הבה לי Featured

 7 adva

תפארת שנלר

"לא, אין לי".

"כן, אני רוצה".

"תודה אבל אני לא אוהבת אתרוגים".

"יש לי כבר רופא והוא בסדר גמור, תודה".

"לא, זה לא קשור למשקל שלי".

יום אחד, כשיהיה לי זמן, אצטרך לכתוב ספר על "איך מתחילים להסביר לאנשים מה זה 'מטופלת פוריות'".

מציצה שוב במראה בשירותי הבנות. כל כך התפללתי לא להגיע למצב הזה בחתונה של אחי. הפנים העגלגלות כאילו מספרות לכל העולם על כל 14 הקילוגרמים שעליתי בשנה האחרונה מהפגזות ההורמונים שהרופא נתן לי.

אני עוטה על עצמי את מסכת החיוך האישית שלי (ברור שאני שמחה, אחי הצעיר מתחתן הערב!) וחוזרת לאולם תוך כדי שאני תוהה לעצמי למה שרה אימנו חיכתה לילד 90 שנה במקום לאכול ריבת אתרוגים, למשל, או לקפוץ לאומן בראש השנה, או שלל הסגולות הבדוקות שאני לא מפסיקה לקבל. כל כך פשוט וקל.

לפחות היא הייתה עקרת בית, אני מתנחמת, כך או אחרת נחסך ממנה לדווח למנהל שלה שלוש פעמים בשבוע על מעקב זקיקים או לספר לו שמחר בשעה 9:00 בבוקר יש לה שאיבת ביציות וצריך למצוא לה מחליפה לשבוע הקרוב...

עוקפת באלגנטיות קבוצת בנות דודות שמפטפטות במרץ על הנקה או משהו כזה ומתקדמת לעבר שולחן בקצה האולם שנראה כאילו חיכה רק לי.
ניתוחים, בדיקות, זריקות ועלויות עתק כבר מזמן פינו אצלי את מקומם לאתגר גדול לא פחות – האתגר החברתי.

מסתכלת מרחוק על כיסא הכלה. היא ישבה שם עטופה בחברותיה. נאה וחסודה. "רק שלא תזכה לכל מה ש'זכיתי' לעבור בחמש השנים האחרונות", התפללתי בליבי, "שהכל ילך חלק, מהר ו-" עצרתי לרגע, ואז הוספתי "שתיתן לי כוחות לסבול גם את זה". אוך. הסתבכתי. מי אמר שלהתפלל זה קל?

נזכרתי בשבת כלה שהייתה. שבה כולן טרחו לאחל לי 'מזל טוב' על כך שכבר לא נהיה הזוג הצעיר.
"מי מגדיר מה זה צעיר?" תהיתי לעצמי בשקט, "ואם היינו היום עם שלושה קטנטנים, גם אז היינו 'זוג צעיר'?"

הטלפון רוטט. רחל שואלת איפה אני. "ליד המדרגות. מנופפת לך עם היד", כתבתי. נשמתי לרווחה. רחל היא היחידה בעולם שאני מסוגלת לשתף ולספר לה הכול. עברו כמה שנים מאז סיימנו את האולפנה ועד שהתחלנו להיפגש כמעט על תקן שבועי במחלקה. "לימונדה", כך היא קוראת לי, ואני בכל פעם עונה שדוקא היא זו שנותנת לי את הכוחות להמשיך.

פעם קראתי באיזה ספר של הרב קרליבך שכל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו. אם היו שואלים אותי הייתי אומרת שכל מה שמטופלת פוריות צריכה זה רחל אחת שתשב איתה, תקשיב ותחבק.

כל כך הערכתי אותה שהיא התעקשה לבוא אליי לחתונה. לא משנה כמה ניסיתי לשכנע שלא תיסע שעתיים לכל כיוון רק בשבילי, אבל כשרחל רוצה – היא פשוט באה בלי לשאול אותי. מזל.

היא מגיעה לשולחן ומתיישבת לידי. בלי שהוצאתי מילה, מבט אחד שלי ורחל כבר הבינה הכול.

היא כל כך התפללה, כל כך קיוותה. אתמול בלילה (או שזה כבר היה בוקר?) שיתפתי אותה עד כמה אני מצפה לטלפון המיוחל מהמחלקה בבוקר החתונה. כל כך רוצה לבוא לחתונה ולשמוח בלב שלם עם אחי וגיסתי הטרייה. ומצד שני, הפחד הזה מהאכזבה. ועוד איזו אכזבה...

בבקשה דמעות! רק לא האיפור, רק לא האיפ-
אוף! זה לא קורה.
למה היום? למה עכשיו? למה שנה ועוד שנה ועוד...

רחל מקשיבה ומקשיבה.
ואני פורקת לה את חיי.

על הטלפון המבשר בפעם המי-יודע-כמה.
על הצביטה בלב מהחברה מהכיתה שילדה את השלישי.
על התסכול מהגוף שכבר שנים לא שייך רק לי ולבעלי.
על החצאיות שקניתי רק לפני חודשיים וגם הן כבר לא עולות עליי.
על הבטן שמזכירה לי בכל פעם את המסננת במטבח.
על התמונות של הקטנטנים שהחברות לא מפסיקות לשלוח בקבוצה של הכיתה.
על כך שהשעה 19:20 ועוד רגע החופה מתחילה ואני יושבת פה ובוכ- רחל? הכול בסדר?

ורחל לא עונה. רק מסתכלת על השעון ופניה מחווירות.
"ה'אוביטרל'. 19:20. לא מאמינה. הזריקה בבית".

חיבוק חטוף, מלמולי "נדבר כבר", ורחל טסה במדרגות, פורצת החוצה לגשם הסוער והדלת נסגרת.

המומה ממה שהתרחש זה עתה, אני מביטה בדלת.
רק זה חסר לי. אין סיכוי שהיא מפספסת את החודש. אין סיכוי שזה בגללי.

הטלפון שוב רוטט. מתאמצת מבעד למסך הדמעות לקרוא את האותיות הקטנות. הפעם זו לא רחל.

"חיבוק ענק אהובתי", כתב לי מרדכי.

חיוך דק עולה על שפתיי.

אלוקים יודע מה הייתי עושה בלי הנסיך שלי...

***

בשבת הבאה, י"א במרחשוון, יום פטירתה של רחל אימנו, ארגון אדו"ה יוצא בשבת מודעות ארצית בנושא "כיצד לענות את המעוקות". אנו ועוד זוגות רבים בכל רחבי הארץ מזמינים את הקהל הרחב למפגשים בסלון עם מאותגרי פוריות, שבהם תהיה הזדמנות ייחודית ובה זוג שעבר את האתגר ישתף את קהילתו או קהילה אחרת בחוויותיו ובתובנותיו. לפרטים ולהשתתפות במפגשים: מנחם 052-7333871 או This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מופת הגורן

  אבי רט כותב על...

התעשייה

  כל מה שרציתם לדעתם...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם