באבא בובה Featured

 15 sivan

סיון רהב מאיר

1.

כשהייתי ילדה הייתה הדמות הדתית המשמעותית בחיי ה'באבא בובה'. בתוכנית 'זהו זה', בזמן מלחמת המפרץ, שיחק מוני מושונוב דמות של רב מבולבל שמשתולל באולפן עם נבואות הזויות על סדאם חוסיין. זה היה מוצלח. אפילו עכשיו, כשאני כותבת את זה, קשה לי שלא לחייך. בדורנו התחלפה ההנהגה הרוחנית – אסתי וראובן מ'ארץ נהדרת' הם ה'נציגים של היהדות' במשחקי מילים משעשעים של מתחזקים.

מול התפיסה הרווחת הזו, מול סאטירה שלצערנו לעיתים משקפת מציאות, משה רבנו מציב בפרשת השבוע דגם אחר לגמרי: "וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם... לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחוקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה". שווה לדעתי לקרוא את הפסוק הזה שוב. גם רש"י מסביר את הנקודה הזו לפחות פעמיים לאורך הפרשה: "בזאת תחשבו חכמים ונבונים לעיני העמים", הוא אומר לנו על דברי התורה, ואחר כך מוסיף: "כשלא תשכחו אותם ותעשום על אמיתתם – תחשבו חכמים ונבונים. ואם תעוותו אותם מתוך שכחה – תחשבו שוטים".

זה לא מורגש בשיח הציבורי והתקשורתי היומיומי, אבל הפרשה מזכירה לנו: התורה היא חוכמתנו ובינתנו, ואנחנו איתה אמורים להיות עם חכם ונבון. לא ברמה נמוכה. לא קאלט מביך. אם נסכם את דברי משה רבנו בפרשה ערב הכניסה לארץ ישראל: יש לנו ארץ נהדרת וגם תורה נהדרת.

2.

"שמע ישראל, ה' א‑לוהינו, ה' אחד". המשפט המכונן הזה מופיע לראשונה בפרשת השבוע. הנה הפירוש הנפלא של הרב שמשון רפאל הירש. לדבריו, גם כשהכול מסביב סוער ומבלבל, הפסוק הזה עושה סדר. הבלגן שסביבנו והבלגן שבתוכנו נרגעים קצת כשאנחנו נזכרים שיש מקור אחד ותכלית אחת לכל המהומה. וכך הוא כותב: "בעיצומו של העולם הזה, שכולו סתירות, מכריז האדם: ה' אחד. כל הניגודים האלה של שמיים וארץ, של תבל ויחידים, של כוחות וחומרים המבקשים זה את זה ובורחים זה מפני זה, הבונים ומחריבים איש את רעהו, של יום ולילה, של הוויה וכליה, של פריחה ונבילה, של חיים ומוות, של קניין ואובדן, של הנאה ועינוי, של עלייה וירידה, של אהבה ושנאה, של שמחה וצער, וכן כל הניגודים שאדם חש בנפשו פנימה, של חירות ושעבוד, של רוח וחוש, של כוחות עליונים וכוחות ארציים – הכול הוא מעשה ידי א‑ל אחד. הוא ברא ומחזיק את כל הניגודים האלה, הוא המסדר והמנהיג את כל הניגודים האלה, הוא שיצר את כל הניגודים האלה שמסביבנו ושבתוכנו". חומר למחשבה לפעם הבאה שנאמר שמע ישראל.

3.
"אלה היו רגעים מרגשים במיוחד, ביום ראשון בכותל המערבי", כתב לי הרב אבי ברמן, מנכ"ל OU ישראל. "ישבנו שם, בשעות האחרונות של צום תשעה באב, עם אלפי נערים ונערות מארצות הברית שהגיעו לכאן עם תנועת NCSY. הם הגיעו לישראל לקיץ לתוכניות חינוכיות רבות. במהלך החופש הם למדו, התנדבו, טיילו ובילו. חלקם בכלל לא הולכים לבתי ספר יהודיים בארצות הברית, וזה המפגש השנתי היחיד שלהם עם ישראל, ציונות ויהדות. השעות האחרונות של הצום קשות במיוחד, כידוע, אבל יכולות להיות גם מרוממות במיוחד. ואז זה קרה: אלפי הצעירים האמריקאים יצרו מעגלים גדוליםושרו במשך שעה ארוכה שירי נשמה וגעגוע. 'רחם', 'הגיע זמן גאולתכם', 'השיבנו ה' אליך ונשובה' ועוד ועוד. כל החוויות שחוו בישראל, כל הקשר לארץ הכול פרץ החוצה. אנחנו הישראלים חושבים בדרך כלל שאנחנו צריכים ללמד את בני חו"ל לאהוב את ישראל ואת ירושליםאו ללמד אותם להבין את החגים והמועדים. ברור לנו שאנחנו מבינים את תשעה באב יותר מהם. והנה, הפתעה: לפעמים הם מתרגשים מדברים שלנו הם כבר מובנים מאליהם. אלפי ישראלים עמדו סביבם אתמול משתאים, מתרגשים לראות את ההתלהבות והדבקות של הצעירים האלה, ואט אט הצטרפו אליהם לשירה".

4.

מתוך דברים שכתב השבוע יואב שורק בעודו יושב שבעה על בנו דביר: "מבין מעגלי השבעהוההמונים הבאים, חלקם ללא כל היכרות מוקדמת, וממעגלי התגובה הרחבים יותר, בתקשורת וברשתות ובקהילות בארץ ובעולם, שהדים מהם מגיעים אלינועולה דמותו המופלאה באמת, הבלתי ניתנת להסברים מקטינים, של עם ישראל. פלא שבימים כתיקונם אנו משתדלים להתעלם ממנו ולטשטשובאינספור אמצעים שסיגלנו לעצמנו. אנו טועים בעיקר בשתיים:

אחת בהפיכת המחלוקות לגדולות ומכריעות מכפי שהן, בניפוח מלאכותי של שסעים שכאשר מגרדים טיפה מגלים שכלללא בטוח שהם שם.

שתיים בבריחה המתמדת שלנו מההכרה בייחוד ובעוצמה של העם שלנו, עד כדי התכחשות לעובדות אינספור רק כדי להתעקש ש'ככל הגויים בית ישראל'. ואגב, אין זה משנה אם הייחוד הוא מהותי או פרי ההיסטוריה הארוכה שלנו, עניין של בחירה או של ייעוד או של גורל. הוא נוכח.

ומן העם לאדם. לדביריק, דביר יהודה שלנו. נשמה שהסתלקה ברגע שקשה להסביר, בצירוף נסיבות כמעט בלתי אפשרי. והנה גם כאן מכריחה אותנו המציאות, אם איננו מתעקשים להמשיך ולהסב מבט, וזורקת אותנו אל המיסטי, אל הבלתי מובן, אל הממד שמעבר. זה שטמון בכל אחד מאיתנו, אך אינו מתגלה ואינו יכול להתגלות ביומיום. רבים כל כך באו בגלל תמונת פניו של דביר. הם ראו בה אור גדול. זה אור פני אדם, נשמת אדם, שבוחרת בחיים ובטוב. אור שטמון בכל אחד מאתנו.

ועכשיו קיץ. וביןהזמנים. ואוגוסט. גם אם נגע דביר הי"ד לליבכם, ואולי דווקא אם נגע, אל תשנו את התוכניות. לכו לעשות חיים עם הילדים המתוקים שלכם".

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מופת הגורן

  אבי רט כותב על...

התעשייה

  כל מה שרציתם לדעתם...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם