תודה מקיר תזעק Featured

 15 sivan
 
סיון רהב מאיר

1.

אי אפשר לחיות באופן קבוע בהיסטריה. בימים האחרונים אנשים רבים מתארים תסריטי אימים ומתהלכים בתחושה של אסון מתקרב. הרב חגי לונדין מלמד בישיבת ההסדר בשדרות, מקום שבו למדו לחיות לאורך שנים, לצערנו, עם איום הרקטות. לאור הניסיון, הוא כותב איך אנחנו צריכים להתנהג כעת:

"יוליוס קיסר מזוהה עם הביטוי השחצני 'באתי, ראיתי, ניצחתי'. מאז ועד היום אנחנו רוצים לנצח בנוק אאוט מוחץ. כך גם חשבנו שניצחנו את הקורונה, וזהו. אבל בעולם האמיתי מנצחים בנקודות, ניצחונות קטנים שמלווים גם בנסיגות קטנות. העולם מתקדם לאט לאט, ואנחנו צריכים להיות מוכנים לעמל ולמסירות. לא לריצת ספרינט, למרתון. ממש כמו שהאדם לומד לחיות עם היצרים ועם החולשות שלו, והם לא נעלמים, כך התקופה הזאת מלמדת אותנו לחיות במקביל לקורונה, לאורך זמן. לבנות את האישיות. לטפח בעצמנו את מידת הסבלנות והאיפוק. זה מתבטא בהתמדה שגרתית: בעטיית מסיכה, בהקפדה על ריחוק, ובעיקר – בהמשך בנייה של חיים מתוך אמונה ואופטימיות. די להיסטריה ולייאוש".

2.

מה התפקיד שלנו בכל הבלגן הזה? הכי קל להיכנס לא רק לבידוד אלא גם לבאסה, לאדישות. מה עלינו לעשות מול הקורונה שלא נעלמה כמו שציפינו, מול ממשלות ומערכות שלא מתפקדות טוב מספיק, ומה תפקידנו בתקופת "בין המְצרים" שמתחילה השבוע, ומובילה לתשעה באב, ולתחושות חורבן ואבלות?

ההפטרה שקראנו בשבת שעברה נותנת לנו תשובה נוקבת. בפסוק אחד, הנביא מיכה מנסח את כל הסיפור. אתה רוצה לדעת מה טוב? מה אלוקים דורש ממך? בבקשה:
"
הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב, וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹוקֶיךָ".

זה משפט קצר שנותן כיוון לחיים שלמים: לעשות משפט, לאהוב חסד ולפעול בגדול, אבל מתוך צניעות ואמונה באלוקים. בימים שבהם אנו חשים לפעמים שאין מה לעשות, מזכירה לנו ההפטרה שיש לנו הרבה מה לעשות, תמיד.

הדברים מוקדשים לעילוי נשמתו של מיכאל בן זיקרי, שטבע למוות ביום שישי, בעודו מחלץ ומציל ארבעה אנשים אחרים מטביעה.

3. אחד הפסוקים האופטימיים ביותר בתורה מופיע בפרשת השבוע, פרשת פינחס. התורה מציינת ש"בני קֹרח לא מתו". הפסוק הקצר והמפתיע הזה מספר לנו שבניו של קורח חיים וקיימים. קרח, כזכור, ניהל מחלוקת עזה נגד משה. רבים מתו בגלל אותה מלחמת אחים, ועד עתה חשבנו שקרח וכל משפחתו ומקורביו נספו באותו אסון. והנה, מתברר שבניו של קרח, רגע לפני מותם, התחרטו על כל הסיפור. רש"י כותב: "בשעת המחלוקת הרהרו תשובה בליבם". כלומר, ממש ברגע האחרון הם קלטו את הטעות הנוראית של אבא שלהם והחליטו לצאת מהמאבק – ולכן ניצלו ולא מתו עם כולם.
המסר שפרשנים רבים מגלים כאן הוא ברור: אפשר לעצור באמצע התנופה, גם כשהכול נראה אבוד. גם אם טעית והסתבכת, אפשר לחשב מסלול מחדש ולומר באומץ: די, טעיתי, אני חוזר בי. גם בניגוד לסביבה, גם בניגוד למשפחה, אפילו בניגוד לאבא כריזמטי ואפילו כשהמלחמה מסביב כבר התחילה. עובדה. התורה מקדישה פסוק שלם כדי להכריז שבני קרח לא מתו.

4.

"נער מתבגר אחד אמר לי שהוא לא מסוגל לקבל הוראות אפילו מ'ווייז'. כלומר, אפילו תוכנת הניווט שהוא עצמו מפעיל היא בלתי נסבלת, כי הוא פשוט לא מסוגל שיגידו לו מה לעשות". כך כותב איש החינוך דן טיומקין בספרו "בוסר המלאכים".
הפרשנים של פרשת השבוע מדברים רבות על קנאות מול סובלנות, ובדיוק השבוע הגיע לידי הספר הזה, עם קביעה חד-משמעית: בדורנו – רק סובלנות, רק סבלנות. הנה עוד פסקה חשובה משם: "פתגם מפורסם אומר: 'כאשר כלי העבודה היחיד שיש לך בארגז הכלים הוא פטיש, כל העולם נראה לך כמו מסמרים'. לפעמים ארגז כלי עבודה של ההורים מכיל רק פטיש: 'אסור', 'מותר', 'נו כבר'. בגיל צעיר עוד אפשר לדפוק חזק בפטיש מול כל חוצפה והתמרדות, אבל בגיל הנעורים זה לא עובד. באופן טבעי מנסים פטיש כבד יותר, אבל זה לא יעזור, וזה רק עלול לשבור. נפש הנער – למרות הדרך שבה הוא מתעקש להתנהג – היא מאוד שבירה. אז איך משפיעים על מי שמסרב לקבל סמכות? צריך ללמוד כאן תורה חדשה של תקשורת, אהבה, הומור ובעיקר – אמון. לפתח אמונה שבאמת בתוך ליבו של הנער קיים יסוד טוב, חיובי, קדוש. היסוד הזה פשוט רדום עכשיו, אבל הוא יתעורר. זה מחייב לתת לילד אוטונומיה, לפתח ידידות, לשמוע אותו ולהקשיב לו באמת, וגם לתת לו מקום לבחור בעצמו בין טוב לרע, בלי פיקוח וביקורת מתמדת מצידנו. אפילו לאפשר לו לטעות, כי רק כך הוא יגבש זהות משלו. הפגיעה בסמכות ההורית היא הרי בעיה כלל עולמית, אבל התרופה – בניגוד למה שחלק מהמומחים חושבים – היא לא יותר תוכחות ומשמעת, אלא יותר אהבה ואמון".

5.

צריך אולי לברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", עם סיום שנת הלימודים הזאת. בידוד, סגר, קפסולות, זום – כל המילים החדשות האלה לא היו בתוכנית הלימודים ב-1 בספטמבר. זה נראה כאילו כל אחד צריך לקבל עכשיו איזו תעודת הוקרה:

מיליוני הורים שניסו לעשות כמיטב יכולתם, וגם נכשלו והתעצבנו כמובן, וניסו שוב.
מיליוני ילדים ובני נוער שהמקצוע המרכזי שהם למדו השנה היה גמישות והסתגלות, וגם סולידריות וערבות הדדית.
מאות אלפי גננות, מורים ומנהלים (שהם בעצמם הורים), שהתאמצו, וחידשו, ולמדו, ולימדו, והכול תוך כדי תנועה.
וכל כך הרבה אנשים מאחורי הקלעים – מזכירות, רכזים, מדריכי תקשוב ולמידה מרחוק ועוד.

את התמונה הזאת צילם המחנך הרב אבינועם מרק מבית ספר "הרא"ם" בירושלים. בחודש מרץ חששנו מתסריטים שחורים וגרועים הרבה יותר, והנה כעת, על הקיר בכיתה שלו תלויים יותר מ-500 אישורי בריאות, חתומים על ידי ההורים. כשחזרו ללמוד, הוא ביקש מכל ילד לתלות בכל בוקר את האישור שלו כדי ש"הקירות יגידו תודה". במקום מסיבת סיום גדולה, הוא שלח את התמונה: יותר מ-500 תודות על כל יום שבו ילדים קמו בריאים ויכלו לצאת וללמוד.

חופשה בריאה ושמחה.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלחמה ששינתה אותנו

  מאמר מאת עדו רכניץ

מוצאים דרכים חדשות

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם