Print this page

יש ה' אפילו במקום הזה Featured

 15 sivan

סיון רהב מאיר

1.

פעם התבקשתי לבחור את הפסוק האהוב עליי בכל התורה כולה. מארגני הפרויקט ההוא קצת התפלאו לשמוע את הבחירה: וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹות הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים... וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו. מה יש לאהוב כאן? מדובר על אדם ששב ועושה את מה שאבא שלו עשה, חופר את הבארות שנסתמו. גם כשהוא נותן להן שמות הוא לא מחדש – אלא נותן שוב את השמות שאביו בחר.

אנחנו חיים בעולם מלא חידושים וריגושים. בכל רגע נתון אתה צריך להמציא את עצמך מחדש, וכל פורמט ודגם מתיישנים בן רגע. יצחק אבינו פועל אחרי המהפכה הגדולה של אברהם. אחרי החידוש של אביו, היהודי הראשון שמרד בעבודה זרה, המהפכה של יצחק היא אחרת: לא להיות מהפכן. ללכת בתלם, להמשיך את המסורת, לחפור שוב את אותן בארות.

היצחקיוּת הזאת היא תרופה לדור התזזיתי ומופרע-הקשב שלנו: יצחק מזכיר לנו שהעולם בנוי גם על מסירות, התמדה, עמל והשקעה. לא רק על רגעי קצה של "וואו", אלא גם על אהבה פשוטה לבית אבא, ורצון להמשיך בדרך.

2.

מה היה הדבר הכי אמריקני, הכי שונה, שחווינו בזמן שגרנו בארצות הברית? ללא ספק: "אמזון פריים". זה שירות של חברת אמזון שמביא לדלת הבית את מה שהזמנת בתוך 24 שעות בלבד. זה נשמע עניין טכני, אבל הוא מהותי מאוד. עם הזמן אתה מתרגל לתודעה האמריקאית הזאת: אם אתה רוצה משהו – אתה מקבל אותו. לא שבישראל יוצאים לשאוב מים מהבאר, אבל בכל זאת הרגשנו הבדל. כאילו תרבות הצריכה אומרת לנו: קדימה, הכול כאן ועכשיו, אז מי צריך איפוק, תכנון והמתנה?

לעומת זאת, מה הדבר הכי בולט בספר בראשית? הסבלנות, הציפייה, הריצה למרחקים ארוכים. אברהם אבינו לא זכה שחלומו יתגשם בחייו. גם בנו יצחק לא זכה לסיפוקים מיידיים, ללא מאמץ. יעקב אבינו מחכה שנים ועובד זמן רב עד לחתונתו. רחל מצפה מאוד לפרי בטן. האבות והאימהות שלנו עבדו קשה על כל דבר יקר-ערך: למצוא את החצי השני, לזכות להיריון, לחנך נכון את הילדים.

רק בזמן האחרון שמתי לב לפרט קטן ומדהים: יצחק התחתן בן 40, והפך לאבא בן 60. כשהתורה מתארת את יצחק ורבקה עומדים בשתי הפינות של אותו חדר ומתפללים, נדמה לנו שזו תפילה חד-פעמית. מתברר שהיא הזו נמשכה שנים רצופות. לא הכול בחיים הוא אמזון פריים. בדברים הגדולים צריך להשקיע יותר.

3.

ככה נראתה השבוע תפילת מנחה בטורנהיל, קנדה. ביקשתי מהרב מרדכי טורצ'ינר להוסיף כמה מילים על "מניין השלג" הזה של הקהילה שלו:

"תפילה בציבור היא לא רק עניין בין אדם למקום, ביחס לאלוקים, אלא גם עניין של בין אדם לחברו. כל אחד שנמצא שם לידינו מחזק את הנוכחים האחרים, ומוסיף לו כוח וכוונה. בעבר לא תמיד הרגשנו את זה כשהתפללנו בתוך בית הכנסת. פשוט התרגלנו לכך שאנחנו מוקפים באנשים, ולא הרגשנו שאנחנו במשימה משותפת. אבל במניין שלנו, שבו עומדים מבחירה חופשית בשלג כדי להתפלל עם הציבור, כל אחד מהנוכחים הוא חשוב ויקר, ומעורר בנו את ההכרה שתפילה בציבור היא גם בין אדם לחברו. שנזכה לחזור להתפלל בתוך בית הכנסת ולהרגיש זאת, ושנזכה להתפלל בקרוב, כולנו יחד, בירושלים".

4.

יעקב אבינו יוצא בפרשת השבוע מארץ ישראל. עד עכשיו הוא היה איש תם, יושב אוהלים, ועכשיו הוא יוצא לחוץ לארץ - לברוח מאחיו עשו, לחפש שידוך, לעבוד קשה אצל לבן, ולהתמודד עם עוד ועוד אתגרים.

כשהוא רק יוצא לדרך, הוא חולם את החלום המפורסם, על הסולם שמוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה, ואז הוא מכריז: "אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי". במעבר שלו מחיים רוחניים לחיים גשמיים יותר, הוא מגלה לנו סוד: גם פה יש אלוקים.

פרשנים רבים מסבירים שיעקב מלמד אותנו "לתפוס את הרגע", למצוא גם במשימות היומיום תחושה של התרגשות, של קדושה, של מצווה. החיים הם אמנם סולם מוצב ארצה, אבל ראשו מגיע לשמיים. אנחנו לא מוצאים את אלוקים רק היכן שתכננו מראש.

בתי הכנסת ובתי המדרש, מקומות התפילה והלימוד, סגורים ברובם כבר חודשים. דווקא עכשיו כדאי לזכור שגם בין המטבח לסלון מסתתרת קדושה, גם שם אפשר להכריז: "אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי".

5.

כך כותבת תמר וייזר: "יותר משאני מציינת את ימי ההולדת שלי, חשוב לי לציין את ימי הנישואין שלנו. את התאריך הראשון לא בחרתי, והתאריך השני הוא הבחירה הכי טובה שעשיתי בחיים. בזוהר הקדוש נכתב: 'אין העולם מתקיים אלא בסוד'. הסוד הוא האהבה. זה הגלגל שמניע בשקט את העולם. כל אהבה.

אם תקראו את פרשת תולדות מתחילתה ועד סופה ברצף, לא בטוח שתגידו שהעיקר בה הוא הזוגיות של יצחק ורבקה. אבל אם תקראו בין השורות – בין לידת התאומים, בין המריבה על הבכורה, בין הבריחה של יעקב לחרן – תמצאו שם זוגיות, שהיא עמוד השדרה של הבית ושל העם היהודי כולו.

הפעם הראשונה שבה מוזכרת המילה אהבה בתורה, מתארת את יצחק ורבקה: וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה – וַיֶּאֱהָבֶה. קודם בונים בית – ואז אהבה. שהרי האהבה העמוקה, הנצחית, החברות החזקה, התקשורת שהיא מעל למילים – מגיעות אחרי הנישואים.

שנזכה לאהבה ארוכת שנים כזו, שמי שמחפש אהבה ימצא אותה בנחת ובשמחה, ומי שיש לו אהבה יכבד אותה ויבין שהיא נס גדול שלא קורה לכל אחד. ובעיקר, יבין שבשותפות הזאת אין שניים, יש שלושה. גם אלוקים נמצא שם".

אולי יעניין אותך גם