משלום הבית לשלום העולם Featured

 15 sivan

סיון רהב מאיר

  1. קוראים למנגנון הזה "פרדוקס סטוקדייל", ולדעתי הוא יכול לעזור לנו מאוד כעת. ג'ים סטוקדייל היה טייס אמריקני שנפל בשבי במלחמת וייטנאם, והצליח לשרוד יותר משבע שנים של עינויים. איך? שימו לב להסבר שלו: "מעולם לא איבדתי תקווה בכך שתקופת השבי תסתיים. ידעתי לא רק שאצא משם, אלא גם שאהפוך את החוויה הזאת לאירוע מכונן בחיי, שלא אהיה מוכן להחליף בשום חוויה אחרת".
  2. איתן עומר, גאוגרף ומורה דרך, שיתף אותי השבוע בפרט היסטורי מרתק שהוא מספר למטיילים:
  3. מאז בריאת העולם, היה ברור שרק אחד שורד: שני אחים נולדו, קין והבל, אבל קין רצח את הבל. אחר כך נולדו לאברהם שני בנים, יצחק וישמעאל, אבל רק יצחק המשיך וישמעאל גורש. ליצחק נולדו יעקב ועשו, ושוב – אחד צדיק ואחד רשע, אחד יורש את הבכורה ואחד לא. לכן הבנים של יעקב אבינו כבר חשבו שזה חוק טבע. הם שנאו את יוסף וקינאו בו, כי חשבו שהוא יהיה היחיד שייבחר להמשיך את דרכו של יעקב.
  4. שבוע חלף מאז חנוכה. מה ניקח הלאה משמונת ימי האור האלה, בפרט השנה? הנה קטע מתוך מה שכתב הרב חיים נבון ב"מקור ראשון":
  5. אסתר הורגן, עולה מצרפת, אם לשישה, בת 52, יצאה השבוע לרוץ ליד ביתה – ונרצחה. אסתר הייתה מטפלת זוגית, והנה כמה דברים יפים שכתבה בעבר על זוגיות:

ומה ביחס לכל מי שמתו בשבי, שלא שרדו? מי הם היו? כך ענה סטוקדייל: "אלה היו האופטימיסטים. הם אמרו 'נצא מכאן מייד בחג המולד', ואחר כך 'אם לא בחג המולד, אז בפסחא', ואז 'מייד אחרי חג ההודיה', אבל כל התאריכים האלה חלפו, ובסוף הם לא יכלו לשאת יותר את כל האכזבות. למדתי שאסור לבלבל בין האמונה האסטרטגית לטווח ארוך שיהיה טוב, לבין המשמעת והאחריות בטווח הקצר".

המסר הזה נכון לתחומים רבים, אבל הוא חיוני לתקופת הקורונה: האופטימיות חשובה, אבל אופטימיות רבה ומיידית היא מסוכנת. מי שחשב שזה ייגמר אחרי הסגר הראשון בפסח – עלול היה לקרוס. מי שרואה את החיסונים מגיעים – עלול לזלזל כעת בהנחיות ולחלות. מי שבכל יום מחדש חושב שזה נגמר – לא ישמור מספיק סבלנות למרתון שהעולם כולו רץ כאן יחד. זה הזמן להיות סטוקדייל.

האחים זרקו את יוסף לבור ומכרו אותו באזור עמק דותן. היחסים בין האחים הגיעו לשנאה, הפקרה, כמעט הריגה. פרשנינו מסבירים שזה החטא החמור ביותר שמופיע בתורה בתחום שבין אדם לחברו, ושהוא משפיע עלינו לרעה עד היום, ביחסים בין השבטים השונים בעם.

מתברר שבימי מלחמת העולם השנייה, טרגדיה אחרת אמורה הייתה להתרחש בדיוק שם. כידוע, צבאות האויב הנאצי התקרבו למצרים. ביישוב היהודי הייתה אז דאגה רבה, ובצדק. המופתי חאג' אמין אל-חוסייני הרי פגש בהמשך את היטלר בברלין, ושניהם תכננו יחד להשמיד את היהודים גם באזור הזה של העולם. העיתונאי חביב כנען מביא בספרו "200 ימים של חרדה" את התוכנית האופרטיבית של המופתי: להקים בארץ מחנה השמדה גדול, כמו באירופה. איפה? בעמק דותן. המשרפות יועדו לכל יהודי היישוב העברי, וגם ליהודים מארצות האסלאם שמסביב, מעיראק ועד מצרים. מי שתכנן למחוק את היהודים מהמזרח התיכון הפסיד. לא מחנה השמדה הוקם פה, אלא מדינה יהודית.

המדריכים שלוקחים היום מטיילים לעמק דותן מספרים את הסיפור, ומספרים גם על הזעקה שזעק שם יוסף באותם ימים, הזעקה לאחווה בין השבטים, שעדיין מהדהדת: "את אחיי אנוכי מבקש".

אחרי כל המריבות, מה שיוסף מציע בפרשת השבוע הוא מודל מהפכני: אחדות. כולם ינצחו, יחד. אין צורך לזרוק אחים לבור, כי 12 שבטים מגוונים ימשיכו את דרכו של יעקב אבינו, בהרמוניה. זה אפשרי. איפה אפשר לראות זאת? אצל הבנים של יוסף, אפרים ומנשה. כשיעקב אבינו מברך אותם הוא משׂכל את ידיו, ומקדים את הצעיר לבכור. באופן מפתיע, לא שמענו על קנאה או מריבה ביניהם. הם למדו מיוסף שאפשר לוותר, אפשר לפרגן, לא צריך להיות קטנוניים. לכן עד היום הורים מברכים את ילדיהם בערב שבת ואומרים: "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה". אחים שמתנהגים ככה משמחים את הוריהם, ומשמחים את הקדוש ברוך הוא, ומאפשרים לעם ישראל להמשיך ולהקדם. בסיומו של ספר בראשית הסוער, זוהי המשפחה שממשיכה את ההיסטוריה.

נקודה למחשבה, בפרט בימים שבהם כולם סגורים בבית, והיחסים בין אחים נמצאים במבחן. בהצלחה.

"אבות אבותיי היו כלואים במשך מאות שנים בגטו היהודי בפרנקפורט, שהיה ננעל בכל ערב. פעם שאל גרמני את אחד מזקני היהודים: זה לא מעליב, להינעל כל לילה בתוך הגטו? הזקן החכם השיב לו: זה לא שאנחנו נעולים בפנים, אלא שאתם נעולים בחוץ.

בימי הקורונה, הרבה מהפעילות החיצונית שלנו מבוטלת או מוגבלת. אנחנו יכולים לבחור איך לראות זאת: האם אנחנו נעולים בפנים, או שהעולם נעול בחוץ? כאשר דלתותינו ננעלות בפני העולם, אולי נחזור וניזכר שהבית הוא הזירה החשובה ביותר.

שירו של אריק איינשטיין משנות השבעים, 'אני ואתה נשנה את העולם'. זכה בישראל למעמד מיתולוגי. איינשטיין היה אדם עדין ורגיש, אבל ייתכן שלפני היומרה לשנות את העולם כולו, מוטב היה להתמקד בחבורה שהקיפה אותו באותה תקופה, ושהיה הרבה מה לתקן באורחות חייה. לפני שנשנה את העולם, מוטב שנתקן את עצמנו ואת סביבתנו הקרובה. השיר שלו 'אוהב להיות בבית' הוא שיר עם מסר מוצלח יותר מאשר 'אני ואתה נשנה את העולם'. התיקון מתחיל מבפנים החוצה: קודם אשתדל לתקן את עצמי ואת בני ביתי, לשפר את סביבתי, ואם אפשר – גם להיטיב עם העולם כולו. זה השלב האחרון של התיקון, ולא נקודת המוצא.

חנוכה מזכיר לנו להתחיל בבית פנימה. האור יבקע לחוצות העיר, אבל מתוך שער הבית. מי שרוצה להפוך את העולם – יבנה בריקדות ברחוב. מי שרוצה להאיר את העולם – ידליק נר בפתח ביתו".

•     "השמחה בזוגיות אינה פרי של מקרה או מזל, אלא פרי של מחשבה, החלטה ועבודה עצמית משותפת. לא מחכים לה, מזמינים אותה. היא אורחת של כבוד. אם נתייחס אליה בהתאם, היא תשוב ותבקר בביתנו. האושר בזוגיות הוא אומנות, וצריך ללמוד אותה".

•     "היו פילוסופים יוונים שטענו כי חיי המשפחה הם מכשול להתפתחות האישית והאינטלקטואלית של האדם. מי שמנהיג את הציבור פטור מכך, ורק האזרח הפשוט חייב להקים משפחה. היהדות רואה זאת אחרת. חיי הנישואים הם מיקרו-קוסמוס להתנהגות האדם בעולם. הם בית הספר הטוב ביותר ללימוד חוקי האנושיות. כל זוג שמצליח להגיע לשלום בית, מקדם את שלום העולם. הרמוניה במשפחה משפיעה, כמו בכלים שלובים, על ההרמוניה בבריאה. לזוגיות יש ערך מעבר לזוג עצמו".

•     "אי אפשר להנהיג את העולם אם לא מגיעים להנהגה עצמית, אם לא יודעים להכיר ולנהל את רגשותינו: את חוסר הסבלנות שלנו, הגאווה, הקנאה, הכעס, העצב והפחדים. עיקר האדם אינו ביכולת האינטלקטואלית שלו, אלא ברגשותיו המתוקנים. ההצלחה האמיתית היא פרי של עבודה עצמית, עבודה מייגעת לעיתים, על ה'אני'".

לזכרה.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הגיע הזמן לימין אמיתי

  מאמר מאת עמיעד כהן

כאן ביתי

  תושבת לוד: עדין מתפרעים...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם