להתכונן לשנת קורונה? Featured

 5 corona

לתפור חליפה או להתכונן לשנת קורונה

הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה, ארגון קהלים, מרצה במכללת אורות, רבנית אולפנת אמי"ת להב"ה

שמעו נא, בנים יקרים, האמת היא שמבחינתי אפשר בהחלט לסיים עם המגפה הזאת. למדתם הרבה, אין ספק. הבנתם מה עיקר ומה טפל בחיים, למדתם מחדש את ערך המשפחה והבנתם שבסוף (וגם בהתחלה) זה הדבר המרכזי שיש לו לאדם והולך איתו לאורך כל הדרך. התקדמתם הרבה בנושא הערבות ההדדית, בדאגה, בתמיכה, באכפתיות איש לרעהו.

למדתם שאפשר להיות רחוקים ולהרגיש קרובים ולנצל את הטכנולוגיה כדי לקדם עולמות של ערכים. למדתם לדאוג לסבא ולסבתא ואת המחסור בחיבוק ובמגע קרוב להחליף בדרכים יצירתיות של קשר. החזרתם את הכוח והאחריות לחינוך לידיים של ההורים וביררתם לטוב (או למוטב) את תפקידם של עובדי ההוראה כמורים לחיים.

למדתם מיקוד שליטה פנימי. למדתם שלמידה, עשייה והתקדמות אינן תלויות בשום גורם אחר מלבד בהחלטה של האדם עצמו. למדתם להתפלל בבית ולהתגעגע לבית כנסת ואפילו למדתם לחגוג ולציין את מועדי ישראל בחיק המשפחה הגרעינית.

התקדמתם גם בהבנת ערכה של ארץ הקודש, ביכולת לחפוש בארץ ולא לרוץ אוטומטית לחופשות בחו"ל, ואפילו צעדתם עוד צעד בהבנה שעם כל ההתקדמות הטכנולוגית והרפואית אנחנו עדיין תלויים בידיו של ריבונו של עולם ואין לנו אלא לשאת עיניים לשמיים בתפילה.

בקיצור, למרות שיש עוד הרבה מה ללמוד נראה לי שאת העיקר כבר למדתם. אבל יש רק בעיה אחת: התכוננתם טוב כל כך לשנת קורונה, ואני לא רוצה לקלקל לכם את התוכניות.

***

כל מי שאוחז בידו את לוח תשפ"א או לפחות חושב על השנה הבעל"ט מתמודד עם השאלה איך מתכוננים לשנה כשרב הנסתר על הגלוי. האומנם שנת קורונה? למידה מרחוק? מקרוב? בקפסולות? שנת הלימודים תתחיל בזמן? אחרי החגים? ומה יקרה במערכת ההשכלה הגבוהה? כדאי להירשם עכשיו ללימודים או שחבל על הזמן? להאמין בטוב, קרי שהסיפור הזה ייעלם כלא היה ונתכנס חזרה בא' באלול או ב-1 בספטמבר לשנה 'רגילה', או שלא כדאי להשלות את עצמנו וכדאי להיערך לשנה 'שונה'?

והאמת היא שבדיוק את אותן השאלות שואל עם ישראל את עצמו שנה אחר שנה בימים אלו, ימים של אבל על חורבן וציפייה לגאולה. והנה בבין המצרים תש"ף לא רק עם ישראל אלא עולם שלם נמצא במצר ומצפה לישועה.

***

לחמותי עליה השלום הייתה חליפה שהיא תפרה לעצמה, חליפה עטופה בניילון שהמתינה במקום נכבד בארון להתחדש בה עם בואו של משיח. אחרי פטירתה השארנו את החליפה מונחת במקומה. עברו עוד כמה שנים, וברגע מסוים היא נמסרה לחנות יד שנייה. האם טעתה סבתא? האם לחינם נתפרה החליפה?

עברו שנים. ציטטתי השבוע בבית את פתגמו של הרב קוק לחודש תמוז: "בבין המצרים נגאל עם", וקיבלתי בתמורה מבט מפקפק מאחד מילדיי. הוא אמר לי: "אימא, זה כבר לא אמין. בחודש ניסן אמרת 'בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל', את חודש אייר הגדרת לפי ראשי התיבות של 'אני ה' רופאך', והנה כבר תמוז ואב, והמגפה לא רק שלא נעצרה אלא המצב הולך ומחמיר".

והאמת היא שאף שבמבט חיצוני נראה שהוא צודק, בדיוק כמו בסיפור החליפה זה בדיוק עניינה של אמונה, היכולת להחזיק את החבל משני קצותיו. מחד גיסא להכריז בכל יום על אמונתנו בביאת המשיח ולומר שוב ושוב כי אנו מחכים לו "בכל יום שיבוא", ולא רק במילים אלא בציפייה ממשית עד כדי תפירת חליפה מתאימה, ומאידך גיסא להבין כי בדרך הטבע התהליך הזה עשוי להימשך זמן עד כדי כך שאלפיים שנה אנו מצפים לישועה.

***

היחס בין אמונה לרציונליות הוא יחס מורכב, כך בגאולת עולמים וכך בגאולה מהמגפה הנוכחית. מאמינים באמונה שלמה שכל מאורעות העולם באים מאת הבורא, ברצונו גוזר וברצותו מקיים, ובהינף יד המגפה יכולה להיעלם כלא הייתה, אך בה בעת מבינים שכדרך הטבע הסיפור הזה עשוי להימשך זמן ולוקחים נשימה עמוקה.

זכיתי לפגוש השבוע בסופר תלמיד חכם מפורסם. ניצלתי את ההזדמנות וביקשתי לשאול שאלה בבחינת "כל התורה על רגל אחת", ומיותר לציין שנעניתי בחיוב ובשמחה. שאלתי על היחס בין ריאליות לאמונה, בפרט בכל הקשור להיערכות לשנה חדשה. הוא אמר לי: "תגדירי אמונה", ואמרתי "אמונה שהקב"ה מנהל את עולמו, וברגע המגפה יכולה להסתלק בדיוק כשם שהגיעה". הוא אמר לי: "למה את מגדירה את האמונה כך, אולי האמונה היא שהמגפה תישאר (חלילה!) עד שנלמד כל מה שצריך ללמוד ממנה?" השתתקתי.

מבט ריאלי נטול אמונה עלול להיות פסימי, ואפילו מאוד. תחושה של מקריות, כוחות טבע ששולטים בעולם ומנהלים אותו, אולי אפילו הסתר פנים חלילה ובעיקר תחושה של כאוס מצטבר.

מבט אמוני לא מוותר על הרציונלי, הוא מבין שהתהליך עשוי להיות ארוך ומורכב, ועם זאת מתאמץ בכל כוחו להעמיק חדור אל עומק המציאות, אל מעבר לנתונים היבשים, ולעמוד על המגמה הא‑לוהית במגפה הזאת. הוא מבין שברגע אחד, גם בלי נס גלוי אלא דרך ההשגחה הא‑לוהית המתגלה בטבע, המגפה יכולה להיעלם כלא הייתה, אך בה בעת מבין שהדברים מתנהלים במערכה עליונה, גבוה מעל גבוה, וגם אם התהליך ייקח זמן אין זה אומר שעזב הבורא חלילה את הארץ.

***

מה השיעור שריבונו של עולם רוצה ללמד אותנו? אין לי מושג. איננו נביאים וגם לא בני נביאים, אך ברור שהמהלך הדרמטי הכלל-עולמי הזה נועד ללמדנו משהו. האם למדנו את השיעור? איננו יודעים, אך אנו מקבלים בהכנעה ובענווה את המציאות המטלטלת על סימני השאלה הגדולים שהיא מעלה ומשתדלים להתנהל בה כמיטב יכולתנו. ובמבט מפוכח על המציאות והתארגנות לשנה חדשה לפי מיטב הבנתנו האנושית אנו פותחים פתח לישועה וגאולה בקרוב ממש, "עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלך בשדה

  מאמר מאת הרב חברון...

הילדים הקבועים

  הרה דוד סתיו על...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם