האתגרים לא ישנו את הדרך Featured

 5 stav

 

הרב דוד סתיו, יו"ר ארגון רבני צהר

לפני אלפי שנים קמו עשרה אנשים, מבכירי הרבנים, פנו למנהיגם ואמרו: "אי אפשר להיכנס לארץ, זה מסוכן מדי מבחינה רוחנית". הוא כנראה ביקש מהם הסבר, והם השיבו לו, תראה, משה, אתה כתבת בתורתך שנצטרך לצאת למלחמות. המחיר של המלחמה, לפי דבריך אתה, הוא שיהיו בנו רבים שירצו לצאת עם גויות יפות תואר. הוספת לכתוב שכאשר נגיע לארץ "ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כול", כלומר שנהיה מושפעים מבחינה תרבותית מעובדי עבודה זרה. אחד מחכמיך (הרמב"ן בפירושו לספר במדבר) אף מספר לנו שכך אכן היה המצב ברוב תקופת בית ראשון. אבל מי צריך מחקרים והערכות. אלוקים אומר במפורש ואתה מצטט אותו: "הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ". טוב לנו במדבר, מי צריך את הארץ ואתגריה כשיש לנו מן ובית מדרש וכולנו יושבים ולומדים תורה מפיך. לא רוצים להסתבך, רוצים שילדינו יישארו כולם עבדי ה'. המשך הסיפור מוכר לכולנו. ואף שהטענות היו צודקות, וכל התנ"ך מוכיח זאת, זה ממש לא מעניין ולא חשוב. זה לא מנע מחטא המרגלים להפוך לשורש כל החטאים של עם ישראל מאז ועד היום.

כשבאים לבחון טקטיקות חינוכיות חייבים לבחון ולבדוק כל הזמן אם הן הולמות את המציאות ותואמות אותה, כיצד הן עומדות במבחן התוצאה, ומה מחייב ומצריך שינוי. אך כשבאים לקיים את מצוות התורה, שאלת התוצאה הרבה פחות רלוונטית. כשאחוז הנשירה בעולם החרדי לפני מאה שנים היה 90 אחוז, לא 40, לא קם שום רב חרדי ואמר אולי באמת צריך ללמוד מהמשכילים או הציונים ולהתנהג כמותם כי הם מצליחים בדרכם. למה? כי זו לא הייתה אפשרות. כי מי שמאמין בדרכו לא מפחד ממספרים. ואם בסאטמר אחוז הנשירה יהיה אפס נהפוך כולנו לחסידי סאטמר וניטוש את כל יסודות התורה הגואלת של הראי"ה קוק ובנו הרב צבי יהודה (אשר כינה את מתנגדי הגאולה "צדיקים שאינם מאמינים")?

לא צריך מחקרים כדי לדעת שיש סיכוי שמי שהולך לצבא או לשירות לאומי, ייחלש באמונתו ובאורח חייו הדתיים. ועדיין אנחנו הולכים לצבא כי לפי אמונתנו הדתית זה מה שה' ציווה אותנו. אנחנו הולכים לעבוד ולא נשענים על תמיכות צדקה כי לפי השקפתנו הדתית כך ציוונו ה'. למרות הסיכוי, המתואר כבר בתורה, שעבודה תגרום לגאוות הלב – "ורם לבבך ושכחת את ה'" – או להשפעות זרות מתרבות כנען או בגלגולה המערבי בדורנו. כששאלו את הרב פרנק אם להעלות את יהדות צפון אפריקה לישראל חרף הסכנות הרוחניות המחכות כאן, הוא ענה לרב שרגאי בחיוב ללא היסוס. כי אנחנו לא מנהלים את ספר החשבונות של הקב"ה. אנחנו עובדים אצלו ולא הוא אצלנו. ואכן היום אנו יודעים שאחוז הנשירה בקרב עולי ארצות צפון אמריקה לישראל גבוה מאשר אצל הנשארים בגלות, ועדיין נאמר בקול גדול לעלות ולא להישאר שם. כשאמרו חכמינו "לעולם ידור אדם בארץ ישראל ואפילו בעיר שרובה גויים ולא בחו"ל בעיר שרובה ישראל", הם היו מודעים למחירים של קביעה זו אבל לא זה מה שהכתיב את עמדתם הדתית המחייבת.

לא שאין מה לבדוק ואין מה לתקן; ההפך הוא הנכון, יש הרבה עבודה. ואכן, יש חשיבות למחקרים רציניים בנושא. רציניים יותר מן המחקרים שצוטטו כאן לאחרונה אשר הערפל במספרים שבהם רב על הגלוי. ההגדרות בשאלות לא מדויקות, וכך גם הסיבות לנשירה והפילוח המגזרי ועוד. כל נער או נערה שנוטשים את הדרך, וכאלה יש רבים, כואבים בליבנו כדקירת סכין. לכן חשוב מאוד העיסוק בנושא, ויישר כוח לדנים בו.

עם זאת, ראוי לציין עוד כמה נקודות:

א. פרופורציות. לפני שבעים שנה אחוז הנשירה בציונות הדתית היה כמעט 90.זה לא גרם לשינוי בתפיסות ובערכים אלא העצים את הצורך לחזק תורה ולחזק אמונה, להקים ישיבות ומכינות וכדומה, ולא לשאול אם נכון ללכת עם החברה הישראלית.

ב. אחריות. דרכה של תורה מאז ומתמיד, וכך חזר ולימדנו רואה האורות הגדול, היא שעלינו לבדוק במה אנו נושאי התורה אחראים למציאות הזאת ולא להכות על חזה של אחרים. אפשר להאשים את הסמארטפונים ואת החברה המעורבת ועוד ועוד. אבל אולי אנחנו צריכים גם לשאול מה לא נכון באופן שבו התורה שלנו מוצגת היום בעולמם של ילדינו. האם איש דתי נתפס בעיני הנוער כמישהו שיש ציפייה מוסרית גבוהה יותר ממנו? האם הוא נתפס כהגון יותר? כמאושר יותר? האם התורה שאנו מציגים מצטיינת במאור, בחום, באהבה, או שמא היא נתפסת כזעפנית ומתנשאת על אחרים, דבר שמוציא את ילדינו מדעתם? יש מקום לשאול גם מה תרומתם של מלחמות הרבנים וחרמותיהם לתופעה.

ג. התמסרות. לא צריך מחקר כדי להבין ש"לייטיות" תוביל ל"החלנה". הבעיה שלנו עם "לייטיות" היא לא בשל תוצאותיה ההרסניות בדור ההמשך, הבעיה שלנו איתה היא במה שהיא מצד עצמה. אדם בכלל ויהודי בפרט לא יכול להיות "לייט" בשום דבר שהוא עושה. מסירותו לערכיו, לאלוקיו ולמצוותיו חייבת להיות שלמה ותמימה.

מספרים על ר' לוי יצחק מברדיטשב שפעם אחת הגיע לעירו "מגיד מישרים". מנהג ה"מגידים" היה שהם מוכיחים את העם בדרשותיהם ואחר כך היו מקבלים כסף בעבור דרשתם. התחיל המגיד לדרוש ולבקר את העם. קרא לו ר' לוי יצחק ואמר לו קח את מעותיך וותר לנו במחילה על הקטרוגים שלך על קהילתנו.

ילדינו עומדים במבחנים קשים ביותר. הם מוקפים בעולם תרבותי חילוני מפתה, מאתגר. הם זקוקים להרבה גבורה כדי לעמוד בניסיונות שהקב"ה גלגל לפתחם. נהיה אנחנו אלה המבקשים לחזקם ולאמצם בימים אלה של חודש אלול, ולא להטיח בוץ איש בדרכו הרוחנית של רעהו.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הגיע הזמן לימין אמיתי

  מאמר מאת עמיעד כהן

כאן ביתי

  תושבת לוד: עדין מתפרעים...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם