תורת המהפכה החברתית החדשה Featured

 m 1
תורת המהפכה החברתית החדשה
הרב אלישע וישליצקי קרא לא לפחד מבירורים, הזכיר שאנחנו אוהבים זה את זה גם בעיצומו של ויכוח, דרש מאיתנו לצאת מהאדישות, והתפעל מאהוביו אנשי הגרעינים שיודעים להתחבר, להתחדש ולהפריח * ניסינו לדלות מעט מהתורה הרחבה שהפיץ הרב ברחבי הארץ, טעימה קטנה מהאינסוף

הרב אלישע וישליצקי זצ"ל

בירור האמת

בעולם של סתירות בדעות ובמידות, כשהאמת הופכת "עדרים עדרים והולכת לה"[1], אני שואל את עצמי, למי ולמה להשתייך. שאלה זו יכולה להתחיל ולהסתיים במישור המעשי, בעד או נגד, ותו לא. גם הסקרנות היא פיתוי גדול, אך האם התקדמתי בכך בבירור האמת? האם נבנתה הנפש בטהרה?

כשהנביא ישעיהו הצביע על "כשלה ברחוב אמת"[2] הוא לא חייב אותי לסייע לכך. אדרבה, "מגלגלים חובה ע"י חייב"[3].

אבל אם אכן רוצה האדם בבירור האמת, אסור לו להירתע מבירורים נוקבים. אולי המפתח לבירור האמת הוא לא לערב עניינים אישיים תוך כדי תנועת ההקשבה, המחשבה, הדיבור והמעשה. ממש כדברי התורה – "לא תענה על ריב"[4] שכוונתה – לא להתווכח בעיקשות ולא להתבצר בעמדות, אלא להסתער אל עבר הבירור הנוקב.[5]

בתקופה של מבוכה וסתירות, תהיה וטלטלות, נמצאת דמות מהעבר האחד של הנהר, וכל העולם מן העבר השני[6]. זה נראה לכאורה מפחיד, הזוי, וללא סיכוי של התמודדות, אך לא כך פני הדברים בעומק העניין.

מי ש"משוטט בדעתו"[7] ומחפש באמת את בעל הבירה, הוא בעל חוט שדרה שאינו מתכופף אלא עומד מול תרח ומול נמרוד, מוכן להיכנס לכבשן האש כדרך אנשי האמת המוכנים להקריב עצמם בעת הצורך[8] למען אמונתם.

אשר על כן נקרא אברהם אבינו "עמודו של עולם", ומאיר את האמת האלוקית, לעומת כל התפיסות האליליות, החלקיות והנעולות בצרוּת אופקיהן.

כאשר נתקל עמוד האמת בשיטה כופרת ומושחתת, המנוגדת לו ולעולמו תכלית הניגוד, כיצד הוא מגיב? הוא המאמין הגדול הזוכה להתגלות השכינה[9] – "ויחשבה לו צדקה"[10] – וממלא בטהרה, בעין טובה, ובהבנה את הנדרש ממנו – להכניס אורחים. "מתוך הקבלת פני שכינה"[11] הוא מכניסם וגם מלווה אותם, ולכן ה' מגלה לו את פרשת סדום[12]. בצדיקותו הטהורה, אין אברהם אבינו קובל על הרשעה אלא מוסיף צדק[13], ומבין ברוחו הנמוכה כי שליחותו היא להיות נציג מידת הרחמים ולתת סיכוי לתיקון[14]. בעוד שאולי אני בשטחיותי עלול לפרוק את זעמי בקטרוג על הקלקול, ולצאת בכך ידי חובה, בגאוותי.

טהרתו של עמוד העולם ואבי האומה והאמונה, קשורה אפוא ליושרו הפנימי בהליכות עולמים ובדרך ארץ. לפיכך נקראו האבות "ישרים", לעומת רשעו של עולם, בלעם הטמא[15]. מתוך ישרות של אמונה, אין הכלי הטהור הנושא אותה מתחנף או משתעבד לטובות הנאה, ולא רואה את העולם מתוך אינטרס אישי, ולכן – "הרכוש קח לך"[16]. נפשו של עמוד העולם הטהור והישר, נפש שפלה היא, משרתת את האמת הלאומית והעולמית, ולא משתמשת בה חלילה.

ולא בכדי, כאשר חז"ל פורסים את משנת האמת של דרכי אימותינו ואבותינו, אין הם מסתפקים בעקרונות מופשטים, באידיאלים ובהצהרות כלליות, אלא מציינים שלוש נקודות בנפש, במוסר, בטהרה, באמונה, ואידך – פירושו הוא, זיל גמור. וכך אמרו: "עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה"[17]. האחיזה של האמונה בגדלותה תלויה אפוא בנקודות פשוטות בחיים הטבעיים.

התמודדות עם דעות אחרות

בימינו, ימי חבלי משיח, מתרבות תופעות חיצוניות של מחנות ומחלוקות, קבוצות וכיתות, זרמים ושיטות, קווים וקטרוגים. מכל מאפייני התקופה המתוארת לפרטיה, על פי התורה הנביאים והכתובים, בחרה הגמרא[18] רק בקו קצר אחד – "קטגוריא בתלמידי חכמים", שכפי הפירושים השונים שם מבטאת חיצונית את המרחקים העצומים כביכול והקשים מנשוא בין דעה לדעה.

האם אנו מבקשים ללכת בקווים של אבותינו ואימותינו הקדושים, ולהם, ורק להם, אנו מבקשים להיות תלמידים וממשיכי דרך נאמנים? הרי הם לימדונו, וחז"ל בעקבותיהם, "עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה". לכן, אולי בחדירה פנימה אל תוך האמת, נראה כיצד טמונה הקטגוריה החיצונית בפנימיות של סגולת האחדות, ודווקא הקצוות והחידודים משלימים את תמונת האמת השלמה![19]

לא חייבים להוציא לפועל את "האמת נעדרת, ונעשית עדרים עדרים והולכת לה"[20]. אולי ה"חייבים" יגלגלו על ידם את החובה, ויוציאו לפועל את הקטנות, החלקיות והעדריות, אבל ה"זכאים" שיגלגלו על ידם את הזכות[21], יכולים לעלות, להיטהר ולהתיישר, בלי לוותר על קוצו של יו"ד בבירור האמת כולה, התמונה השלמה של כל החלקים. אין זו קריאה ל"פתיחות" שלא פעם היא מגמתית וחד-צדדית, אלא בירור בנפש פנימה איך לנוע בעקבות האמת ולדרוש מעצמנו את הבנתה ומימושה, ולחפש אותה במרחבים בלי להירתע מפני איש או דעה, וגם בלי פסילה אישית, בלי רפש קטנוני, בלי כתם נפשי[22].

גם בשעת ויכוח מר, לא מוותרת לי תורת אלוקים חיים, ודורשת – "ואהבת לרעך כמוך"[23], כי אהבה שתלויה בדבר ומשועבדת לאינטרסים אישיים, חונקת את היכולת האמיתית להקשיב. אם רק אצליח להתנקות מהמשקעים האישיים, אז אוכל לשמוע בירור נוקב שמופנה אליי, אל מידותיי ודעותיי, וגם אוכל להפנות אל זולתי שאלות נוקבות בלי להירתע. ככל שאקדים להשתחרר מבית הכלא של האנוכיות, כך אוכל לשמור על בירור ענייני, ערכי, ללא כחל ושרק.

קריאה לתנועה

נקודות וקווים ומרחבים אינם רק בעלי ממד אחד או שניים ושלושה, אלא יכולים להיות תנועה. כי בבוא נפש מישראל להתבונן ולהתמודד עם הטלטלה של "מדינה אחת לעם אחד בארץ אחת על פי תורה אחת" מול רוחות זרות ולחצים ואילוצים ופחדים, לעומת כל החילוקים בשאלות של מאבק כזה ואחר, נדמה כי סוף סוף אפשר שתיווצר תנועה רחבה, בריאה, עם הרבה "עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה" – להתחבר באמת עם עמך ישראל על גווניהם ואזורי מגוריהם – ולפתוח כולנו כאחד את הלבבות ולהתחבר.

האם אמשיך בכל זאת להתעקש, להיות ביקורתי ומיואש ומקטלג ומקטרג, ואצא ידי חובתי במלאכותיות של הוצאת קיטור חסרת משמעות, או אצטרף לכל אלה אשר מחליטים לנוע, לצאת, לפעול, ליזום, להפוך את העולם, ולברר יחד את האמת הישראלית?

מסימניה של החובה, בהקשר הנ"ל של "האמת נעדרת", נמצא בגמרא[24] גם "אנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו". לפי רש"י בפירוש הראשון, מן הראוי שאת הסוגיה החברתית-ציונית, אפסיק להפוך לכלי ניגוח מול זולתי, ואשתדל למחוק את המושג "מעמד בינוני". אדרבה, אין יותר פריפריה, כי אין יותר מרכז. חדל יחצנות ברשת של הכסף והכלכלה ומשהו חדש מתחיל בבירור של מידות, ענווה, הכנסת אורחים, תרומה והתנדבות. ואוויר נקי ורענן יחדור לאזורנו.

ומזה תצמח תביעה אמיתית הדדית בין כולנו, ולא עוד "אני בצדק החברתי, ואתה...", אלא שינוי פנימי בנפש, להמשיך ביתר שאת להיות אנשי גבול, להסתובב ממקום למקום בלי להשתעבד למחיאות כפיים או לקיתונות של בוז.

אולי הגיע הזמן לממש את "והצנע לכת עם אלקיך"[25]. אולי מה שה' דורש מאיתנו הוא להישען עליו, על אבינו שבשמיים, להפסיק את השיתוק והפסיביות, ולצאת למרחבי העם והארץ, לפעול ביחידות ובקיבוצים, במחנות עבודה, בכל הערים הטבעיות בדרום ובצפון וגם בערי הפיתוח בגוש דן. עלינו לקשור קשרים אמיתיים בענווה של קבלה ונתינה, ולעזור לעם ישראל כולו להינצל מחבלי משיח. "בקשו צדק, בקשו ענווה, אולי תיסתרו ביום אף ה'"[26].

צמיחת הגרעינים והקהילות, החבורות והקבוצות, היא תופעה חברתית-ציונית מיוחדת במינה. מי שאינו רוצה להתנשא, לנתח ניתוחים ולחוות דעה מבחוץ, אלא להשתתף כפי יכולתו בצמיחה זאת, ראוי שיניח בראשונה את מלאכת ההכללה, ויסתכל במה שיש בקנקן.

תפקיד הגרעינים

בשיח הנפשי והתרבותי של דורנו מדובר ונכתב רבות על ה"אני", על מימוש העצמיות ועל הדגשת הפרטיות. ולאן תלכנה אפוא אהבת הזולת, הסיוע לאחר, האכפתיות מהסביבה? שני עולמות אלה ניצבים משני צידי המשוואה, ומכוחה של אהבה לא עוינות יש ביניהם, אלא אדרבה, כדרכה של תורה "הכתוב השלישי מכריע ביניהם" ומייצר תמונה הרמונית מלאת חיים. האדם האוהב את עצמו, אם אין זאת אנוכיות ואגו לשמם, הרי יסודה של אהבה זו ב"חביב אדם שנברא בצלם",[27] ומאותה סיבה פנימית מדייק הלל הזקן את הארת הדרכתו להיות "אוהב את הבריות" – מפני שהן בריותיו של הקב"ה.[28] לפיכך, התורה הנצחית קבעה את האהבה לעצמי – אם היא בטהרתה – כמקור אהבה לזולתי.

זהו הבסיס לכל צמיחת הגרעין. אהבה שאינה תלויה בדבר, ואדרבה, "מי שאור האמונה מתגלה עליו בטהרתו, הוא אוהב את כל הבריות כולן ללא שום שיור"[29]. אשר על כן, רק החיבור האמיתי, הטבעי, החם, השמח, עם כל גוני האוכלוסייה, הוא האל"ף הראשונה באותיות צמיחת הגרעינים.

רואים בחוש בשנים האחרונות איך גרעינים אשר ייחודם בענווה וצמיחתם מתוך תכונה זאת אכן פותחים לבבות ויוצרים קשרים, ורק מתוך כך הם שותפים ומסייעים במשימות משפחתיות, קהילתיות, שכונתיות, יישוביות, עירוניות ולאומיות. האמונה הגדולה שיש בכל חלקי האומה יסודות חיוביים, שצריכים להיות שותפים עימם בכל הלב, היא המפעמת בקרב האנשים המצפים לישועה במובן הרחב והעמוק.

יסוד צמיחתם של הגרעינים הוא המוכנות למשימות. זוהי עצמיותה של הענווה לפי חז"ל: "הנני – לשון ענווה, לשון זריזות".[30] כי כאשר האדם מכיר שמקור כוחותיו הוא א-לוהי ישראל – "הוא הנותן לך כוח לעשות חיל"[31] – או אז שואל הוא את עצמו מה נתן לי א-לוהים ומה נטע בתוכי, ולשם מה. והמשכיל ויודע את ה' מכיר כי "אני ה' עשה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה'"[32].

ולפיכך את החוכמה, הגבורה והעושר כסמלים לכוחות, כישרונות והישגים, מקדיש האדם למשימות אמיתיות של "חסד, משפט וצדקה", ולא משעבדם לבית כלא של פרטיות אנוכית[33]. להיות משרתים. זוהי נחלתם של מי שהאהבה והענווה הן באמת הצימאון המרכזי שלהם. "לא לכבודנו ולא לכבוד בית אבא", ולא כמייצגים אינטרסים וכיתתיות חלילה, אלא להפך – להיות נושאים בעול עם הציבור, ולהיות נאמנים במשימות אשר כלל ישראל צריך להן.

הגרעינים אינם עוסקים במחאה, אינם משועבדים לתקשורת ואינם נכנעים ללחצים ולניצול פוליטי, אלא אדרבה, ברציפות של שנים, בקביעות, חותרים להיות מחוברים באמת לפוטנציאל של המקום, לצרכיו ולאתגריו. ולכן, בטבעיות ובמסירות, מעוררים את השינוי החברתי-ציוני לפתח חברה צודקת, תורמת, אכפתית ומעורבת.

התנועה העממית של הגרעינים והקהילות והקבוצות אינה דורכת במקום. את שלבי הצמיחה וההתפתחות בקנה מידה לאומי מלווה הצימאון הרוחני האדיר שקיים היום במרחבי הציבור כולו.

מכוח העיירות הטבעיות כמו אופקים, שדרות וקריית שמונה, ומכוח "עיירות פיתוח" כמו הרצליה ורעננה, נוצרת בשנים האחרונות תופעה של שינוי חברתי-ציוני. יסודותיה של הציונות ומקורותיה בקודש – בכיסופי האר"י ומרן מחבר השולחן ערוך, במבשרי הגאולה, הבעש"ט והגר"א, בעליית אחינו מתימן, בציונות המעשית-מדינית; בכל אלה ניכר היה חותם החלוציות, לחיות למען, להקריב, לא לירא מפחד אויב, לא להשתתק מפני הייסורים.

ומה ממשיך את הרוח הגדולה הזאת? ההתיישבות בכל מרחבי ארץ ישראל העובדת בעמקי הצפון ובמרחבי הנגב, והמקימה את ההתנחלויות ביש"ע ובגוש קטיף וברמת הגולן, היא זאת אשר מצמיחה את התחדשות הציוניות, על ידי ההתיישבות החברתית-ציונית בכל האזורים אשר צוינו לעיל. הקשר בין העם והארץ, כמו הקשר בין איש ואשתו, הוא קשר חי של נשמות. לפיכך, באמת אי אפשר לעצור ולהסתפק בגבולות הפיזיים ובשמירה עליהם במעשה ההתיישבות, אלא להמשיך במשימות החברתיות מתוך מבט ציוני מתחדש, מתוך הקשר החי והעמוק לארץ ישראל על כל מרחביה.

מול השחיקה המוסרית והערכית שעלולה להתפתח מרוב עיסוק בחיי היום יום ובהישגים הכלכליים, המעשיים, קמה וגם ניצבת אלומת התחדשות המעשה הציוני, אשר הגרעינים שותפים בה לגווניהם ולמקומותיהם. האמון כי בכל אדם מישראל יש רצון חיובי להתחבר ולפעול ולהתנדב – גם אם חיצונית אינו מורגל בכך או נראה כלא שייך – האמון הזה בחיובי מוביל את הגרעינים להתחבר ולחבר, ולפתוח את הלבבות.

קהילת יעקב

מושגי הקהילה הנצרכים כל כך בדורנו אינם מוחקים את האישיות ואינם מדלגים על הפרטיות, אלא מרוממים את הייחוד והיחד למהלך אחד חי וצומח. לכן, כל משימות החברה והרווחה אינן חלילה סיוע למסכנים, אלא להפך, התעוררות של כוחות מקומיים עם כוחות שבאו מ"בחוץ", וכולם כאיש אחד בלב אחד מעכלים כראוי את גודל התקומה של ראשית צמיחת גאולתנו ואת אתגריה.

בעת ברכת משה לישראל באחרית ימיו נקבעה והתבררה על ידי עבד ה' ושליחו לדורות השליחות האלוקית של עם ישראל כולו. שם נאמר: "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ... מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב". לא קהילה פלונית, יוקרתית ותורנית ככל שתהא, לא קהילה מיוחדת בצדקותה ורוחניותה, אלא קהילת יעקב, בפשטות ובטבעיות בכוחה של סגולת ישראל.[34]

איננו נמצאים בגלות, כפרטים או כקבוצות גרידא, אלא כציבור מתרחב והולך. אשר על כן, המקומיים מסייעים עם ה"חיצוניים", ומשרתים את מהלך הגאולה כשהם מעוררים את הממשלה והכנסת והרשויות העירוניות להיות שותפים מלאים בכל צמיחת המהפכה החברתית-ציונית.

תחיית מתים לאומית אנו חווים בדורנו, ואליה אנו באים דווקא כציבור, מתוך הוויית הכלל, ולא כפרטים בודדים או כקבוצות. על כן ריבונותנו בארץ חיים זאת יונקת אך ורק מכוח הלאומיות הציבורית. כל אחד מישראל זכאי, ראוי, יכול ורשאי להתחבר אליה מכוח הציבור ודרישת ה' את הציבור ואת ארצו.

מכאן שהפעולה הגדולה ביותר למען ארץ ישראל היא חובת החינוך, ההסברה ושינוי התודעה הציבורית לגלות את הקשר המהותי, האמיתי והעמוק שבין חלקיה השונים של הנשמה האחת אשר לנו, ומכוח זה יגבר הצימאון אל הארץ ואל כל חלקי חייה. כשבאים למשימה זו מתוך ענווה, אפשר לחדור ללבבות שלנו ושל זולתנו בלי להתרשם מרפיונות, הפחדות, לחצים, רעשים וצלצולים של מחלישים למיניהם, ומעצבי דעת קהל למיניהם, בלי התעלמות מהצורך להתמודד בזירות אלו.

האמת הנעדרת לפי נבואת ישעיהו, שהיא "עדרים עדרים",[35] מפנה מקומה לאט ובהדרגה וקמעה קמעה לאמת נאדרת ונהדרת. האמת הפנימית של "מאמינים בני מאמינים" אינה שייכת לשום סקטור או מגזר. לאיש אין מונופול על האמת, ואיש אינו משוחרר מלתבוע מעצמו את צמיחתה.

תופעת הגרעינים משחררת את הדור, את התורה ואת הנפש מחילוקים מלאכותיים, ומקטלוגים תדמיתיים חיצוניים. גם במערכת החינוך וגם ברווחה, גם במעשה ההתיישבות וגם בתרבות ובמוסריות, ניכר המשותף הא-לוהי הישראלי, ההולך וצומח ומתגלה בעוצמתו. האמת אינה מונחתת ואינה נתבעת רק מהזולת, אלא גם מעצמנו.

ומכיוון שכך, יש כנות ופשטות ותמימות במעשה הגרעיני. הוא לאומי וגם פרטי, חברתי וגם ציוני, תורני וגם מוסרי, נפשי וגם רוחני, משפחתי וגם קהילתי, משלב עולמות שונים ומגוונים. זהו גל חדש ואמיתי הצומח מלמטה, ממש כמו התיאור של תלמידי הגר"א בספר "קול התור" מלפני כמאה וחמישים שנה.

מצדיע אני הקטן לכל הגרעינים והקהילות, לכל אחד ואחת, לכל משפחה, לכל האנשים והנשים ולכל הנוער והילדים, אשר יחד – מקומיים וכאלה שעברו לגור – הינם חותרים בכל כוחם לסייע לעם ישראל ולארץ ישראל ולתורת ישראל ולמדינת ישראל לגלות את עומק חזרתנו למקום חיינו. וברוכים הם כל המסייעות והמסייעים לצמיחת הגרעינים, ברוח טובה וביציאה מהפסיביות ובהתגברות על הייאוש, ובעוצמה מקורית תורנית, חברתית וציונית.

תהליך בריא זה של צמיחת הגרעינים, תהליך לאומי הוא, רחב וחוצה את כל הגבולות, ומסיר את "שמות הבעלים".[36] הוא מאפשר חיבורים טבעיים, כנים ועמוקים לאורך ולרוחב ומהווה בכך בשורה ציונית-אמונית מתחדשת ומתקדשת, עד כדי מהפכה אמיתית. נתפלל יחד כולנו לסייע אלה לאלה לעשותה בענווה, בעוצמה, בטהרה, בגבורה, "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך", עם כל בית ישראל, בראשית צמיחת גאולתנו. כדברי הראי"ה קוק באיגרותיו: "הישן יתחדש והחדש יתקדש".

מתפלל להעצמת העין הטובה, ההקשבה האמיתית, הבירור הנוקב... ובעצם מתפלל להיות מ"אנשי הגבול".

אדרבה, נהפוך כולנו יחד את המציאות המורכבת והנראית מבחוץ חצויה ושסועה לאתגרים משותפים אמיתיים הבונים יחד עם אחד ומדינה אחת בארץ אחת על פי תורה אחת, מכוח אלוקי מערכותינו, צור ישראל וגואלו.

אלישע וישליצקי

ירושלים

מקורות למאמר:
  • המאמר "אנשי הגבול" – בעקבות טלטלות הבחירות לגווניהן
  • המאמר "דרך האמת – נקודות, קווים ומרחבים"
  • המאמר "אמת מארץ תצמח", פורסם לראשונה בספר "דווקא שם – סיפורם של אנשי ההתיישבות החברתית" מאת אלישיב רייכנר (ידיעות ספרים, 2013)
  • המאמר "העוז והענווה" – בעקבות סערות הנפש בחבלי משיח בעניינה של ארץ ישראל לקראת שבת ט"ו בשבט, יתרו התשע"ב

לידים

בתקופה של מבוכה וסתירות, תהיה וטלטלות, נמצאת דמות מהעבר האחד של הנהר, וכל העולם מן העבר השני. זה נראה לכאורה מפחיד, הזוי, וללא סיכוי של התמודדות, אך לא כך פני הדברים בעומק העניין. מי ש"משוטט בדעתו" ומחפש באמת את בעל הבירה, הוא בעל חוט שדרה שאינו מתכופף אלא עומד מול תרח ומול נמרוד, מוכן להיכנס לכבשן האש כדרך אנשי האמת המוכנים להקריב עצמם בעת הצורך למען אמונתם.

לא חייבים להוציא לפועל את "האמת נעדרת, ונעשית עדרים עדרים והולכת לה". אולי ה"חייבים" יגלגלו על ידם את החובה, ויוציאו לפועל את הקטנות, החלקיות והעדריות, אבל ה"זכאים" שיגלגלו על ידם את הזכות, יכולים לעלות, להיטהר ולהתיישר, בלי לוותר על קוצו של יו"ד בבירור האמת כולה. אין זו קריאה ל"פתיחות" שלא פעם היא מגמתית וחד-צדדית, אלא בירור בנפש פנימה איך לנוע בעקבות האמת ולדרוש מעצמנו את הבנתה ומימושה, ולחפש אותה במרחבים בלי להירתע מפני איש או דעה, וגם בלי פסילה אישית

האם אמשיך בכל זאת להתעקש, להיות ביקורתי ומיואש ומקטלג ומקטרג, ואצא ידי חובתי במלאכותיות של הוצאת קיטור חסרת משמעות, או אצטרף לכל אלה אשר מחליטים לנוע, לצאת, לפעול, ליזום, להפוך את העולם, ולברר יחד את האמת הישראלית?

אדרבה, אין יותר פריפריה, כי אין יותר מרכז. חדל יחצנות ברשת של הכסף והכלכלה ומשהו חדש מתחיל בבירור של מידות, ענווה, הכנסת אורחים, תרומה והתנדבות. ואוויר נקי ורענן יחדור לאזורנו.

רואים בחוש בשנים האחרונות איך גרעינים אשר ייחודם בענווה וצמיחתם מתוך תכונה זאת אכן פותחים לבבות ויוצרים קשרים, ורק מתוך כך הם שותפים ומסייעים במשימות משפחתיות, קהילתיות, שכונתיות, יישוביות, עירוניות ולאומיות. האמונה הגדולה שיש בכל חלקי האומה יסודות חיוביים, שצריכים להיות שותפים עימם בכל הלב, היא המפעמת בקרב האנשים המצפים לישועה במובן הרחב והעמוק.

להיות משרתים. זוהי נחלתם של מי שהאהבה והענווה הן באמת הצימאון המרכזי שלהם

מכוח העיירות הטבעיות כמו אופקים, שדרות וקריית שמונה, ומכוח "עיירות פיתוח" כמו הרצליה ורעננה, נוצרת בשנים האחרונות תופעה של שינוי חברתי-ציוני. יסודותיה של הציונות ומקורותיה בקודש – בכיסופי האר"י ומרן מחבר השולחן ערוך, במבשרי הגאולה, הבעש"ט והגר"א, בעליית אחינו מתימן, בציונות המעשית-מדינית; בכל אלה ניכר היה חותם החלוציות, לחיות למען, להקריב, לא לירא מפחד אויב, לא להשתתק מפני הייסורים. הקשר בין העם והארץ, כמו הקשר בין איש ואשתו, הוא קשר חי של נשמות. לפיכך, באמת אי אפשר לעצור ולהסתפק בגבולות הפיזיים ובשמירה עליהם במעשה ההתיישבות, אלא להמשיך במשימות החברתיות מתוך מבט ציוני מתחדש, מתוך הקשר החי והעמוק לארץ ישראל על כל מרחביה.

האמת הפנימית של "מאמינים בני מאמינים" אינה שייכת לשום סקטור או מגזר. לאיש אין מונופול על האמת, ואיש אינו משוחרר מלתבוע מעצמו את צמיחתה

 

[1] ע"פ ישעיהו נט וסנהדרין צז

[2] ישעיהו נט

[3] בבא בתרא קכ

[4] שמות כג

[5] על פי שו"ת חתם סופר או"ח ס' ר"ח

[6] בראשית יד מ"ר

[7] רמב"ם הל' עכו"ם א

[8] רמב"ם מו"נ ג כט

[9] בראשית יח א

[10] רש"י בראשית טו ו

[11] ע"פ מס' שבת קכד בשיחות מרן הרצי"ה קוק בראשית, בעריכת הרב שלמה אבינר שליט"א פר' וירא

[12] ספורנו בראשית ו-יז

[13] ערפלי טוהר

[14] תנחומא פר' וירא אות ח

[15] במדבר כג י, ע"ז כה הנצי"ב הקדמה לבראשית

[16]בראשית יד כא

[17] אבות ה כג

[18] סוגיה בסנהדרין צו-צט

[19] אורות התחיה כה

[20] סנהדרין צד וע"פ ישעיהו נט

[21] בבא בתרא קיט

[22] אורות התחיה יח, לנתיבות ישראל ב רכו-רכז

[23] ויקרא יט

[24] סנהדרין צז, שבת קיח, כתובות קיב

[25] הפטרת בלק, מיכה ו ח

[26] צפניה ב. מס' שבת קיט

[27]אבות פרק ג

[28]אבות פרק א

[29]מידות הראי"ה, "אמונה"

[30]תנחומא וירא

[31]דברים ח יח

[32]ירמיהו ט כב־כג

[33]על פי הרב סולובייצ'יק, "בסוד היחיד והיחד", עמ' 345–347

[34] ע"פ מדרש רבה ויקרא ט מעשה של ר' ינאי, ונצח ישראל למהר"ל פרק יא

[35]סנהדרין דף צז

[36]הושע ב, על פי מאמרי הראי"ה, "מסע המחנות"

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלך בשדה

  מאמר מאת הרב חברון...

הילדים הקבועים

  הרה דוד סתיו על...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם