Print this page

שבת של מי? Featured

 4 segal

איתמר סג"ל

זה היה כנראה בעיקר עניין של זמן עד שגדר נוספת תיפרץ ועוד אוטובוס יצא מהתחנה, הפעם בעיצומה של שבת קודש. בפרהסיה, במפגיע, ביודעין, ללא מורא, ולמרבה הצער ללא כל מוחה. לכאורה אין כאן כל חידוש. כל מי שמזדמן בכל אחת משבתות השנה ברחובות קריה, תל אביב יפו ובנותיה החונות סביב, ייווכח לראות כי תל אביב אינה פוסקת ממהלכה גם ביום המנוחה. חנויות רבות, בעיקר מסעדות, ברים ובתי קפה, פתוחות לרווחה ושוקקות חיים. בנתיבי איילון אלפי כלי רכב חולפים בכל שעה, ובהם גם מוניות שירות ואוטובוסים פרטיים. אם כן, יאמר האומר, מה נשתנה ומה הביג דיל? אדרבה, יתפלפל המתפלפל, מוטב שייסעו הללו בתחבורה ציבורית וימעטו בחילול שבת משייסעו כולם ברכבם הפרטי.

אנו איננו עוורים למציאות. תל אביב ובנותיה הן ערים חילוניות כמעט למהדרין; הדתיים ברחו מהן לפני שנים, משאירים אחריהם בתי כנסת ריקים מעלי אבק, זיכרונות עבר של עיר שחיו בה כופר וחסיד יחדיו, שאחד העם והרב קוק מתהלכים יחד ברחובותיה. לכאורה אין דבר טבעי מתחבורה ציבורית שתאפשר לבני העיר לחוג את יום המנוחה בחוף הים או במקומות הבילוי, ועוד חינם אין כסף. אין מה לדאוג! האוטובוסים, מבטיחים ראשי הערים, לא יעברו בשכונות הדתיות, את נפשי הצלתי, ושלום עלייך נפשי.

נכון, רבים מבני הציונות הדתית סבורים שיש לאפשר תחבורה ציבורית בשבת בכל מיני מינונים בהתאם לאותה אמנת קסמים מתירת כול, אמנת גביזון–מדן. מדובר בזריקת הרדמה. בעוד אותם דתיים מחפשים כל העת עוד פשרה והידברות על חשבון התורה, השמאל החילוני-רדיקלי משחק על כל הקלפים. גביזון מוזמנת להישאר, כמובן, מדן ימתין בסבלנות. שאלו בעצמכם את הרב מדן. הוא הביע את דעתו הנחרצת השבוע ברדיו: "מדובר בפירוק דמותה היהודית של המדינה"

אכן, כבר לקראת סוף המאה ה-19 עזבה מרביתו של עם ישראל את דת אבותיו, ורבים סברו כי לא תהיה עוד תקומה ליהדות הרבנית הגלותית והמיושנת. רבים מבני אברהם, יצחק ויעקב התכחשו לדת אבותיהם ועשו כל שביכולתם לממש את החזון הנפרץ שלפיו הציונות דבר אין לה עם הדת. ובכל זאת הפעם מדובר כאן בחץ שנורה עמוק בלב. התחבורה הציבורית אינה עוד חנות שנפתחת, עוד כלי רכב שנוסע בכביש. מדובר כאן בפגיעה אנושה בשבת הציבורית, עיקרון מהותי בדי-אן-איי של מדינת היהודים שאינה כופה דבר על איש מאזרחיה, אך חרתה על דגלה את הנישואין, הגירושין, הכשרות בצבא ובשאר מוסדות המדינה, הגיור הממלכתי כדת משה וישראל, ועל כולנה השבת הציבורית במסחר, בעבודה ובתחבורה.

לא מדובר, כפי שמנסים לטעון, בלחץ פוליטי של החרדים והדתיים מימי קום המדינה. בן-גוריון, שעמד בראש מפא"י על ארבעים ושישה מושביה בכנסת הראשונה, פנה עורף לשותפיו הטבעיים ביותר, הפועלים ממפלגת הפועלים המאוחדת, שהיה יכול להקים איתם חזית פועלים חילונית שתקים כאן אחלה של מקלט בטוח לעם היהודי, יופי של אלטנוילנד הרצליאנית, ללא התערבות אנשי הדת, בהקפדה על הפרדה מלאה בין הדת המיושנת, עולם ישן עדי יסוד נחריבה, לבין המדינה העברית הציונית, שכאמור דבר אין לה עם הדת.

אבל בן-גוריון בחר לפנות לדתיים ולחרדים והקים איתם ברית היסטורית. הזקן, חילוני מובהק שהתחתן בעירייה בארצות הברית ולא שמר אפילו על מנהגי יום הכיפורים, בחר ביודעין להקים כאן מדינה יהודית. ביודעין הכשיר את מטבחי צה"ל, ביודעין מסר את ענייני המשפחה והמעמד האישי לבתי הדין הרבניים, ביודעין חוקק את החוק שאסר על יהודי לפתוח את חנותו ולהעסיק את פועליו ביום המנוחה. בן-גוריון ושאר שותפיו, שהיו רוב חילוני מובהק בכנסת ישראל של אותם ימים, הבינו כי עץ גבוה זקוק לשורשים עמוקים. הם הבינו שהתנכרות האומה לכל עברה מזיקה ומסוכנת ושיש לוותר על נוחות אישית למען הקיום המשותף של עם ישראל הנצחי בארצו ההיסטורית. בן-גוריון היה בקיא למדי בהיסטוריה יהודית, וכבן למשפחה דתית חסידית ידע מהו ערכה של השבת בעיניו של עם ישראל לדורותיו. ידע והפנים היטב.

לכן, אם יש דבר מסוכן ובעייתי יותר מחריצת הלשון של חולדאי ושותפיו, הלא היא שתיקת הכבשים של הציבור הדתי. האוטובוס אומנם יצא מהתחנה. השימוש בלקונה בחוק אפשר לעיריות להפעיל על חשבונן נסיעות בשבת, וככל הנראה לא היה אפשר לעצור זאת כעת. ואולם אילו תכנן חולדאי להעביר את השיירה למרות נביחת הכלבים, מה רבתה כנראה הפתעתו כאשר בחרו הכלבים להתנהג ככבשים, והם שותקים כדגים. מסתבר, סבור הוא כעת, שאש השבת אינה בוערת בליבם, אפשר להמשיך ולשדר עסקים כרגיל. וכמובן, אם הדתיים שותקים ובארזים אחזה שלהבת, מה יעשו אזובי הקיר? המסורתיים והחילונים לא יקומו מעצמם אם הדתיים ממשיכים לשקוע בתרדמת.

ומחר, ידידיי, כאשר יגיעו חילולי השבת הציבוריים לעיר שלכם, לשכונה ולרחוב, אל נא תתפלאו. כי מי שאינו צועק היום, שלא יצפה שמחר יישמעו דבריו. מי שממלא פיו מים כעת, שלא יתפלא מחר מדוע יורקים לו בפנים.

נכון, רבים מבני הציונות הדתית סבורים שיש לאפשר תחבורה ציבורית בשבת בכל מיני מינונים בהתאם לאותה אמנת קסמים מתירת כול, אמנת גביזון–מדן. מדובר בזריקת הרדמה. בעוד אותם דתיים מחפשים כל העת עוד פשרה והידברות על חשבון התורה, השמאל החילוני-רדיקלי משחק על כל הקלפים. גביזון מוזמנת להישאר, כמובן, מדן ימתין בסבלנות. שאלו בעצמכם את הרב מדן. הוא הביע את דעתו הנחרצת השבוע ברדיו: "מדובר בפירוק דמותה היהודית של המדינה", קבע.

עכשיו, אולי זה הייאוש, אולי אלו מערכות הבחירות שהכניסו את כולנו לתרדמת חורף, אך השבת תובעת את עלבונה, ובינתיים איש אינו פורע את השטר. אך עוד לא מאוחר לפעול, טרם נסתם הגולל על מחאה גדולה, מחאה בריאה של כל האוהבים דבריה שגדולה בחרו. שלל כלים לפנינו, מעצרות תפילה ועד קמפיין חיובי נושא דבקיות, עלוני פרסום ושלטי חוצות על אהבת השבת, ערך השבת וחשיבות שמירתה במרחב הציבורי. לא עת לחשות, זמן לעבוד. ומי שלא יטרח בערב שבת, מי יודע אם יזכה ותישאר לו השבת.

 

אולי יעניין אותך גם