בסוף, זאת אהבה Featured

 4 solovtic
שיחה של הרב סולובייצ'יק לשמיניסטים ובעל'בתים – תמלול נדיר

תרגם והביא לדפוס: הרב עמיחי גורדין

הביטוי "והגית בו יומם ולילה" נתפס בעיננו כציווי תובעני הדורש מאיתנו מחויבות אין-סופית ללימוד תורה. לפני כמה שבועות הגיעה אליי הקלטה של שיעור על הפסוק הזה שהעביר הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק בשנות החמישים. השפה הייתה יידיש בניב ליטאי, אבל התוכן היה מפליא. הרב סולובייצ'יק דן בביטוי הזה לעומק והסביר אותו מחדש. בעיניו של הרב סולובייצ'יק "והגית בו יומם ולילה" אינו מחויבות כבדה אלא בשורה גדולה.

הרב סולובייצ'יק מתייחס לחינוך שקיבל בבית אביו (הרב משה סולובייצ'יק זצ"ל, הבכור לבית ר' חיים מבריסק) ושופך אור אחר על אופי לימוד התורה הבריסקאי. את התמונה של למדנות בריסקאית קרה ומנוכרת מחליף הרב סולובייצ'יק בתמונה חמה ומלאת אהבה.

בימים אלו שבהם רבים מחפשים מענה לריקנות ולתסכול האישי באמצעות בריחה אין-סופית וחסרת תכלית למסכים, לאלכוהול ולחומרי הזיה, הרב סולובייצ'יק מציע פתרון אחר. פתרון אמיתי שאינו בורח אלא דווקא מתייצב מול צרכיה העמוקים של הנפש הכואבת ומתמודד איתם. הרב סולובייצ'יק קורא לנו להסתכל אחרת על לימוד התורה ועל המקום שלה בחיים שלנו.

כששמעתי את דבריו המתוקים, הרגשתי צורך לחלוק אותם עם הציבור הרחב. התיישבתי ובצורה לא מקצועית בעליל (נעזרתי בתרגום קיים לאנגלית) תרגמתי ועיבדתי את דבריו. השתדלתי להיצמד ככל האפשר למקור ולרוח דברי הרב, ואם טעיתי, איתי תלין משוגתי.

בימים אלו שבהם רבים מחפשים מענה לריקנות ולתסכול האישי באמצעות בריחה אין-סופית וחסרת תכלית למסכים, לאלכוהול ולחומרי הזיה, הרב סולובייצ'יק מציע פתרון אחר. פתרון אמיתי שאינו בורח אלא דווקא מתייצב מול צרכיה העמוקים של הנפש הכואבת ומתמודד איתם

 

שיחתו של הגרי"ד

כשמנתחים את הציווי "והגית בו יומם ולילה" לאמיתו, מתברר למרבה הפלא שהוא אינו ציווי על חשיבה וגם לא על למידה. הציווי "והגית בו" הוא ציווי על מעורבות ומסירות. ציווי המכוון ללב ולא לראש. אני מכיר יהודים שלומדים בשכל ובכל זאת אינם מקיימים את "והגית" במלואו. "והגית" פירושו להוקיר, לחוות, לדאוג לתורה ולאהוב אותה. לראות את האור הגדול ולהחזיק את התורה קרוב אליך.

נהגו בקהילות ישראל השונות בעת שמוציאים ספר תורה לגשת ולנשק אותו. מה זה בא להביע? למדנות? גאונות? עומק? אדם יכול ללמוד בהרבה עומק, ועדיין להיות חסר. כדי שנפשו של האדם תהיה מלאה עליו לשאוף להיות מאוהב בתורה, פשוט מאוהב בתורה. "יישקני מנשיקות פיהו". כשאנחנו מנשקים אנחנו מראים שאכפת לנו, אב מנשק את בנו מכיוון שאכפת לו. אם מנשקת את בנה מכיוון שהיא אוהבת אותו.

זה לא לימוד כשלעצמו, זה הגות. החיים במלואם מרוכזים בתורה. בלי תורה אין לנו ערך. התורה היא הערך שלנו, האוצר שלנו – זה הציווי הנפרד של "והגית בו יומם ולילה".

"והגית" – זה לא סתם לשבת מול הגמרא. "והגית", זה אומר שלא משנה היכן אתה, לא משנה אם הדברים הולכים בטוב או ברע, אתה נשאר עם התורה. גם שאדם נכשל וגם כשאדם מצליח. האדם חי בתודעה שיש אוצר אחד שחשוב יותר מכל הדברים האחרים – תורת משה.

יהושע בן נון הביס 31 מלכים, והקים מדינה גדולה. הוא עלול היה לחשוב בטעות שמדינה גדולה וחזקה ומצב שבו יהודים חופשיים זהו ההישג הגדול והחשוב ביותר. לא, אומר הקב"ה ליהושע, יש משהו חשוב יותר – "והגית בו". עוד יבואו ימים קשים ורעים, עוד יהיו תאונות, עוד תפסיד בקרבות, עוד תרגיש שההשגחה הא-לוהית כבר אינה לצידך. אל תיפול רוחך יהושע, יש משהו שתמיד ימשוך אותך בחזרה וזה "והגית בו יומם ולילה". גם כשהעולם מחשיך בעדך – אל תשכח את אור התורה.

אין לזה כל קשר ללמידה, זאת מערכת יחסים של אהבה, רגשות חמים ועזים, בדיוק כמו שאימא מרגישה כלפי ילדה הקט. בלי חישובים, בלי מחשבות – אהבה חמה ועזה. אותו דבר בדיוק אנו אמורים להרגיש כלפי התורה.

אתם יודעים מי פיתח את הרעיון של "והגית בו יומם ולילה"? את הרעיון של לאהוב את התורה, להתמסר לתורה, לתת את עצמך בעבור התורה?

דוד המלך. כשאתה קורא את דוד המלך בספר תהילים פרק קי"ט, אינך נפגש בשיעורים הגדולים של דוד המלך ובלמדנות שלו. אתה נפגש ב"נר לרגלי דבריך", זה האור שלי. "ואור לנתיבתי".

כשיש לי מצב רוח רע, כשאני מרגיש בחשכה, נטוש ומתוסכל, אני נזכר ב"לולא תורתך שעשועיי... אבדתי בעוניי". האם יש יהודי שהתנסה בסבל כמו הסבל של דוד המלך? אף שקיים מרחק רב ביני ובין המקום שבו דוד המלך נמצא, אני שואב ממנו השראה. גדלתי בבית שבו לא רק למדו תורה אלא גם היה ברור בו כי התורה היא הדבר שאתה דואג לו הכי הרבה בחיים. אם תיקח ממני את התורה תיקח ממני את המהות. לא יהיה לי בשביל מה לחיות. לא יהיה לי שום אידיאל בחיים. לא יהיה לי כלום, אאבד את כל עולמי. שום דבר לא יעזור לי, לא המשפחה הנפלאה שלי, לא הילדים האהובים שלי. כלום.

בימינו יש אנשים שסובלים רבות. הם סובלים מתסכול, משעמום, מחרדה. יש רופאים פסיכיאטריים שנותנים כל מיני תרופות שמרגיעות וגורמות לאדם להיות שלו. אני אישית לא יודע אם הן עובדות, מכיוון שאף פעם לא ניסיתי אותן; יש לי סם הרגעה משלי. סם ההרגעה שלי הוא כשאני יושב מול הגמרא ומתחיל לקרוא. לאט לאט אני מתחיל להרגיש יד מרגיעה, יד אימהית תומכת בראש הכואב ואומרת: "טיפש אחד, אתה לא לבד".

בצד אחד יושב אביי, וממולו רבא, הנה הרמב"ם, הנה ר' עקיבא איגר, והנה ר' יוחנן בן זכאי – אתה בחברה טובה מאוד. ולאט לאט מצב הרוח הדיכאוני נעלם. פשוט נעלם. איני מדבר מהרהורי הלב ומסברות הבטן, אני מדבר מניסיוני האישי. זאת התרפיה שלי, זה ה"לולא תורתך שעשועיי" הפרטי שלי.

יש שתי נוסחאות לברכת התורה. הרי"ף גורס – "על דברי תורה", ראשונים אחרים גרסו "לעסוק בדברי תורה". שימו לב לפרט מעניין, איש אינו גורס את הגרסה המתבקשת – "ללמוד תורה". הברכה היהודית היא לא על "לימוד התורה". הברכה היא על הזכות והחסד המופלא שה' נתן לנו. על התורה המתוקה שקיבלנו ממנו.

עסק פירושו להתמקד במשהו, לכבוש אותו, להתמכר לו, להתמסר, לאהוב, להיות מעורב. כל הדברים הללו יחד זה "להתעסק". זה לא לימוד עיון אלא מעורבות רגשית. אנו לא מבקשים מה' שיעזור לנו להבין את התורה. אנו מבקשים להיות קשורים אליה – "והערב נא ה' א-לוהינו". גם בברכת אהבה רבה הרעיון הזה חוזר, איננו מדברים על להבין אלא על לאהוב. אנו מבקשים להרגיש את מתיקות התורה, את החמימות שלה, את האור שלה.

וזאת המשמעות האמיתית של הברכה – עזור לנו להרגיש את מתיקות התורה – "והערב נא".

 צילום: סער יעקב, לע"מ

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלך בשדה

  מאמר מאת הרב חברון...

הילדים הקבועים

  הרה דוד סתיו על...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם