מי צריך הסכם שלום איתם? Featured

 3 jordan
בימים שבהם מדינת ישראל נאלצת למסור לירדן את אדמות צופר ונהריים, מתחדדת השאלה מה הייתה התועלת בלחיצת הידיים עם השכנים מהמזרח * נראה שהחסרונות של ההסכם גדולים מיתרונותיו, במיוחד שאת רובם השגנו עוד לפני שנחתם * ההסכם היה לא יותר מתרגיל יחצני של ממשלת אוסלו * ישראל צריכה להגיב בתקיפות להתגרויות הירדנים, ולהזכיר: יש לכם מה להפסיד

בעז העצני

כביכול אין שום בעיה עם מסירת האדמות בצופר ובנהריים לירדן. האדמות האלו ניתנו לירדן במסגרת הסכם השלום, והחכרתן לישראל הייתה לפחות ל-25 שנה, שלאחריהן יש לירדנים זכות להפסיקה. אז כעת הם דורשים להפסיק, הכול בהתאם להסכם והכול בסדר, לא?

לא. ישראל (כרגיל) יוצאת פראיירית.

850 הדונמים בנהריים נמצאים במפגש הירדן עם הירמוך, חלק מ-6,000 דונם שנקנו בידי פנחס רוטנברג, מייסד תשתית החשמל בארץ ישראל. לאחר ההסכם בין ישראל לירדן ירה חייל ירדני שהוצב במקום על טיול בית ספר מבית שמש ורצח שבע תלמידות, ואז הוענק למקום השם "אי השלום", כהמחשה קולעת למה שעוללה ממשלת רבין למושג "שלום".

השטחים המדבריים בצופר שבערבה עובדו לאחר מלחמת השחרור בידי חקלאים ישראלים והם שהפכו אותם לגן פורח. אין בשכנותם זכר לחקלאים ירדנים וכעת איש לא ייהנה מהם, אלא שהמחלה האנטישמית נותנת עדיפות לפגיעה ביהודים כאינטרס עליון, וישראל אינה גובה מחיר בתמורה.

אז ככה נראה הסכם שלום:

ירדן היא המרוויחה הגדולה. היא קיבלה עשרות אלפי משרות לאחר שאנשי עסקים העבירו אליה חלק גדול מתעשיית הטקסטיל הישראלית. ישראל גם שכנעה פורומים כלכליים בינלאומיים, כגון ועידת דאבוס, לצרף אליהם את ירדן הענייה, הנחשלת והמושחתת. ירדן, שבה האזרחים מקבלים אספקת מים יום בשבוע בלבד, מקבלת מים מהכנרת, אפילו על חשבון החקלאים הישראלים, אף שההסכם מאפשר לצמצם את האספקה בשנות בצורת. לאחרונה בונה ישראל קו שיכפיל את אספקת המים לירדן, וזאת מעבר למתחייב מההסכם. ישראל נתנה לירדן את הבכורה בהר הבית ולמעשה ויתרה שם על ריבונותה. התיירות ההדדית שהחלה בעקבות ההסכם אפשרה לישראלים לטייל בירדן תחת הגבלות, והובילה לגל הגירה של אלפי "תיירים" מירדן שנשארו בישראל. גם קודם ההסכם מנעה ישראל מונעת מעבר של ערבים מהרשות הפלשתינית לירדן ומספקת לה מודיעין החיוני לעצם קיומה, אך כל זה היה קיים גם לפני ההסכמים.

למה נחתם ההסכם עם ירדן? כי הוא נתן לממשלת רבין הישג תדמיתי של הסכם שלום שכמעט לא היה שנוי במחלוקת, בניגוד לאסונות האחרים שהיא חוללה ושקרעו את החברה. כלומר למעשה מדובר בצעד פוליטי פנימי יחצני על חשבון אינטרסים חשובים של המדינה.

בתמורה מקבלת ישראל שנאה במנות גדושות. החייל הרוצח מנהריים, שנידון למאסר עולם, שוחרר לאחרונה אחרי 20 שנה, והתקבל כגיבור. היו"ר הקודם של מועצת זכויות האדם של האו"ם היה ירדני, ותקופתו התאפיינה במתקפות בלתי פוסקות על ישראל. המלך עבדאללה עצמו הכפיש את ישראל כשהכריז ש"קוריאה הצפונית במעמד טוב יותר מישראל". ירדן התנגדה להקמת שדה התעופה הישראלי בערבה, סירבה להתחבר למסילת הרכבת בעמק בית שאן, הובילה את הפעילות הבינלאומית נגד גדר הביטחון, ארגנה הפגנות-ענק נגד ארה"ב בעת העברת השגרירות לירושלים – אף שארה"ב מקיימת אותה כלכלית, בחשה לאחרונה גם בהשתלטות המוסלמית על מתחם שער הרחמים, והצטרפה ל"ועידת ירושלים" העוינת של קטאר ושל ארדואן שמנסה לחדור להר הבית באמצעות הווקף הירדני.

החברה הירדנית פונדמנטליסטית ורדיקלית, יש בה הסתה נגד ישראל, וקיים ניסיון ממשלתי להפנות לכיוון ישראל את התסיסה החברתית על רקע העוני ברחובות ומול חיי הפאר של משפחת המלוכה. בפרלמנט ובדעת הקהל קיימת דרישה קבועה לבטל את ההסכם.

המשק הירדני בקריסה וחי בקושי על נדבות אמריקניות, כשהסעודים מקצצים את תמיכתם לנוכח החבירה הירדנית לטורקיה ולקטאר. כן, מתברר שישנן מדינות שאינן מגישות את הלחי השנייה.

יחסי ישראל-ירדן היו תמיד ידידותיים וחשאיים, למרות הבוגדנות הירדנית במלחמות השחרור, בששת הימים ובמלחמת המפרץ הראשונה, אז חבר המלך חוסיין לרודן העיראקי סדאם חוסיין. בן-גוריון נמנע מלשחרר את יהודה ושומרון בתש"ח למרות תחנוני יגאל אלון שהבטיח לעשות זאת בשלושה-ארבעה ימים, בשל הסכמות חשאיות עם עבדאללה, אבי סבו של המלך עבדאללה הנוכחי.

במלחמת ששת הימים התחננה ישראל לשווא לירדן שלא תצטרף לסוריה ולמצרים, וממש "נאלצה" לשחרר את יו"ש. ישראל הצילה את ירדן מפלישה סורית ב-1970, וערב מלחמת יום הכיפורים הזהיר המלך חוסיין את ראש הממשלה גולדה מאיר שעומדת לפרוץ מלחמה.

ירדן אטמה את גבולה לחדירת מחבלים החל משנת 1970, והיא מהווה חיץ ושכפ"ץ עבורנו לאורך הגבול הארוך ביותר, וזהו הנכס החשוב ביותר של ירדן בעבור ישראל. אלא שאת הסחורה החשובה הזו היא סיפקה הרבה לפני הסכם השלום.

הסכם שהופך את היחסים עם מדינות ערב לגלויים דורש מישראל לשלם על הפומביות, כי שליט ערבי חייב להצדיק את עצמו מול דעת קהל אנטישמית ורווּיַת שנאה מבית. היתרונות שקיבלה ישראל מההסכם הם פעוטים ביחס ליתרונות הגדולים מהיחסים ההדדיים שהיו גם לפניו. היחסים הרשמיים מאלצים את השליטים הערבים לנהל מסעות הסתה ופעולות נגד ישראל כדי לצבור לגיטימציה בדעת הקהל הפנימית, וכך ההסכם הופך לנטל, בעוד שיחסים בלתי פומביים המבוססים על אינטרסים אינם מאלצים את השליטים הללו להצטדק בפני ההמונים, ולכן כוללים רק יתרונות. במילים אחרות, ישראל משלמת מחיר עתק תמורת האריזה, בעוד שאת הסחורה עצמה קיבלה בחינם גם קודם לכן, כתוצאה מהאינטרסים המשותפים. כך קורה עם ירדן, מצרים והרש"פ, ולכן אסור להפוך את היחסים עם סעודיה לרשמיים.

אז למה נחתם ההסכם עם ירדן? כי הוא נתן לממשלת רבין הישג תדמיתי של הסכם שלום שכמעט לא היה שנוי במחלוקת, בניגוד לאסונות האחרים שהיא חוללה ושקרעו את החברה. כלומר למעשה מדובר בצעד פוליטי פנימי יחצני על חשבון אינטרסים חשובים של המדינה.

אז מה עושים? הנהגה ישראלית לא אמורה להבליג ולהתייחס ליריקות כאל גשם. צריך היה מזמן למחות ולהגיב בפומבי כלפי כל צעד ירדני עוין ולאיים ואף לפגוע כלכלית בירדן. בהחלט אפשר היה לקצץ באספקת מים הניתנת מעבר למתחייב בהסכם, ולהוכיח לציבור הירדני שיש לו הרבה מה להפסיד ושהשנאה תעלה לו ביוקר, ובכך אולי לחנך אותם לקצת צניעות. לצורך כך תיאלץ ישראל להיפטר מהמנהג הגלותי המשתוקק נואשות לקצת סימפתיה מכל מנהיג ערבי, אפילו אם הוא רודן עלוב.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
שבת של מי?

  מאמר מאת איתמר סג"ל

אז למה מצווה ועושה

  מאמר מאת יאיר שח"ל,...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם