מעגלים שאין לברוח מהם Featured

 4 tamidim
מהמיון הגובר במוסדות החינוך אל השפעותיו על הנוער בסיכון ומשם בחזרה אל השאלות שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו כהורים וכמחנכים

ד"ר בני פישר

ההורים לתלמידי כיתה ח' מתחילים בימים אלו את מסע חיפוש המסגרת הבאה לבנם או לבתם. מסע זה הופך לעיתים קשה מנשוא, ואינספור חוויות קשות פוגעות בבטן הרכה של הילדים, וכמובן במשפחה.

לא נעים לקבל תשובה שלילית, ועוד יותר לא נעים כשיודעים שהבן של השכנים התקבל לאותו מוסד שאליו רציתם לשלוח את בנכם אשר אהבתם.

כולנו מקבלים לעיתים תשובות שליליות על בקשות שלנו, אך במקרה זה התסכול וחוסר האונים רבים יותר הן בשל גילם הצעיר של המסורבים והן בשל הצורך הטבעי של ההורים לגונן על ילדיהם. מייד מתחילים להפעיל את החברים מהישיבה, מהצבא, מהעבודה. את מי לא? "בתקופה זו הטלפון שלי לא מפסיק לצלצל", מדווחים לי חבריי במשרד החינוך.

האירוע אינו נעים אבל גם אינו נורא כל עוד קיבלת סירוב פעם אחת, אבל כשהסירוב חוזר ונשנה כבר מדובר בפגיעה החודרת כל שכבת הגנה. הדחייה פוגשת את הילדים במקום פגיע. המחקר מוכיח שצבירת חוויות רבות של דחייה וסירוב פוגעת בדימוי העצמי ולעיתים אף מובילה להתנהגות סיכונית. במהלך שנות עבודתי החינוכית נפגשתי עם עשרות נערים ונערות במצבי סיכון, ומרביתם מדווחים על חוויית הסירוב או הדחייה (לתיכון, לישיבה או לאולפנה) כחוויה מעצבת שטלטלה את חייהם.

קהילת הציונות הדתית יכולה לטפוח לעצמה על השכם. הבנים והבנות שלנו עוסקים בהתנדבות ובנתינה לקהילתם ולקהילות נזקקות, אך עם הטוב הזה יש פגמים גדולים ומתסכלים, פגמים הקשורים למאפייני החינוך של הציונות הדתית, לריבוי המוסדות ולרצון לגבש סיירת בכל גבעה ושעל. המאפיין המרכזי של המוסדות, ההומוגניות בין התלמידים, מונע מלא מעט תלמידים להתקבל לתיכונים, לישיבות ולאולפנות אלו.

במוסדות אלו יש קושי ביצירת קהילות הטרוגניות המאפשרות למתבגרים לשהות במוסד החינוכי ועם זאת לעסוק בשאלות של זהות דתית, מינית ועוד. כשהמתבגרים מתחילים לשאול שאלות ולעיתים אף לאמץ התנהגות מסוימת, המערכת נכנסת מייד לנוהל קרב, רף העצבנות עולה ועיני הכול נשואות אל המעז או המעיזה. בחלק לא קטן של המוסדות יש אפס סובלנות למרד הנעורים, ודאי אם הוא בא לידי ביטוי בהתנהגות מרדנית.

הנערים והנערות שאני פוגש מצטטים אנשי חינוך שבשלב הזה מטיחים בהם דברים קשים ביותר. לדוגמה, לנערה שלובשת לבוש לא צנוע ראש המוסד אומר "את מתלבשת כמו פרחה" במקרה הטוב ו"כאישה העובדת במקצוע העתיק בעולם" במקרה הרע, ויש עוד ועוד דוגמאות.

בשיחות עם אנשי צוות במוסדות החינוך הם מספרים שהדברים נאמרים באהבה גדולה ומחרדה לשלום הנער והנערה, אך מבחינת הנוער לא זו חווייתם מהשיחה: האמירות נלקחות למקומות פנימיים רגשיים, וסדקים מתחילים להיבקע בנפשם. ומאחר שהשוליים בקהילותינו צרים מאוד, ההידרדרות מהירה.

מה קורה ליכולת ההכלה שלנו? לאומץ החינוכי של יצירת מרחב חינוכי שאינו שיפוטי אלא מאפשר לשאול שאלות ואף לומר דברים קשים שלא תמיד נוח לנו לשמוע? הפכנו למוסדות חינוכיים המעוותים את האמרה "חנוך לנער על פי דרכו" ל"חנוך לנער על פי דרכו של מחנכו".

כך נוצרים מוסדות לימוד שהם מעין חלופה למוסדות המסרבים. למראית עין מדובר במוסדות לנפלטי המערכת, שבחווייתם הראשונית הם פליטים או שורדים, אך בגישה נכונה הילדים האלה עשויים להפוך דווקא למנהיגים שמקבלים אחריות לחייהם ולסביבתם.

המפתח לכך הוא שיח הן עם ההורים והן עם הקהילה בשימת דגש על אופיים ועל יכולותיהם האישיות של בני הנוער, באמונה שכל מתבגר יכול לעצב את חייו בגיל ההתבגרות, ותפקידנו כמבוגרים לאפשר לו להגיע לזה.

כדי להצליח לתת מענה נכון דווקא לנערים ולנערות שקשים לעיכול במוסדות הממיינים, אין מנוס מלהדגיש את העבודה עם המבוגרים בקהילת החינוך. גם המחנכים וגם ההורים יצטרכו לנתח את הקשיים שלהם עם בני הנוער הנפלט, מהם החלקים השייכים לנו, המבוגרים, ונתונים באחריותנו, ומדוע ההתנהגות של הנוער מעוררת בנו תגובה קיצונית. נלמד כיצד אפשר להגיב אחרת וליצור חוויה מצמיחה מהמפגש עם התלמידים, נלמד יחד כיצד אפשר להציב גבול ועם זה להמשיך לחבק.

ד"ר בני פישר, מנהל חינוכי ברשת דעת https://daatedu.org.il
(לשעבר מנהל המִנהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער במשרד החינוך)

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
"אנחנו פצועים"

  השבת מעלים את נפגעי...

תפסיקו לשחק בנוער

  מאמר מאת יו"ר נוער...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם