הרקע ההיסטורי של יציאת מצרים Featured

 4 exodus
שלא כמיתוס הרווח, הממצאים הארכאולוגיים תואמים להפליא את המסופר בתורה

מאור עובדיה, מכון ידעיה

יציאת מצרים עומדת ביסוד הזהות הלאומית והדתית שלנו, ומנקודת מבט היסטורית אין ספק כי ביסוד סיפור יציאת מצרים עומד אירוע ממשי. לכל אומה יש זיכרון כלשהו מאין באה וכיצד נוסדה. לפי סיפורו של עם ישראל, אבות האומה באו לארץ כנען מעבר הנהר, ירדו למצרים בעקבות רעב, ושם פרו ורבו, ולאחר זמן שעבד אותם פרעה לעבדים. לאחר תקופת עבדות קשה וארוכה הופיעו משה ואהרן והוציאו את עם ישראל מעבדות אגב הכנעת מצרים.

הסיפור הזה מופיע לא רק בתורה אלא מוזכר גם בדברי הנביאים הראשונים והאחרונים. הנביאים אינם מנסים לשכנע את העם שזה קרה אלא פשוט מזכירים עובדות ידועות לכול. אין זה סיפור הידוע רק לאליטות אלא זיכרון קיבוצי משותף של כל העם. ראוי לציין כי אין בתנ"ך סיפור לידה מתחרה או מישהו המנסה להכחיש את יציאת מצרים, לכן מופרך לטעון שמאורע מוסכם ומרכזי כל כך בהיסטוריה של העם בימי בית ראשון הוא המצאה.

יתר על כן, בעולם העתיק היה המעמד החברתי השפל ביותר מעמד העבד. ייתכן שעם שמוצאו מעבדים יספר על עצמו שהוא צאצא של אלים או מלכים, אבל מופרך לחשוב שבני עם חופשי החיים בארצם ימציאו שהם היו עבדים. כמו כן התורה אינה חוסכת ביקורת ממשה, מאהרן ומהכוהנים, ועם ישראל כולו מתואר בעקביות כעם קשה עורף וחוטא. איזה עם ימציא סיפורים כאלה על אבותיו? תיאורי התורה, שאינם מחמיאים לדמות אבותינו, הם חיזוק לכך שבבסיס הדברים נמצא זיכרון לאומי אותנטי.

מסיבות אלו עד לא מכבר דחו על הסף מרבית חוקרי המקרא את הפקפוקים בנוגע לאמיתותו של סיפור יציאת מצרים. אבל לאחרונה הופיעה אופנה חדשה המנסה ללא סיבה של ממש לפקפק בתיאורי המקרא. במאמרנו על יציאת מצרים באתר 'לדעת להאמין' ובסרטון ההרצאה הנלווה עסקנו בהרחבה בנושא, ונציין פה רק כמה מראשי הפרקים.

אומנם מעולם לא נמצאה כל תעודה מצרית המתארת את יציאת מצרים. הסיבה לכך פשוטה: המלוכה המצרית בתקופה זו ישבה באזור הדלתא של מצרים, אזור שאופיו האקלימי גרם לאובדן כל הפפירוסים שהיו בו. יתרה מזו, המנהג הרווח של כתיבה במזרח הקדום היה תיעוד ניצחונות בלבד. אנו יודעים כיום כי המצרים נהגו לטשטש בשיטתיות כל תקופה שפגעה בשמם הטוב. החיקסוס, פולשים שכבשו את מצרים ושלטו בה כמאתיים שנה, אינם מוזכרים בתעודות מצריות כמעט בכלל! משום כך הציפייה למצוא תיעוד לכישלונה ולהתמוטטותה של מצרים בלתי סבירה בעליל.

גם אופי נדודי בני ישראל במדבר אינו מסייע בידינו. עם ישראל התנהל כארבעים שנה במתכונת של נוודות. מתכונת זו אינה משאירה אחריה עקבות בשטח. גם נוודים אחרים באותה תקופה, שידוע עליהם מתעודות מצריות, לא השאירו עקבות.

ואולם מלבד עדותה של המסורת – שהיא הראיה החזקה ביותר – אנחנו בהחלט מוצאים כל מה שהיה אפשר לצפות למצוא במקרה כזה. למעשה, כל פרט בסיפור יציאת מצרים מגובה בידוע לנו על מצרים העתיקה או בהיסטוריה הכללית.

ראשית, המתווה ההיסטורי של הסיפור המקראי מתאים מאוד לידוע לנו מן המחקר. המקרא מתאר את ישראל בונים ערים ששמן פיתום ורעמסס. ערים אלו מוכרות לנו מן התיעוד ההיסטורי כערים שבנה המלך רעמסס השני. שלא כדעה המקובלת ולפיה היה רעמסס מלך חזק, ידוע שהוא ספג מפלה קשה בראשית ימי מלכותו. רעמסס אף ציין כי בנה את העיר רעמסס על ידי קבוצת עברים שמים ששמה עפירו או עבירו, מעמד חברתי במזרח הקדום שאליו השתייכו האבות.

נוסף על כך המחקר הארכאולוגי מראה כי בערוב ימיו של רעמסס השני הופיעו לפתע בארץ ישראל מאות יישובים חדשים. יישובים אלו נבנו ממזרח למערב באופן שנראה ככניסה אל הארץ של אוכלוסייה בעלת מאפיינים חומריים שונים מן הכנענים (לדוגמה, הם לא אכלו חזיר ולא עבדו פסלים). בסביבות התקופה שבה מופיעים יישובים אלו תיארה תעודה מצרית אשר כתב בנו של רעמסס השני, מרנפתח, כי יש בכנען קבוצה המכונה 'ישראל'. באותה תקופה עצמה חרבה העיר הכנענית האדירה חצור ונבנה המזבח אשר גילה לימים פרופסור אדם זרטל בהר עיבל ותואם לתיאור בספר דברים ויהושע.

ואולם מעבר למתווה ההיסטורי הכללי, גם כל פרט במקרא מגובה בידוע לנו מאותה התקופה ממצרים העתיקה. נמנה כמה דוגמאות (מתוך עשרות!) לתופעה זו.

אנו יודעים כי באותה תקופה ירדו פעמים רבות תושבי כנען למצרים בתקופות רעב, וחלקם שימשו בה עבדים. הדלתא של הנילוס מלאה גם היא בעקבות ארכאולוגיים של שמים. אנו יודעים כי בימיו של יוסף שלטה במצרים שושלת שמית פרו-כנענית שהייתה שנואה על המצרים המאוחרים. תיאורי המלכתו ותפקידו של יוסף תואמים לתקופתו, ואכן היה אז רעב במצרים.

אנו יודעים כי המצרים נהגו לאמץ תינוקות ולגדלם כנסיכים בבית פרעה; אנו יודעים כי הרעיון של הסתרת תינוק ליד הנהר היה מוכר באותה התקופה; אנו יודעים כי על גבולה של מצרים שמרו מבצרים שכונו בחלקם 'מגדול' ו'איתם'; אנו יודעים כי בין סיני למצרים הפרידה תעלה קדומה וכי באמורית פירוש הצירוף 'פי החירות' הוא 'שפת התעלה'; אנו אף יודעים כי בירת הממלכה המצרית הייתה ידועה באבטיחים ובשומים שלה. כל אלו, כאמור, רק דוגמאות.

וכן, תעודה מצרית המאזכרת במפורש את יציאת ישראל לא נמצאה וכנראה לא תימצא, אך אפשר לומר כי כל פרט שמוזכר במקרא והיינו מצפים למצוא אכן אפשר לראות בבירור במחקר ההיסטורי.

כאשר נשב השנה בליל הסדר נזכור כולנו את הניסים והנפלאות וההיסטוריה האדירה של עמנו שאנו מעבירים מדור לדור כבר 3,300 שנה.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
תרופה של פעם בשנה

  הטור של סיון רהב...

מחשבות מתחת לסכך

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם