על פחדים, מיסטיקה וקורונה Featured

 7 londin

הרב חגי לונדין, ארגון קהלים

ימים אלו של התפרצות נגיף הקורונה הם שעתם היפה של הפחדים ושל בת דודם המיסטיקה. מדי כמה שנים החברה בכלל וכל אדם פרטי בתורו ניצבים בפני סכנה – אסון טבע, מפולת כלכלית, מלחמה, מחלה לא ידועה – וההתמודדות עם הפחד היא נגזרת ישירה של העולם הרוחני שבלבבות.

התלמוד הבבלי במסכת שבת מספר כי לפני שנים רבות, בזמן גזרות הרומאים או היוונים, נמלטו יהודים למערה וקבעו לעצמם כלל: "הנכנס יכנס, והיוצא אל יצא", מחשש שמא היוצא מן המערה יחשוף את מקומם. ואז, מספרת הגמרא, באחת השבתות "נהפך סנדלו של אחד מהם", אחד מן הנכנסים למערה נעל את סנדלו הפוך, ואף שנכנס למערה הותיר אחריו עקבות יציאה.

בשלב זה או אחר הביט מאן דהוא על מפתן המערה והבחין בשלל עקבות הכניסה גם בעקבות שנדמו כאמור כעקבות יציאה. מייד הגיעו היהודים למסקנה זו: "אחד מהם יצא, ראוהו אויבים, ועכשיו באים עליהם". מן הסתם יצא אחד מאיתנו מן המערה, חשף אותנו, וכעת האויבים באים לעברנו. ומה התרחש אז? "דחקו זה בזה והרגו זה בזה יותר משהרגו בהם האויבים". הייתה היסטריה, ובמהומה שנוצרה דרכו הנמלטים אחד על גבי חברו וגרמו לסוג של טבח.

היהודים במערה פחדו, את זה אנו מבינים היטב, והפחד הביא אותם לאובדנות; אולם מהיכן מגיע הפחד?

פחד מקורו בדמיון. פחד הוא מאורע לא טוב מבחינתנו שעדיין לא התרחש בפועל – וייתכן גם שלא יתרחש לעולם – אולם הוא מצטייר בדמיוננו באופן מוחשי כל כך עד שהוא מורגש אצלנו בתחושה איומה שאנו מכנים פחד.

מהו דמיון? אנו קולטים נתונים מחמשת החושים שלנו – שמיעה, ראייה, מישוש, ריח וטעם – אולם הנתונים באים מכל חוש בנפרד. הדמיון לוקח את הנתונים האלה ומרכיב מהם בראשנו תמונה תלת-ממדית המכונה המחשה; אני ממחיש 'דמות' בעולם הממשי (ומכאן המילה 'דמיון'). חז"ל מכנים את הדמיון 'נעל' (או 'סנדל', בהקשר שלנו). כשם שכף רגלנו לא תוכל להיות מוצגת על פני הקרקע ללא נעל שמאפשרת לה לצעוד על אבנים וקוצים, כך כדי להציב את כף רגלנו הרוחנית במציאות אנו מחויבים להשתמש בהמחשה דמיונית.

לעת עתה מעבר לשמיעה להנחיות של משרד הבריאות אין לרובנו מה לעשות, ולכן הדבר הטוב ביותר הוא להמשיך לעסוק במה שמועיל לחיינו ולא לבזבז את זמננו בשמועות חסרות בסיס. ולפני הכול ואחרי הכול: תפילה! מפני שביסוד הגישה הזאת עומדת האמונה בא‑לוהים, השכל הבהיר שמנצח את כל הדמיונות והפחדים

היכולת להשתחרר מן התמונה הדמיונית ולגעת במהות הדבר היא ההשתחררות מכבלי החומר הגס. מכיוון שדמיון נמשל כאמור לנעל, יובנו הפסוקים המתארים את משה רבנו עומד לפני הסנה הבוער ושומע את קול א‑לוהים דובר אליו: "של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא". כדי לגעת בקדושה, במהות של הדבר, יש להשתחרר מהתפיסות המגושמות של הדמיון.

מה עושים עם ילד שמפחד לישון בחדרו החשוך? אפשרות ראשונה היא להדליק בחדר מנורת תקע. אור קטן דוחה הרבה מן החושך. כשיש אור בחדר האפלה מסתלקת ועימה הדמיון והפחדים. השכל נכנס לתמונה: אתה רואה? זו לא מפלצת, זה כיסא שיש עליו מעיל. אין מפלצות, אין שדים ורוחות, יש רק טוב בעולם, יש היגיון ותבונה.

עוד אפשרות היא שאבא או אימא מחזיקים את היד של הילד לפני השינה וקוראים עימו קריאת שמע על המיטה. הילד חש שבעולם הכאוטי סביבו יש נקודת יציבות; הוא לעולם אינו לבד. זהו שיעור האמונה הראשון שהילדים מקבלים בחיים: מישהו הולך תמיד איתכם. במילים אחרות: יש א‑לוהים!

נחזור לסיפור בתלמוד. מדובר בזמן גזרה, תקופה אפלה שבה שולטים הפחדים, ואז, ברגע שמזהים עקבות יציאה מן המערה, צצה מייד החלטה ודאית של 'אחד מאיתנו יצא!' מדוע? אולי מישהו מהנוכחים נועל סנדל הפוך? כאמור, אנשים בעלי דמיון מוגזם אינם מסוגלים לרסן עצמם ולכן ממשיכים בתגובת השרשרת: ראוהו אויבים! ברור שהאויבים חשפו את המקום שלנו. נאמר שהאויבים אכן זיהו אותנו, האם ברור שהם מגיעים אלינו? לאנשי המערה התשובה ברורה: עכשיו באים עליהם! האסון מגיע, המדינה מתמוטטת, העולם נחרב.

גם אם זרמנו עם הפנטזיה המבוהלת והשתכנענו שהאסון מתקרב, כיצד נערכים לקראתו? ההיגיון אומר להימלט מהמערה בנסיגה מסודרת, אולם אחד המאפיינים של דמיון גס הוא גם תגובה לא נכונה: "דחקו זה בזה והרגו זה בזה יותר משהרגו בהם האויבים". הסנדל – הדמיון הפרוע – הוא הגורם בסופו של דבר לטרגדיה.

שליטה על הדמיונות והפחדים היא מרכיב מהותי בהתפתחות הרוחנית.

אנו ניצבים כעת בפני נגיף הקורונה, זמן רגיש לבעלי דמיונות מסונדלים. ראשית חשוב שלא לברוח למחוזות המיסטיקה ולחפש סיבות דמיוניות לסיבת ההתפרצות (קורונה בגימטרייה 'גוג ומגוג בקץ הימים' וכדומה); שנית, חשוב שלא להפריז בסכנה (העולם הולך להיכחד); שלישית, יש להיערך להתמודדות עם הסכנה היערכות רציונלית. לעת עתה מעבר לשמיעה להנחיות של משרד הבריאות אין לרובנו מה לעשות, ולכן הדבר הטוב ביותר הוא להמשיך לעסוק במה שמועיל לחיינו ולא לבזבז את זמננו בשמועות חסרות בסיס שרק מעמיקות את הפחדים. ולפני הכול ואחרי הכול: תפילה! מפני שביסוד הגישה הזאת עומדת האמונה בא‑לוהים, השכל הבהיר שמנצח את כל הדמיונות והפחדים.

סוף העולם לא יבוא עכשיו ולא יבוא לעולם, כי האמונה מלמדת אותנו שהעולם הזה טוב, וא‑לוהים נותן לבני האדם שכל, יכולת ואומץ לעמוד בפני אתגרים. גם בטרגדיות עולמיות כדוגמת מגפת הדבר בימי הביניים או השפעת הספרדית לפני כמאה שנה שרדה האנושות, ויתרה מזאת, הלכה ושגשגה ביתר שאת.

העולם כיום ערוך מבחינה מדעית וחברתית להתמודד במהירות ובנזק מועט ביותר עם מחלות ואסונות טבע. אנו חיים כיום בתקופה המאושרת ביותר בתולדות האנושות ועם ישראל, וילדינו ונכדינו יחיו בתקופה מאושרת עוד יותר. קוראים לזה גאולה.

הקורונה תלך ותדעך כך או אחרת. מדינת ישראל והעולם כולו ימשיכו לשגשג שגשוג כלכלי, ביטחוני ורוחני. קור רוח, אופטימיות, שיקול דעת, אומץ, יציבות, אמונה – אלו המילים שיש לטפח בנפש האדם המאמין במאה ה-21.

יהיה טוב! למה? כי יש א‑לוהים!

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
יוצרים זהות

  כשסיון רהב מאיר נפגשה...

שאף אחד לא יבלבל אתכם

  יוסי דגן במאמר על...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם