. הניסיון לקרב את התנ"ך ללב, עלול להעמיד את הלב במרכז, והתלמיד יקבל את התחושה שמה שחשוב בלימוד התורה הוא דעותיו והרגשותיו האישיות.

הרבה לפני פיתוח תכנית הלימודים החדשה היו רבנים שהביעו ביקורת חריפה על המגמה של "מה רש"י אומר, מה רמב"ן אומר, ומה אתה אומר" כהגדרת אחד הרבנים בישיבות הגבוהות. גם גורמים במערכת החינוך סירבו בעבר "לשים את התלמיד מעל הפרשנים". השאלה "מהי יציאת מצרים עבורך" יכולה לבוא על חשבון השאלה מהי יציאת מצרים בשביל חז"ל, ובמקרים קיצוניים אפשר גם לקבוע בדיון בכיתה מהי יציאת מצרים בשביל הקדוש ברוך הוא. "תרבות ה'אני במרכז' המאפיינת את תרבות המערב כיום", טוען מנהל בית ספר, "נוכחת באופן משמעותי בגישת הלימוד של התכנית הזאת".

לברוח מרימון הנפץ או לאכול את הגרעינים שבתוכו

אבל תפוח האדמה הלוהט ביותר בסיפור של תכנית הלימודים נמצא בתחום חומרי ההעשרה. לאותו אתר אינטרנט למורים, "ללמוד וללמד", הועלו חומרים שאמורים להרחיב את אופקיהם של המורים בנושאים הנלמדים. האתר אמור היה להציג קישורים למאמרים ממקורות שונים, מעבר לפרשנים המוכרים. החומרים יועדו לעיונם של המורים בלבד, לא לתלמידים (אם כי איש בצוות האתר אינו יכול למנוע מהמורה לצלם את המאמרים ולחלק בכיתה).

איזה סוג של מאמרים הופיע באתר? אי אפשר לכלול את כל סוגי המאמרים בקבוצה אחת, ובאופן כללי אפשר לדרג אותם על פי רמת החדשנות שלהם: חלק מהחומרים הם מאמרים תורניים רגילים שאין עליהם מחלוקת; חלקם מאמרים של תלמידי חכמים שמנוסחים באופן שיכול בהחלט להישמע מזלזל בגדולי האומה; מאמרים שמשתמשים בכלים ספרותיים שהגיעו מעולם האקדמיה; מאמרים שמתמודדים עם טענות ביקורת המקרא; מאמרים שמשתייכים בעצמם לתחום ביקורת המקרא; מאמרים שמדברים באופן גלוי על השוואה לנצרות.

עוד לפני שהוויכוח גבה למקום שהוא נמצא בו היום, נראה שגם יוצרי התכנית הבינו שמשהו כאן הלך באמת רחוק מדי והחומרים הורדו מהאתר.

מבלי להזכיר את הבמה התמוהה שקיבלו ההשוואות לנצרות במסגרת חומרי ההעשרה, גם המקום הרחב שקיבלו מאמרי ביקורת המקרא עוררו זעקה גדולה, שכן לכל הדעות, גם הליברליות, מדובר בגישה הכופרת באופן ישיר בריבונו של עולם. באופן שיטתי ומגמתי, היא מערערת על אמינות התנ"ך מבחינה היסטורית, מקעקעת את מסורות חז"ל בנוגע לזהות כותבי התנ"ך, והופכת את דברי ה' לטקסט ספרותי עתיק עם משמעות שטחית ורדודה. המחלוקת בתוך הציבור הדתי בעניין הזה היא על האופן שבו יש להתמודד עם מציאותה של גישת ביקורת המקרא באקדמיה - קצה אחד טוען שכל מגע עם מקורות שכאלה מפיח בהם כוח ושכל תכליתה של ביקורת המקרא הוא להטיל ספק ולא באמת לחקור וללמוד. גם מי שיטען שהוא יודע להתמודד עם טענות המחקר, בפעם הבאה שהוא יעביר שיעור תנ"ך – משהו מהמקורות החיצוניים ישפיע על צורת החשיבה. הקצה השני יוכל להגדיר את כל האמור לעיל כעצימת עיניים: אי אפשר להתעלם מקיומה של התפיסה הרווחת כל כך בעולם, אם לא תדע היום איך להתמודד מולה – מחר היא תתקוף אותך, ולא יהיה לך מה לענות מול הטיעונים המדעיים שיועלו לפניך. חוץ מזה, טוען חלק נכבד מתלמידי החכמים באותו מחנה, התכנים הבעייתיים אינם צריכים למנוע מאתנו לקבל את הכלים הספרותיים שמציעה האקדמיה. כשמפעילים את שיטת "תוכו אכל קליפתו זרק" ומאמצים את כלי הניתוח מתוך יראת שמים, לא רק שלא מנמיכים את התורה, אלא אף מגלים שהיא מסודרת להפליא על פי מבנה שבא להביע משמעות.

צוות חומרי ההעשרה, שכאמור עבד בנפרד מהוועדה המקורית של התכנית, הלך עד הסוף עם הגישה השנייה. הוא העז להפנות מורים למאמרים שנכתבו מנקודת מבט חילונית-אתאיסטית, מתוך הנחה שזה ירחיב את אופקיהם ולא יביא לערעור האמונה של התלמידים. כשמקבלים באופן קיצוני את העמדה הזאת, אין בעיה גם להעלות מאמרים שמשווים את סיפור לידת שמשון לתיאורים על לידת ישו.

כמובן, לא רק הסוג האחרון של המאמרים שנוי במחלוקת, גם המאמרים שנכתבו בידי רבנים רציניים מעוררים סערה. דוגמה מובהקת לכך היא מאמרו של הרב מדן, שאין עוררין על גדלותו בתורה וביראת השמים שלו, שכתב לפני שנים מאמר על חטא ראובן. כדי להסביר את פירוש חז"ל לחטא ("בלבל יצועי אביו"), הוא נעזר בתיאורים כמו "ראובן גורר את בלהה בכוח מאוהלו של יעקב לאי שם כשפִּיה חסום". אף שהמאמר יצא מתחת ידו של ראש ישיבת הסדר, ובשורה התחתונה הוא בא ללמד זכות על מעשהו של ראובן, רבים בציבור הדתי אינם מוכנים לשתף פעולה עם מי שמוכן לצטט אותו.

גם הורדת חומרי ההעשרה מהאתר לא הועילה בינתיים להשקיט את הסערה. "המאמרים הורדו, אבל השאלה היא מה הייתה ה'הווה-אמינא' של אלה שהעלו אותם", אומר איש חינוך. "גם באתר של מורי החמ"ד במחוז תל-אביב הייתה הפניה לאתר שבו עסקו הגולשים בשאלה אם להביא תמונות נוצריות בלימוד. הפנו שם לאוסף 'מצוין' כהגדרתם, של תמונות עירום ויצירות של אמנים נוצרים. הכול מצטרף למגמה כללית, שכך באווירה החדשה צריך ללמד מקרא". על אף הזעזוע מהמאמרים, לא כל מי שנחרד מהם מסתייג בגללם מכל התכנית: לפי הגישה שהבהלה מפני ביקורת המקרא מוגזמת, העובדה שמישהו העלה לאתר מאמרים בעייתיים איננה פוסלת תכנית שלמה. בכל הסיפור הזה צריך לקחת בחשבון שככל שנחריף את הצורך בהתרחקות טוטלית מכל זכר לביקורת המקרא, הדבר ידרוש התנתקות ממערכת החינוך הכללית שמוכנה לגלות פתיחות אליה, וזה מה שגורם לתוצאה הסופית של כל הסיפור בפועל: חששות מפני פיצול חדש בחינוך הדתי בשנה הבאה.

"מפגש עם התלמידים עם דבר ה'", "חיזוק הזהות היהודית" ו"הקניית דרכים ללימוד תורה ולאהבת תורה" הם חלק מהיסודות של התכנית החדשה, לפי מכתב שפרסמה מירי שליסל לפני כמה חודשים. "ליצור אצל התלמידים מעורבות אישית במקרא על ידי הזדהות עם החומר הנלמד", "הלומד יאהב ללמוד תורה וירצה לכונן את חייו על פיה" נכתב גם על התכנית הקודמת בתשנ"ג. אהבת תורה ופגישה עם דבר ה' נמצאות גם בראש מעייניהם של המתנגדים לתכנית. המטרה משותפת, אבל הדרך אליה עדיין ארוכה, עם הרבה פרשות דרכים קריטיות באמצע.

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
לחזור לחיים

  הטור האישי של אבינועם...

מעגלים שאין לברוח מהם

  מאמר מאת ד"ר בני...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם