מאחורי בניית המצבה Featured

 12 harav

הסיפור שמאחורי בניית המצבה של הרב מרדכי אליהו זצ"ל

אסף קדרון

11 בלילה, יום שני, כ"ה בסיוון תש"ע. עם כל עם ישראל אנחנו חונים בכביש בגין ועולים לעבר בית מדרשו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל. קולות ההספדים הנישאים למרחוק מדגישים את עוצמת השקט של נהר האדם הדומם העולה ובא ללוות את אביהם של ישראל.

אני צועד עם כולם וחושב לעצמי: מה אני יכול לעשות למען הרב? לפתע תחושה ודאית מזעזעת את גופי ופי נושא תפילה: "אנא ה', בזכות זקני הרב נתן נטע שפירא זצוק"ל, שהיה מגדולי מקובלי אשכנז ואב"ד ק"ק קראקא, שהרב אליהו למד מספריו והסב לזקני נחת, תן לי להחזיר נחת לרב אליהו כבא כוח זקני ולהקים את מצבתו". אז מה אם אני לא בונה מצבות.

למחרת בשעה 8 בבוקר אני בתוך ענן אבק חמישה מטרים מתחת לאדמה, חוצב לי להנאתי מרתף יינות תת-קרקעי בסלע היסוד של גבעות עולם בהרי השומרון; מקום קסום שהיה אפשר להגדירו קצה העולם אילולי היה בדיוק מרכזה של הארץ המובטחת, והנה ידו הרכה של חברי המוהל הצדיק ר' אוהד ברט מונחת על כתפי.

"אהלן, אסף, מה נשמע? היית בלוויה?" "כן". "אתה יודע שאני ארגנתי אותה?" "מה זאת אומרת?" "הייתי נציג המשפחה בחמ"ל המשטרתי כל הלילה". "ואללה, משמיים. אתה ארגנת את הלוויה, ואני בונה לו את המצבה". "מה, דיברו איתך?" "לא. אבל יש לך מייל של מי שאני אמור לדבר איתו?" הרב אוהד איחל לי בהצלחה והשאיר לי את המייל.

בלילה הכנתי ארבע סקיצות ושלחתי בצירוף כמה מילים: "לא שייך שלרב אליהו זצ"ל, אוהב הארץ, יבנו מצבה משיש איטלקי. להלן הצעה להקמת מצבה בקדושה וטהרה בעבודה עברית מאבנים מארבע ערי הקודש: צפת, טבריה, חברון וירושלים.

למחרת בבוקר הלכתי לטבול במקווה עם חברי הצעיר והתחלנו במלאכת הקודש. מהר מאוד התחילו להגיע אלינו אנשים וקבוצות, וכל אחד רצה לעזור במשהו. אנחנו כמובן אפשרנו לכולם: לאחד נתנו לשים חול, לשני להוסיף מים ולשלישי לערבב. והיו כאלה שפשוט הגיעו והתפללו שעות ליד המצבה המתהווה

כעבור שבועיים הגיע טלפון: "שלום, זה סולי?" "לא, זה אסף. אתה צריך את סולי אליהב?" "כן. איך ידעת?" "כמה סולי כבר יש בעולם? במקרה יש לי מספר, קח. מי כבודו?" "שלומי בן אליהו. ואיזה אסף אתה?" "קדרון". "רגע, אתה זה שרצית לעשות את המצבה של הרב?" "כן. איך אתה קשור?" "אני קרוב משפחה, קח את המספר של הרב סויסה, הוא בדיוק מחפש".

חיפשתי בגוגל עם מי דיברתי והצטמררתי לדעת שזה היה בנו בכורו של הרב. הוא התקשר אליי בטעות ובכך שידך ביני לבין הרב סויסה.

כעבור חצי שבוע קיבלתי טלפון מהרב סויסה:"אסף, בוא מהר להר המנוחות; המקובלים אמרו שצריך שאתה תבנה את המצבה". בעיה: אני כוהן ולא יכול להיכנס להר המנוחות. ביקשתי מחברי אומן הזכוכית ר' עופר הד שיבוא עימי כדי שיבצע את המדידות.

למחרת בבוקר הלכתי לטבול במקווה עם חברי הצעיר שמואל סבן, תלמיד ישיבת חיצים, והתחלנו במלאכת הקודש. באותו זמן כבר ישבו האחים הרבנים הרב חיים והרב שבתי סבתו וניסחו בשפת קודשם את הנוסח שעתיד להיחקק על המצבה.

מהר מאוד התחילו להגיע אלינו אנשים וקבוצות, וכל אחד רצה לעזור במשהו. אנחנו כמובן אפשרנו לכולם: לאחד נתנו לשים חול, לשני להוסיף מים ולשלישי לערבב. והיו כאלה שפשוט הגיעו והתפללו שעות ליד המצבה המתהווה.

ניסים רבים התרחשו באותו מעמד, ניסים שגרמו שלא יהיו שום עיכובים. הרגשנו ממש שהמלאכה נעשית מאליה. לדוגמה, כל זמן התאמת האבנים זו לזו נחסך מאיתנו, היות שכל אבן שהרמנו התברר שהיא המתאימה בדיוק לשיבוצה במקום הפנוי שלפנינו.

כשאבן השיש ועליה הכיתוב הייתה בדרכה אלינו שאל אותי שמואל: "איך נרים אותה? הרי אמרו שצריך בשבילה ארבעה אנשים, והגבעה ריקה?" "תגיד, אתה לא רואה פה את כל הניסים?" אמרתי לו. "תראה שלא יהיה שום עיכוב".

בעוד נחמן דגני עושה רוורס בעגלה שעליה האבן מגיח נרי בן יצחק בטרקטורון, עוצר ושואל אם צריך עזרה. הוא מושיט את ידו לפינה הרביעית, ואנו מרימים את האבן יחד בלי שום שניית עיכוב.

הנס הנוסף, שהוא הגדול מכולם, היה דבר שטרם ראיתי כמותו: היות שהזמן הלך ואזל והשבת התקרבה היינו צריכים להכין בטון כזה שמייד אחרי שנניח עליו את אבן הכיתוב הוא יתקשה, כך שנוכל לסתת סביבו בלי שירעד. לשם כך הכנו בטון מהיר התייבשות מלא בדבק. ואכן, לאחר הנחת האבן התייבש הבטון והיה אפשר לסתת, אלא שכעבור כמה שעות, כשביקשתי משמואל שיכין חצי דלי בטון כדי למקם אבנים אחרונות, הוא ענה לי שלא צריך להכין. הוא הצביע על חצי הדלי שנשאר מאותו בטון מהיר ייבוש שלא השתמשנו בו: הוא נשאר באורח פלא רטוב ומוכן לעבודה למרות היום החם וחשיפתו לשמש ובעיקר אף על פי שאותו חומר עצמו שהשתמשנו בו כבר היה קשה כאבן.

ביום השלושים הורידה את המצבה אט-אט משאית מנוף. שוב התקהלות גדולה. שוב דממה. ברגע שהונחה המצבה נשמעה פתאום צעקה: "אבא, למה עזבת אותנו?" אנשים משתטחים ובוכים כתינוקות. ראינו בעינינו שהמצבה מהווה בפועל מקום משכן לנפשו של הרב, כיוון שכשהונחה אנשים מרגישים יותר את נוכחותו בעולמם.

בסוף אותו יום מרגש לקח אותי הצידה בנו הבכור של הרב. "רק היום סיפרתי לאימא מה עשית, והיא ביקשה להעניק לך את זה", אמר והושיט לי ספר תהלים של הרב עם הקדשה של הרבנית צביה שתחיה. בהקדשה היא כתבה שזאת בדיוק המצבה שהרב רצה.

בשעה טובה יצא הספר החדש אביהם של ישראל חלק שמיני - סיפורים על הרב אליהו זצוק"ל. חפשו בגוגל "אביהם של ישראל חלק שמיני"

ליד:

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מופת הגורן

  אבי רט כותב על...

התעשייה

  כל מה שרציתם לדעתם...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם